שיחה ב

30שיחה ב

20 לקוטי

בהקעלותך*ג

א עה"פ: ,והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה* דלכאורה אינו מובן כלל: הרי הוא שקיבל תורה מסיני והקב"ה למדו תורה מ' יום ומ' לילה ונתנה לו במתנה :, ולפני זה -- הוציא את בנ"י מארמ"צ והקב"'ה אמר לו בך יאמינו לעולם *, ואך זה עתה בפרשתנו למדנו שכל זמן שהי' רוצה הי' מדבר עם השכינה +, ושמע שיאצילו מרוחו על ע' הזקנים והוא אינו חסר כלום * ובוי -- וערכו לכל העם הוא כאומן ליונק וכו'י, ואיך שייך שיהי' עניו מכל האדם גו'?!

ומבואר התירוץ י, ש,עם היות שידע (משה) את הטוב שלו ואשר הוא גבוה במעלה מכל אדם, ומ"מ חי' עניו מכל אדם, והוא מפני שידע אשר כל עניני מעלותיו אשר בהם הוא גבוה במעלה ומדרי' מכל אדם, הוא מה שניתן לו מלמעלה . . וחשב דאלו היו אלו הכחות אצל אחר הי' ג"כ במדרי' ומעלה זו, ואפשר דאחר אם היו לו כחות אלו הי' מגלה את הכחות יותר, ומשו"ז הי עניו מכל".

והנה מהמשך הביאור מובן, שפירוש הניל של ;(והאיש משה) עניו", אינו שונה מפירושו הפשוט -- יינו ההכנעה בפני כל האדם* -- אשר ע'"כ אינו מסתפק בהביאור בזה ,שידע אשר כל עניני מעלותיו . . הוא מה שניתן לו מלמעלה", כי זהו רק טעם לשלילת ההתנשאות במעלתו על הזולת -- ומוסיף* ,ואפשר דאחר אם היו לו כחות אלו הי' מגלה את הכחות יותר" שזהו טעם המחייב ההכנעה לגבי הזולת.

אבל עפי"ז צריך להבין: עיקר מעלתו של משה לגבי כל האדם אשר ע"פ האדמה הוא בענין הנבואה %:, וכמו שמבואר בפרשתנו :גי בגודל מעלת נבואת משה רבינו, ועד ש,לא קם נביא עוד בישראל כמשח":י, והרי נבואה אינה ענין שבא ע"י עבודת האדם, כ"א מעלה ומדרי' נגלית הניתנת מלמעלה, ובזה אינו שייך לומר. דאחר הי' מגלה את הכחות יותר, וא'כ למה הי' משה עניו מאד מכל

09 וכדמוכח ביותר מד"ה זכור שם: ,טעם העניוות שלו שחשב שאם ה" לזולתו כחות וחושים שלו היי מגיע למעלה יותר" (בלי תיבת ואפשר). וגם לא נזכר עד"ו שהכחות וכו' ניתנו לו מלמעלה, 31האדם*יי גו', בשעה שבענין הכי עקרי שלו הי' למעלה מכל אדם יי

*12) ועד שה" עניו מכל האדם* גם מאיי (ראה סה"מ תקס"ב ע' נא תו"ח שמות קכ, ב).

3 ראה נדרים (לחי א): אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו וכולן ממשה (ובשבת (צב, א) אה בעל קומה במקום עניו *). אבל אאפ"ל שי מפני זה ה" משה עניו גם מצד ענין הד נבואה/ כי חשב שבאם הי' לאדם אחר כחות אלו, הי' מגלה את הכחות יותר, ובמילא הי זוכה להשראת השכינה יותר מכמו שהיי אצל משה. כי

א) מעלות אלו אינם ממשיכים ומכריחים השראת השכינה, כ"א רק שמסירים המניעות להשראה -- כשיהי' רצון מלמעלה, אבל לא מצד זה הוא השראת השכעה (ראה מו"נ ח"ב פליב ד"יה והדעת השלישי ובלח"מ פ"ז מהל' יסוה"ת). ומשה עצמו יוכיח שלמךד תורה לאהרן וכו',. שבשעת הלימוד הרי מובן שלא ה" אז במצב ד,,הא"ל מנבא* אותו **. ועדי"יז כשאמר (בפרשתנו) עמדו ואשמעה (ל' עתיד), כששמע טענות הבאים אליו לדון דינם, וכיויב. ואדרבה -- מוכרח ההפסק ב,מנבא אותו" בכדי שיוכל למסור גבואתו. ועדמש"ינ לאחרי וידבר ה' אל משה גו': וידבר משה אל בניי. גו'.

