198

[אבל זה היה שייך רק אצל יוסף, שידע מראש ובאופן ברור שמגיעות "שני רעבון"; מה שאין כן הלימוד "מכאן" עבור כל אחד שעליו לבטל את מצות עונתה לא תגרע, ומצות פרו ורבו (כאלה שאינם שייכים לדעת ברור שמגיעות "שני רעבון"), הרי אצלם האיסור הוא רק "(לשמש מטתו) בשני רעבון"].

י. דברי רש"י מתאימים עם דברי הזהר אודות הנהגת יוסף

כאן רואים כיצד פירוש רש"י על התורה, אשר "לא באתי אלא לפשוטו"⁶⁴, קשור עם "יינה של תורה"⁶⁵, חלק הסוד שבתורה

– כפי שכבר דובר פעם בארוכה⁶⁶, שכשם שבארבעת העולמות עולם האצילות שייך לעולם העשיה דוקא⁶⁷, כך גם חלק הסוד שבתורה (שהוא כנגד עולם האצילות) קשור דוקא עם חלק הפשט⁶⁸ (עולם העשיה) –

בזהר של פרשתנו⁶⁹ מבואר, שימי הרעב היו "ימי הרעה" ולכן יוסף "סתים מבועי' [=סגר מעיינו] בשנת הרעב" (משום שהילדים שנולדים ממי ש"אפתח מבועי' בההוא זמנא" [=פותח מעיינו בזמן ההוא], נקראים "בנים זרים"⁷⁰); ואחר כך מסיים הזהר, שיוסף אף נזהר יותר מכך – "דלא מיהב בנין לסטרא מסאבא" [=שלא לתת בנים לרוח הטומאה], שהכוונה בזה – כביאורו של אבי בהערותיו על הזהר⁷¹ – שהוא נזהר גם "שההולדה לא תהי' בשנת הרעב (אפילו אם "הילדים הם מהטיפות שקודם שנת הרעב לגמרי") שאם .. הולדתם תהי' בשנת הרעב הרי נולדו בדוכתא מסאבא [=במקום טמא] על כל פנים".

שזה מתאים עם הביאור הנ"ל בפירוש רש"י, שהטעם לאיסור הוא (לא מפני ש"ישראל שרויין בצער", אלא) מצד הזמן, שזהו מצב (והנהגה) של "שני רעבון", וכנ"ל בארוכה.

וכאן רואים, שוב, את ה"נפלאות" בפירוש רש"י על התורה – שבשעה שלומדים פירוש רש"י מתוך הנחה שהוא נכתב (גם) עבור בן חמש למקרא, ובמילא מפרשים את מילותיו של רש"י כפשוטם

– עד, שאפילו כאשר רש"י מעתיק את לשון הגמרא, אבל הכוונה שלו במילים אלו היא בהתאם לפירושן הפשוט, כפי שהם מתפרשות על־ידי בן חמש למקרא –

אזי בדרך ממילא כמה־וכמה פעמים