שיחה א

114שיחה א

14 לקוטי

א. בחלוקת הארץ המבוארת בפרשתנו י (ובפ' פינחס ') -- כמה פרטים הדורשים ביאור, ומהם : א) דבר והיפוכו -- חלוקה עַ'"פ שכל דוקא. וכמש"נ י ,לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט גו'": ובפרט ע"פ דרז"ל* (הובא בפרש"יי) דלא נתחלקה הארץ במדה (חלקים שווים בחיצוניות, בכמות) אלא בשומא (חלקים שווים באמת, באיכות)"י

לאידך גיסא נצטווי שהתנחלתם את הארץ בגורל" (ו,אך * בגורל יחלק את הארץ" ).

1) לג, גד לד יבב

62 כו, נבזנו.

) פינחס כו, נד, פרשתנו לג, גד (בשינוי לשון).

64 ספוי פעחס שם.

6 פינחס שם (בסופו).

6) לא מיבעי לפרש"י (פינחס שם. וראה ספרי פינחס שם (עה*פ איש לפי פקודיו): תוי"ת שם) ד,לשבט שהי" מרובה באוכלסין נתנו חלק רב . . לא היו החלקים שווים הרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים", ונמצא שלכאו"א מבניי הגיע חלק שוה; אלא גם למסקנת הגמ' (ב*ב קכב, א. וראה רמב"ן פינחס שם) ך,לשבטים איפלוג", ,שיקח כל שבט ושבט מה שיתן לו הגורל בין שה" מגיע לו חלק מרובה כגון שבט שיש כו אנשים מעט בין וכו'* (רשב"ם ב"ב שם) - הרי החלוקה להמשפחות שבכל שבטס היתה ש,לרב תרבה נחלתו כו' למשפחת כו' המרובה עד"מ נרבה נחלתו ולמשפחת כו' המועטת נמעיט" (רמכ"ן שם).

7) פרשתנו שם.

6) פעחס שם, גה.

08 ראה פירש"י מינחס שם: ואע"פ שלא היו החלקים שוים כו' לא עשו אלא ע*"י גורל כו'. וגם החלוקה למשפחות (ראה לעיל הערה 6) היתה ע"פ גורל כמפורש

ב) קודם שהפילו הגורל הי' אלעזר אומר ברוה"ק ע"י האורים ותומים ,אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו" *י. ועפ"ז תמוה למה נצטוו להפיל גורלות יי

ג) בענין הגורל דרז'ל על הפסוק בפרשתנו :י ,צו את בנ"י ואמרת אליהם* (לענין גבולות הארץ) ,להזהיר יי ב"ד על כך שלא יוציאו לעז על הגורלות*; ובתשובות הגאונים'3 הו"

בפרשתנו (שם) ,והתגחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם", וראה רמב"ן פינהס שם, נה.

0) פירש"י פינחס (שם, גד) מב"ב (קכב, א) ותנחומא (פעחס שם).

1 מל' רש"י (שם) ,והגורל הי" ע"פ רוח הקודש כמו שמפורש בב"ב כו * משמע לכאו', שהאורים ותומים הוכיחו* שהגורל הי עִיפ ה' ברוה"ק (ולא באקראי), ולפ"ז אי"ז שני ענינים שונים -- אבל (נוסף ע"ז שעציע מה תועלת בהגורל, הרי) מסיום פרשיי שם (וראה גם תנחומא שם) ,והגורל עצמו הי' צוח ואומר אני הגורל כן'". ובפרש"י שם פסוק נו ,הגורל הי' מדבר + . מגיד שנתחלקה ברוה"ק לכך נאמר ע"פ ה'" הרי הגורל עצמו צוח שהוא ע"פ ה', וא*צ לאורים ותזמים. וראה בתשובות הד גאונים (שהובא לקמן בפנים) ,שאין הגורל אלא מפי שמים שנא' ע"פ הגורל תחלק הארץ".

