שיחה ז
529שיחה ז
ט"ו בשבט
ב"ה, שלהי שבט, ה'תשל"ח ברוקלין, 1.י.
... ובבואנו מנקודה האמצעית והתיכונה דחדש זה, חמשה עשר בו, ראש השנה לאילנות, ובהמשך להכתוב ,כי האדם עץ השדה" -- אשר משל זה כולל כמה ענינים כלליים ופרטיים -- הנה כיון שתורת אמת המשילה המשל, בודאי שמדוייק הוא בכל כלליו ופרטיו, ושבכל אחד מהם הוראה כללית או פרטית לכל אחד ואחת,
כמו כל עניני התורה (מלשון ,הוראה") שתכליתם לעורר את האדם להתבונן בהם וללמוד מהם הוראות מעשיות בחיי היום יום שלו.
ומהענינים הכללים במשל האמור, על כל פנים בקיצור:
מהותו של אילן הוא, לכל לראש, שהוא ,צומח", וצמיחתו וגידולו סימן חיותו.
530תפקידו של אילן הוא להיות, כלשון הכתוב, ,עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו", היינו לעשות פירות, ופירות כאלה אשר נמצא בהם הזרע והגרעין מהם יצמחו אילנות ופירות כמותם,
וזהו שלימותו של האילן שהוא עושה פירות ופירי-פירות עד עולם.
וכל זה הוא גם בנמשל: על האדם להיות ,צומח", כלומר הולך ומוסיף וגדל תמיד, שלא להסתפק במעמדו ובמצבו, ויהי' מצבו בהווה טוב ומשביע רצוז ככל שיהיי,
ובסגנון חכמינו ז"ל -- שלשון חכמים הוא מועט המחזיק את המרובה - ,מעלין בקודש".
וכז בנוגע לנקודה השני': עליו לעשות פירות -- אותם יאכלו וישבעו ויהנו מהם רבים זולתו, הנאה הקשורה בתענוג,
וע"ד החילוק בשבעת המינין שנשתבחה בהם א"י ,ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימוז ארץ זית שמן ודבש", שחטה ושעורה מספקים מזון המוכרח לאדם, משא"כ פירות האילן שהם גם מזינים ומשביעים וגם גורמים תענוג.
ובנקודה השלישית: ההשתדלות בעשיית פירות שיהיו ,פרי עושה פרי למינו", כלומר שהמושפע והמקבל יהי' גם כן אילן עושה פירות ופירות כמותו.
עץ...בו: בראשית א, יא (אלא שעברה האדמה (וי"א שהוסיפה) אילני סרק (ירוש' כלאים פ"א היז ובפ"מ שם *) כדלקמז).
פירות... עולם: ע"ד כתובות רפ"ט.
ומשביע רצון: גם רצון העליון -- ש,נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני* (ספרי פנחס כח, תא
מעלין בקודש: ברכות כח, א. ובכ"מ.
ארץ... ודבש: עקב ח, ח. וראה ל"ת להאריז"ל עה"פ. ס' הליקוטים שם.
חטה ושעורה... לאדם: וכמובן ממש"נ (שם ח, ג) כי לא על הלחם לבדו יחי" האדם, כולל גם בריאות כדרוש וכמש"נ ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד, טו). וראה ברכות לה, א-ב. ולהעיר מפרש"י ד"ה ואמר (ברכות שם ע"ב) דאין מזון אלא וכו'. שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ז ס"א. סדר ברה"נ פ"א סי"ז. לקו"ת אמור (לט, ג).
פירות האילן ... מזינים .. . תענוג: ראה בהמצויין בהערה הקודמת. שו"ע או"ח סקע"ז. שו"ע אדהיז שם. וצ"ע בספרי עה"פ כי האדם עץ השדה (שופטים כ, יט): מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן האילן. ודוחק לומר דס"ל כמ"ד חטה מין אילן היא (ברכות מ, סע"א). וי"ל דס"ל להספרי ד,עץ השדה* דכאן כולל כל הצומח ששייך בו הטעם שמפרשו תיכף ,ממנו תאכל'. -- ואילן כאן בספרי כמו ,העצים"* (הנ"ל) שכולל מן הארז וגו' ועד האזוב.
