שיחה ו

513שיחה ו

במענה על קושיתו במ"ש בד"ה וירח ה' ה'תש"ח סל"ט שציור הנבראים ,אם עגולים כדורים אם מרובעים ובעלי קרנות הנה זה לא נפרט בעש"מ" -- שהרי אמרז"ל (ירוש', סוף מס' מעשרות. נדרים פ"ג ה"ב. שבועות פ"ג ה'ח. תוספתא סוף מעשרות) אין מרובע מששת ימי בראשית -- [בד"ה והחכמה תעוז תרס"ג כתב ,אם עגול או בעל קרנות או משולש* ] -- והנה מתחילה יש לברר אם כלל זה מוסכם הוא לד"ה ובכל האופנים:

א) בבלי וירושלמי -- בשבועות (כט, א ושם) שבועת שוא ... אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד טרוף, -- ומקשה כולהו נמי מיטרף טריפיו, כשגבו טרוף. -- וקשה דהול"ל כקורת בית הבד מרובע, וכמש"ה בירוש' שם, ואז אין מקום מעיקרא לקושית כולהו נמי כו' (ועדש"כ בשירי קרבן בירוש' נדרים שם). -- אבל את"ל שהבבלי לא ס"ל הכלל דאין מרובע מוימ"ב - ניחא. וגם מובן אז בפשיטות שינוי התי' בבבלי וירוש'. ועדיין צ"ע כי, לכמה מפרשים, טרוף היינו מרובע (ראה ערוך מע' טרף ח' ובערוך השלם שם).

ב) רשב"ג. ות"ק. -- בתוספתא סוף מעשרות משמע, לכאורה, דת"ק פליג ארשב"ג דאמר כלל הנ"ל, ודלא כסוגית הירוש' שם. -- וכהנ"ל דוחק קצת, דא"כ פליגי ב' השסי"ן, או רשב"ג ות"ק במציאות.

ג) אין מרובע מוימ"ב בבריות, אבל יש מרובע באוכלין -- כן היא מסקנת הירוש' מברייתא שם.

ד) גם בבריות -- רק מרובע מכל הצדדים וכל שטחיו חלקים אין מוימ"ב, אבל יש מרובע ועגול הוא מצד אחד או שאחד, עכ"פ, משטחיו אינו חלק (ירוש' שם).

ה) לפי פי' הנו"ב אה"ע (מהדו"ק סכ"ב ומהד"ת סל"א) דכלל אין אשה מתעברת מביאה א' הכוונה שכן הוא רובא דרובא אבל יש מקרים יוצאים מהכלל -- גם בכלל דאין מרובע מוימ"ב ייל כן.

ו\) סתם מרובע פי' ארכו כרחבו (וצע"ק בזבחים סב, א), אבל, בשם המושאל, גם מרובע ארוך נק' מרובע. וי"ל שלזה נתכוון במאמר. וע"פ כהנ"ל ל"ק מ"ש בד"ה וירח הנ"ל.

ויש להעיר: א) עפמ"ש בס"ג ל"ק מה שידוע אשר [08%4 של מלח הוא מעוקב וכל שטחיו חלקים.

ב) ע'פ מ"ש בס"ד מובן מ"ש במכילתא ר"פ בשלח (הובא ביל"ש שם) וזיל: וישובו ויחנו לפני פי החירות, מה היו חירות הללו, לא היו משופעות 514אלא גדודיות כו' עיייש כל האריכות שלכאורה אינה מובנת כלל, ומאי קמ"ל, ומפני מה מאריך בסגנונו ,לא כו' אלא כו'"". והול"ל: חירות הללו גדודיות היו כו', עיי"ש. ויל"פ דרוצה לבאר שהתני' לפני פה"ח הכריחה לומר נבוכים הם, וכמש"כ שם ,אין נבוכים אלא מטורפין". והולך ומפרט: לא היו משופעות (שאז אין ראי' כ"כ כי מטורפים הם, כי כשהשיגו אותם מצרים היו בנ"י יכולים לטפס עליהם בכל הצדדים ולהמלט) אלא גדודיות (כמין חומה). לא היו תרוטות (פתוחות מצד אחד עכ"פ (ראה בירוש' ריש מס' שבת וערוך ע' טרטות) לברוח), אלא מוקפות. לא היו עגולות (אשר שני עגולים, עמודים עגולים וכדומה, סמוכים זל"ז הרוצה לעבור ביניהם עליו לנתוץ רק חלק העיגול במקום הקצר ביותר), אלא מרובעות (וא"כ הרי נוגעות וצריך לנתוץ בכל אורך עוביים). לא היו מעשה אדם (אשר פשוט שאדם אחר יכול להורסם) אלא מעשה שמים. (וא"ת והלא א"א שיהיו מעשה שמים, כי אין מרובע מוימ"ב, לכן מסיים:) ,ועינים להם פתוחות" וא"כ הרי אין שטחם חלקי. -- ואיש כל אריכות הל' במכילתא וגם סגנונו וסדרו. -- כן במ"ש לא היו מעשה אדם כו': א) מבאר דינם שלא נאסרו פי החירות גם למ"ד שה" ע'ז, כי לא ההרים אלקיהם (ע"ז מה, א**. ב) מתרץ בפשיטות מה שא"ל הקב"ה לפני פה'ח תחנו, אף שאין לומר שמור לי בצד ע"ז (סנה' סג, ב), ואף אם הוא דרבנן, הרי דבר שהתירה התורה בפי' אין חז"ל אוסרים, וכידוע (ונסמן ביד מלאכי כלל רצה). ועייג"כ דעת זקנים מבעה"ת לשמות יד, ב. -

ג) הבטוי מששת ימי בראשית, יל"פ: א) בריאה בידי שמים ואף שבא לאחר וימ"ב, וכמו תחש ופי הארץ, אבל מפעולות אדה"ר ביום הששי אפשר שהיי גם מרובע. ב) כל מה שהי' בוימ"ב, הן מעשה שמים והן מעשה אדם. אבל יכול להיות בריאה אח"כ והוא מרובע. ועצ"ע.