2) לה ב

3) פס"ז עה"ם.

4) קושטא, שללה. ירושלים, תש" - 115סיפו בביאור חומר הענין: העובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות.

ולכאורה תמוה: הן אמת דדברי הגאונים אין מוכרחים למקור בש"ס :3 וכו' כי כל דבריהם דברי קבלה'', אבל -- מהי השייכות בין גורל לעשה"ד ? ואע"פ שנאמר זי בחיק יוטל את הגורל ומהוי' כל משפטו -- ה"ז עובַר על משפט ה' ולא עשהיד דוקאיי.

ב. ויובן כ"ז בהקדים מה שמצינו גי ענינים בנוגע לתורה יי : א) ירושה **: -- כמש"נ" ;תורה צוה לנו משה מורשה קהלת *** יעקב". ב) מכר -- כמרז"ליי ,אמר הקב"ה לישראל מכרתי

סי' ס', ווילנא תרמה סיי נז.

5) בסנהדרין (מג, ב) איתא (רק) ד,א"ל (יהושע לעכן) בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל". וראה הערת המו"ל (דפוס ווילנא, ירושלים) בשו"ת הגאונים שם : לא ידעתי לע*ע מקומו,

6 ראה יד מלאכי כללי הגאונים אות ב.

7 משלי ט לג.

8) ראה שו"ח (פאת השדה) כללים מערכת הגימ"ל סיי י*ד בתחילתו. אנציקלופדיא תלמודית מע' גורל.

9 ראה בכ"ז בארוכה : המשך וככה תרל"ז פרק סו. סח. ד"ה אם רוח המושל תר"ל פייג. ד"ה תורה צוה תרנ"ד. ד"ה אם רוח המושל תרצ"ה פ"ד ואילך (סה"מ קונ טרסים ח"ב -- שסא, א ואילך). דה תורה צוה תשיב.

*19) ונוגע להלכה ראה סנה' נט, א.

0) ברכה לג, 47

*20) לכאו"א מקהלת יעקב (ולא להכלל עד גזל השבט (ירושי תרומות פ"ק, ה"ג)) -- ראה פסחים מט, ב.

1) שמו"ר פל"ג, א (ושם : ההיד (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי גו', עייייש). וראה ברכות ה, א: בא וראה שלא כמדת הקב"ה כו' אדם מוכר חפץ כו

ממסעיא

לכם תורתי כו'". ג) מתנה -- כמרז*ליי .ג' מתנות טובות נתן הקב*ה לישראל כו' תורה כו'". וכנוסח התפלה: זמן מתן תורתנו *:.

וההפרש ביניהם יובן מהחילוק שבין ירושה, מכר ומתנה בפשטות ענינם :

ירושה היא דבר שאינו תלוי במעמד ומצב המקבל (היורש), גדול (בכמות או באיכות) או קטן וכו'. ובלשון המשנה *:: תינוק בן יום אחד . . נוחל ומנחיל ; מכר הוא דבר שהקונה צריך לשלם תמורתו.

והנה בב' עגינים אלו, ירושה ומכר, צ"ל להמקבל שייכות ואחיזה וערך להם: בירושה -- ה"ה דוקא בקרובו של המוריש -- שהירושה נכסיו*י; במכר -- הלוקח צריך לשלם מנכסיו תמורת דבר הנמכר.

משא"כ במתנה -- אפשר שמצ"ע לא יהי' להמקבל שום שייכות וערך 11616 לקומי

להמתנה, ובכ"ז ניתנת לו מצד חסדו וטובו של הנותן.

ג. עד"ז ישנם בתורה ג' ענינים אלו:

א) בחי' ירושה שבתורה -- כל או"א מישראל, יהי' מי שיהי', ה"ה בכלל ,קהלת יעקב", ולכן התורה היא ,מורשה" שלו; וידוע* דישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, דכאו"א מישראל יש לו אות בתורה *.

