195
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שבשנה זו יש רעב; מה שאין כן "שני רעבון" – לשון רבים – מורה, כי זהו מצב המתארך משך זמן.
אין זה רק חילוק באורך הזמן (האם הרעב נמשך רק שנה אחת או יותר), אלא, מקום לומר שזהו חילוק באיכות: כאשר דבר מתרחש פעם אחת (שנה) יתכן שזוהי רק תופעה חולפת; מה שאין כן כשהדבר חוזר על עצמו פעמים רבות יותר (ואומרים כי אלו שני רעבון) – זוהי תקופה של רעב, לא עניין מקרי, אלא דבר של "חזקה".
[על דרך מה שרש"י פירש כבר46, שיהודה התיירא "פן ימות גם הוא (שלה) כאחיו", משום ש"מוחזקת היא זו שימותו אנשיה"].
ובדומה לכך בענייננו: אם זוהי רק "שנת הרעב" – בשנה אחת התרחש חידוש, שלא צמחה כל תבואה – הרי אין לך אלא חידושו, זהו דבר ארעי ומחודש לשעתו47, מחמת סיבות מקריות בשנה זו שגרמו לכך שהתבואה לא תצמח; אך כאשר אלו "שני רעבון", זוהי הוכחה להמשכיות, תקופה שלמה, הנהגה מיוחדת, הקדוש־ברוך־הוא מביא תקופה של "רעב" בעולם"48.
וזהו הטעם בפשוטו של מקרא – לאיסור לשמש מטתו בשני רעבון עבור מי שאינו סובל מרעב (ובמילא – לא שרוי בצער) – משום שזהו זמן של "שני רעבון", בה ההנהגה מלמעלה אינה באופן של "כל ימי הארץ זרע וקציר... לא ישבותו"49, אלא היפך ישובו של עולם, ואם כן אין מקום לעסוק אז בציווי פרו ורבו ומלאו את הארץ50 – ישובו של עולם51.
ו. אצל יצחק ולוי תקופת רעב קצרה; אצל יוסף "שני רעבון"
מכיוון שהאיסור הוא מצד זה שקיים מצב של "שני רעבון" – "חזקה" המורה על הנהגה מיוחדת – מובן, כי כל זמן שלא קיימת חזקה, האיסור לא קיים;
ואדרבה: משום שישנו ציווי "פרו
הערות
- 46. וישב לח, יא. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 216 ואילך) שזהו הטעם להדגשת הכתוב (פרשתנו מב, ד) "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח גו' פן יקראנו אסון" – דמכיון שכבר קרה אסון עם אחיו בדרך, לכן חשש שגם עמו יקראנו אסון בדרך. ע"ש באורך.
- 47. עפ"ז תובן ירידת אברהם למצרים – אע"פ שנצטוה ד"שם (בארץ כנען) אעשך לגוי גדול" (רש"י ר"פ לך).
- 48. להעיר גם מהעמק שאלה לשאילתות פ' ויגש (שאילתא לב אות ד) החילוק דשני בצורת ושני רעבון.
- 49. נח ח, כב.
- 50. בראשית א, כח.
- 51. ראה תנחומא נח (יא. ועד"ז תנחומא באבער יז) – בנוגע לנח ויוסף – "שלא יהא הקב"ה עוסק בחורב העולם והוא בונה". ובמ"כ לב"ר פל"א שם, הביא טעם זה בשם הרקאנטי. אבל אינו מוכרח כלל בפשוטו של מקרא, ובמילא לא לפרש"י – שהרי המבול הי' עונש לדור המבול שהשחית דרכו – וא"כ אדרבא צ"ל הטבת דרך על הארץ כו'. ועכצ"ל שהטעם שנאסרו בעת המבול הוא (לא מפני טעם זה, כ"א) "מפני שהעולם שרוי בצער" (כנ"ל בפנים סעיף ג). ועיין רש"י בראשית ד, כד־כה.
רש"י על בראשית ד׳:כ״ד - הטקסט מספריא
כי שבעתים יקם קין. קַיִן שֶׁהָרַג מֵזִיד נִתְלָה לוֹ עַד שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁהָרַגְתִּי שׁוֹגֵג לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתָּלֶה לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה:
שבעים ושבעה. לְשׁוֹן רִבּוּי שְׁבִיעִיּוֹת אָחַז לוֹ, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. וּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה לֹא הָרַג לֶמֶךְ כְּלוּם, וְנָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִשֶּׁקִיְּמוּ פְּרִיָה וּרְבִיָּה, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה לְכַלּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל קַיִן לְאַחַר שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אָמְרוּ מָה אָנוּ יוֹלְדוֹת לַבֶּהָלָה? לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא וְשׁוֹטֵף אֶת הַכֹּל וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי? וְכִי אֲנִי הָרַגְתִּי אֶת הֶבֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ בְּקוֹמָה וְיֶלֶד בַּשָּׁנִים, שֶׁיְּהֵא זַרְעִי כָּלֶה בְּאוֹתוֹ עָוֹן? וּמַה קַּיִן שֶׁהָרַג נִתְלָה לוֹ שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי, לֹא כָּ"שֶׁ שֶׁיִּתָּלוּ לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה? וְזֶהוּ קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, אִם כֵּן אֵין הַקָּבָּ"ה גּוֹבֶה אֶת חוֹבוֹ וּמְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ:
כי שבעתים יקם קין IF CAIN SHALL BE AVENGED SEVENFOLD — (according to Rashi, as previously explained, it signifies “If vengeance shall be taken on Cain after seven generations”). If in the case of Cain who killed with premeditation the punishment was suspended for him until the seventh generation, in the case of myself who slew inadvertently does it not necessarily follow that it should be suspended for me until many seven generations?
שבעים ושבעה SEVENTY AND SEVEN — He uses a term that denotes many periods of seven generations. Thus did R. Tanchuma 1:1:11 explain this passage; but the Midrash Rabbah (Genesis Rabbah 23:4) does not mention that Lamech slew anyone at all, and only states that his wives had lived apart from him after they had born children, because God’s decree had been issued that Cain’s descendants should be exterminated after seven generations. They said, “Why should we bear children only to be destroyed? Soon the Flood will come and will sweep everyone away!” Lamech then said unto them, “Did ‘I’ slay a man ‘לפצע for my wounding” (i.e. that I should be wounded — punished)? Did “I” slay Abel who was a man in height but a child in years, that my descendants should be exterminated on account of this sin (the sin of Cain who killed Abel)? If Cain who did kill had his punishment suspended until the seventh generation, I who have not killed — does it not necessarily follow that my punishment) should be suspended for many seven generations? This, however, is an absurd argument a fortiori, for if so, the Holy One, blessed be He, could never exact his debt nor fulfil his word.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.