25
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ורש"י צריך היה לאומרו בפירוש. ובמיוחד כאשר בחישוב המפורט נחשבת שנת המבול בתורה במנין השנים, כאמור לעיל: בתחילה נאמר13 שהמבול התחיל "בשנת שש מאות שנה לחיי נח", ולאחר מכן נאמר "באחת ושש מאות שנה... חרבו המים".
ב. "בשנת שש מאות" = בתחילת השנה השש מאות
ניתן להסביר זאת כך:
נאמר בתורה13 "בשנת שש מאות שנה לחיי נח... נבקעו...". המשמעות הפשוטה של "בשנת" היא – בתוך, במהלך השנה. אפשר, איפוא, להסביר, שבמילים "בשנת שש מאות... נבקעו..." הכוונה היא בתחילת השנה. כלומר, שבכניסה לשנת השש־מאות לחיי נח, בהיותו בן חמש מאות תשעים ותשע ועוד חלק קטן של שנה, התחיל המבול14.
וכיוון שהתורה מדייקת ואומר "בשנת שש מאות שנה..." הרי הכרחי לומר, שגם המשמעות של "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ" היא שהמבול ירד בהכנסו לשנת השש מאות15, או (כדיוק הניסוח – והמבול "היה" – בלשון עבר) שכאשר היה נח "בן שש מאות שנה" כבר היה המבול לפני־כן.
וכן בפסוק "ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים" אין הכוונה לשש מאות ואחת שנים במלואם, אלא לתחילת השנה השש־מאות ואחת, כלומר, לאחר מעט יותר משש מאות שנה16.
אך כאשר מגיעים לסיכום שנותיו של נח, מונה התורה שנים שלמות,
הערות
- 13. פרשתנו ז, יא.
- 14. ואין להקשות מפרש"י פרשתנו (י, כא) "בן ת"ק שנה הי' נח כשהתחיל להוליד והמבול הי' בשנת שש מאות שנה נמצא שהגדול בבניו הי' בן מאה שנה" (וראה גם רש"י בראשית ה, לב. ו, ג) – כי אפ"ל ד"בן ת"ק שנה" (בראשית ה, לב) היינו כשנכנס לשנת ת"ק שלו (כדלקמן במש"נ "ונח בן שש מאות"). ועוד ועיקר: מפרש"י בראשית שם ("כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול") מוכרח, דכשהגיע המבול עדיין לא הגיע לעונשין, לבן מאה [ולשון רש"י בפרשתנו שם "בן מאה שנה" (ועד"ז בבראשית ו שם) עכצ"ל שהכוונה בשנת המאה שלו].
- 15. ובלאו הכי מוכרח לומר ש"בן .. שנה" יכול להתפרש גם כשאין לו עדיין מספר זה של שנים שלימות* – ממ"ש (וארא ז, ז) ומשה בן שמונים שנה גו' בדברם אל פרעה" – שהכוונה בזה היא שנכנס לשנת פ' שלו, כי משה מת בן מאה ועשרים שנה שלימות (וילך לא, ב וברש"י שם), בז' אדר לפני הכניסה לארץ (רש"י בשלח טז, לה), ונמצא, שביצי"מ (ט"ו ניסן – מ' שנה לפנ"ז) הי' משה קצת יותר משמונים שנה שלימות. ומכיון שכל מכה (לבד מכת בכורות) היתה "משמשת רביע חודש וג' חלקים הי' מעיד ומתרה בהם" (רש"י וארא ז, כה), הרי בעמדו לפני פרעה קודם עשר המכות הי' בן ע"ט שלימות ופחות מחצי שנה.
- 16. ע"ד פירוש הגמרא – ר"ה י, ב.
- . ועיין הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"א בקו"א (קרוב לסופו).
רש"י על בראשית ה׳:ל״ב - הטקסט מספריא
בן חמש מאות שנה. אָמַר רַבִּי יוּדָן מַה טַּעַם כָּל הַדּוֹרוֹת הוֹלִידוּ לְק' שָׁנָה וְזֶה לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת? אָמַר הַקָּבָּ"ה אִם רְשָׁעִים הֵם יֹאבְדוּ בַמַּיִם וְרַע לְצַדִּיק זֶה, וְאִם צַדִּיקִים הֵם אַטְרִיחַ עָלָיו לַעֲשׂוֹת תֵּבוֹת הַרְבֵּה, כָּבַשׁ אֶת מַעְיָנוֹ וְלֹא הוֹלִיד עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא יֶפֶת הַגָּדוֹל שֶׁבְּבָנָיו רָאוּי לָעֳנָשִׁין לִפְנֵי הַמַּבּוּל (בראשית רבה), דִּכְתִיב כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת (ישעיהו ס"ה) רָאוּי לְעֹנֶשׁ לֶעָתִיד, וְכֵן לִפְנֵי מַתַּן תוֹרָה:
את שם את חם ואת יפת. וַהֲלֹא יֶפֶת הַגָּדוֹל הוּא? אֶלָּא בַתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת שֶׁהוּא צַדִּיק וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וְשֶׁאַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ וְכו' בבראשית רבה:
בן חמש מאות שנה FIVE HUNDRED YEARS OLD — R. Judan said: “How is it that all the previous generations had children at the age of hundred years and this one (Noah) at the age of 500 years? The Holy One, blessed be He, said, “If they (Noah’s children) be wicked, they will perish by the water of the Flood and it will grieve this righteous man; if they be righteous, I shall have to trouble him to construct several arks.” He therefore restrained him from having children until he was 500 years old, in order that Japhet, the oldest of his sons (cf. Rashi on Genesis 10:21) should not reach the punishable age before the Flood. For it is written (Isaiah 65:20), “For as a lad shall one die when he is one hundred years old”, meaning, that in the future time, he will only then be of punishable age, and this was so, too, before the giving of the Torah (Genesis Rabbah 26:2) .