וי"ל דעפ"ז תומתק הסברת החיוב שהוא שווה בכאו"א מישראל ללְמוד תורה בכל מצב שהוא נמצא*". ואין אדם יכול ליפטר עצמו מחיוב זה *'.

ב) בחי' מכר שבתורה -- הוא חלק ההבנה שבתורה, שבא להאדם (;"י עבודתו ויגיעתו, ולא יגעת ומצאת אל תאמין *י, חוגמת מכר שעל הקונה

מסעיא

לשלם תמורת חפץ הנקנה: ועל בחיי

זו אמרו רז"ל יי <,התקן עצמך ללמוד

תורה שאינה ירושה לך".

ובזה יש חילוקי מדרי' בין כאו"א, שהרי ,אין דעותיהן שוות"*" -- ותלוי בטיב הכשרונות, אופן היגיעה וכו' י: ; וכן בחיוב הלימוד אין א' שווה לשני יי, דיש יוצא ידי חובתו בלימוד פרק א' שחרית ופרק א' ערבית; או גם פחות מזה, אבל מי שאפשר לו לעסוק בתורה כל היום חייב לקיים מצות ,והגית בו יומם ולילה* כפשוטה +

ג) בחי' מתנה שבתורה -- מה שניתן לאדם במתנה מלמעלה ענינים בתורה שהם [לא כב' בחי' הנ"ל המדודות ומוגבלות לפ"ע האדם (נברא), שהרי נמשכות אליו מצד מציאות שלו (כבירושה) והבנה שלו (כבמכר), כ"א] למעלה מאפשריות הנברא להשיגו בכח עצמו, ובאים בדרך מתנה מלמעלה 117מצד הקב"ה ** ; וע'יד מחז"ל ** +בתחלה הי' משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה", היינו 'שכדי שהתורה תהי' אצל משה באופן נצחי למעלה מ(גדר נברא שיש בו) שכחה, הי' צורך שתנתן לו מאת הקב"ה במתנה.

ובחי' זו נק' גם בשם ,גורל"": כשם שמתנה היא דבר שאינו תלוי בדעת המקבל ורק בדעת הנותן: כן הוא ענין ה;גורל", שאינו תלוי בדעת האדם מטיל הגורל *י, אלא מה' יפול הגורל י*. ולכן רומז גורל על מה שלמעלה מטעם ודעת האדם **י

וסעי א

ד. אמנם עם היות דמתנה באה אך ורק מרצונו של נותן המתנה ולא מצד עבודתו של המקבל, אעפי"כ אמרו רז"ל > ,אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הווה יהיב לי'?, שגם מתנה קשורה בעבודת המקבל. שאין נותנים מתנה אלא למי שראוי לה: אלא שבכ"ז נק' בשם מתנה (מתנת חנם) -- כי עבודת המקבל ענינה רק שגורמת נייחא -- ובמילא -- נטיית הנפש של הנותן אל המקבל, אבל אין עבודת המקבל מכריחה שתנתן לו המתנה, ואינו יכול לתבוע את המתנה בשביל עבודתו, ובאה רק מרצונו הטוב של נותן המתנה '*; היינו, שהד. מתנה אינה כלל מערכה ומהותה של עבודת המקבל *י.

[ואי"ז מה שארץ*ל יי +יגעתי ומצאתי תאמן", ונת' * הפי' ב;ומצאתי*: מלי מציאה שבאה בהיסח הדעת -- דג"י יגיעת האדם מתגלה אצלו הבנה והשגה עמוקה בהענין שלומד הרבה יותר מ" ערך יגיעתו --

כי אף שבא בדרך .מציאה*", בכ"ז הרי זה בא ע"י היגיעה גופא, הייני שהיגיעה ממשכת ועד שמכריחה הת" גלות השכל > -- שלכן יגעתי ולא מצאתי -- אל תאמין י*, אלא שממשיך

1 מובא בכ"מ -- המשך וככה שסם. תר"ל שם. המשך תרס"ו ע' קלא. ד*ה ועתה גו' הודיעני תש*ה פ"כ. ועוד. וראה גיטין ב ב"מ טסט א.

