שיחה טז

380שיחה טז

עשרת ימי תשובה

... ענין ימים אלו -- עשר ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ בכלל (שעליהם ציוה הנביא דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, כי אז הוא קירוב המאור אל הניצוץ') ושבת תשובה (אשר כל שבת הוא אותיות תש"ב אנוש:, ובשבת זה ביחוד נהגו לדרוש לעורר את העם בתשובה) ויוהכ"פ (שהוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים .. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביוהכ"פ') בפרט -

ענינם -- תשובה, ובשתי המדריגות אשר בתשובה: א) תשובה תתאה, תשובה על חטא עון ופשע אשר עשה. ב) תשובה עילאה, להשיב רוחו בבחי" הביטול ומס"נ אל האלקים אשר נתנה, לשרשה ומקורה העצמי, כמו קודם ירידתה ויתר על כן'.

מובן מזה, אשר תשו"ת יכולה להיות גם רק בענינים פרטים וחלק מכחות הנפש, אלו הכחות והענינים אשר בהם חטא ופגם,

אבל תשו"ע היא שמע ישראל, אסיפת וקיבוץ כל כחות הנפש שנתפזרו העלאתן וכלות הנפש, ממטה למעלה, ואח"כ המשכה מלמעלה למטה בכל חלקי הנפש.

וכמו שהוא בפרט כן הוא גם בכללות הקומה שלימה של כל בני ישראל ראשיכם שבטיכם גו' עד שואב מימך, שצ"ל נאספים ונצבים כולם כאחד, שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם..

ומהענינים המסייעים באיחוד כל הפרטים, היא ההתקשרות עם הכלל אשר בו היו הם נכללים כאחד, ושם מתאימות הנה גם עתה.

ובנוגע אלינו חסידי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אנ"ש המקושרים אליו או גם רק שייכים אליו, הנה זהו ההתקשרות אליו ע"י לימוד תורתו, הליכה בדרך ישרה אשר הורנו וכו' -- כאשר נתבאר זה כמה פעמים.

381וזהו כן הכשרה וסיוע למילוי הברכה, אשר בה הי' מברך כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ את הבאים אליו לבקש ברכה בערב יוהכ"פ אחר חצות. וזה לשונו*:

במענה על ברכתם לשנה הבעל"ט -- הנה ברך לקחתי ואשיבם ברכת חתימה וגמר חתימה טובה בגשמיות וברוחניות, בטוב הנראה והנגלה.

ימים האלו -- הם ימים בין ראש השנה ל,ראש השנה", היינו יום הכפורים שגם הוא נקרא ר"ה, (תוס' נָדרים כג, ב) וכמה ענינים יש ללמוד מזה. ומהם חלוק ר"ה דריה -- ור"ה דיוהכ*פ הוא, שהראשון הוא בבח" חיצוניות והשני בבחי' נשמה ופנימי' (לקו"ת רד"ה והי' ביום ההוא יתקע).

והנה כמו שע"פ פשוט, ענין ימים אלו הוא עבודת התשובה, וכמרז"ל ר"ה יח, א דרשו ד' כו' אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ, וא"כ מובז שכולם הם הקדמה והכנה ליום הכפורים. כי אז הוא אמיתית ותכלית התשובה אשר לפני ד' תטהרו ועצמו של יום מכפר.

עייג"כ סד"ה צהר תעשה תש"ב. ,ר"ה הוא שרש ומקור על יראה כו' ויוכ"פ מקור לתשובה"

כמו"כ גם בפנימיות הענינים עכצ"ל, דכל עשי"ת הרי -- מלבד ענין הפרטי שבכאו"א מהם -- הם הכנה ליוהכ"פ, והיינו שעי"ז באים מהחיצוניות להפנימיות, שזהו כללות עניו התשובה שהוא דוקא בפנימיות הנפש. ואפ" תשובה תתאה כן הוא (רד"ה אר"א למה תוקעין תרצ"א) וכיש תשו"ע. ועיין לקו"ת סד"ה שובה (השני) שכ' ,בעשי"ת עד יוהכ"פ שאז לפני ד' תטהרו שמגיע לבחי' פני ד' כו' את פניך ד' אבקש', ובד"ה כי תצא (השני) ס"ג מפרש שע"י את פניך ד' אבקש בא לבקשו פני, היינו עצמיות פני' נקודת הלב (ולא הארתה).

