שיחה ב

25שיחה ב

א. "שנת המבול אינה עולה מן המנין"

על הפסוק¹ "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ", נאמר במדרש², ש"שנת המבול אינה עולה מן המנין". כלומר, כדברי המפרשים³, שנת המבול אינה נמנית בין "שנותיו של נח", כפי שרואים – "שהקדוש־ברוך־הוא⁴ מונה שנותיו של נח אינו מונה שנת המבול. שאתה מוצא שנח חי ט' מאות ונ' שנה ואחת עם שנת המבול, שכן הוא אומר ונח בן שש מאות שנה והמבול היה, משמע שהמבול היה לאחר שש מאות שנה, דכתיב⁵ ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים, וכתיב⁶ ויחי נח אחר המבול שלש מאות... וחמישים שנה", וכתיב⁷ ויהי כל ימי נח (אשר חי⁸) תשע מאות שנה וחמישים שנה, והיה לו לומר תשע מאות שנה וחמישים ואחת שנה אלמלא שאין שנת המבול עולה למנין שנותיו", והסיבה לכך היא "ולפי שהיתה שנת צרה לא עלתה לו שנת המבול למנין שנותיו".

כבר הוסבר פעמים רבות⁹, שמכך שרש"י מתבטא במספר מקומות בפירושו על התורה¹⁰ במילים "לא ידעתי" וכדומה, מובן, שבכל מקום שיש קושי בפשוטו של מקרא, הרי הוא מתורץ בפירוש רש"י. ובמקום שאין רש"י מפרש, או אינו אומר "לא ידעתי" וכדומה, הענין מובן מאליו מן הפסוק עצמו או מפסוקים או פירושי רש"י הקודמים לפסוק זה.

לפי זה יש להבין: העובדה שסיכום שנותיו של נח בפסוק אינה תואמת למספר כל שנותיו לפני ואחרי המבול – שבגללה הכרחי לומר ש"שנת המבול אינה עולה מן המנין" – היא סתירה בולטת בפשט הפסוקים¹¹, ומדוע אין רש"י מתרץ אותה בפירושו על התורה?

אין לומר, שדעתו של רש"י היא שבפשטות "שנת המבול אינה עולה מן המנין"¹². להיפך, זהו חידוש מפתיע 25ורש"י צריך היה לאומרו בפירוש. ובמיוחד כאשר בחישוב המפורט נחשבת שנת המבול בתורה במנין השנים, כאמור לעיל: בתחילה נאמר¹³ שהמבול התחיל "בשנת שש מאות שנה לחיי נח", ולאחר מכן נאמר "באחת ושש מאות שנה... חרבו המים".

ב. "בשנת שש מאות" = בתחילת השנה השש מאות

ניתן להסביר זאת כך:

נאמר בתורה¹³ "בשנת שש מאות שנה לחיי נח... נבקעו...". המשמעות הפשוטה של "בשנת" היא – בתוך, במהלך השנה. אפשר, איפוא, להסביר, שבמילים "בשנת שש מאות... נבקעו..." הכוונה היא בתחילת השנה. כלומר, שבכניסה לשנת השש־מאות לחיי נח, בהיותו בן חמש מאות תשעים ותשע ועוד חלק קטן של שנה, התחיל המבול¹⁴.

וכיוון שהתורה מדייקת ואומר "בשנת שש מאות שנה..." הרי הכרחי לומר, שגם המשמעות של "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ" היא שהמבול ירד בהכנסו לשנת השש מאות¹⁵, או (כדיוק הניסוח – והמבול "היה" – בלשון עבר) שכאשר היה נח "בן שש מאות שנה" כבר היה המבול לפני־כן.

וכן בפסוק "ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים" אין הכוונה לשש מאות ואחת שנים במלואם, אלא לתחילת השנה השש־מאות ואחת, כלומר, לאחר מעט יותר משש מאות שנה¹⁶.

אך כאשר מגיעים לסיכום שנותיו של נח, מונה התורה שנים שלמות, 26ואינה מונה חלק של שנה כשנה שלמה, ולכן יוצא שמספר שנותיו של נח הוא תשע מאות וחמישים שנה – שש מאות (ומעט יותר) עד לאחר המבול, ועוד שלוש מאות וחמישים שנה לאחר המבול.

