שיחה ד

351שיחה ד

פינחס

א. גם התפילות וגם "תהלה לדוד" – פעמיים חובה ופעם רשות

בזוהר על פרשתנו¹ מובא המאמר² "כל מאן דאמר תהלה לדוד בכל יום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי" (= כל האומר "תהלה לדוד" בכל יום שלוש פעמים הוא בן העולם הבא), ומבואר שם, ש"תרי זמני" (=פעמיים) חייבים לומר "תהלה לדוד – "בגין מזונא ופרנסה בכל יומא", והפעם השלישית היא "לאו בגין חובה (לא מפני החובה של בקשת צרכים), אלא בגין שבחא" (לשם שבח).

מסביר אבי מורי בהערותיו על הזוהר³, שאמירת "תהילה לדוד" "תלת זמנין" היא "כמו הג' תפילות" – וכך כתוב בפירוש רש"י לש"ס⁴ ("שלוש פעמים – כנגד שלוש תפילות") – וכשם ששתי תפילות (שחרית ומנחה) הם חובה, ותפילות ערבית היא רשות⁵, כך גם לגבי אמירת "תהלה לדוד": "תרי זמני – חיובא על ב"נ", ופעם אחת "בגין

ד שבחא", שזה "כמו ועל דרך תפילת ערבית רשות".

ב. מדוע אין אומרים את הפעם השלישית בערבית

ברשימותיו לתהלים⁶ מביא ה"צמח צדק" את פירוש רש"י הנ"ל, ששלוש פעמים תהלה לדוד הן "כנגד שלוש תפילות", ושואל: לפי זה צריך היה לומר "תהלה לדוד" גם בתפילת ערבית, ומדוע אנו אומרים את שלוש הפעמים תהלה לדוד באופן זה: פעמיים בשחרית ופעם אחת במנחה?

יש עונים, שתפילת ערבית איננה זמן מתאים לאמירת אשרי⁷, מפני ש"אין⁸ זמן תפילה (תהילה⁹) בלילה", או מפני ש"אין אומרים קדושה בערבית, ואשרי שייך 351לקדושה"¹⁰, ולכן אנו אומרים תהלה לדוד פעם נוספת בשחרית במקום בערבית.

אך ה"צמח־צדק" איננו מקבל תשובה זו, שהרי ממה נפשך: אם כל התקנה של פעם שלישית תהלה לדוד היא "בשביל תפילת ערבית", הרי אין שום מקום לומר זאת בתפילה אחרת – בשחרית, ו"אם אין שייך אשרי בערבית – לא יאמרו רק ב' פעמים"?

ה"צמח צדק" סובר בענין זה, שמאמר הש"ס "כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים..." מתאים לדיעה⁵ ש"תפילת ערבית חובה", ואכן אומרים את הפעם השלישית בערבית, אבל "אנן דקיימא לן¹¹ הלכה כמאן דאומר תפילת ערבית רשות" (=אנו הפוסקים להלכה כדיעה שתפילת ערבית רשות) אין אנו אומרים "אשרי קודם תפילת ערבית".¹²

יוצא מכך, שלפי הדיעה שתפילת ערבית רשות, שהלכה כמותה, די באמירת תהלה לדוד פעמיים¹³, כדי להיות בן עולם־הבא¹⁴, וכפי שהוא מסביר אחר־כך¹⁵, בדרך החסידות, שמה שנגרם בתפילת שחרית ומנחה על־ידי אמירת תהלה לדוד, נגרם בתפילת ערבית, "מאיליו" (לפי הדיעה שתפילת ערבית רשות).

והסיבה לאמירת תהלה לדוד פעמיים בשחרית, איננה כדי להיות בן עולם־הבא, אלא רק כדי ש"לא לדלג אמירת אשרי ג' פעמים"¹⁶, כפי שיוסבר להלן.

יש להבין: כיצד מתאים הסברו של אבי, שהפעם השלישית של אמירת תהלה לדוד היא "כמו ועל דרך תפילת ערבית רשות", שממנו מתקבל שגם לפי הדיעה שתפילת ערבית היא רשות, יש לומר תהלה לדוד כדי להיות "בר עלמא דאתי", אלא שהפעם השלישית היא "בגין שבחא", כשם שתפילת ערבית היא רשות, להסברו של ה"צמח־צדק", שלפי הדיעה שתפילת ערבית 352היא רשות, דיו באמירת פעמיים תהלה לדוד כדי להיות "בן עולם הבא"?

ג. הקשיים המתעוררים על הנ"ל

כן יש להבין:

לפי הסברו של ה"צמח צדק", הרי בהתאם לדיעה, שהלכה כמותה, שתפילת ערבית היא רשות, די באמירת תהלה לדוד פעמיים כדי להיות בן עולם־הבא, ומדוע אנו אומרים תהלה לדוד שלוש פעמים בכל יום, פעמיים בשחרית?

