שיחה יז
384שיחה יז
יום הכפורים
לשון הברכה שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א ערב יו"כ
אחר תפלת מנחה, ה'תשכ"ג:
385הוספות / יום הכפורים שיחות 255 להת' שי" -- לפני כל נדרי, ה'תשכ"ג:
וידבר גו', דבר גו', יברכך גו', יאר גו', ישא גו' ושמו גו', ואני אברכם.
386להת' שי' -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ב:
וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
אוז דורך אייך וועט לייכטער ווערן אייננעמען די וועלט לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהם, 387הוספות / יום הכפורים שיחות [ און מאַכן א דירהי לו ית' בתחתונים, בשמחה וטוב לבב, עד ביאת גואל צדק, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו. אמן כן יהי רצון.
זאָל זיין בשובה ונחת תושעון במשך כל השנה כולה, 388138 לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות להת' שיחיו -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ג:
ובקרוב ממש, בתוככי כלל ישראל, לערנען תורתו של משיח, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.
389אוז אַראָפבריינגען די גאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש בחסד וברחמים ושמחת עולם על ראשם.
להת' שי" -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ד:
וידבר גו" דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
390דער אויבערשטער זאֶל געבן א חתימה וגמר חתימה טובה לכל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל בגשמיות וברוחניות גם יחד בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.
מען זאֶל לערנען תורה און מקיים זיין מצות מתוך שלום ובטחון בכל מקום ומקום -- בחוץ לארץ ובארץ הקודש, ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, 391להת' שי" -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ה:
392אחר תפלת המנחה, ה'תשל"וו
להת' שי' -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ו:
וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
393(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
394אחר תפלת המנחה, ה'תשל"ז:
395וכולם כולל -- נאָכאַמאֶל (סיי בתחלה סיי בסיום) מבצע אהבת ישראל,
להת' שי' -- לפני כל נדרי, ה'תשל"ז 396דורך ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד.
397(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
398ובנערינו ובזקנינו ובבנינו ובבנותינו, אוז כספם וזהבם אתם, וועט זיין דער קהל גדול ישובו הנה כפשוטה, בגאולה האמתית והשלימה, ובמהרה בימינו ממש.
399יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, וילמד תורה את כל העם כולו -
הערות
עמוד 384
- 1. ראה גיטיז נו, ב.
- 02. השתל' הכתרים זמ"ז כו' אינו בסדר והדרגה כו' עצם המהות נמשך בכ"מ והכל הוא מהות א' ממש כו' (שובה ישראל, תער"ג. עיי"ש).
- 6. עיין וידבר אלקים את כה"ד -- תרצ"ט.
עמוד 385
- 1. שער היחוה"א רפי"ב. -- (נתבאר ג"כ בשיחת כ' מנ"א, ה'תשכ"ב).
- 2. עיין זת"ג עג, א.
- 3. מנחות נג, ב. וראה ד"ה וכל אדם (להצ"צ) פ"ד.
- 4. 6-2
- 5. א) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו דבעשי"ת מתקבלת היא מיד.
עמוד 386
- 26. לקוטי הוספות / יוס הכפורים שיחות
- 2. ב) ראה כתר ש"ט. או"ת להה'"מ עה"פ. ג) ראה אגה"ק ס"ד בבי' הכתובים: ושבי' בצדקה, פדה בשלום נפשי.
- 3. א) להעיר מברכות מט, סע"ב. שער היחוה"א (רפי"*ב) ובכ*מ. ולהעיר ממדרז"ל עה"פ ברר אותם (ויחי מט, כח).
- 4. ב) שלא בערך. וכיון דאיפלג איפלג (גטין כח, א).
- 5. ג) כיון שהלימוד הוא בהצלחה כו
- 6. ד) בהברכה כללית -- לאחר תפלת מנחה.
- 7. ה) וכמדובר בזה מט"ו בשבט ואילך (ראה לקו"ש ח"ו ע' 312. ח"ז ע' 266 ואילך. ח"ח ע' 352 ואילך. ע' 365 ואילך).
עמוד 387
- 1. ו) ששייך בעיקר לתורה וכמרז"ל דעתה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד*א של הלכה. ועיין תניא פנ"א-נג. ספל*ז.