ד) בדא"ח וקבלה: בעבודת הלוי (ח"ב דף עג ע"ב) מביא מס' לימודי האצילות שהצמצום הראשון הוא בסוד רבוע ומבארו. במאו"א ע אות ו: כל דבר מרובע בנקבה ... הארץ היא מרובעת. בביאוה"ז לזח'"ב קפ, א. בד"ה ויהי בנסוע רס"ט ובד"ה העושה סוכתו רדע"ת ביאור ענין עיגולא וריבועא. בפי' דרוש ברכת הזימון ביאור ענין וימ"ב. ועוד...

(ממכתב כ"ז ניטן תש"ח**י)

6-9 515נעם לי לקבל מכתבו, ולראות בו ההתענינות בשירת עם ישראל בכלל, ובשירי חסידים וחבדי"ם בפרט. ומתאר המצב אשר בשנים האחרונות מתמעט חלק שירים אלו בתכניות הצבוריות של המקהלות השונות.

ומובן שצודק בתגובתו על זה -- שמצער הדבר. ובשני הכיוונים, שחסר בענין טוב, ואשר מקומו לוקח ענין טפל, ולפעמים גם מזיק. והרי דוקא בתורת חסידות חב"ד ביחוד הדגישו חשיבות השירה והזמרה, וכמבואר בכ"מ, וחלק חשוב מלוקט במבוא לספר הנגונים הוצאת קה"ת, אשר בטת ישנו אצל כב'.

ע"פ האמור מובן ג"כ, שבאופן פרינציפיוני, נראית במאד ההצעה לעבד מספר שירים חבדי"ם באופן שיוכלו להשתמש בהם במקהלות וכו'. אבל ע"פ הנעשה בשטחים אלו בתקופתנו המבולבלת, יש מקום לחשש גדול, אשר העבוד ישנה הצורה והתוכן, אפשר עד כדי כך שיצא שכרו בהפסדו. והרי לצערנו -- באיזהו שטחים, בעבוד כמה ענינים של תורתנו הק' וכמה ענינים של חלקה בשטח החסידות, הפך העבוד כביכול את הענינים למזיק. ובודאי לכ' אין צורך לראיות ולדוגמא בזה, כי שע"פ מכתבו נמצא הוא במגע קרוב עם הדור הצעיר.

בכ"א מובן -- שאין בדברי כלל וכלל שלילת ההצעה, כי אם שאלה ובקשה להצעה פרטית ותכנית שעל ידה יושלל חשש האמור.

במ"ש אודות טכסט מתאים לשירים, זהו עוד מקשה יותר את הענין, שהרי הטכסט צ"ל מתאים לתוכן השיר, מהלך נפש השרים אותו, שלא תמיד יש לכוונו להטכסט. ובאיזהו מקומן מבוארת ג"כ כוונה זו, אף כי בהסברה מנקודה שונה, שהדבור מגביל את השירה, ז. א. שהשיר גמיש יותר וכולל לפעמים הכי תכופות כמה פירושים שאין טכסט אחד יכול לכוללם.

אתענין להודע מעבודת כ' עם הנוער בשטח האמור, וכן אם יש לה פרסומת בענינים אלו

... שלא* יבא עליו המחלה כלל והוא מ"ש בפ' בשלח כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה" רופאך, וע' בהרמבץ ובבחיי עשם. ואף דבסנהדרין דק"א ע"א משמע דרפואה זו בא ג"כ אחר המכה וכן ת"י מ"מ כיון שאני ה' ממש רופאך בא הרפואה בקל יותר וגם בטוב יותר כמ"ש מהרש"א עשם בח"א שלא ישאר שום רושם כו

" רשימת אדמו"ר הצ'צ ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א לחולה א', (ונדפס אח'"כ באוה"ת ניך ע' שס) והוסיף על רשימה זו הנדפס בע' 516. המויל.

516לכאורה סתירה מיומא (פו, א) ארפא משובתם -- שמקצת שמו עליו (רש"י שם). וייל דשם קאי ברפואה מלמע' הבאה ע"י תשובה מיראה, שעכ"פ אינה למע' מספי' הבינה, משא"כ כאן ד,כי אני ה' רופאך* ריית אריך (מאו"א א' קכד ביאיר נתיב, וראה אוה"ת להצ"צ בשלח ע' תקפ), ולאידך גיסא - גם ברפואה שיד אדם (רופא) באמצע, יש דברים ,שיתרפא ולא בגדר רפואה (שרק) מכאן ולהבא (ובמילא גם נשאר רושם) רק המציאות כן כו" או שפעולת האדם הוא רק ,גדר נסיון" (שו"ת צפע"נ סי' סז. צפע"נ על הרמב"ם הל' איסו"ב פט"ז היח). ולא נשאר רושם כלל וכלל, רפו"ש בתכלית. (מרשימת אדר חשכ"ח)

במענה על מכתבו א) עוה"ב אם יש בו אכילה ושתי.