גם דברי ה"צמח צדק" האומר שהסיבה לכך היא "לא לדלג אמירת אשרי ג' פעמים" (או במושגי הקבלה והחסידות, כפי שהוא אומר אחר־כך¹⁵: "תקנו לומר בשחרית ב' פעמים על דרך ליעקב אשר פדה את אברהם¹⁷ שהתפארת מטה כלפי החסד") דורשים הסבר: אם על־ידי אמירת תהלה לדוד פעמיים נעשים כבר "בן עולם הבא" (שהרי בערבית נגרמים מאליהם אותם הדברים שנגרמים על־ידי אמירת תהלה לדוד), מה חסר עוד, ומדוע צריך לומר את הפעם השלישית?

ד. יש הבדל בין הש"ס לבין הזוהר

תמצית ההסבר לכך הוא, שיש הבדל בין הש"ס לבין הזוהר:

ה"צמח צדק" מדבר על דעת הש"ס (כפי שהוא מציין שם), ולפי הנגלה שבתורה, הרי בהתאם לדיעה שתפילת ערבית רשות, אין מקום לאמירת תהלה לדוד בתפילת ערבית, ואף לא בשחרית במקום בערבית. ואילו אבי מסביר את דברי הזוהר – לפי פנימיות התורה, ולכן: (א) גם לפי הדיעה שתפילת ערבית רשות, יש מקום לאמירת תהלה לדוד (אלא שהאמירה היא "בגין שבחא", שהוא "כמו ועל־דרך... רשות¹⁸"). (ב) אמירה זאת של תהלה לדוד, למרות שהיא כנגד תפילת ערבית, נאמרת בפועל בתפילת שחרית.

לפיכך מסיים גם ה"צמח צדק": "ומכל מקום לא לדלג האמירת אשרי ג' פעמים .. אומרים אותו בשחרית", כפי שהוא מסביר אחר־כך את הקשר בין ערבית לשחרית (בדרך הקבלה) "שהתפארת מטה כלפי החסד" –

כאן אין הוא מדבר על עיקר התקנה, שהיא אמירת פעמיים בלבד¹³, אלא על פנימיות הענין, שגם לפי הדיעה שתפילת ערבית רשות, אומרים תהלה לדוד שלוש פעמים.

ה. הקשיים על דברי ה"צמח צדק"

כדי להבין את הדברים יש להסביר תחילה את דברי ה"צמח צדק" ש"אנן 353דקיימא לן .. תפילת ערבית רשות לכן אין אומרים אשרי קודם תפילת ערבית", שהרי הדבר הנגרם על־ידי אמירת תהלה לדוד "ודאי יומשך מאליו"¹⁵ – שמהם מובן שאי אמירת תהלה לדוד בערבית לפי הדיעה שתפילת ערבית רשות, איננה מפני שאין בתקנה זו תועלת, כי בין כך ובין כך תחסר הפעם השלישית, מפני שתפילת ערבית היא רשות, ו"בשביל צורך היו מבטלין אותה"¹⁹, אלא מפני שמלכתחילה אין צורך בפעם השלישית בערבית שהרי "ודאי יומשך מאליו".

ואין מובן: כשם שאומרים על תפילת ערבית שהיא רשות מפני שה"יחוד" שלה נעשה מאליו, לאחר שהמתפלל בצע את ההכנות ליחוד זה באמצעות תפילת שחרית ומנחה²⁰, ובכל זאת קבעו את תפילת ערבית כרשות – היה צריך להיות כך גם לגבי אמירת תהלה לדוד: היא היתה צריכה להיות ענין של רשות [ויותר מכך: לאחר ש"האידנא קבעוה (=כיום קבעו את תפילת ערבית) חובה"²¹ – היתה צריכה גם אמירת תהלה לדוד בתפילת ערבית להקבע כחובה].

וכן: מדוע אין אמירת תהלה לדוד שייכת לתפילת ערבית?

ו. שני סוגי הענינים שלמעלה מעבודת האדם

יש להסביר זאת כך:

ישנם באופן כללי שני סוגים בענינים הנעלים מעבודת האדם ונעשים מאליהם לאחר ההכנות ההכרחיות של האדם והכנת כלי ראוי לקבלת ההשפעות מלמעלה,²² והם:

א) דרגות הנעלות לחלוטין מעבודת האדם. הן אינן שייכות כלל לעבודת האדם, בדומה לקריעת ים סוף, שהקדוש־ברוך־הוא אמר: "ואתם תחרישון"²³: אין צורך בתפילה, מפני שהמלחמה מלמעלה היא בדרגה²⁴ שבה אין כלל מקום לעבודת האדם, ואדרבה, לפעמים עבודת האדם מפריעה,²⁵

ב) דרגות שיש להן קשר לעבודת האדם, אלא שהעבודה איננה חובה כי אם רשות. עשיית האדם איננה היוצרת את ההשפעה מלמעלה שהרי אם האדם יכול לגרום לכך היתה זו חובה – אלא באה כדי שההשפעה מלמעלה (הבאה 354בדרך מתנה) תפעל את פעולתה למטה בשלימות,

כדוגמא שמביא ה"צמח צדק"²⁶ בענין הזכרת טל, ש"לא חייבו חכמים להזכיר (שהרי טל נעלה מאתערותא דלתתא – "טל לא מיעצר"²⁷), ואם בא להזכיר מזכיר"²⁷ – "כדי שיהא לברכה"²⁸.