- 2. ואי*ז סותר להמבואר בכ"מ (וראה גם לקו"ש ח"ח ע' 352 ואילך. ח"ט ע' 348 הערה 11) שעניו הדירה שייך בעיקר למצות -- כי ענין ה,דירה* כלול משנים: (א) ,לו ית'", (ב) ,בתחתונים", ובעניו הא' -- העיקר תורה (כמובן מתניא שם וכו'); בענין הב' -- העיקר מצות, כמבואר בתניא פליז*.
- 3. *) ראה לקויש חט"ז ע' 441 והערה 57 שם.
עמוד 388
- 1. וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
- 2. א) ואין הבדלה ביניהם, כ"א קדוש.
- 3. ב) כשחל בש"ק -- מנוחה אפילו מטרחא שאינה מלאכה (שבת קיד, ב. שו"ע אדה"ז או"ת סתרי"א ס"ו).
- 4. ג) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סש"ו סכ"א.
- 5. ד) ראה סנה' כא, א,
- 6. ה) שעליהם כל העולמות עומדים וקיימים (עיין הצ"צ לתהלים עה"פ פדה בשלום נפשי).
עמוד 389
- 1. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות 99
- 2. וא'ו) עיין אגה"ת פ"ט ואילך.
- 3. *) בהברכה כללית -- לאחר תפלת מנחה.
- 1. כמובן ממרז"ל (תענית ד, א. ובפרש"י שם ד"ה אורייתא).
- 2. ראה פסחים סח, ב דכן הוא גם בכללות עבודת האדם: מעקרא כו' אדעתא דנפשא. -- להעיר משער הגלגולים סוף ה"ד. ס' הגלגולים פ"י.
- 3. קה"ר עה"פ יא, ח. וראה פרש"י לשה"ש א, ב.
- 64. ראה לקו"ת שה"ש כב, ד. ועוד.
- 6. ראה תניא רפל*ז -- שכן הוא בכללות ג"כ.
עמוד 390
- 00. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות
- 6. צדקה רוחנית. ולהעיר ממרז'ל עה'פ מאיר עיני שניהם ה' (תמורה טז, א. וראה תניא בהקדמה).
- 3. 6-2
- 4. א) דבכאויא מהם יש נפש וגוף -- רוחניות וגשמיות. ב) ראה אגה*ת פי"א (ק, סע"ב ואילך).
עמוד 391
- 1. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות 31
- 2. וידבר גו' דבר גו' יברכך גו" יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
- 3. וע"י אור התורה צוזאַמען מיט נר מצוה, נגלה וחסידות ויפוצו מעינותיך חוצה -- אַראַפּבריינגען בקרוב ממש די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
- 4. א) תניא פ"מ ובקו"א לשם. ב) ראה אגה"ק ס'ד -- הפעולות בזה דצדקה ותפלה,
עמוד 392
- 12. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות
- 2. א) מציאות חדשה. ועפמש'נ: אתם נצבים היום (בר"ה, וגם יוהכ*פ נק' ר"ה -- לקו"ת דברים נח, א. סד, א) כולכם (קומה אחת שלימה) .. ראשיכם גו' עד שואב מימך (לקו"ת ר"פ נצבים).
- 3. ב) ובספייא שם שהיא בשמחה רבה.
- 4. ג) שביתה -- בדוגמת סו"מ, מנוחה -- ועשה טוב.
- 5. ד) שו"ע אדה"ז חאו"ח סש"ו סו"ס כא ממכילתא (יתרו כ, ט).
עמוד 393
- 1. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות 23
- 2. א) ראה ברכות יז, א. ב"ב ספ"א.
- 3. ב) סכ"ו בסיומה.
- 4. ג) מזכירים זכות אבות -- תמיד פ"ג מ"ד (בתחלת עבודת יוהכ"פ -- להירוש' הובא ברש"י ותוס' מנחות ק, א). ושמו שניאור (תורה הנגלית והפנימית -- הבעש"ט הובא במגילת יט"כ - ונעשים שם אחד) זלמן (אותיות -- לזמן. ועיין לקוטי לוי"צ אגרות ריח ואילך).
עמוד 394
- 1. [) פי"א.
- 2. פל*א, מו וכו'.
- 3. להעיר דבכמה ענינים בתרי זימנא הוי חזקה (יבמות סד, סע"ב).
- 4. שו"ק אדה'ז האו"חה סי" שו סו"ס כא (ממכילתא יתרו כ, ט ובפרש"י שם).