הנה בענין היעודים וההבטחות שבתנ"ך ומרז"ל ישנם שלשה זמנים: ימות המשיח. גן עדן. העולם שאחר תחיית המתים (-- ג"ע ועולם התחיי שניהם נקראים בשם עוה"ב, וזה גרם לכמה טעיות).

1) ימות המשיח, שתי דעות בש"ס (ברכות לד, ב) איך תהי' ההנהגה או נסיית לגמרי, או שאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד. - לענין הפסק בזה ראה כ"מ ולח"מ להל' תשובה פ"ח ה"ז, ויעויין זהר ח"א קלט, א. וזהר ח"ג קכה, א -- והנה אף שבכלל כמה פרטים ע"ד זמן דימוה"מ לא נתפרשו בגליא שבתורה וכמ"ש הרמבים (הל' מלכים פי"ב ה"ב). בכ"ז פשוט דלשני הדעות הנ"ל יש בימוה"מ אכו"ש וכו', והוא מוכרח בכמה כתובים ומרז"ל ומפורש ברמב"ם (שם) ועייג"כ אגה"ק לרבנו הזקן סי' כו.

2) גן עדן שהוא מדור לנשמות בלא גופים (רמב"ם הל' תשובה פ"ח ראה שם בנ"כ. תו"א פ' יתרו ד"ה האבות ה"ה המרכבה ועוד). פשיטא שאין שם מקום לאכו"ש שאין שייך אלא לגוף.

3 עולם התחי' שיהי' נשמות בגופים דוקא (ראה במקומות שנסמנו ב,תשובות וביאורים" שבקובץ ליובאוויטש הששי+*) ארז"ל (ברכות יז, א) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' -- והנה דעת הרמב"ם (הל' תשובה שם) שמאמר זה קאי על עולם שאין בו גוף, אבל בעולם התחי' יהי' בו אכו"ש (לחימ ה"ב שם. וכ"כ בפירוש באגרת תחה"מ להרמב"ם) - אבל הרמב"ם לשיטתו, אשר התכלית ועיקר השכר יהי' בעולם שאין בו גוף, כי 517א"א לנשמה לקבל גודל השכר כשהיא מלובשת בגוף, ולכן דעתו שגם אלו שיקומו בתחה"מ ימותו אח"כ, ויבואו לעוה"ב, ששם הוא עיקר שכר העבודה בעוה"ז (אגרת תחה"מ, וראה ג"כ פיה"מ ר"פ חלק). וכבר נחלקו עליו בכל פרטים אלו גדולי ישראל ובראשם הרמב"ן ,בראיות ברורות... דתחה"מ הוא התכלית האחרוןץ... וכן הוא האמת ע"פ הקבלה" (דרך מצותיך מצות ציצית. וראה לקו"ת ביאור לד"ה שובה ישראל הראשון). ובמילא מוכרח אשר מרזיל העוה"ב אין בו לא אכו"ש כו'. המדבר בתכלית השכר, קאי על עולם התחיי.

ב) בתחה"מ אם יקומו בגוף שלם, או שהבעל מום, ר"ל, יקום בעל מום ואח"כ יתרפא,

אמרז"ל (סנה' צא, ב) עומדים במומן (ואח"כ) ומתרפאין, ובאריכות יותר בב"ר (ר"פ צה): וכשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור כו' כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן. ובזהר ח'א (רג, ב) מוכח דזהו ע"י שמש מרפא דמרז"ל (נדרים ח, ב) -- ראה בארוכה עדיז ומיש לקמן בקובץ הבע"ל בקרוב*.

ג) בתחה"מ, בנשמות שבאו בגלגול כמה פעמים, איזה גוף יקום בתחה"מ.

כמה פרטים וחילוקים יש בזה, וכללות הענין הוא: מה שנשמה (והכוונה כאן לנר"ן כולם או אחד מהם. ולא לבחי' הנק' נשמה בלבד) באה בגלגול הוא (רובא דרובא) כדי לתקן מה שעדיין לא נתתקנה בירידתה בפעם הא' בגוף, וכיון שכל ישראל מלאים מצות כרמון, הרי בכל ירידה וגלגול נתתקנו כמה בחינות מהנשמה. ובתחה"מ קם כל גוף וגוף עם חלקי הנשמה שתיקן הוא. וזיל בשער הגלגולים הקדמה ד: אם לא זכה (הגוף) לתקן אותה (הנפש) כולה ומת. הנה כיון שהגוף הזה הא' לא השלים לתקן את כל בחי' הנפש, לכן בעת תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטי אשר תיקן הוא בחיים ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה.... החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני... שהם לזה הגוף הב' בזמן התחי,

ואל יקשה בעיניו שא"כ יהיו כמה גופים שאין בהם אלא איזה בחינות מהנפש בלבד, ולא נפש שלימה, -- כי זאת למודעי, אשר כל בחינה כלולה מכל הבחינות, וכל בחי' היא ציור קומה בפ"ע, אף שמצד היותה חלק מנפש יותר כללית, אינה אלא בחי' אחת, וכמו שכללות כל הנשמות אינם אלא נשמה אחת של אדה"ר, וכמרזיל (שמ"ר פ"מ) עד שאדה"ר מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו כו',