3 ד"ה ועתה שם.

64 מגילה שם.

11818 לקוטי יותר מכפי ערך יגיעתו. ובמילא מובן. שכ"ז הוא עדיין בחי' השייכת והיא בערך ומדרי' הנבראים;

אבל בחינת מתנה שבתורה היא הבחי' בתורה שמצד הבורא, שלמעלה מעבודת ומדרי' הנבראים. ולכן באה בדרך מתנה (מתנת חנם) מלמעלה, והכנת המקבל היא רק מה ש,עביד נייחא לנפשי'" -- נטיית הנפש של הנותן אל המקבל, אבל אינה מכריחה המתנה].

דוגמת ענין זה מצינו גם בגורל: אי' בשו"ת חות יאיר יי ,שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כו' מסוגל להשגחה אם נעשה כהוגן", והיינו, עם היות שהגורל בא מלמעלה ע"פ ,השגחה עליונה" ואינו תלוי כלל בעבודת ובחירת האדם, בכיז צ"ל ,כהוגן", שאז נעשה ,מסוגל להשגחה (עליונה)".

ועד"ז הוא בבחי' מתנה וגורל שבתורה: בחי' זו ניתנת להאדם רק כש<,עביד נייחא לנפשי'* -- להקב"ה, ע'י שלימות עבודתו כפי יכלתו (של הנברא); ורק אז ניתן לו מלמעלה במתנה מה שלמעלה מעבודת האדם **; וע"ד מרז"ל הנ"ל בנוגע למשה, דלאחר ש,הי' לומדה* בכח עצמו ככל יכלתו, ניתנה לו מלמעלה במתנה, באופן נצחי.

נוסעיא

חכמים במשנתם **: +יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך" -- דלכאורה אי"מ%:

א) מהו תוכן הבקשה והתפלה ,ותן חלקנו בתורתך" -- ממ"ינ: אם ילמוד כפי כחו, אזי ודאי ישיג, כהבטחת חז'ל ,יגעת ומצאת תאמן", ובאם לאו -- הרי גם התפלה לא תועיל, כסיום דברי חז"ל ,לא יגעת ומצאת אל תאמין" ?

ב) מהי השייכות בין ב' ענינים אלו +,שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו" - .ותן חלקנו בתורתך"1

ג) מהו דיוק הלשון (א) חלקנו -- דמשמע שהחלק כבר שייך אליו עוד קודם שניתן לו, (ב) בתורתך (תורה שלך) -- לכאורה הול"ל ;ותן לנו חלק בתורה" 1

והביאור בזה: עיקר תוכן תפלה זו הוא על בחי' ,מתנה" שבתורה :י, הד באה מלמעלה והיא שלא בערך עבודת ויגיעת האדם, ולכן צריך ע"ז תפלה ובקשה.

לאידך, צ'"ל הקדמת עבודת המקבל, +,עביד נייחא לנפשי'", כנ"ל, ולכן באה בקשה זו רק לאחרי שכבר רכש ה,חלק" שלו בתורה, שהשיג בתורה כפי כחו ויכלתו; ולאחר שכבר יש לו ה;חלק" שלו בתורה, מתפלל: ,ותן 119חלקנו בתורתך" -- <חלק" זה בתורה שיש לו כבר (;חלקנו"), יותן לו (ילמדנו -- כמו שהוא) .בתורתך? -- באופן הלימוד דבחי' מתנה שבתורה (;ותן" -- מל' מתנה), התורה כפי שהיא למעלה מגדר הנכראים -- ,תורתך" דייקא תורתו של הקב"ה.