- 5. ) שאינו מלאכה. ואינו עובדין דחול, ואין בו טרחא יתרה וכו'. וראה אגה"ק סוסכ"ט.
- 6. ראה מ"ר בראשית פ"י, ט. נת' בדיה את שבתותי היש"ת. וראה המשך תרס"ו בסופו.
- 7. ראה אוה"ת לתהלים צב, א (ובמילואים).
- 8. ראה ד"ה אתה אחד לאדהאמ"צ (ברוקלין, תשכ"ה).
- 9. בחוקותי כו, ו ואילך.
עמוד 395
- 1. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות 55
- 2. יוו
- 0. ראה תניא פ' לב.
- 1. ראה תו"א ר"פ ויגש.
- 2. ראה סיום המשך וככה חרל-ז (שהשנה שנת המאה לאמירתו).
- 3. ג' פעמים (בנפש, בעולם, בזמן (שנה)) -- עוד בזמן הגלות.
- 4. גאולה באופן דזכו (סנה' צח, א. וראה שערי אורה (כבמפתה שם), ד"ה אל תצר (לאדהאמ"צ), כפר חב"ד, תשל"ו).
- 8. 6-2
- 9. וידבר גו' דבר גו' יברכך גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם.
- 1. עיין אגה"ק סוס"ז.
עמוד 396
- 16. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות
- 2. ראה תענית ז, א.
- 3. עוד בזמן הגלות.
- 4. לקו"ת בלק ע, ב.
- 6. לקו"ת בהר מא, א,
- 66. דהאדם (שבת אותיות תשב -- אגה*ת פ"י) ודכל העולם (ששב ועולה בו') וכמש"נ ויכולו גו' וכל צבאם (ראה אוה"ת בראשית מב, ב ואילך).
- 7. ד ראה סיום המשך וככה תרלל"ז.
- 8. ראה לקו"ת בהר מ, ב. בחוקותי מח, ג. ואתחנן ו, גי
- 9. ישעיי לה, י. נא, יא.
- 0. ישעי" ס, יט.
עמוד 397
- 1. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות 27
- 2. 6-2
- 1. ראה אוה"ת בראשית רעח, א-ב.
- 2. איך שכל אחד כלול מהשני.
- 5. ) דנשלם המחזור (קטן) דאז ,ישלמו שני החמה עם שני הלבנה" (רמב"ם הל' קדה"ח רפ"י).
- 6. ראה רמב"ם הל' קדה"ח בתחלתן.
עמוד 398
- 108. לקוטי הוספות / יום הכפורים שיחות
- 2. ) ראה לקו"ת תבוא ד"ה זה היום.
- 3. עס זאָל זיין - וידבר גו' דבר גו' יברכך. גו' יאר גו' ישא גו' ושמו גו' ואני אברכם,
עמוד 399
- 1. ובפרט ווי די לוחות האחרונות שניתנו ביוהכ"פ, ביום הקדוש -- באופן דכפליים לתושי".
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
תניא, ליקוטי אמרים נ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, לְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר לְשׁוֹן הַיַּנּוּקָא דִלְעֵיל, צָרִיךְ לְבָאֵר תְּחִלָּה, לְהָבִין קְצָת עִנְיַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְכֵן כָּל מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, מָה עִנְיָינוֹ? הֲלֹא ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְ״לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ״!
אַךְ הָעִנְיָן, כְּדִכְתִיב: ״וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ״, שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּשְׁמַת הָאָדָם הִיא מְמַלְּאָה כָּל רַמַ״ח אֵבְרֵי הַגּוּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ הִיא בְּמוֹחוֹ, וּמֵהַמּוֹחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְכָל אֵבֶר מְקַבֵּל מִמֶּנָּה חַיּוּת וְכֹחַ הָרָאוּי לוֹ לְפִי מִזְגוֹ וּתְכוּנָתוֹ, הָעַיִן לִרְאוֹת, וְהָאֹזֶן לִשְׁמוֹעַ, וְהַפֶּה לְדַבֵּר, וְהָרַגְלַיִם לַהֲלוֹךְ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ – שֶׁבַּמּוֹחַ מַרְגִּישׁ כָּל הַנִּפְעָל בְּרַמַ״ח אֵבָרִים וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם.