382וייל שבזה -- ר"ה עשי"ת יוהכ"פ -- נכלל כל ענין בריאת האדם: ר"ה נקבע ביום בריאתו, אשר אדם ממקום כפרתו נברא (ב"ר פי"ד). אבל הוא עדיין בכח ולא בפועל -- ובעבודה בכאו"א היינו מה שבירידת הנשמה משביעין אותה ל' שובע, נתינת כחות מלמעלה. ותכלית הכוונה בזה הוא שיבוא לוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה שזהו בחי' יוהכ"פ ויום התשובה ויובל (מובז כ"ז באר היטב מד"ה האזינו -- הראשון -- שבלקו"ת, ועיין שם רס"ב).

-- ולהעיר שעיקר קריאת שם ר"ה ליוהכ"פ הוא ליוהכ"פ שביובל (ערכין יב, א. ומפרשי התנ"ך יחזקאל מ, א) -

ומגיע לזה ע"י עבודתו ממעמקים עומקא דלבא, פני' הלב, עשרה עומקים שבנפשו.

והשי"ת יחזרנו בקרוב ממש בתשובה שלימה לפניו -- (עיין לקו"ת ביאור ולא אבה בסופו: והוא בנעילה כו', ובביאור דכי תצא שנעילה זהו בחי' נישואין (פנימיות) ולא אירוסין (חיצוניות)) -- ונזכה מיד (כל' הרמב"ם תשובה פ"ז ה"ה ואדה"ז באגה"ת פי"א) לגאולה שלימה ע"י משיח צדקנו. (ממכתב בין כסה לעשור תשיד)

6-2

במענה על שאלתו בענין אמירת סליחות בעשי"ת, הנני מעתיק בזה מרשימותי תשרי תרצ"א ריגא, ותשרי תש"*ח ברוקלין:

תשרי תרצ"א: הנהגות: אחר ר"ה א"א סליחות.

ר"ה: הרוזינער הי' הולך לתשליך לא בר"ה, כ"א בי"ג מידות (די דעשי"ת). בהיותי בארצה*ב -- בניו-יארק -- אשתקד הלכתי לתשליך ימים אחדים לפני ר"ה, במוצאי ר"ה ולי"ג מידות. הצ"צ הי' אומר י"ג מידות. הרבנית (אשת מהרשנ"ע) היתה ג"כ אומרת והי" בשבילה מנין מיוחד, כי אדנ"ץ לא הי' בא אל המנין לאמר (אם אמר ביחידות -- לא אמר ברור. אבל כנראה ,מבין השיטין" -- גם ביחידות לא אמר סליחות אחר ר"ה).

משיחות תשרי, תש"ח: אשת מהרשנ"ע, חמותה אשת הצ"צ וכן אשת אדהאמ"צ היו אומרות סליחות בעשי"ת, אבל לא האנשים.

383בענין הסליחות בצום גדלי'. נראה לי וכן הנהגתי בביהכ"נ כאן, שמזכור רחמיך יאמרו ע"פ הסדר דכל ימי הסליחות -- ולא כנדפס בקובצי סליחות וגם לא כמו בערב ראש השנה. ומובן ג"כ שאם אומרים בתוך התפלה אין לומר עוה"פ אשמנו וכו', למנהגנו ע"פ האריז"ל שאין לאומרו אלא פעם

אחת. (ממכתב י"ב כסלו תשט"ו)