ולכן דברים אלו הם באופן של רשות, כי מדובר על דבר שהוא נעלה מעבודת האדם, ולפיכך הוא "רשות". אי אפשר להכריח (כביכול) שההשפעה תהיה כראוי, ולכן אין זו חובה על האדם.

בדומה לכך תפילת ערבית היא רשות: למרות שה"יחוד" נעשה מאליו, בכל זאת יש תפילת ערבית כרשות, לפחות, כדי שה"יחוד" יהיה "לברכה".

ז. ההבדל בין תפילת ערבית לבין אמירת תהלה לדוד

לפי זה יובן מדוע רק תפילת ערבית היא כך, ולא אמירת תהלה לדוד:

ה"צמח צדק" מסביר²⁹ שאמירת תהלה לדוד היא כדי "לעורר" את הדרגה שבה "מתחיל שורש התעוררות יחוד (זו"נ)". לפיכך מובן שלאמירה זו אין מקום בתפילת ערבית: תפילת ערבית היא רק בקשר לאופן פעולת היחוד וכו', ולא כדי לעורר את היחוד עצמו, כמצויין לעיל. ואילו אמירת תהלה לדוד באה כדי לעורר את הדרגה שבה "מתחיל שורש התעוררות יחוד" – כלומר, היא צריכה לעורר את עצם היחוד ובכך איננה שייכת עבודת האדם.

ח. הענין בפנימיות התורה

הוא שונה: תהלה לדוד

– רשות

אך כל זאת מצד הנגלה שבתורה, הנוגע ל"גליא דקוב"ה"³⁰ – חיצוניות הכתר, כביכול, ולפיכך איננה שייכת עשיה מצד האדם כדי לעורר את ה"יחוד", כי היחוד נובע מפנימיות הכתר.

ואילו מצד פנימיות התורה, הנוגעת ל"סתים דקוב"ה"³⁰, פנימיות הכתר³¹ – קיים ענין של "עבודה" גם ביצירת היחוד, אלא שהעבודה בדרגה זו איננה באופן של "חובה", אלא כ"רשות". כיוון שזהו מקום שעבודת האדם איננה מגיעה אליו, ועבודת האדם איננה יכולה לפעול שם, הרי אין העבודה "חובה", המצביעה על כך שהאדם מכריח – פועל באמצעות העבודה, אלא 355זוהי רק עשיה הנותנת לאדם קשר עם הנעשה³².

ולכן קיים מצד פנימיות התורה ענין של אמירת תהלה לדוד גם בתפילת ערבית, אלא שהאמירה היא רק "בגין שבחא", שהיא "כמו ועל דרך .. רשות": תפקיד האמירה איננו ליצור את ההשפעה (של מזונות וכו') אלא הוא שבח מהקדוש־ברוך־הוא.

וכדי להדגיש שאמירה זו של תהלה לדוד היא ענין של רשות בלבד (לא כאמירת תהלה לדוד בשחרית ומנחה) לא קבעו³³ את אמירתו בתפילת ערבית עצמה, אלא בשחרית,

ובתפילת שחרית עצמה – בפסוקי דזמרה³⁴, הבאים לפני תפילת שמונה־עשרה של שחרית³⁵. ויש לומר שהכח להלל את הקדוש־ברוך־הוא בתהלות ובתשבחות עוד לפני שמתפללים שמונה־עשרה בשחרית, נובע מן ה"יחוד" של תפילת ערבית הקודמת.

[בכך יובן גם הנאמר בזוהר שם, ש"פרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמארי'" (=פרנסה אין ראוי לבקש אלא לאחר הילול הקדוש־ברוך־הוא), שלכן אומרים תהלה לדוד לאחר שמונה־עשרה בשחרית, ואמירת תהלה לדוד במנחה "קודם צלותא" היא מפני שלאחר צלותא דמנחה הוא זמן של "דינא קשיא"³⁶.

ולכאורה אין מובן: אכן, אי אפשר לבקש על מזונות לאחר מנחה, מפני שהוא זמן של "דינא קשיא" – אך כיצד אפשר לבקש זאת "קודם צלותא", לפני שמקיימים את "פרנסה דמארי'"?

אלא שלפי המוסבר לעיל יש לומר, שזה מפני שכבר התפללו תפילת שחרית, ונשאר הרושם של תפילת 356שחרית, ובכוח זה אומרים אשרי לפני תפילת מנחה³⁷].

לענין זה רומז ה"צמח־צדק" בקיצור, בכותבו "תקנו לומר בשחרית ב' פעמים על דרך ליעקב אשר פדה את אברהם שהתפארת מטה כלפי החסד" – ובכך הוא רומז לקשר שבין אמירת תהלה לדוד בשחרית לבין תפילת ערבית³⁸.