ופירות כמותו: להעיר מתענית ה, סע"ב.
531ולמותר להדגיש שפירות האמורים כאן הם -- כמאמר חכמינו ז"ל - ,פירותיו של צדיק (כל אחד ואחת מישראל, עליהם נאמר ,ועמך כולם צדיקים") מצוות ומעשים טובים".
וכ"ז הוא מעיקרי הלימוד דראש השנה לאילנות בנוגע למעשה בפועל לכל אחד ואחת מישראל, וכמרומז גם כן במנהג ישראל לאכול ביום זה מיני פירות של אילנות.
וכשיהודי מחליט בכל תוקף ללכת מחיל אל חיל בכל עניני התורה ומצוותי', הן בנוגע לעצמו והן בהפצתם בסביבתו -- מובטח לו שיקויים בו הכתוב והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח,
עדי יקויים היעוד ועץ השדה יתן פריו גם בעץ כפשוטו -- כמדרז"ל שאף אילני סרק עתידין לעשות פירות,
והיז גם מרמזי שנה זו, שהיא שנת העיבור דסיום מחזור קטן - שעיבור זה ממלא חסרון שנות הלבנה בערך שנות החמה בשלימותו,
וכתורת הבעש"ט שבכל דבר שהאדם רואה או שומע יש בזה הוראה ולימוד בעבודתו לקונו,
שישראל דומים ללבנה, דסיהרא לית לה מגרמא כלום, כ"א מקבלים הכל מהקב"ה, עליו נאמר כי שמש ומגן ה' אלקים,
למלאות כל החסר בעבודתם ע"ע.
532וכמש"נ כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (יחסיר), כיון שהוא בארץ לאחרי ענינו דעץ הדעת,
ולמלאותו בתכלית השלימות האפשרית בהווה,
ומיד הם (ועמך כולם צדיקים) נגאלים ויקויים מש"נ דנעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצוניך -- כי יהיו האדם -- אתם קרוים אדם - בשלימותו וכל העולם כולו במילואו ושלימותו גם יחד,
ויהי בשלם סוכו -- גילוי השכינה (ע"י ששוכנת בביהמ"ק) בשלימותו.
בברכה להצלחה בכל האמור
כו ייב
... באחת ההתועדויות* דובר בארוכה מעין זה בטעם פלוגתת ב"ש וביה בר"ה לאילנות. ובהוספת נקודה עיקרית, שבכ"ז לא בכל דיני התורה נחלקו ב"ש וביה, אף שבכ"ד ישנו כח ופועל -- כי אין מקום לסברא שהבכח מספיק, אלא בדינים ע"ד ענינים שבכח (מה שבעתיד) חלק מהם. וכמו ר"ה, הכשר טומאה וכו; וכן נס (וכמו בנ"ח) -- שהוא משנה וכולל בתוכו גם העתיד, וכדמוכח מהוכחת הש"ס (שבת צז, א) דמרובה מדה טובה כו' ושנס בתוך נס הי'. -- ועפ"ז מבואר ג"כ מה שבכלל הובא שם המאמר דנס בתוך
נס. (ממכחב י"א תמוז תשי"ז)
הערות
עמוד 529
- 1. מנקודה האמצעית והתיכונה: שהרי חודש הלבנה הוא (לערך) כט ימים וחצי, וריה לאילנות שבו - הוא יום מיוחד ובכל השנה כולה.
- 2. חמשה עשר בו, ר"ה: ר"ה בתחלתה (דהלכה כב"ה). וראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' תי"ג.
- 3. כי.. השדה: שופטים כ, יט. וראה תענית ז, א.