וְהִנֵּה, אֵין שִׁינּוּי קַבָּלַת הַכֹּחוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁבְּאֵבְרֵי הַגּוּף מִן הַנְּשָׁמָה מִצַּד עַצְמָהּ וּמַהוּתָהּ, שֶׁיִּהְיֶה מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ מִתְחַלֵּק לְרַמַ״ח חֲלָקִים שׁוֹנִים מִתְלַבְּשִׁים בְּרַמַ״ח מְקוֹמוֹת, כְּפִי צִיּוּר חֶלְקֵי מְקוֹמוֹת אֵבְרֵי הַגּוּף, – שֶׁלְּפִי זֶה נִמְצָא עַצְמוּתָהּ וּמַהוּתָהּ מְצוּיָּיר בְּצִיּוּר גַּשְׁמִי וּדְמוּת וְתַבְנִית כְּתַבְנִית הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כּוּלָּהּ עֶצֶם אֶחָד רוּחָנִי, פָּשׁוּט וּמוּפְשָׁט מִכָּל צִיּוּר גַּשְׁמִי וּמִבְּחִינַת וְגֶדֶר מָקוֹם וּמִדָּה וּגְבוּל גַּשְׁמִי מִצַּד מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, וְלֹא שַׁיָּיךְ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ לוֹמַר שֶׁהִיא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יוֹתֵר מִבָּרַגְלַיִם, מֵאַחַר שֶׁמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ אֵינוֹ בְּגֶדֶר וּבְחִינַת מָקוֹם וּגְבוּל גַּשְׁמִי, רַק שֶׁתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת כְּלוּלִים בָּהּ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, לָצֵאת אֶל הַפּוֹעַל וְהַגִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם, לְהַחֲיוֹת רַמַ״ח אֵבָרִין וְשַׁסַ״ה גִידִין שֶׁבַּגּוּף עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתָם בַּנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית, שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּם כֵּן רַמַ״ח וְשַׁסַ״ה כֹּחוֹת וְחַיּוּת הַלָּלוּ.
וְהִנֵּה, עַל הַמְשָׁכַת כָּל הַתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת מֵהֶעְלֵם הַנְּשָׁמָה אֶל הַגּוּף לְהַחֲיוֹתוֹ – עָלֶיהָ אָמְרוּ, שֶׁעִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ וְגִילּוּי זֶה – הוּא כּוּלּוֹ בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְלָכֵן הֵם מְקַבְּלִים תְּחִלָּה הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת הָרָאוּי לָהֶם לְפִי מִזְגָּם וּתְכוּנָתָם, שֶׁהֵן חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת וְכֹחַ הַמַּחֲשָׁבָה וְכָל הַשַּׁיָּיךְ לַמּוֹחִין. וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא גַּם כְּלָלוּת כָּל הַמְשָׁכוֹת הַחַיּוּת לִשְׁאָר הָאֵבָרִים, גַּם כֵּן כְּלוּלָה וּמְלוּבֶּשֶׁת בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְשָׁם הוּא עִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ, בִּבְחִינַת גִּילּוּי הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת הֶאָרָה לִשְׁאָר כָּל הָאֵבָרִים, וּמְקַבֵּל כָּל אֶחָד כֹּחַ וְחַיוּת הָרָאוּי לוֹ כְּפִי מִזְגּוֹ וּתְכוּנָתוֹ: כֹּחַ הָרְאִיָּה מִתְגַּלֶּה בָּעַיִן, וְכֹחַ הַשְּׁמִיעָה בָּאוֹזֶן וְכוּ׳. וְכָל הַכֹּחוֹת מִתְפַּשְּׁטִים מֵהַמּוֹחַ כַּנּוֹדָע, כִּי שָׁם הוּא עִיקַּר מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, שֶׁנִּגְלֵית שָׁם כְּלָלוּת הַחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה. רַק כֹּחוֹתֶיהָ שֶׁל כְּלָלוּת הַחַיּוּת מְאִירִים וּמִתְפַּשְּׁטִים מִשָּׁם לְכָל אֵבְרֵי הַגּוּף, כְּדִמְיוֹן הָאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר מֵהַשֶּׁמֶשׁ לְחַדְרֵי חֲדָרִים. [וַאֲפִילוּ הַלֵּב – מְקַבֵּל מֵהַמּוֹחַ, וְלָכֵן הַמּוֹחַ שַׁלִּיט עָלָיו בְּתוֹלַדְתּוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל].
וְכָכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין לְהַחֲיוֹתָם, וּבְכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּרוּאִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, רִבּוֹא רְבָבוֹת מִינֵי מַדְרֵגוֹת מַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת כוּ׳, וְכֵן רִיבּוּי הָעוֹלָמוֹת אֵין לוֹ קֵץ וּגְבוּל, גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ כוּ׳.
וְהִנֵּה, מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שָׁוֶה בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כִּמְשַׁל הַנְּשָׁמָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״דְּאִיהוּ סְתִימוּ דְכָל סְתִימִין״, פֵּירוּשׁ, דַּאֲפִילוּ בְּעָלְמִין סְתִימִין דִּלְעֵילָּא, הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתוֹכָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל״, אֲפִילוּ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְנִמְצָא, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי שָׁם – כָּךְ נִמְצָא בַּתַּחְתּוֹנִים מַמָּשׁ.
וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הוּא מִצַּד הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם [שֶׁזֶּה אֶחָד מֵהַטְּעָמִים שֶׁהַהַשְׁפָּעָה וְהַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מְכוּנָּה בְּשֵׁם ״אוֹר״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל], לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי קְצָת יוֹתֵר מֵהַתַּחְתּוֹנִים, וְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ וּתְכוּנָתוֹ, שֶׁהִיא תְּכוּנַת וּבְחִינַת הַמְשָׁכָה הַפְּרָטִית אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ.
וְהַתַּחְתּוֹנִים, אֲפִילוּ הָרוּחָנִיִּים, אֵינָם מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי כָּל כָּךְ, רַק בִּלְבוּשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם הַחַיּוּת וְהָאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָהֶם לְהַחֲיוֹתָם.
וְכָל כָּךְ עָצְמוּ וְגָבְרוּ הַלְּבוּשִׁים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ וּמַסְתִּיר בָּהֶם הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד אֲשֶׁר בָּרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי וְהַגַּשְׁמִי מַמָּשׁ, וּמְהַוֵּוהוּ וּמְחַיֵּיהוּ בְּחַיּוּת וְאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ, אוֹר הַמְלוּבָּשׁ וּמְכוּסֶּה וּמוּסְתָּר בְּתוֹךְ הַלְּבוּשִׁים הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים הַמַּעֲלִימִים וּמַסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד שֶׁאֵין נִרְאֶה וְנִגְלֶה שׁוּם אוֹר וְחַיּוּת רַק דְּבָרִים חוּמְרִיִּים וְגַשְׁמִיִּים, וְנִרְאִים מֵתִים, אַךְ בְּתוֹכָם – יֵשׁ אוֹר וְחַיּוּת הַמְהַוֶּה אוֹתָם מֵאַיִן לְיֵשׁ תָּמִיד, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיוּ, וְאוֹר זֶה הוּא מֵאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, רַק שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים רַבִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁאוֹר וְחַיּוּת כַּדּוּר הָאָרֶץ הַחוּמְרִי הַנִּרְאֶה לְעֵינֵי בָשָׂר, הוּא מִמַּלְכוּת דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, וּבְתוֹכָהּ – מַלְכוּת דִּיצִירָה וְכוּ׳, עַד שֶׁבְּתוֹךְ כּוּלָּן – י׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת הַמְיוּחָדוֹת בְּמַאֲצִילָן אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא:
תניא, אגרת התשובה ט׳ - הטקסט מספריא
וּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִיקּוּנִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, דְּבִינָה – אִיהִי תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, ״וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
דְּהַיְינוּ, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, וּמוֹלִיד מֵרוּחַ בִּינָתוֹ דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים, וּבְטוּב טַעַם וָדַעַת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ״, מִשּׁוּם ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְגוֹ׳״, וְלֹא דַי לוֹ בְּאַהֲבָה טִבְעִית הַמְסוּתֶּרֶת לְבַד וְכוּ׳, וְכֵן בְּיִרְאָה וָפַחַד אוֹ בּוּשָׁה וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע – אֲזַי נִקְרֵאת ״הָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים״ וְכוּ׳.
וְהִנֵּה, עִיקַּר הָאַהֲבָה הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְכָל נַפְשְׁךָ״, שֶׁהֵם הֵם כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת, וּלְבוּשֵׁיהֶם: מַחֲשָׁבָה דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה, לְדָבְקָה כוּלָּן בּוֹ יִתְבָּרֵךְ.