וראה תניא פ"ב ופל"ז ועוד בכ"מ... (ממכתב יום ז' לחודש שבט, תש" 518בקשר להנהוג, ובפרט בארצות הברית, שקובעים מראש טפול רפואי (נתוח וכיו"ב) הדרוש השגחה רפואית ולהיות בבית הרופאים (האספיטל) משך כמה ימים לאחר זה, ולאחד מימי הקיץ, ובהרבה מקרים -- קובעים זה ליום ועש"ק, ועד שנעשה זה דבר הרגיל כאילו שאין בזֶה שום שאלה בלל --

הנני לעורר, אשר לא רק שיש בזה מקום לשאלה, אלא שבכו"כ מקרים ואופנים הוא איסור גמור ומצד כמה טעמים -

ומז הקל אל החמור;:

א ,אין מפליגין בספינה בפחות משלשה ימים קודם השבת ... משום עונג שבת", ,שכל המפליגים כו' יש להם בכל ג' ימים הראשונים צער ונלבול כו' ואין רוחם חוזרת עד לאחר שלשה ימים":. ומזה מובן במכש"כ וק"ו בנדו"ד: -- כי הבלבול ו,שינוי וסת*: הנגרם ע"י כניסה לבתי רופאים (לבושים מיוחדים, סדרי האכילה שינה וקימה, וכיו"ב) -- ובפרט הצער והבלבול הנגרם ע""י טפול הרפואי -- הוא גדול הרבה יותר מהצער 519והבלבולי שנגרם ע"י הפלגה בספינה>

ועוד נקודה בזה: בנדו"ד (משא"כ בהמפליג בספינה) -- שלילת המנוחה והעונג שבת היא גם אצל בני ביתו וקרוביו.

ב. למחרת הטפול ולאחריו צריכים לעשות כו"כ בדיקות וכו' שיש בהם גם מלאכות האסורות, וחלקם אסורות גם מה"ת. ואף שאז (לאחרי הטפול) חלק מהם הוא בגדר פקוח נפש -- הרי בתוך ג' ימים קודם השבת אסור להכניס עצמו בסכנה -- אם יודע שיצטרך לחלל שבת מפני פקו"נ (אפילו בדבר שאינו אסור אלא מד"ס) -- ,לפי שנראה כנכנס בכוונה למקום סכנה כדי שיחלל שבת אח"כ"".

והרי דין זה הוא אפילו כשנכרי עושה המלאכה (באם הישראל נהנה מגוף המלאכה). ומכ"ש בנדו"ד, אשר: (א) כו"כ מלאכות נעשות ע"י יהודים המשרתים בהבתי רפואה ובפרט בעיר כניו יארק, בוסטון וכו': (ב) בחלק חשוב מהמלאכות [כמו בדיקת הדם, ועאכו"כ בדיקת המים] מוכרח סיוע? שיש בו ממש" של החולה (הנטפל ברפואה\'':

ג. כמה מהבדיקות הנעשות למחרת הטפול -- אין בהם משום פקוח נפש כלל. ועפ"ז -- הרי נוסף על איסור הסיוע:י (וגם אלו המלאכות שאין בהם סיוע כלל) מכיון שנעשות הן לצרכו -- הוא צריך למחות".

520וכשנמצאים במצב כזה (לאחרי נתוח וכיו"ב) -- חסר (ע"פ רוב) התוקף הדרוש למחות בהרופאים ולתבוע מהם שידחו זה עד לאחרי השבת.

נוסף על זה: עשיית בדיקות (מלאכות) הנ"ל -- נעשו עתה לחוק בבתי הרפואה (שאין בידו למונעם), וחלק מהם נעשה ע"י יהודים, כנ"ל. ונמצא, שע"י הזמנתו טפול רפואי ליום ועש"ק -- הוא גורם בודאי לחילול שבת (באופן האסור, שלא במקום פקוח נפש).

ע"פ כל הנ"ל -- איסור גמור הוא להזמין מראש טפול רפואי ליום ועש"ק, ואפילו לא ליום ד' ויום ה' בשבוע.

[ומה שכתב לי פלוני, אשר בנדון שלו ורופא שלו ובית רפואה שלו מנתחים רק ביום ו' עש"קיי -- מעשה רב לסתור -- כי נודע בפועל ומכו"כ אנשים -- שבקשו ותבעו שיעשו הטפול בג' ימים הראשונים שבשבוע - ומלאו בקשתם].

וכיוז אשר, מכמה סיבות, רבים הם אלה שאינם יודעים אפילו שיש כאן מקום לשאלת רב מורה הוראה -- לפענ"ד מצוה לפרסם כהנ"ל ככל האפשרי.

הערה כללית:

אפילו את"ל שיש מקום לדון ולשקו"ט בחלק מהנ"ל -- שאני הכא שיש צירוף כל החששות הג"ל ביחד.

ועוד, ולפענ"ד ג"ז עיקר: ע"פ הסוגיא דשבת" -- במצב דאיתרע מזל" וזקוק לטיפול רפואי וכו' שאומרים לו הבא זכות -- כדאי ופשיטא שצ"ל הנהגתו לפנים משורת הדין בכלל, ובעניני רפואתו בפרט.

