25
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "שנת המבול אינה עולה מן המנין"
על הפסוק1 "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ", נאמר במדרש2, ש"שנת המבול אינה עולה מן המנין". כלומר, כדברי המפרשים3, שנת המבול אינה נמנית בין "שנותיו של נח", כפי שרואים – "שהקדוש־ברוך־הוא4 מונה שנותיו של נח אינו מונה שנת המבול. שאתה מוצא שנח חי ט' מאות ונ' שנה ואחת עם שנת המבול, שכן הוא אומר ונח בן שש מאות שנה והמבול היה, משמע שהמבול היה לאחר שש מאות שנה, דכתיב5 ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים, וכתיב6 ויחי נח אחר המבול שלש מאות... וחמישים שנה", וכתיב7 ויהי כל ימי נח (אשר חי8) תשע מאות שנה וחמישים שנה, והיה לו לומר תשע מאות שנה וחמישים ואחת שנה אלמלא שאין שנת המבול עולה למנין שנותיו", והסיבה לכך היא "ולפי שהיתה שנת צרה לא עלתה לו שנת המבול למנין שנותיו".
כבר הוסבר פעמים רבות9, שמכך שרש"י מתבטא במספר מקומות בפירושו על התורה10 במילים "לא ידעתי" וכדומה, מובן, שבכל מקום שיש קושי בפשוטו של מקרא, הרי הוא מתורץ בפירוש רש"י. ובמקום שאין רש"י מפרש, או אינו אומר "לא ידעתי" וכדומה, הענין מובן מאליו מן הפסוק עצמו או מפסוקים או פירושי רש"י הקודמים לפסוק זה.
לפי זה יש להבין: העובדה שסיכום שנותיו של נח בפסוק אינה תואמת למספר כל שנותיו לפני ואחרי המבול – שבגללה הכרחי לומר ש"שנת המבול אינה עולה מן המנין" – היא סתירה בולטת בפשט הפסוקים11, ומדוע אין רש"י מתרץ אותה בפירושו על התורה?
אין לומר, שדעתו של רש"י היא שבפשטות "שנת המבול אינה עולה מן המנין"12. להיפך, זהו חידוש מפתיע
הערות
- 1. פרשתנו ז, ו.
- 2. ב"ר פל"ב, ו. ירושלמי ריש ר"ה.
- 3. רש"י ומת"כ לב"ר שם. וראה גם צרור המור פרשתנו ז, יא.
- 4. לשון רש"י לב"ר שם.
- 5. פרשתנו ח, יג.
- 6. שם ט, כח.
- 7. שם, כט.
- 8. תיבות אלו ליתא בכתוב.
- 9. ראה לקו"ש ח"י ע' 13. ובכ"מ.
- 10. נסמנו בלקו"ש ח"ה ע' 1 בשוה"ג להערה 2. ועוד.
- 11. ודוחק גדול לפרש מ"ש "אחר המבול" – אחר תחלת המבול (ע"ד הפירוש שהובא באבן עזרא (פרשתנו י, כא) עה"פ (יא, י) "שנתיים אחר המבול"), או אחר מ' יום שהיה המבול (פרשתנו ז, יז. וראה לקו"ש שבהערה הבאה) – כי בפשטות, "ויחי נח אחר המבול" כאן היינו חייו לא בתיבה. עכ"פ בסמיכות להציווי בתחלת הסיפור: צא מן התיבה.
- 12. ואף שפירש רש"י (פרשתנו ח, כב) "שלא שמשו המזלות" ("כל ימות המבול"), מ"מ [נוסף על המבואר במ"א (לקו"ש ח"י ע' 21) ע"ד הפשט אין הכוונה בזה לכל שנת המבול (וראה יריעות שלמה (מהרש"ל) לפרש"י שם), הרי גם אם כוונתו לכל השנה] אינו מובן מדוע לא תהא שנה זו נמנית לשנותיו של נח, ובפרט שבכתוב מפורש (כבפנים) ששנה זו נמנית לו.
בראשית רבה ל״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם וגו' (בראשית ז, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנַת הַמַּבּוּל אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן עוֹלָה הִיא בִּתְקוּפוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת. (בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.
