שיחה ב

251שיחה ב

משפטים

א. פירוש רש"י ל"כי תקנה עבד עברי"

מן הפסוק "כי תקנה..."¹ מצטט רש"י את המילים "כי תקנה עבד עברי" ומפרש: "עבד שהוא עברי. או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני² שלקחתו מישראל, ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד, ומה אני מקיים והתנחלתם אותם³ בלקוח מן הנכרי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש, תלמוד לומר...".

יש להבין:

א) פירוש זה הוא על המילים "עבד עברי" בלבד, ומדוע מצטט רש"י גם את המילים "כי תקנה"^*?

ב

– אי אפשר לומר, שרש"י מצטטן כיון שהן מסייעות להבין שמדובר כאן על "עבד שהוא עברי"⁴, כפי שמפרש רש"י בהמשך⁵ שב"כי תקנה" מדובר בהכרח על אופן של "מכרוהו בית דין", הקיים רק אצל "עבד שהוא עברי"

– כי: (א) ההכרח שמביא רש"י שמדובר כאן אודות "מכרוהו בית דין" אינו נלמד מן המילים "כי תקנה", אלא מן היתור שבתורה, שהרי כבר נאמר "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך"⁶; (ב) אדרבה: גם הכרח זה, שמדובר ב"מכרוהו בית־דין" – בגלל הפסוק "וכי ימוך אחיך" – קיים רק לאחר שכבר הוכח שמדובר כאן אודות "עבד שהוא עברי", ולא "של עברי", כפי שמובן גם מן הסדר שבפירושי רש"י, המקדים את הפירוש (בעיקר) על "עבד עברי" לפני הפירוש על "כי תקנה"⁷.

ב) כיצד תיווצר מלכתחילה סברא ש"עבד עברי" הוא "עבדו של עברי"? – לכאורה, פשוט יותר ש"עבד עברי" הוא "עבד שהוא עברי", כפי שמצוי בתורה במספר מקומות (כנאמר לגבי יוסף "נער עברי"⁸: ובנ"ך: "ולששן עבד מצרי"⁹, כלומר, שהיה לו עבד 252שהיה מצרי;¹⁰).

וכך מוכח גם, מן הנאמר¹¹ "עבד לאיש עמלקי", שכאשר מתכוונת התורה לעבדו של עמלקי, אין היא אומרת "עבד עמלקי", אלא "עבד לאיש עמלקי"¹².

יש המפרשים¹³, שהסברה "עבדו של עברי" נובעת מן הדיוק בביטוי "כי תקנה עבד עברי", שממנו נראה, שקונים את מי שהיה כבר עבד לפני־כן, ולכן סביר לבאר "עבדו של עברי".

אך בכך אין די¹⁴, כי אילו היה מובן יותר מלשון הפסוק – מפשוטו של מקרא – שמדובר כאן על "עבדו של עברי", צריך היה רש"י להתחיל בכך את פירושו, באמרו, לדוגמא, "יכול עבדו של עברי" – ואחר־כך היה שולל זאת "תלמוד לומר...", ומוכיח שמדובר אודות "עבד שהוא עברי"¹⁵.

מכך שרש"י מתחיל מיד באמרו "עבד שהוא עברי" מובן, שאכן זוהי הסברה הראשונה לביאור הפסוק, ורק אחר־כך מתעורר ספק "או אינו אלא עבדו של עברי".

ג) מדוע מבאר רש"י כאן "ומה אני מקיים והתנחלתם אותם"? הרי שאלה זו מתעוררת רק כאשר מגיעים לפסוק זה, קרוב לסיום ספר ויקרא!

אמנם, המקור לכל פירוש רש"י זה הוא במכילתא, אך למרות זאת ידוע, כאמור מספר פעמים, שכל מה שכותב רש"י בפירושו על התורה הוא הכרחי על פי פשט הפסוקים במקום זה, או ביחד עם מה שנלמד כבר לפני כן. ובמיוחד כאשר בעניננו אין מזכיר רש"י שהמקור לפירושו הוא במכילתא.