- 4. שמדוייק.. ופרטיו: ומש"כ בהפתיחה למו"נ בדרך השניה במשלים הנבואיים הוא בלימוד ע"ד הפשט והחקירה וכו' -- ועד"ז ויתרה מזה מצינו (מו"1 ח"ג: ספכ"ו) בנוגע לכמה פרטים שהם לעיכובא בכמה מצוות -- אבל ע"ד ההלכה וכו', הרי כ*ז מדוייק וכו' וכפס"ד הרמב"ם עצמו בס' יד החזקה במצות הנ"ל. וראה הל' תשובה פ"ג ה"ח ,אפילו תיבה אחת'. -- ואין לתמוה על מש"כ במו"נ, כי עד"ז מצינו בכ"מ גם בשיס ובהלכה: יש אם למסורת ומשנה ההלכה ולא הפשט (סוכה , ב ובתוד"ה ורבי שם. וש"נ). וכן להיפך למ"ד דלא דריש ווין (יבמות סח, ב. וש"נ) דמשנה הפשט ולא ההלכה. -- ביאור דעת המו"נ ע"פ חסידות, אולי י*"ל ע*פ מש"כ באוה"ת בראשית ח"ו ס"ע 4. ולהעיר מאגה"ק סי"ט (קכח, א) וסכ"ו (קמד, סע"ב) בנוגע לטעהמ"צ. ואין בזה סתירה למש"כ באוה"ת, כי כו"כ דרגות בחכמה דלמעלה (ודהתורה) -- כדמוכח גם באגה"ק שם. וראה סהמ"צ להצ"צ סוף מצות פו"ר ומצות נ"ח רפ"ג. -- וראה ס' החקירה להצ"צ (ובכ"מ) ביאור כו"כ ענינים שבמו"נ ע"פ קבלה וחסידות. ולהעיר שבצפע"נ (להרגצובי) מבאר כמה סברות ודעות שבמו"נ בנוגע להלכה. ואכ"מ".
- 5. התורה (מלשון .הוראה"): זח"ג נג, ב. ולהעיר ממש"נ (משפטים כד, ב) לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם.
- 6. התורה... שתכליתם.. מעשיות: ע"פ מחז"ל (קידושין ספ"א) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וראה הלי ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ב.
- 7. אילן... .צומח": דשלימות גדלות הצמיחה היא באילנות, וכמ"ש (מ"א ה', יג) וידבר על העצים מן הארז גו' האזוב (ד"ה וייצר תו"ח פ' בראשית ספי*ז).
- 8. וצמיחתו... חיותו: ולהעיר מירוש' סוכה רפ"ג.
- 9. ) וראה לקו"ש חל"ב ע' 178-9 ובהערות 34, 35. ס' השיחות תשמ"ח (קה'ית, תשמ"ט) ע' 457 ואילך ובהערה 33 שם. המו"ל.
עמוד 530
- 1. *) בתו"ש (עה"פ בראשית א' יא -- כרך א' ע' קיח) הקשה ע"ז. וכנראה הכרח הפ"מ הוא מפשטות ל הירוש" שמ"ד זה פליג על ר"פ דאילני סרק הוסיפה למעליותא. וכבר ציין בתו"ש לב"ר ספ"ה.
עמוד 531
- 1. פירותיהם . .. טובים: ב"ר פ"ל, ו. וראה סוטה מו, סע'א. -- ומובן שזהו נוסף על פשוטו של דבר -- בניו (ותלמידיו ומושפעיו -- ספרי עה"פ ואתחנן (ו, ז) הובא בפרש'י שם).
- 2. ועמך כולם צדיקים: ישעי' ס, כא.
- 3. מנהג ישראל: מג"א לשו"ע או"ח סקל"א ס"ק טז (הובא בהוספות לשו"ע אדה'ז או"ח סקל"א מבעהמ"ס דברי נחמיי).
- 4. והי'... יצליח: תהלים א, ג. וראה מדרז"ל עה"פ.
- 5. ועץ... פריו: בחוקותי כו, ד.
- 6. אילני סרק... פירות: תו"כ שם. ובזה יתתקן מה שעברה האדמה ועשתה אילני סרק, כבתו"כ שם: כ,בימי אדה"ך', אבל זהו עוד יותר דאילני סרק יתהפכו לעץ פרי בדוגמא לאתבא בתיובתא. והנה בכתובות (קיב, ב) אילני סרק שבא"י (משא"כ בתו"כ). ועפ"ז קשה -- דחסר תיקון מה שעברה האדמה ועשתה אילני סרק (ירושלמי שם). ואולי ייל דבכתובות קאי בתחלת ימוה"מ (דאז אין בין ימוה"מ לעוה"ז אלא שעבוד מלכיות בלבד) ובתו"כ -- לאח"ז. ואכ"מ.