ועוד להעיר: הסדר בארצות הברית הוא, שביום הש"ק ולמחרתו נמצאים בבתי הרופאים רק הרופאים ,המתחילים" ולא המומחים, ובאם יש איזה סיבוך וריעותא וכו' הם המחליטים ומטפלים -- הרי שגם מטעמי בריאות הגוף כפשוטה אין לקבוע הטפול ליום ועש"ק.

ויהי רצון, שזה עצמו (הדרישה שהטפול רפואי יהי' בזמן ובאופן המותר עֶ'יפ תורה בלי שום ספק) יפעול שהטפול יהי' בהצלחה% 521[ואלו שכבר קבעו את הטפול ליום ועש"ק וידחו זה לתחלת השבוע - יקויים בהם ,בת דינא בטל דינא"יי],

והרופא כל בשר ומפליא לעשות -- שרפואתו בעיקר" באופן דמלכתחילה לא אשים עליך", יברך את כל או"א מבני ישראל שיהיו בריאים

בגשמיות ובריאים ברוחניות, ובריאים בגשמיות וברוחניות גם יחד. (משיחת יום ב' דחגה"ש תשל"ח)

... בנוגע לזמן הטיפול -- לאחרי בקשת סליחה רבה, לכאורה אין זמנו כלל בעש"ק, ומכו"כ טעמים, ומהם: כש"כ וק"ו מהמפליג בספינה, בחוקי בתי רפואה בכ"מ -- למחרת הטיפול עושים כו"כ בדיקות וכותבים ורושמים וכו' ובחלקם אין בהם שייכות כלל לרפואה כ"א לסטאַטיסטיקא וכיו"ב, בעיר כ... וכיו"יב חלק מהנ"ל נעשה ע"י בנ"י, בכמה מהם צ"ל הפאציענט מסייע וכו.

ועוד וג'זז חשוב -- המצב בהווה הוא -- שבש"ק (וביום א') נמצאים בבית הרופאים רק הרופאים ,,המתחילים" ולא המומחים. ואינו דומה מי שיש

לו פת בסלו כו'. (ממכחב אדר"ח אייר, תשל"ז)

במש"כ דענין לחמ"ש הוא משום כבוד שבת ולא עונג וכ"נ מסידור הענינים ברמב"ם הל' שבת פ"ל כו' וגם לדעת המג"א סתרי"ח סקי כו'.

לפענ"ד אם יש ללמוד מהסידור ברמב"ם -- הוא שלחמ"ש הוא משום עונג, ולא משום כבוד. שהרי בה"ה שם סיים דיני כבוד, בה"ז והי מבאר דיני עונג, וא"כ הבא בין ב' הלכות אלו ג"כ מדיני עונג הוא. וכ"מ גם מהא דאין לחמ"ש בחולה האוכל ביוהכ"פ שחל בשבת -- דאף דעוי דיוהכ"פ מבטל מעיקרי' עונג שבת שהפכים הם -- יעוין שו"ת צ"צ חאו"ח סל"ו בארוכה -- למה יבטל ענוי ענין של כבוד. ובפרט שיוהכ"פ עצמו מחויב בכבוד ונלמד מאותו הכתוב המלמד כבוד שבת (שבת קיט, א).

522דאיג: צ"ע במה שברמב"ם הל' שבת רפ"ל (וכן הועתק בשו"ע אדה"ז ר"ס רמ"ב) לא סיים בהעתקת ל' הכתוב מלת וכבדתו -- שקאי על כבוד שבת, משא"כ מכובד המדבר ביוהכ"פ ע"פ דרז"ל בשבת שם.

ולדידי דין לחמ"ש אינו לא משום עונג ולא משום כבוד, אלא חיוב בפ"ע, שבאם סועד צ"ל לחמ"ש. ובזה מיושב ג"כ בניחותא שאפ"ל דלחמ"ש

דאורייתא וכט"ז שציין כת"ר וכבוד ועונג מד"ס. (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

שבת אינו זמן השמחה כ"א בחינת עונג.* כן מוכח בשאילתות פ' חיי שרה. בה"ג הביאו הרמב"ן בס' תורת האדם לענין אבילות בשבת. תשובות הגאונים שערי תשובה סי' ל'. ספר הפרדס לרש"י. שיטה מקובצת לכתובות ו', א בשם הר"מ. ועוד. -- וכבר שקו"ט באחרונים לתרץ מה דקשה ע'"ז מירושלמי מגילה פ"א ה"ד וספרי בהעלתך עה"פ וביום שמחתכם (הובא באבודרהם תפלת שבת ושבהלל). -- וצ"ע מהבה"ג דמונה מצות שמחה בשבת. פי' הרא"ש והמאירי לנדרים סו. מסידור רע"ג ומחזור ויטרי דנוסח

ברכת שבת היא וישמחו בך, ולא ינוחו.** (מרשימת ניסן, ה'תש"ט)

.. . ומיש בעניז דמצוה לתקן עירובין, יעויין נוסף על מה שמזכיר במכתבו, שיטה מקובצת לביצה ט"ז ב', שו"ת הרא"ש כלל כ"א, תשב"ץ ח"ב סיי ל"ז, חת"ס חלי או"ח סי" צ"ט, שו"ת בית אב תנינא סיי א'

(ממכתב ד' תמוז העוי"ד)

.. . מ"ש אודות ענין דהתחלת שבת ויציאתו ואשר שמירת שבת היא כ"ו שעות, ובלשונו שהוא ,ידוע ומובא כן", הנה מה ששמעתי הוא בנוגע ליוהכ"פ -- הועתק בלוח היום יום -- משא"כ בהנוגע לשבת. ובפרט ע"פ המבואר בסידור, שאותו כתב ובנו הזקן הרבה שנים לאחרי השו"ע, בסדר הכנסת שבת -- הרי אין זה כ"ו שעות. ולא עוד אלא שלדיד" הרי אפ" המבואר בנוגע ליוהכ"פ שהוא כ"ו שעות יש להקל בזה, שמקצת שעה כשעה, ולכן די יותר מכ"ה שעות...

