26

ואינה מונה חלק של שנה כשנה שלמה, ולכן יוצא שמספר שנותיו של נח הוא תשע מאות וחמישים שנה – שש מאות (ומעט יותר) עד לאחר המבול, ועוד שלוש מאות וחמישים שנה לאחר המבול.

ג. מניית שנת הולדת הדורות היא עם שארית מסויימת

אך, לכאורה, אין די בהסבר זה:

על הפסוק¹⁷ "כי לימים עוד שבעה..." אומר רש"י: צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת ת"ר שנה לחיי נח". חישוב זה הוא כדלהלן: מתושלח חי תשע מאות וששים ותשע שנים¹⁸, וכיוון שמתושלח היה בן מאה ושמונים ושבע שנים כשהוליד את למך¹⁹ ולמך היה בן מאה ושמונים ושתים שנים כשהוליד את נח²⁰ – ובסך־הכל שלוש מאות וששים ותשע שנים – יוצא, ש"שנותיו של מתושלח (תשע מאות וששים ותשע שנים) .. כלים בשנת ת"ר לחיי נח", שהרי שש מאות שנים ועוד שלוש מאות וששים ותשע שנים הן ביחד תשע מאות וששים ותשע שנים.

וכיוון שמתושלח מת לפני המבול, יוצא, שהכוונה של "בשנת ת"ר שנה לחיי נח... נבקעו..." היא לאחר שנח כבר היה בן שש מאות שנה.

בפשטות ניתן היה לתרץ זאת: בציון הגיל שבו נאמר על כל אחד שהוליד את בנו אין הכוונה ליום שבו מלאו לו מספר שנים זה וזה, אלא הכוונה היא שהבן נולד לאחר שמלאו לאב מספר זה של שנים, במשך השנה שלאחר־מכן.

(כי אילולא כן יוצא, ששת ואנוש וכל ה"דורות" שלאחריהם, שלגביהם נאמר "ויחי... שנה ויולד", נולדו כולם בדיוק באותו יום שנולד אביהם, כלומר, כולם נולדו ביום הולדתו של אדם הראשון – בראש השנה!)

ולפי זה יוצא, שכיוון שסכום מאה שמונים ושבע השנים של מתושלח בהולידו את למך וסכום מאה שמונים ושתיים השנים של למך בהולידו את נח מחושבים, כל אחד מהם, עם שארית מסויימת, הרי ביחד עם השארית המעטה של שנת השש־מאות לחיי נח הם מצטברים לשנה שלמה, אשר משלימה את שנותיו של מתושלח.

אך עדיין אין מובן:

על חטא דור הפלגה אומר רש"י²¹ "אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול". החישוב של "אלף ותרנ"ו שנים" הוא סיכום כל שנות ההולדת של הדורות המנויים מאדם ועד נח –

אך אם נסביר כדלעיל שסכום השנים כולל שאריות שאינן נימנות, יוצא, שבכל אחד מעשרת הדורות יש שארית מסויימת של זמן – ימים,