ג. מניית שנת הולדת הדורות היא עם שארית מסויימת

אך, לכאורה, אין די בהסבר זה:

על הפסוק¹⁷ "כי לימים עוד שבעה..." אומר רש"י: צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת ת"ר שנה לחיי נח". חישוב זה הוא כדלהלן: מתושלח חי תשע מאות וששים ותשע שנים¹⁸, וכיוון שמתושלח היה בן מאה ושמונים ושבע שנים כשהוליד את למך¹⁹ ולמך היה בן מאה ושמונים ושתים שנים כשהוליד את נח²⁰ – ובסך־הכל שלוש מאות וששים ותשע שנים – יוצא, ש"שנותיו של מתושלח (תשע מאות וששים ותשע שנים) .. כלים בשנת ת"ר לחיי נח", שהרי שש מאות שנים ועוד שלוש מאות וששים ותשע שנים הן ביחד תשע מאות וששים ותשע שנים.

וכיוון שמתושלח מת לפני המבול, יוצא, שהכוונה של "בשנת ת"ר שנה לחיי נח... נבקעו..." היא לאחר שנח כבר היה בן שש מאות שנה.

בפשטות ניתן היה לתרץ זאת: בציון הגיל שבו נאמר על כל אחד שהוליד את בנו אין הכוונה ליום שבו מלאו לו מספר שנים זה וזה, אלא הכוונה היא שהבן נולד לאחר שמלאו לאב מספר זה של שנים, במשך השנה שלאחר־מכן.

(כי אילולא כן יוצא, ששת ואנוש וכל ה"דורות" שלאחריהם, שלגביהם נאמר "ויחי... שנה ויולד", נולדו כולם בדיוק באותו יום שנולד אביהם, כלומר, כולם נולדו ביום הולדתו של אדם הראשון – בראש השנה!)

ולפי זה יוצא, שכיוון שסכום מאה שמונים ושבע השנים של מתושלח בהולידו את למך וסכום מאה שמונים ושתיים השנים של למך בהולידו את נח מחושבים, כל אחד מהם, עם שארית מסויימת, הרי ביחד עם השארית המעטה של שנת השש־מאות לחיי נח הם מצטברים לשנה שלמה, אשר משלימה את שנותיו של מתושלח.

אך עדיין אין מובן:

על חטא דור הפלגה אומר רש"י²¹ "אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול". החישוב של "אלף ותרנ"ו שנים" הוא סיכום כל שנות ההולדת של הדורות המנויים מאדם ועד נח –

אך אם נסביר כדלעיל שסכום השנים כולל שאריות שאינן נימנות, יוצא, שבכל אחד מעשרת הדורות יש שארית מסויימת של זמן – ימים, 27שבועות וחדשים – שאינה נמנית בסיכום הכללי של השנים. וסביר לומר שבמשך עשרת הדורות שהאריכו ימים הצטברה משאריות אלו יותר משנה אחת, לפחות, כך שבסך הכל יש לחשב יותר מאלף ותרנ"ו שנים, אלא לפחות אלף ותרנ"ז שנים.

ד. המנייה – לפי שנות אדם או לפי שנות עולם?

לכאורה, ניתן היה להסביר, שהסיכום הכללי של "אלף ותרנ"ו שנים" הוא משום ש"שנות האנשים מנויין למנין שנות עולם", כדברי רש"י בפרשת כי תשא²². כלומר, מניית מספר שנות האנשים אינה לפי שנותיהם אלא לפי שנות עולם.

אך דחוק ביותר לומר שרש"י סובר כך בפרשתנו בלי לציין זאת במפורש, כי חידוש גדול הוא לפי פשוטו של מקרא²³, שכאשר מונה התורה את שנות חייו של אדם אחד אין היא מתכוונת לשנותיו באופן פרטי אלא לשנותיו של העולם²⁴!

ה. גיל האדם מוזכר בתורה בערך

ההסבר לכך הוא:

לפי הפשט, כאשר התורה מציינת שגילו של האדם הוא כך וכך – ולא בביטוי מיוחד כגון "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"²⁵ – הכוונה היא למספר השנים בערך – ייתכן שהגיל הוא מעט יותר מכך עד כחצי שנה, או פחות מכך עד כחצי שנה, כי בפשטות הולכים לפי הרוב גם של השנה.