(ממכתב ז שבט השט" 523הגיעתני שמועה -- אף כי בלתי ברורה כדי צרכה -- אשר חלק חשוב מאנ"ש והתמימים נוהגים בשבת מברכים לסעוד שלא בביתם, וכנראה שהכוונה היא לא לסעודה שלישית אלא לסעודה השני, זאת אומרת אשר בביאתם להתפלה לבית הכנסת הנה חוזרים הם לביתם לפנות ערב או גם לאחר תפלת ערבית.

והנה אינני יודע אם גם בשנים שעברו היתה דעת חכמים נוחה מהנהגה כמו זו, וכמו שמחד גיסא לחמו נגד הנהגת העולם און בעלי בתים'שע הנהגות, הרי לאידך גיסא לא רצו גם בהנהגה בקצה השני בתור הנהגה קבועה, אף כי לפעמים מוכרח הדבר אַרויס פון די כלים כי בלא"ה הרי עלול האור להתעמם יותר ויותר, ומזמן לזמן צריך להחיותו (אָפפרישען) אבל ההנהגה דבכל מאדך מסירת נפש בפועל וכו' צריכים לבוא מזמן לזמן, ואין זה ענין דהנהגה תמידית וכמבואר בכ"מ בדא"ח. וה"ה בנוגע לפרט הנ"ל, אשר אם לדעתי ישמעו -- יסדרו ההתועדות בשבת מברכין באופן כזה שיבוא האור מהתועדות זו גם בביתם של כל או"א מהמתועדים, והתחלת ההבאה תה" דוקא ביום השבת עצמו. ובודאי אפילו בשבת דימי החורף יש לחלק ההתועדות או לסדרה באופן כזה -- שיוכלו לסעוד סעודת שבת בבתיהם, ולספר גם בבית ע"ד ענין שבת מברכין בכלל ועיד שבת מברכים מיוחד זה בפרט. ותקותי שזה יעורר גם את הנשים והבנות לסדר מצדן התועדות בשבת מברכין, או במוצאי השבת.

... ובהמשך להנהגות בעת התועדויות, ומצוי' ביותר בעת התועדות דחדש תשרי, הנני מעתיק כאן בקצרה מכתב לראשי אנ"ש במקום אחר, והוא אשר נחוץ "הדבר ביותר, ששמחת שבת ויו"ט תהי" לא רק בבית הכנסת ובמקום התועדות, אלא גם בביתו של כאו"א מאנ"ש.

ובמילא -- לסדר ההתועדות באופן כזה שתהי' זמן בהעת רצון דשבת ויו"ט להסביר לב"ב הענינים באופן המתאים ובאותיות המתאימות לפניהם. ובודאי יש די זמן בימים אלו גם להתועדות כדבעי וגם לשמח האשה ובנים כדבעי. מובן שאין לתת בזה הוראות פרטיות לכאו"א, כי הדבר תלוי במהותם הפרטי, אבל בודאי שכל אחד יכול ללמוד מנקודה זו הנהגה בהנוגע אליו ולביתו. ואף שמוכרח להסביר להב"ב גם כן שהשתתפות ראש המשפחה והבעל, היא המביאה שמחה הפורצת גדר גם בהמצטרך לאשתו ובניו, ובמכש"כ ממה שצריך הבעל להתעסק בדרכי הטבע בהנוגע לפרנסתו שבמילא נותן מזמנו כמה על זה, הרי:עאכו"כ שצריך ליתן מזמנו בבקשת צרכיו מהזן ומפרנס לכל וכן בהענינים של תומ"צ, אשר שמחת יו"ט וענג יו"ט בכלל זה כמובן -- הרי בכ"ז כנ"ל יש זמן לכל, כי הרי לא ניתנה התורה למלאכי השרת וגדול השלום ובפרט שבין איש לאשתו וב"ב, כמבואר בדברי רז"ל בכ"מ.

524מובן שכוונתי בזה לכל אנ"ש, ובמילא הרשות בידו לפרסם תוכן שורותי אלה בין חבירו. ובהוספה, אשר פשיטא שאין כוונתי כלל וכלל שיהיו מושקעים בהוויות העולם ובהנחות העולם, ובודאי שחינוך חסידותי צריך ומוכרח שישפיע בענינים הנ"ל, היינו באריכות זמן התפלה בהתועדות וכו', אבל לאחר כל זה יש אפשריות, ומוכרח שינצלוה, שגם הב"ב ישתתפו, על ידי הסכמתם המלאה, בענינים אלו, ובהתבוננות קלה יש למצוא האותיות במה להסבירם...

... כותבים אודות ההוספה בלימודים, שעות הלימוד וכו', ובסיום מכתבם אשר משתדלים לסדר סעודה שלישית בש"ק בשביל תלמידי ההאיסקול.