- 7. העיבור... בשלימותו: ראה רמב"ם הל' קדה"ח רפ"א, רפ"ט ורפ"י. טור או"ח סוף הל' ר"ח. ועוד.
- 8. וכתורת הבעש"ט: הוספות לכתר ש"ט (הוצאת קה"ת) סקכ"ז ואילך. וש"נ. היום יום עי נב. 7
- 9. שישראל דומים ללבנה: סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד, ב ואילך. ובכ"מ. וצע"ק לשון הרמב'ם ריש הל' קדה"ח שם: והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה, \
- 10. דסיהרא... כלום: זח'א רמט, ב.
- 11. כי... אלקים: תהלים פד, יב. וראה או"ת ר"פ וארא (כו, א. וראה ג"כ שם כה, א) תניא ח"ב פ"ד.
עמוד 532
- 1. כי אדם אין... יחטא (יחסיר): קהלת ז, כ. וראה פרש"י למ"א א, כא. לקו"ת מטות פב, א.
- 2. כי אדם...הדעת: וכמרז"ל (דאפילו ה)ארבעה מתו בעטיו של נחש (שבת נה, ב) וכתורת האריז"ל עה"פ (תצא כא, כב) ותלית אותו על עץ (הובא בס' נחל קדומים להחיד"א עה"פ).
- 3. מש"נ. .. רצוניך: מוספי שויו"ט. המשך וככה תרל"ז, פי"ז.
- 4. כי יהין... יחד: ראה תו"ח ויחי צו, ג ואילך.
- 5. וכל העולם כולו במילואו: כמדרז"ל עה"פ אלה תולדות השמים והארץ (ב"ר פי"ב, ו).
- 6. ויהי בשלם סוכו: תהלים עו, ג ובתרגום ומפרשים שם.
- 7. *) נדפס בלקו"ש ח"א ע' 146. וראה ח"ז ע' 114 ואילך. ח"ו עי 72 ואילך. ,הדרן" על ששה סדרי משנה (נדפס בס' השיחות תשמ"ח (קה"ת, תשמ"ט) ח"ב בסופו). המו"ל.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
שלשה הן הנקראים אפיקורסין:* האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, * והמכחיש נבואתו של משה רבינו, * והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם.כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים.שלושה הן הכופרים בתורה:* האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה, * וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס, * והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה', כגון ההגרים.כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.
בראשית רבה ל׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ל): פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, (משלי יא, ל): וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם, שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, בָּא לָצֵאת וְנִשְׁתַּלֵּם, אֶתְמָהָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, נֹחַ כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וְשִׁבְּרוֹ, וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, קַל וָחֹמֶר (משלי יא, לא): אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.
הטקסט של שולחן ערוך אורח חיים קלא ק אינו זמין בספריא.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳ - הטקסט מספריא
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב.
וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום. לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יותר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש והיא הנקראת שנה מעוברת. שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים.
הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראת כמו שני ימים או פחות או יותר מעט. כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החדש וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב. ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החדש ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש. ואם לא יראה יהיה ראש החדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלשים בין שנראה בין שלא נראה. שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים יום.
חדש שיהיה תשעה ועשרים ויראה ירח בליל שלשים נקרא חדש חסר. ואם לא יראה הירח ויהיה החדש שעבר שלשים יום נקרא חדש מעובר ונקרא חדש מלא. וירח שיראה בליל שלשים הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו. ואם נראה בליל אחד ושלשים ולא נראה בליל שלשים הוא נקרא ירח שנראה בליל עבורו.
אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי. אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש הוא שיהיה ראש חדש. שנאמר החדש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם.
בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו. ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים. ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר או שנראת להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.
מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה. ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש. וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באי זה יום הן המועדות. שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה.
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום
בראשית רבה ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן גְּדוֹלִים, הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אוֹתָם, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אֶתְמְהָא, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב (במדבר כח, טו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כָּךְ פְּגָמוֹ הַכָּתוּב, הַנִּכְנָס שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִלְּעָאי אָמַר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁיְהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה. אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא סִימָן טַב, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מַה חַמָּה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, כָּךְ עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָה, מַה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. רַב נַחְמָן אָמַר כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל, מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס, א ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וגו'.
בראשית רבה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
תּוֹלְדוֹת אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל תּוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה חֲסֵרִין בַּר מִן תְּרֵין (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ וגו' וְהָדֵין. וּמִפְּנֵי מָה אִינוּן חֲסֵרִין, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אָבִין אָמַר כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּטְּלוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, וְקוֹמָתוֹ, וּפְרִי הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. חַיָּיו מִנַּיִן (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, ח): וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גֻּזְעָה קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנַעֲשֵׂית שֶׁל מֵאָה אַמָּה. פְּרִי הָאִילָן וּפְרִי הָאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. מְאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים מט, יג): אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל זִיווֹ מִמֶּנּוּ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אוֹתָהּ הָאוֹרָה שֶׁנִּבְרָא בָּהּ הָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְלָמָּה גְּנָזוֹ, אֶלָּא גְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, י): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁהוּא גָּנוּז לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג, ט): וְאוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי נְזֵירָא אָמַר, שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּקֵּשׁ לְגָנְזָהּ, חָלַק כָּבוֹד לַשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בָּאוֹר, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת שִׁמְשָׁה הָאוֹרָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, מִפְּנֵי מָה, (איוב לז, ג): וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. הֵאִירָה אוֹתָהּ הָאוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָא, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּוג לִי, (תהלים קלט, יא): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, אֶתְמְהָא. מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהִקִּישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָאת הָאוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלט, יא): וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אַתְיָא כְּהַהִיא דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵיאָתָן, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לְתִקּוּנָן עַד שֶׁיָּבֹא בֶּן פֶּרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פֶּרֶץ, מָלֵא, בִּשְׁבִיל שִׁשָּׁה דְבָרִים שֶׁיַּחְזְרוּ, וְאֵלּוּ הֵן: זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת. זִיווֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. חַיָּיו מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כב): כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. קוֹמָתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְלֹא יְרֵאִים מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר מֵאָה אַמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מָאתַיִם אַמָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר שְׁלשׁ מֵאוֹת, קוֹמְמָאָה, מִיּוּת מָאתַיִם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵהָכָא: כִּי כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, כַּשִּׁקְמָה הַזּוֹ שֶׁהִיא עוֹשָׂה בָּאָרֶץ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַוְּלַד יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ בְּאַמָּה גְדוּמָה, צֵא וַחֲשֹׁב אַמָּה וּמֶחֱצָה בְּכָל שָׁנָה, הֲרֵי תְּשַׁע מֵאוֹת אַמָּה. פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, יב): כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וגו'. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו'.
מצוטט ב־9 עמודים
לקוטי שיחות 5
- כרך לא ‹ הוספות ‹ יו"ד שבט ‹ 241 לקו"ש חט"ז ע' 530
- כרך כג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ג ‹ 35 לקו"ש חט"ז ע' 529
- כרך כו ‹ כ'-כ"ד טבת ‹ שיחה א ‹ 34 לקו"ש חט"ז ע' 529
- כרך כו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ד ‹ 418 לקו"ש חט"ז ע' 530
- כרך כו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ד ‹ 419 לקו"ש חט"ז ע' 531
תורת מנחם 4
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. לקו"ש חט"ז ע' 529
- מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חט"ז ע' 529
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב לקו"ש חט"ז ע' 529
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל לקו"ש חט"ז ע' 529

