256

ו. בדיני עבד עברי ניכר הקשר להר סיני

ויש לומר, שרש"י התייחס לכך בפירושו בהמשך פרשתנו³⁶ "ומה ראה אוזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבן יוחנן בן זכאי אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב, תרצע, ואם מוכר עצמו, אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".

ההסבר לכך הוא: במצוות אחרות אין מוצאים שהתורה מדגישה את הקשר שבין המצוה לשכרה. לדוגמא: שכר מצות כיבוד אב ואם הוא "למען יאריכון ימיך...", ובנוסף לכך שהשכר אינו ניכר מיד לאחר המצוה, אלא לאחר זמן רב, הרי גם במהות השכר לא ניכר הקשר שבינו לבין מצוה זו דוקא.

וכך גם לגבי עונשים על עבירות, אין רואים קשר מסויים בין עונש המלקות או הכרת וכדומה לבין העבירות המחייבות עונשים אלו.

אבל לגבי עבד עברי קושרת התורה את העונש עם הגורם לו: "ורצע... את אזנו" היא תוצאה של "אוזן ששמעה על הר סיני...".

ולמרות שהחובה "ורצע אדוניו את אוזנו..." אינה באה מיד בזמן הפעולות שגרמו להיותו "עבד עברי", אלא רק לאחר ש"אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי"³⁷, בכל זאת, אין זה עונש על אמירתו "אהבתי...", אלא על כך ש"אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב", או "ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו" – מיד בגרימתו להיותו במצב של "עבד עברי"³⁸.

בכך מוסבר מדוע "כי תקנה עבד עברי..." הוא הראשון שבין המשפטים שאומרת התורה מיד לאחר מתן תורה בהר סיני: בעבד עברי ניכר בעונשו באופן גלוי, גם בגוף הגשמי הקשר שבין משפטו לבין "הר סיני".

ולפי זה (פירוש רש"י "אוזן ששמעה...") הרי חידוש עיקרי בדיני עבד עברי הוא: אי הציות להוראות בהר סיני. והענין של "אין לו ונמכר", עקב גודל התשלומים, הוא סיבה חיצונית – ונסמך דין עבד עברי ל"אלו מסיני", והקשר לגניבה נרמז בפרט של ורצע... אזנו.

ז. תוספת הסברה

לפי ההסבר שלעיל על פירוש רש"י על "כי תקנה", נוסף עוד הסבר בכך:

אילו היתה מציאות עבד עברי בזמן ההוא, שמיד לאחר מתן תורה, דבר רגיל ושכיח, ניתן היה לומר, שזוהי הסיבה לכך שדין זה נאמר לראשונה, כי הוא חשוב באופן מיידי.

אך כיון שעבד עברי היה אז ענין עתידי ונדיר, הכרחי לומר שהסיבה לאמירת דין זה מיד בהתחלה היא הקשר