את שם ואת חם ואת יפת SHEM, HAM AND JAPHETH — But was not Japheth the eldest? But you naturally first interest yourself in Shem who was a righteous man, who was born circumcised (a sign of righteousness) and from whom Abraham was to descend (Genesis Rabbah 26:3).
רש"י על שמות ט״ז:ל״ה - הטקסט מספריא
ארבעים שנה. וַהֲלֹא חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם הֵם? שֶׁהֲרֵי בְּט"ו בְּאִיָּר יָרַד לָהֶם הַמָּן תְּחִלָּה וּבְט"ו בְּנִיסָן פָּסַק, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" (יהושע ה')? אֶלָּא מַגִּיד, שֶׁהָעֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָהֶם טַעַם מָן (קידושין ל"ח):
אל ארץ נושבת. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן (שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת וְטוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת "יָתְבָתָא", רָצָה לוֹמַר — מְיֻשֶּׁבֶת):
אל קצה ארץ כנען. בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּז' בַּאֲדָר פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֵד, וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בוֹ בַיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (יהושע ה'):
ארבעים שנה FORTY YEARS — But was not this period short of thirty days, since it was on the sixteenth of Iyar that the Manna fell for them for the first time and on the fifteenth of Nisan that it ceased, as it is said, (Joshua 5:12) “And the Manna ceased on the morrow”? (cf. the preceding verse which speaks of the day when they ate unleavened bread). But this tells us that in the cakes that Israel had brought out of Egypt and which they ate from the 15th of Nisan to the 16th of Iyar after they left Egypt they experienced the taste of Manna (so that the 40 years mentioned here as those during which they ate Manna may be regarded as complete) (Kiddushin 38a).
אל ארץ נושבת TO A LAND INHABITED — after they had crossed the Jordan, [for that territory on the other side of the Jordan was cultivated (מְיֻשֶׁבֶת, which is regarded as the equivalent of נושבת; cf. Rashi on Genesis 36:20) and good, as it is said, (Deuteronomy 3:25) “Let me pass over, I pray thee, and see the good land that is on the other side of the Jordan”. And the translation of נושבת by Onkelos is יתבתא which means to say מיושבת, “settled”].
אל קצה ארץ כנען UNTO THE EXTREMITY OF THE LAND OF CANAAN — at the beginning of the border before they passed over the Jordan, that is, in the plains of Moab — consequently they (these two descriptions of the locality) contradict each other! But the explanation is that in the plains of Moab, when Moses died (cf. Deuteronomy 34:1) on the seventh of Adar, the Manna really ceased to fall but they had a sufficient supply from the Manna which they had gathered on that day to last until they had brought the Omer on the sixteenth of Nisan in Canaan itself, the cultivated land, as it is said, (Joshua 5:11) “And they did eat of the produce of the land on the morrow after the Passover” (Kiddushin 38a).
רש"י על שמות ז׳:כ״ה - הטקסט מספריא
וימלא. מִנְיַן שבעת ימים, שֶׁלֹּא שָׁב הַיְאוֹר לְקַדְמוּתוֹ, שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ חֹדֶשׁ, וג' חֲלָקִים הָיָה מֵעִיד וּמַתְרֶה בָהֶם (תנחומא):
וימלא AND THERE WAS COMPLETED (the verb is singular) שבעת ימים the number of SEVEN DAYS during which the river did not return to its original condition. For each plague functioned a quarter of a month and for three quarters He warned and cautioned them (Midrash Tanchuma, Vaera 13; Exodus Rabbah 9:12).
מצוטט ב־2 עמודים
שיעורי הלכה למעשה אוצר החסידים 1
- חשבון שנות נח לקוטי שיחות ח"כ ע' 25
עבודת הקודש מסביב לחסידות 1
- מכתבי תורה ‹ קכד. חשבון שנות נח לקוטי שיחות ח"כ ע' 25
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.