מכך מובן שהפירוש כולו הכרחי לפי פשוטו של מקרא בפסוקנו.

253ב. לכל אחד היו עבדים

ההסבר לכך הוא: נאמר לפני כן בתורה¹⁶, שביצ"מ לקחו ישראל עמם ממצרים כלי כסף וכלי זהב וכדומה. לאחר מכן נוסף להם עוד כסף וזהב מביזת הים, כפי שאומר רש"י על "ויסע משה"¹⁷, לאחר קרי"ס – "הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים". כלומר, ההבטחה על היותם בעלי "רכוש גדול"¹⁸ נתקיימה אצל כל ישראל.

מכך מובן בפשטות, שבמצב של עושר רב כל־כך אצל ישראל, בלתי אפשרית היתה מציאות שיהודי ייהפך^* לעבד, דבר הנובע מעוני או ממיעוט ממון¹⁹ –

וכיון שפרשת "ואלה המשפטים" מופיעה מיד לאחר מתן תורה, תקופה קצרה לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, סביר לומר, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה את ישראל ראשית כל את המשפטים והציוויים על ענינים שהיו חשובים וקיימים אצלם באותו זמן ומצב, כגון "לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב... מזבח אדמה... מזבח אבנים תעשה לי"²⁰, ולא (או: לאו דוקא) מזבח כסף וזהב – למרות שלכל אחד מהם היה כסף וזהב לרוב^*,

לפיכך, לאחר שרש"י אומר תחילה "עבד שהוא עברי", שמשמעות הביטוי "עבד עברי" היא בפשטות "עבד שהוא עברי", הוא צריך להתייחס גם לסברה "או אינו אלא עבדו של עברי" –

שהרי מצד המשכיות וסדר הפסוקים מחייב ההגיון, שמדובר כאן אודות "עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל", כי לכל יהודי היה אז²¹, מיד 254לאחת ביזת מצרים וביזת הים, "רכוש גדול", כולל עבדים²² ושפחות, כפי שנאמר לפני כן בעשרת הדברות²³ "עבדך ואמתך"²⁴.

ג. הסתירה המתתעוררת מהתנהגות אברהם

אך אצל בן חמש למקרא עשויה להתעורר השאלה: למדנו לפני כן, שלאברהם אבינו היה עבד, אליעזר, עוד מלפני ברית בין הבתרים²⁵, והוא המשיך להיות "עבד אברהם" גם עשרות שנים אחר כך, כמסופר אודות שליחותו לשדך את יצחק אבינו²⁶ – וכיון שאברהם קיים את כל התורה כולה "עד שלא ניתנה", כפי שכבר פירש רש"י לפני כן²⁷, כיצד ייתכן שאברהם אבינו החזיק בעבד²⁸ כנעני²⁹ שנים כה רבות, ולא קיים את ציווי התורה כאן "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם", אם מדובר כאן על "עבדו של עברי"³⁰?

לפיכך מוכרח רש"י להבהיר ענין זה בפרשתנו, אלא שבמקום התמיהה על התנהגות אברהם הוא מביא סתירה זו בצורה חמורה יותר, מפסוק ומצוה מפורשת בתורה "ומה אני מקיים והתנחלתם אותם (ומשיב) בלקוח מן הנכרי", שכך היה גם לגבי אליעזר עבד אברהם.

ד. "כי תקנה" – הוכחה ל"עבד שהוא עברי"

לפי האמור לעיל מובן מדוע מצטט 255רש"י מן הפסוק גם את המילים "כי תקנה", כי הן מחזקות את פירושו – "עבד שהוא עברי":

שהרי, לכאורה, ההקדמה "כי תקנה" היא מיותרת, ואפשר היה להתחיל מיד בדין עצמו "עבד עברי שש שנים יעבוד...", כמצוי בתורה במספר מקומות, ולדוגמא בפרשתנו "מכה איש ומת..."³¹ –

אלא, הביטוי "כי תקנה" מדבר על פעולה בעתיד, שעדיין אינה מתקיימת בהווה, ובעניננו יותר מכך: פעולה שהיא בלתי אפשרית בהווה – כי היתה לישראל ביזת מצרים וביזת הים, כדלעיל.