דוגמת מרז"ל * בנוגע ללימוד הד תורה בג"ע -- שצ"ל ותלמודו (שלמד בעוה"ז ובאופן הלימוד שבעוה?) בד ידו, ולומדו (ומשיגו) בג"ע עיד הסוד *.

וע"ד הנ"ל במשה -- שחלקו שלמד (כבר) בתורה ניתן ,בתורתך* ש,אין שכחה לפני כסא כבודך"+.

ועפ"ז מובן מה שמקדים בתפלתו ,שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו" - בי אמיתית בחי' ,מתנה" שבתורה יתגלה לעת"ל * בתורתו של משיח **.

ו ההפרש בין בחי' ירושה ומכר שבתורה (שהן מצד בחי' הנבראים) ובחי' מתנה שבתורה (שמצד הבורא) ניכר גם באופן נתינת התורה לישראל :

ארז"ל'י: ,תורה צוה לנו משה

2 פסחים 1, א.

3 ראה אגה"ק סי"ז, לקו"ת ואתתנן וו ב ואילך:

4) להעיר מהל' תת לאדה"ז פיב סיי,

5) יותר מלימוד הנשמות בג"ע, שלכן יבואו לעת"ל ללמוד תורתו של משיח (לקויית צו ז, א. שער האמונה פנ"ו ואילך).

6 ראה בהנסמן בהערה 19 (וכ"ה ב" אוהית תשא ס"ע א/תתקפא ואילך) דבח" מתנה שבתורה היא בחי' טל תורה, סתים דאורייתא (שתתגלה בעיקר בתורתו של משית).

7) מכות כג, סע"ב ואילך.

וסעי א

9 תורה בגימטריא תרי"א הוי, אנכי ולא יהי לך מפי הגבורה שמענו". היינה שכל מצות התורה נמסרו לישראל ע"י משה, לבד מב' דברות הראשונותי אנכי ולא יהי' לך, ש;מפי הגבורה שמענו".

והטעם: לימוד כל מצות התורה הוא חלק ההבנה והשגה שבתורה שהיא בערך הנבראים. ולכן נמסרו לישראל עִיי משה, מפני שהוא המשיך התורה עד לאופן דהבנה והשגה לכאו"א מבני ישראל.

אבל ב' דברות הראשונות, אנכי ולא יהי' לך, תוכן ענינם אמונה וקב"ע מלכות שמים שלמעלה מטו"ד. ועיקרן בא להאדם בדרך מתגה מלמעלה. ולכן ב' דברות אלו נאמרו לישראל שלא ע'י ממוצע, אפילו לא באמצעות משה -- כ"א שמעו אותן ,מפי הגבורה".

ומצד התגלות זו ד;ויחבר אלקים גו'* = נק' יום נתינת התורה לישראל בשם ,מתן תורה" (מתנה), כי באה בדרך מתנה מלמעלה : ההכנות ועבוד דות בנ"י שקדמו למ"ת, כולל מה שהקדימו נעשה לנשמע**, שהוא ביטול במציאות להקב"ה %, ה"ז עבודה וביטול של נברא, ואינו בערך ההתגלות דמ"ת דעוירד ה' על ה"ס גו'", ,וידבר אלקים גו"".

120120 לקומו ומזה שגם שאר ח' הדברות היו חלק מהתגלות זו דמתן תורה, מובן שגם הן -- עם היותן ציווים שע"פ טו"ד --- שייכות הן לבחי' מתנה שבתורה, כדלקמן.