וגודל ענין זה בודאי למותר להאריך בו, כי הרי רואים במוחש הצלחת קירוב תלמידים ע"י ענינים כאלו, ואשר נחקקים הדברים עי"ז בנקל יותר ובעומק יותר מאשר בדרכים אחרים, וביחוד אשר קדושת יום השבת מסייעת בזה, שהרי פועלת קדושה זו אפילו על עם הארץ גמור (עיין דמאי ריש פרק ד') ומכש"כ בתלמידים, ובפרט בעלות המנחה דש"ק רעווא דכל רעווין.

ויה"ר שיצליחו בכל הסעיפים אודותם כותבים, וכבר הובטחו ע"ז במאמר רז"ל הידוע -- יגעת ומצאת,

וזכות מייסד הישיבה ומנהלה הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר יום ההילולא שלו ממשמש ובא, יעמוד להם למעט ההעלמות

וההסתרים ולהרבות ההצלחה. (ממכחב כ"ט טבת תהשי"ז)

ב"ה, ייב שבט תשכ"א

ברוקלין חברי הסעודה השלישית, תחת הנהלת תלמידי ישיבת תומכי תמימים, דמאנטרעאל ה' עליהם יחיו. שלום וברכה.

נעם לי לקבל מכתבם הודעה ממלאת חמש שנים לפעולתם בקדש, בעת רעוא דרעוין ביום השבת קדש דמני' מתברכין כולהי יומין. ובפרט שככתבם מדברים בענינים של יראת שמים תורתנו ומצותיי 525ויהי רצון שיעלו בקדש בהאמור, הן בכמות והן באיכות, ומתאים לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (בנוגע לדור דעקבתא משיחא) במאמר ההילולא פרק י"א, אשר מלמעלה פותחים את האוצרות סגולה דהון יקר הנאסף מדור אחר דור, ומוסרים ע"י פקידי החיל בשביל החיל, הנה ינצלו את זה בפעולתם, בתוככי כללות הענין דתורה ומצותי.

בברכה לבשו"ט בהאמור

(4ר)

יהי רצון אשר חפץ ה' בידם יצליח לקרב לבם של כל המשתתפים/ות בכנוס זה לאבינו שבשמים, שבמילא יתוסף בקיום המצות גם בימים הבאים לאחרי זה.

וכמו דשבת מני! מתברכין כולי יומי, יהי רצון אשר מקדושת השבת, אשר הסברתה הוא תכלית הענין דמסיבת שבת, תומשך תוספת קדושה בהילדים/ות ומנהליהם בראשיהם גם במשך ימות החול -- לעשותם גוי קדוש בארץ, ומוריהם והוריהם שיחיו ירוו מהם רוב נחת אמיתי בגו"ר.

ושכר כל המתעסקים בזה אין די באר, ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה -- למילוי משאלות לבבם לטובה.

ב"ה, כ"ח שבט תשי"ז ברוקלין ועד לסידור התועדויות מלוה מלכה..

בנועם קבלתי בעתה הידיעה מארגון ועד זה, ואח"כ הידיעות תמידין כסדרן מסעודתא דדוד מלכא משיחא מדי מוצש"ק,

ויהי רצון שיהי' רושם סעודה זו ניכר במשך כל ימי השבוע הבאים לאחר כך, ועל פי המדובר בהתועדות יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ע"פ דברי הבית יוסף או"ח סי' ש' מה דאיתא בסידורים, שמשם מובן גודל פעולת ענין זה על כל עניני ימות החול שלאחריי'.

526ויהי רצון אשר, במכל שכן ממאמר חז"ל אכל בי עשרה שכינתא שריא, דאף שאינם מדברים בדברי תורה (ראה תניא אגרת הקדש סי' כ"ג) שכינתא שריא, פשיטא שההשראה גדולה ביותר כשנדברו יראי ה' איש אל רעהו בדברי תורה ודברי התעוררות ליראת שמים ולאהבת ה', ומינה מתברכין כל המשתתפים בההתועדות, הם וב"ב שיחיו, בהמצטרך להם.

ובפרט שהמתועדים בהתועדות בשמחה הם, וידוע מאמר הזהר אשר כשהאדם למטה קיימא בנהירו דאנפין מתתא כדין הכי נהרין לי' מעילא וכו' חדוה דבר נש משיך לגבי' חדוה אחרא עילאה (זהר תצוה קפ"ד ב). ויהי רצון שילכו מחיל אל חיל עד זמן קיום היעוד בשמחה תצאו, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

. . . במקומות שהיום (והלילה) מתארך יותר מכ"ד שעות

-- ולהעיר מזהר (ח"ג י, א) וז"ל: ואית אתר דכולי' יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא חדא זעירא -

איך ינהגו בשמירת השבת, אם העיקר הוא מנין השעות, או לימים שבמק"א, או לפי זריחת. השמש ושקיעתה.

ולא הבנתי שאלתו דאיך אפ"ל שישמרו ע"פ זריחת השמש, והיא לא תזרח אלא כעבור כמה מעל"ע או ג' חדשים ואז לא תשקע משך כמה זמן, כן מהו כוונתו שישמרו לימים שבמק"א. ואיזה מקום? כיון -- שבלשון הזהר שם -- כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא.