רש"י על בראשית רבה ל״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
אינה עולה מן המנין. לשנותיו של נח כשהקב"ה מונה שנותיו של נח אינו מונה שנת המבול שאתה מוצא שנח חי ט' מאות ונ' שנה ואחת עם שנת המבול שכן הוא אומר ונח בן שש מאות שנה והמבול היה משמע שהמבול היה לאחר שש מאות שנה דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה חרבו המים וכתיב ויחי נח אחר המבול שלש מאות וחמשים שנה וכתיב ויהי כל ימי נח אשר חי תשע מאות שנה וחמשים שנה והיה לו לומר תשע מאות שנה וחמשים ואחת שנה אלמא שאין שנת המבול עולה למנין שנותיו ולפי שהיתה שנת צרה לא עלתה לו שנת המבול למנין שנותיו:
אף על פי שאינה עולה. לשנות נח עולה היא בתקופות ובחשבונות שכשתחשוב מבריאת העולם למנין תקופות ועבורים תכלול אותה שנה של מבול עם שאר שנים שאתה מונה מברייתו של עולם עד שנה שאתה עומד בה:
מתנות כהונה על בראשית רבה ל״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
אינו עולה מן המנין. צא וחשוב שקודם מי המבול חי ו' מאות שנה ואחר המבול שלש מאות וחמשים שנה ועם שנת המבול תתקנ"א שנה וכתיב כל ימי נח אשר חי תתק"ן שנה הרי ששנת המבול אינו נמנה לו בימיו והטעם לפי שהיתה שנת צרה וכאילו מת ועבר מן העולם בשנה ההיא:
לתקופות וכו'. לענין תקופות ועיבורים שמחשבין מבריאות עולם:
ויבא נח ובניו ואשתו וגו' גרסינן. ודייק מסיפיה דקרא מפני מי המבול כמו שפירש רש"י בפירוש החומש:
צרור המור על התורה, בראשית ז׳:י״א - הטקסט מספריא
ואמר בשנת שש מאות שנה לחיי נח. כי די שיאמר בשנת שש מאות שנה לנח למה אמר לחיי נח. להורות שעד כאן היו חייו חיים אבל עתה בשנת המבול לא היו חייו חיים לפי שהיה לו צער וטורח הרבה מאבידת העולם ומצער הבהמות כמאמרם ז"ל שהכישו ארי וזהו וישאר אך נח. ולכן תמצא כי בכאן אמר בשנת שש מאות שנה והמבול היה שנים עשר חדשים כדכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה וכל שניו היו תשע מאות וחמשים שנה והוא היה בן שש מאות שנה קודם המבול ואחר המבול חיה שלש מאות וחמשים שנה ואם כן שנת המבול לא היה בכלל שניו מהטעם שאמרנו ולכן אמר בכאן לחיי נח. ואמר בעצם היום הזה בא נח ולא אמר ביום הזה כמו שאמר למעלה להורות לנו יום הכניסה שהיה ביום רביעי. ומכאן נראה שהוציאו דין התלמוד באומרם אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים לפני השבת ולכן אמר בכאן בעצם היום הזה שפירושו בעיצומו של יום ואיזהו יום שהשמש הוא יותר חזק משאר הימים הוא יום רביעי שבו נתלו המאורות ואז החמה בחזקתה לפי שאז הוא כחתן יוצא מחופתו אחר שבו ביום האיר וזרח. ולכן נח נכנס ביום רביעי בענין שיהי' שלשה ימים לפני השבת וביום השביעי שבת וינפש לפי שכשאדם נכנס בספינה כל שלשה ימים הראשונים דעתו מטורפת ומשובשת עליו. ולכן אמר בכאן בעצם היום הזה שפירושו בעיצומו של יום רביעי:
אבן עזרא על בראשית י׳:כ״א - הטקסט מספריא
וטעם אבי כל בני עבר. להודיע אבי העברים כי אין למעלה ממנו והשם אלהיו, וכן כתב "כה אמר ד' אלהי העברים" (שמות יו"ד, ג) וכנען אבי הם שאין למטה ממנו, ואין ראוי להתערב קדש בחול,