ידועה שיטת הרמב"ן:י ועוד '* דבח' דברות האחרונות שמעו בנ"י קולו של הקב"יה אבל לא הבינו** מה שנאמר, והוצרך משה רבינו לחזור ולפרשן בשבילם. ולכאו' אינו מובן: א) מהי התועלת בשמיעת קול הדברות מבלי להבינן! ב) מהו טעם החילוק בין ב' דברות הראשונות -- ששמעו בנ"י מפי הקב"ה והבינו אותןי לח' דברות האחרונות ששמעו רק ה" קול 1

והביאור בזה: ע*י הדברות ;אנכי ולא יהי' לך" נמשכו לבנ"י האמונה בה' וקבלת עול מלכותו בדרך מתנה מלמעלה, כנ"ל, ולכן שמעו אותן ,מפי הגבורה" שלא ע"י אמצעות משה. אמנם אין מספיק שאמונה וקב*ע אלו תהיינה אצל האדם באופן כללי, אלא צריכות הן להאיר עכודתו בקיום כאו"א מהמצוות, שבעת קיום מצוה פרטית יורגש אצלו** שמקיימה מפני אמונה וקב"ע אלו.

ובכדי לקשר ולחבר האמונה והקב"ע'

עם כאו"א מהמצות, לא הספיקה שמיעת ב' דברות הראשונות לבד מפי הגבורה, אלא הי' צ"ל קול (וגילוי

2 שם 0 7

3 ואה בהנסמן כתו"ש יתרו במילואים סי' גיך.

ל' ההרמבין שם.

5 ועד שמברך (ומודיע) עובר לעש"תן ,קדשנו במצותיו וציוונו".

מסעיא

והמשכה מ)הקב"ה, בנ"י היו צריכים לשמוע כל עשה"ד -- שבהן רמוזות כל תרי"ג מצות התורה " -- מפי הקב'"ה.

אבל לאידך גיסא, מכיון שזה שהוצרכו לשמוע כל עשה"ד מפי הקב"ה הי' (לא מצד חלק ההבנה והשגה שבהדברות, כ"א) מצד הקב"ע והאמונה שלמעלה מטו"ד שצ"ל בקיום המצותו לכן לא שמעו בנ"י שאר הדברות באופן שיבינו אותן מפי הקב"ה [ואדרבה: לא הי' ביכולתם לשמוע ולהבין הדברות כפי שיצאו ,מפי הגבורה"], רק שמעו קול הקב"ה, שהקול דה' המשיך בשומעי הקול (בבנ"י) האמונה בה' וקבלת עול מלד כותו גם בח' הדברות -- בקיום כאו"א מהמצות.

וזהו שאמרו בתשובות הגאונים ,ה" עובר על הגורל כעובר על עשהיד": עבירה על ענין הגורל היא דוגמת עבירה (לא רק על חלק ההבנה והשגה שבתורה, אלא) על בחי' ,גורל* שבתורה -- הן עשה"ד", שניתנו לישראל בדרך מתנה וגורל מלמעלה, כנ"ל בארוכה.

ה ע"פ כהנ"ל יובן מה שחלוקת איי היתה ע"פ גורל דוקא: ענינה של א"י הוא כמש"נ** ,תמיד עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית 121לקוזטי

שנה", שבה מאיר אלקותו ית' בגילוי, בלי ההעלמות והסתרים של עוה"ז". ודבר זה שבעוה"ז הגשמי והחומרי יהי' מקום שבו יאיר אלקות בגילויי הוא למעלה מעבודת הנבראים, ובא בדרך מתנה מלמעלה, וכמאמרז"ל 'י ,ג' מתנות כו' א"י כו"

ולכן גם אופן חלוקת הארץ ה"

מסעיא

ציל ע"י גורל דוקא, שהיא חלוקה שלא ע"פ טעם ודעת של האדם, אלא מה' יפול הגורל ע"פ ,השגחה עליונה".

וכשם שנת"ל דבחי' מתנה וגורל באה לאחרי שלימות עבודת הנברא, כן בנדו"ז: רק לאחרי הציווי .לרב תרבה גו' ולמעט תמעיט? -- להכין הכל ע"פ טו"ד, אזי היתה הטלת הגורל, שעי"ז נתגלתה חלוקת א"י כמו שהיא ע"פ ,השגחה עליונה" -- בגילוי מאת הקב"ה.