מכך מוכח, שמדובר כאן אודות קניית עבד שהוא עברי שהיתה בלתי אפשרית אז, ולא אודות עבד כנעני ("עבדו של עברי"), שלגביו אין מתאים (ומיותר) לומר "כי תקנה", כי מרוב עושרם בודאי היו אז לישראל עבדים כנענים, ואין לומר שזהו דבר בלתי מצוי ושכיח³².

ה. מדוע מתחילה התורה

דוקא בדין זה?

אך לפי זה אין מובן: מדוע מתחילה תורה את הדינים והמשפטים מיד לאחר מתן תורה דוקא בענין עבד עברי, שלא היה מצוי אז, ולא בדבר מצוי ושכיח, ובמיוחד, כאשר "כי תקנה עבד עברי" היא תוצאה של פעולת גניבה, שבגללה התחייב הגנב לשלם פי חמשה, או פי ארבעה או פי שניים^* ו"אם אין לו ונמכר בגניבתו"³³ – ולכאורה, צריכה היתה התורה לפרט תחילה את הדינים הקודמים של חובת התשלומים על גניבה, פי כמה יש לשלם – פי חמשה, ארבעה, או שניים?

וכיון שזהו קושי בפשוטו של מקרא, אין מובן, מדוע אין רש"י (המפרש את כל הקושיות על פשוטו של מקרא) מתרץ שאלה זו בפירושו, כפי שאכן מוצאים מפרשי תורה אחרים³⁴ המתייחסים לכך, למרות שפירושיהם אינם על־דרך הפשט לחלוטין כפירוש רש"י.

אי אפשר לומר שלפי הפשט אין זו קושיא כלל, כי לפי דרך הפשט אין צורך בסיבה והסבר לסמיכות שבין ציווי המצוות – שהרי בתחילת פרשתנו מדגיש רש"י עצמו "ואלה... מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ולמה נסמכה...", ובנוסף לכך, לפי האמור לעיל, הרי סמיכות זו למצב שאחרי ביזת מצרים והים היא המעוררת את הסברה המובאת בפירוש רש"י, שהתורה אינה מדברת על "עבד עברי" אלא על "עבד כנעני"³⁵. ועוד ועיקר – כאן בלתי אפשרית מציאות של "כי תקנה עבד עברי" לפני פסק הדין "ונמכר בגניבתו".

256ו. בדיני עבד עברי ניכר הקשר להר סיני

ויש לומר, שרש"י התייחס לכך בפירושו בהמשך פרשתנו³⁶ "ומה ראה אוזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבן יוחנן בן זכאי אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב, תרצע, ואם מוכר עצמו, אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".

ההסבר לכך הוא: במצוות אחרות אין מוצאים שהתורה מדגישה את הקשר שבין המצוה לשכרה. לדוגמא: שכר מצות כיבוד אב ואם הוא "למען יאריכון ימיך...", ובנוסף לכך שהשכר אינו ניכר מיד לאחר המצוה, אלא לאחר זמן רב, הרי גם במהות השכר לא ניכר הקשר שבינו לבין מצוה זו דוקא.

וכך גם לגבי עונשים על עבירות, אין רואים קשר מסויים בין עונש המלקות או הכרת וכדומה לבין העבירות המחייבות עונשים אלו.

אבל לגבי עבד עברי קושרת התורה את העונש עם הגורם לו: "ורצע... את אזנו" היא תוצאה של "אוזן ששמעה על הר סיני...".

ולמרות שהחובה "ורצע אדוניו את אוזנו..." אינה באה מיד בזמן הפעולות שגרמו להיותו "עבד עברי", אלא רק לאחר ש"אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי"³⁷, בכל זאת, אין זה עונש על אמירתו "אהבתי...", אלא על כך ש"אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב", או "ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו" – מיד בגרימתו להיותו במצב של "עבד עברי"³⁸.