דְּהַיְינוּ, הַמִּדּוֹת – בְּמִדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ, ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״.
וְהַשֵּׂכֶל – בְּשִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הוּא עִיּוּן הַתּוֹרָה, דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקָא״:
וְכֵן הַמַּחֲשָׁבָה – בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ: וְהַדִּיבּוּר – בִּדְבַר ה׳, זוֹ הֲלָכָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ״:
וְהַמַּעֲשֶׂה – הוּא מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ וְגוֹ׳״, כַּנּוֹדָע בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְזוֹ הִיא ״אִתְדַּבְּקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא״ בְּתַכְלִית הַדְּבֵיקוּת וְהַיִּחוּד, כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת אַהֲבָה וְכוּ׳. וּלְפִי שֶׁפְּגַם הַבְּרִית בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּעֲרָיוֹת, אוֹ שְׁאָר אִיסּוּרֵי בִּיאָה דְּאוֹרַיְיתָא אוֹ דְרַבָּנָן (כִּי חֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים וְכוּ׳) פּוֹגֵם בַּמּוֹחַ, לָכֵן תִּיקּוּנוֹ הוּא דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, דְּמֵחָכְמָה נָפְקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: ״אָדָם עָבַר עֲבֵירָה וְנִתְחַיֵּיב מִיתָה לַמָּקוֹם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא ב׳ דַּפִּים, לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה ב׳ פְּרָקִים וְכוּ׳״. וְהַיְינוּ, כִּמְשַׁל חֶבֶל הַנִּפְסָק וְחוֹזֵר וְקוֹשְׁרוֹ, שֶׁבִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁר הוּא כָּפוּל וּמְכוּפָּל, וְכָכָה הוּא בְּ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״ וְכוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכוּפַּר עָוֹן וְגוֹ׳״, ״וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ׳״.
וַ״עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה הוּא דְאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר – אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים״, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה:
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
משנה תמיד ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:
משנה תורה, הלכות קידוש החודש י׳ - הטקסט מספריא
שנת החמה למי שהוא אומר שהוא פחות מרביע מחכמי ישראל. יש מי שאומר שס"ה יום וחמש שעות ותתקצ"ז חלקים ומ"ח רגע. והרגע אחד מע"ו בחלק. ולפי חשבון זה תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה י' ימים וכ"א שעה וקכ"א חלק ומ"ח רגע. סימן להן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של י"ט שנה כלל אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.
בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה צ"א יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגע. סימן להם צ"א ת"ק י"ט ל"א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתי היתה. תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקופה שאחריה על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע.
תקופת ניסן לפי חשבון זה היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים. סימן להם ט' תרמ"ב. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים.
כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור. תחשוב ממנה צ"א יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגע לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור.
אם תרצה לידע מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה. תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור. ותקח לכל שנה מהן תוספת. והיא יכ"א קכ"א מ"ח. וקבץ כל הרגעים חלקים וכל החלקים שעות וכל השעות ימים כדרך שתחשוב במולדות. ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ"ב חלקים. והנשאר תשליך חדשי לבנה. והנשאר שאין בו חדש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה. וברגע שיגיע המנין בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.
ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי. שהיו מעברין מפני הזמן או מפני הצורך. לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון. והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס"ה יום ורביע יום.
וחשבון שתי תקופות האלו שביארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמיתי. אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה. בין בחשבון מי שחשב רביע יום גמור בין למי שמחשב לפחות מרביע יום
מצוטט ב־6 עמודים
תורת מנחם 6
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ערב יום הכיפורים, אחר תפלת מנחה, ה'תשכ"ג לקו"ש חי"ד ע' 384
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכיפורים לפני כל נדרי, ה'תשכ"ג לקו"ש חי"ד ע' 385
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ ערב יום הכיפורים - לאנ"ש שיחיו לקו"ש חי"ד ע' 385
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ ערב יום הכיפורים - להתלמידים שיחיו, לפני כל נדרי לקו"ש חי"ד ע' 386
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ערב יום הכיפורים אחרי תפלת מנחה, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ד ע' 387
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכיפורים לפני כל נדרי, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ד ע' 388