ולפי זה חלק עוד יותר החישוב של "אלף ותרנ"ו שנים²⁶. כי ניתן לקבוע, לפי המציאות הרגילה, שהיו "דורות" שבהן היתה שארית עודפת על מספר השנים הכתוב בתורה, וכן היו "דורות" שבהם היתה חסרה תקופת זמן כל־שהיא להשלמת מספר השנים הנקוב בתורה, כך שבסיכום כללי מאזנים החלקים העודפים והחסרים אלו את אלו, והסכום משתווה למספר שנות עולם²⁷.

28ו. ציון גיל ה"דורות" הוא לצורך ידיעת שנות עולם

יש להסביר בכך ענין נוסף, אלא שאינו כל־כך בדרך הפשט. ותחילה יש להקדים:

לכאורה, מדוע חשוב לציין בכל אחד מן ה"דורות" את גילו של האדם בהולדת בנו? בפשטות, הסיבה שהתורה מציינת זאת היא כדי שידעו מתי ארעו המאורעות המוזכרים בתורה.

ולפי זה, שמספר השנים הנזכר בקשר להולדת הדורות הוא בעיקר כדי לאפשר את ידיעת המנין המדוייק לשנות העולם, ניתן לומר, שהמספר הנקוב בתורה כגילו של איש מסויים יכול לבטא בעצם מספרים שונים של שנים בהפרש של כמעט שנתיים: כמעט שנה שלמה לפני מלאת לו גיל זה, וכמעט שנה שלמה לאחר הגיעו לגיל זה. לדוגמא: בפסוק שהוזכר לעיל "ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה" – יכול הגיל של מאה שמונים ושבע שנים לציין הן את תחילת השנה בה הוא נכנס לגיל קפ"ז (כלומר, קפ"ו שנים ועוד קצת), והן את סיום השנה שלאחר מלאת לו קפ"ז שנה (מעט פחות מקפ"ח שנה).

אמנם, לפי זה אי אפשר לדעת את הגיל המדוייק של איש מסויים בהולדת בנו, אך חישוב זה מועיל למטרה העיקרית: ניתן לדעת לפיו את מספר שנות העולם, כי הסיכום הכללי של כל מספרי השנים מתאים למנין שנות עולם, פחות או יותר בחלק מזערי של שנה.

ז. ציון מנין שנות עולם לשם אמונה בידיעה ברורה

את הסיבה, בפנימיות הדברים, לכך שהתורה מדייקת בציון מנין שנות עולם ניתן להבין לאחר שיובנו תחילה דברי המדרש²⁸, שאחת ממעלותיהם של ישראל אשר מנה "עקילס" (גוי) כהסבר לרצונו להתגייר היא – "הקטן שבהם יודע... כמה יש משנברא העולם".

כיון שמעלותיהם של ישראל אשר נזכרו על ידי "עקילס" הביא אותו לידי רצון להתגייר, מובן, שאין הן מביעות את חכמתם הרבה של ישראל, אלא אלו מעלות הקשורות לדת ישראל.

ההסבר לכך הוא:

האמונה בחידוש העולם, שהעולם הוא נברא, היא אחת מיסודות התורה, כדברי הרמב"ן²⁹: "כי הוא שורש האמונה ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל". אך באמונה עצמה יש מספר דרגות: ייתכן שאדם מאמין באמונה שלמה אך חסרה לו הבהירות בה. אין בו אמונה מתוך ידיעה ברורה. כדברי חז"ל³⁰ "אינה דומה שמיעה 29לראיה", שלמרות שהאדם בטוח שהוא שומע את האמת, אין זה דומה להתאמתות הדברים על־ידי ראייתם.

וזוהי המעלה בכך ש"הקטן שבהם יודע .. כמה יש משנברא העולם" – האמונה, ויסודה – האמונה בבריאת העולם, היא אצלו מתוך ידיעה ברורה, הוא יודע את הזמן המדוייק³¹ שבו ברא הקדוש־ברוך־הוא את העולם.

ולשם כך מפרטת התורה את מספרי שנות הדורות, כדי להביא לידיעתנו את מספר שנות העולם בדיוק.

(ממכתבי סיון תשמ"א)