בכך מוסבר מדוע "כי תקנה עבד עברי..." הוא הראשון שבין המשפטים שאומרת התורה מיד לאחר מתן תורה בהר סיני: בעבד עברי ניכר בעונשו באופן גלוי, גם בגוף הגשמי הקשר שבין משפטו לבין "הר סיני".

ולפי זה (פירוש רש"י "אוזן ששמעה...") הרי חידוש עיקרי בדיני עבד עברי הוא: אי הציות להוראות בהר סיני. והענין של "אין לו ונמכר", עקב גודל התשלומים, הוא סיבה חיצונית – ונסמך דין עבד עברי ל"אלו מסיני", והקשר לגניבה נרמז בפרט של ורצע... אזנו.

ז. תוספת הסברה

לפי ההסבר שלעיל על פירוש רש"י על "כי תקנה", נוסף עוד הסבר בכך:

אילו היתה מציאות עבד עברי בזמן ההוא, שמיד לאחר מתן תורה, דבר רגיל ושכיח, ניתן היה לומר, שזוהי הסיבה לכך שדין זה נאמר לראשונה, כי הוא חשוב באופן מיידי.

אך כיון שעבד עברי היה אז ענין עתידי ונדיר, הכרחי לומר שהסיבה לאמירת דין זה מיד בהתחלה היא הקשר 257המיוחד של "עבד עברי" ל"הר סיני".

ח. השפעת התורה על העולם

ענין זה יובן יותר לפי פנימיות הענינים: כיון שתכלית מתן תורה היא לברר ולזכך על־ידי תורה ומצוות את עניני העולם (לעומת תורה ומצוות של האבות שלפני מתן תורה, שלא שינו את גשמיות העולם)³⁹, לכן הציווי הראשון לאחר מתן תורה הוא כזה, שרואים בו בגלוי את השפעת מתן תורה על גשמיות העולם⁴⁰.

בכך מתבטאת דרגת העבודה של "עבד עברי", כפי שמבארת תורת־החסידות⁴¹ את שלוש הדרגות – עבד כנעני, עבד עברי ואמה עבריה – בעבודת ה', בנפש האדם:

"עבד כנעני" הוא מי שהנפש הבהמית אצלו היא בתקפה, עבדא בהפקירא ניחא ליה⁴², (=העבד נוח לו בהפקרות), והוא נמשך לתאוות עולם הזה, אך כופה את עצמו ועובד את ה' ב"סור מרע ועשה טוב" מצד קבלת עול ואימת האדון אשר עליו.

עבודת "עבד עברי" היא דרגה נעלית יותר: אצלו מאירות מדות הנפש האלקית בנפש הבהמית, עד אשר גם אצלה קיימת תשוקה לה'. אבל הוא עדיין לא התהפך לקדושה, כך שלא יחמוד תאוות עולם הזה. כשם שעבד מביא לבית את צרכי בני הבית באכילה ושתיה, אך אלה אינם ראויים עדיין לאכילת אדם – בלתי מבושלים וכדומה – ולא שונו ממהותם הקודמת.

עבודת "אמה עבריה" היא, שתאוות ומדות הנפש הבהמית נהפכו לקדושה, עד שכל תשוקתו היא לאלקות בלבד.

בכך מובן מדוע התחלת המשפטים לאחר מתן תורה, המבטאים את השפעת מתן תורה בעולם, היא בענין עבד עברי, שזוהי התחלת עבודת ישראל לאחר מתן תורה – ההשפעה על הנפש הבהמית ועניני העולם בכלל להשתנות ולהיכנס לרשות הקדושה (בעוד אשר בעבודת עבד כנעני עדיין אין שינוי ממשי במדותיו של האדם ובחלקו בעולם).

ואחר כך מופיע המשך הפרשה – המשך העבודה – היהודי מגיע לעבודת אמה עבריה, להפיכת מדות הנפש הבהמית ועניני העולם בכלל, כך שיהיו דירה לה' יתברך.