253
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. לכל אחד היו עבדים
ההסבר לכך הוא: נאמר לפני כן בתורה16, שביצ"מ לקחו ישראל עמם ממצרים כלי כסף וכלי זהב וכדומה. לאחר מכן נוסף להם עוד כסף וזהב מביזת הים, כפי שאומר רש"י על "ויסע משה"17, לאחר קרי"ס – "הסיען בעל כרחן, שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים". כלומר, ההבטחה על היותם בעלי "רכוש גדול"18 נתקיימה אצל כל ישראל.
מכך מובן בפשטות, שבמצב של עושר רב כל־כך אצל ישראל, בלתי אפשרית היתה מציאות שיהודי ייהפך* לעבד, דבר הנובע מעוני או ממיעוט ממון19 –
וכיון שפרשת "ואלה המשפטים" מופיעה מיד לאחר מתן תורה, תקופה קצרה לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, סביר לומר, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה את ישראל ראשית כל את המשפטים והציוויים על ענינים שהיו חשובים וקיימים אצלם באותו זמן ומצב, כגון "לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב... מזבח אדמה... מזבח אבנים תעשה לי"20, ולא (או: לאו דוקא) מזבח כסף וזהב – למרות שלכל אחד מהם היה כסף וזהב לרוב*,
לפיכך, לאחר שרש"י אומר תחילה "עבד שהוא עברי", שמשמעות הביטוי "עבד עברי" היא בפשטות "עבד שהוא עברי", הוא צריך להתייחס גם לסברה "או אינו אלא עבדו של עברי" –
שהרי מצד המשכיות וסדר הפסוקים מחייב ההגיון, שמדובר כאן אודות "עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל", כי לכל יהודי היה אז21, מיד
הערות
- 16. בא יב, לה־ו.
- 17. בשלח טו, כב.
- 18. לך טו, יד.
- *. משא"כ בהיותם במצרים – שדרשו רז"ל שהי' לבנ"י ע"ע (ראה ירמי' לד, יג. ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה). וראה תו"ת לוארא ו, יג (וקדמו בקה"ע בירוש' שם). תו"ש מילואים בס"פ וארא. – אבל ביצי"מ נשתלחו העבדים עברים, כמובן בירמי' (ע"פ הירוש'*). ועוד וג"ז עיקר – כשקיבל הע"ע ביזת מצרים (שזה הי' לפני יצי"מ בפועל – ונצלתם את מצרים) – ודאי שפדה א"ע תומ"י.
- 19. כהכתוב (שהובא בסיום פרש"י בד"ה (הב') כי תקנה) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (בהר כה, לט). וכן במכרוהו ב"ד כבפרש"י שם. ואףשיכוללהיותגםבמצבדעשירות–באםעבר עללאתחמודגו'–לאשכיחדאיןלולשלם(חמשה) בעשירות המופלגה דביזת מצרים והים.
- 20. ציווים הראשונים לאחרי מ"ת (יתרו כ, כ ואילך).
- *. ראהבכורותה,ב:שאיןלך כאו"אמישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעוניםמכספה וזהבה של מצרים. ובפרש"י בא יג, יג [בדפוסים לפנינו נמצא בחצע"ג (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם וזהבם של מצרים. אבל בדפוס א' וב' ובכת"י רש"י – תיבות הנ"ל ("שאין לך .. חמורים") אינן בחצע"ג].
- 21. ובפרט שמתחיל תיכף "כי תקנה" בלי הקדמה, ולא כבפ' בהר "וכי ימוך אחיך עמך (ואז) ונמכר לך". וכיו"ב.
- . דציווי שילוח עבדים הי' (ע"פ הירוש') בתחילת חזרת משה למצרים, כשבנ"י בשעבודם. בירמי' מפורש שהעדר קיום השילוח הביא גלות בבל, ועכצ"ל שבגלות מצרים – קיימו הציווי שהרי נגאלו. ועפ"ז מובן ד"ולא שמעו אבותיכם" (שבירמי' שם) אינו "אבותיכם" במצרים שלפנ"ז. כ"א דהשרים אליהם דיבר ירמי'.
תלמוד ירושלמי ראש השנה ג׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
הלכה: אֲנִי יְי אֱלֹהֵיכֶם. אֵילּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. זִכְרוֹן תְּרוּעָה אֵילּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת. שׁוֹפַר תְּרוּעָה. אֵילּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. עַד כְּדוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה. יוֹבֵל. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוִי עוֹשֶׂה בֶעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אַף כָּאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת.
מְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר. וּמְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר. עַד כְּדוֹן יוֹבֵל. רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִבְעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ אַף כָּאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ.
מְנַיִין שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ שֶׁלְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם תְּרוּעָה. זִכְרוֹן תְּרוּעָה. שׁוֹפַר תְּרוּעָה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית. תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. אִין תֵּימַר. הִיא תְקִיעָה הִיא תְרוּעָה. וְהָכְתִיב וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ.
יוֹבֵל [הִיא]. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁמִיטוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָקְעוּ בַשּׁוֹפָר. אוֹ יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילְּחוּ עֲבָדִים. תַּלְמוּד לֹומַר הִיא. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. יוֹבֵל. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁמִיטוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילְּחוּ עֲבָדִים. אוֹ יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָקְעוּ בַשּׁוֹפָר. תַּלְמוּד לוֹמַר הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁהַכָּתוּב תּוֹלֶה אוֹתָהּ לְעִנְיָין תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְכָתוּב אַחֵר תּוֹלֶה אוֹתָהּ לְעִנְיָין שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. מִפְּנֵי מַה אֲנִי אוֹמֵר. יוֹבֵל שֶׁלֹּא בְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים. (שֶׁאִי) [שֶׁ]אֶיפְשַׁר לְיוֹבֵל בְּלֹא שִׁילּוּחַ עֲבָדִים אֲבָל [אִי] אֶיפְשַׁר לְיוֹבֵל שֶׁלֹּא בִתְקִיעַת שׁוֹפָר. דָּבָר אַחֵר. תְּקִיעַת שׁוֹפָר תְּלוּיָה בְבֵית דִּין וְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים תָּלוּי בְּכָל אָדָם. וְאַתְיָיא כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וַיְדַבֵּר יְי אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל מַה צִיוָּם. עַל פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. וְאַתְיָיא כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי אִילָא. לֹא נֶעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי וגו׳. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. דִּבְרֵי תוֹרָה עֲנִיִים בִּמְקוֹמָן וַעֲשִׁירִים בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. קִידּוּשׁ בֵּית דִּין וּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים מַשְׁמִיטִין. נִיחָא קִידּוּשׁ בֵּית דִּין וּתְקִיעַת שׁוֹפָר. הַשְׁמֵט כְּסָפִים לֹא בַסּוֹף הֵן מַשְׁמִיטִין. רִבִּי זְעוּרָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיֹּאמֶר אֵלֵי אַל תִּירָא דָנִיַּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נַתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ. כְּבָר נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה כְּדֵי לִיתֵּן אֶת הַמָּצאוּי עַל הַמָּצאוּי וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מָצאוּי עַל שֶׁאֵינוֹ מָצוּי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.