ופשוט הדבר שבמקומות אלו צריך למנות שעות, היינו כ"ד שעות ליום. והתחלת יום הש"ק שוה הוא בכל המקומות שמדת אורך אחת היא להם, הנמצאים באופק אחד. -- וכמדומה שדן בזה בספר הברית, ואינו תח"י -

איברא מה שיש לחקור בכגון זה, הוא: א) בדברים התלוים ביום או בלילה -- כמו זמני התפלה -- באיזה מקום מתחילים להתנהג ע"פ השעון ולא ע"פ השעות הזמניות, לדוגמא: במקום שאורך היום הוא רק שעה אחת לא מסתבר לומר שתענית י' בטבת דיו בשעה א', וכיו"ב, ב) בנקודת ציר הצפוני או הדרומי אין שייך לומר שם מדת האורך, ואיך יתנהגו שמה, וצ"ע,

ואכבמ"ל. (ממכתב ז' לחודש שבט, תש" 527מזה פשוט, שכדרכו, יציין המקור לחידושו -- לאופן האסור מה"ת (ולא שממקומות שמציין מוכיח דהאיסור מד"ס -- דע"ז מציין לאח"ז לרש"י (פ"ח סע"א ד"ה שופכין. הובא בצ"צ משניות (לה, ע"ג) כמצויין עה"ג. דמזה ג"כ קשה על חידוש אדה"ז הנ"ל. ומרומז בסגנון הצ"צ שם: י"ל עוד בע"א עפמש"כ רש"י כו' מיהו אדמ"ו נ"ע כו).

והנה בסנה' (סז, ב) הל' כשפים כהל' שבת יש מהן בסקילה כו' פטור אבל אסור כו' מותר לכתחילה. ולכאורה מאי קמ"ל -- הרי כו"כ איסורין שיש בהם כנ"ל. וכמו בע"ז: דמותר לקרות בספריהם לכתחילה -- באם להתלמד, ואדרבה תנאי הוא בסנהדרין, ועכצ"ל דהרבותא היא דאותה מעשה ממש יש שהוא בסקילה כו' או מותר לכתחילה. ומביא מהל' כשפים דמיברו להו עגלא תלתא ממש -- לכתחילה. ומתורץ ב' דיוקין הנ"ל. כן מובא מה שהוזקק אדה"ז לכל המקורות: סי" קנ"ט ס"ז (ודלא כנדפס ס"ו) -- ענין דשפיכת מים כנדו"ד חשיב כחו ממש. מג"א כו' -- דאפ"ל בשבת אב מלאכה, אף דלכאורה לא עביד מידי בעת המלאכת איסור. סנה' -- לתרץ דיוק השני הנ"ל.

*) חדית של גדול א'. ובשוה"ג הערות כ"ק אדמו"ר שליט"א ע"ז. המו"ל.

528טעות הדפוס וצ"ל ד' ע'"ז ע"ב דאמרינן התם* גבי אשקיל אחברי' בידקא דמיא דמחלקין בין כח ראשון לכח שני ופירש"י בפי' דיש חילוק בין קרוב לרחוק עיי"ש.

וגם מה שציין רבינו ז"ל על הצד דבעינן שיהי' רחוק מרה"ר שהוא מהריטב"א:, בעניי לא מצאתי.

והנה מלשון הר' יונתן המובא ביתה יוסף רסי' שנ"ז נראה בעליל דאפילו במקום רחוק מעט מרה"ר נמי לא סגי רק צריך שינוחו מעט בטרם יצאו החוצה. ונראה שדעתו ז"ל כדעת הרמ"ה סנהדרין ד' ע'ז בהא דמפליג גבי אשקיל בידקא דמיא בין כח א' לב', וכ' שם דהמחוור שבפירושים, דכח ב' היינו שנפסק מעט כהא דאמרינן בהבית והעלי' ד' קי"ז דפסקו מיא והדר נפלו ל"ח גירי דילי', והמפרשים דיש חילוק בין מקום קרוב לרחוק דחה שם. ולדבריו צ"ל כפי' ה"ר יונתן דכל ההתירים דכאן אינם רק כשנחו מעט בטרם יצאו לרה"ר. אך מרבינו ז"ל משמע דנקט העיקר החילוק בין קרוב לרחוק.

ויש להביא ראי' לרבינו זיל" דיש חילוק בין קרוב לרחוק דרחוק הוי כח שני ולכך מותר מה"ת מש"ס חולין ד' ק"ז ע"א גבי אריחא דדלאי דאי לא מקריב ידי" לגבי דוולא ל"ח כח השופך הר" . דהריחוק משוי לי' כח שני.

6 את"ל שצ"ל סנה' עז, ב, לא נ"ל שכוונתו לאשקיל אחברי' כו': א) דא"כ הי' מציין לרש"י שם, וכרגיל במ"מ השו"ע שלו. ב) הרי ברש"י מדייק שהשפה מדרון משא"כ בנידו"ד. ולפענ"ד -- באם הגירסא ע ב, הכוונה ל,הכא במאי עסקינן בשותת" -- דמוכח מזה שבניתז בכח -- מקודש. ומיושב קצת משא"כ ע"ז ודו"ק.

) ז"ל הריטב"א שבב"י: וכי זריק התם (בחצר) ה"ה שופך מרה""י לכרמלית או לר"ה (באם נפחת מג'). -- דמדמחלקם לשנים משמע דחלוקין -באיסורים. ובנפחת מג' -- ה"ז הוצאה מרה"י לר"ה ממש.

6) הרי זהו הציון לסקנ"ט ס"ז. -- ובציונו לשו"ע ולא לש"ס -- שולל הפי' הראשון דבתוד"ה דלא שם. (ממכתב שנת תש"כ)