וטעם אחי יפת הגדול, שהיה יפת טוב והכתוב הקדים להזכיר שם שהוא קטן קודם יפת שהוא הגדול בעבור כבודו, והעד שאמר הכתוב כי נח היה בן חמש מאות שנה כשהחל להוליד, ואין בזה מקום לטעון כי אין פחות מת"ק שנה ובשנת ת"ר שנה בא המבול ובצאת נח מהמבול היה שם בן מאת שנה ושנה אחת (י"ג בן מאה ואחד שנה) והכתוב אמר (בראשית יא י) שנתים אחר המבול ויש מפרשים כי אחי יפת הגדול ממנו הוא שם, על כן הזכירו הכתוב בתחלה, ואמר כי כאשר נולד שם לא נכנסו משנת ת"ק לנח כי אם ימים מועטים כי יום אחד בשנה חשוב שנה, ונח נולד באייר ושם בסיון וכשבא המבול הי' לנח תקצ"ט שנים וימים והנה אין לשם צ"ט שנה שלימות לשנת המבול ויהיה שם כשנולר ארפכשד בן מאה ושנה וחדשים ופי' שנתים שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית המבול גם יש אומרים כי אחר חמשה חדשים מיום המבול שחסרו המים הרתה אשת שם והנה היה שם בן מאה שנה וכחשבון הזה ימצא בספר מלכים בעשרה מקומות:
רש"י על בראשית ח׳:כ״ב - הטקסט מספריא
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. ו' עִתִּים הַלָּלוּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲצִי תִשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט קֹר (חֹרֶף) (ב"מ ק"ו):
קור. קָשֶׁה מֵחֹרֶף:
חרף. עֵת זֶרַע שְׂעוֹרִים וְקִטְנִית הַחֲרִיפִין לְהִתְבַּשֵּׁל מַהֵר, וְהוּא חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן:
קציר. חֲצִי נִיסָן וְאִיָּר וַחֲצִי סִיוָן:
קיץ. חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב, הוּא זְמַן לְקִיטַת תְּאֵנִים וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת, וּשְׁמוֹ קַיִץ, כְּמוֹ הַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים (ש"ב ט"ז):
חום. הוּא סוֹף יְמוֹת הַחַמָּה, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי, שֶׁהָעוֹלָם חַם בְּיוֹתֵר; כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא שִׁלְהֵי קַיְיטָא קָשֵׁי מִקַּיְיטָא:
ויום ולילה לא ישבתו. מִכְּלָל שֶׁשָּׁבְתוּ כָּל יְמוֹת הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת, וְלֹא נִכַּר בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה (ב"ר פכ"ה ופ' ל"ד):
לא ישבתו. לֹא יִפְסְקוּ כָּל אֵלֶה מִלְּהִתְנַהֵג כְּסִדְרָן:
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו WHILE THE EARTH REMAINETH … SHALL NOT CEASE — Of these six seasons each consists of two months, as we have learned (Bava Metzia 106b): Half of Tishri, Marcheshvan and half of Kislev is seedtime; half of Kislev, Tebeth and half of Shebat is the cold-season.
קור COLD-SEASON is more severe than חורף winter.
חורף WINTER is the time of sowing barley and pulse which are quick (חריף) to ripen. It is half of Shebat, Adar and half of Nisan.
קציר HARVEST — Half of Nisan, Eyar, and half of Sivan.
קיץ SUMMER — Half of Sivan, Tammuz and half of Ab. This is the time of fig-gathering, the time when they lay them out to dry in the fields. and its name is קיץ “summer-fruittime”, as (2 Samuel 16:2) “And the bread and the summer-fruit (קיץ) for the young men to eat”.
חום HEAT — This is the end of the hot season, half of Ab, Elul and half of Tishri, when the world is excessively hot, as we have learned in Treatise Yoma 29a: “The end of the summer is worse than the summer itself”.
ויום ולילה לא ישבתו DAY AND NIGHT SHALL NOT CEASE — From this we may infer that they (day and night) ceased during the period of the Flood, for the planetary system did not function, so that there was no distinction between day and night (Genesis Rabbah 34:11).
לא ישבתו SHALL NOT CEASE — None of these shall cease to take their natural course.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.