ב) ווב המעלות המנויות בגמרא*** שם (גבור עשיר וחכם **** (ובעל קומה)) הם (לא מעלות שהגילוי שלו הוא ג"י עבודת האדם כ"א) ענינים ומעלות הניתגים מלמעלה. עייייש.

יתהלל

בהעלותךג

ב. ויובן זה בהקדים מה דאיתא בסיום מס' סוטה* במשנה שם: משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא. ובגמרא שם : אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליי רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא.

וצריך להבין :

א) שניהם, ר"י ור"נ, היו בדור אחד *י, ומסתבר שכל אחד מהם הכיר במעלות של חבירו [וכמו שמצינו, שר"י אמר על ר'נ ,דרשינהו להני קראי כסיני"'י, ור"ג קרא את ךלי בשם ,סיני"יי] וא"כ למה נקט כ'א

לכאורה אפשר להוכיח דר"ג כאן הוא רינ בר יצחק מזה שמקדים ר"י לר"נ (וריג בר יעקב הרי הי' זקן מרי יוסף), אבל אינו מוכרח, כי י"ל, דאזיל בסדר המשנה משמת רבי בטלה עגוה (ואח"כ) ויראת חטא.

6 קדושין כ, ב. ערכין ל, ב. וראה מהרשייל קדושין שם, שצ"ל רינ סתם. דאל"כ קשה לשיטת התוס' (המובאת בהערה ה" קודמת).

322 לקוטי

מהם מעלת עצמו בלבד, ולא אמרו להתנא לא תיתני את כל הבבא של <בטלה ענוה ויראת חטא* כי ישנן מעלות אלו בהם! ואם במעלת עצמו מדבר -- עאכו"כ שידבר ויפרסם מעלת חברו:

ב) מאחר שכ"א אמר ,לא תיתני* דבטלה רק לגבי מעלה אחת (ולא קאמר לא תתני כל הבבא דמשמת רבי), מכלל שסברי שהשני' בטלה -- יריח לר"י וענוה לר'"נ --

והלא שנינו בברייתא דרפב"י'י: ,ענוה מביאה לידי יראת חטא*", והיינו שע'י ענוה באים למדה יותר נעלית : יראת חטא, א"כ יקשה לר"נ איך אפשר שהמעלה הפחותה (ענוה) בטלה (משמת רבי) בה בשעה שהמעלה החשובה ממנה (יראת חטא) לא בט" לה *135

ג. לכאורה הי' אפשר לתרץ שר"נ קאי בשיטת ריב"ליי שענוה גדולה מיראת חטא, ובשיטת הירוש' שקלים

שסתם (לפי גירסת התוס' יי ) ש, יראת .

חטא (קודמת ו)מביאה לידי ענוה", ולכן שפיר ס"ל שענוה בטלה ולא יר'יח הפחותה ממנה **י.

ולפ"ז נאמר, שפלוגתת ר"י ור"נ -- ,לא תיתני ענוה" או .לא תיתני

בהעלותך ג

יראת חטא" -- תלוי' במחלוקת הנ*ל : ר'י דקאמר שיראת חטא בטלה ולא ענוה, היינו משום דס"ל שיראת חטא גדולה מענוה; ור"נ דקאמר שבטלה רק ענוה, ס"ל להיפך שענוה נעלית יותר מיראת חטא.

אבל קשה לומר כן:

א) אף שלא ראינו אינו ראי -- בכ"יז הרי לא אשתמטתי' בשום מקום לומר שר"י ורנ פליגי בפלוגתא ש" כבר נחלקו בה קודמיהם -- רפב'י וריב'"ל.

ב) מצינו שר"נ הי' מחסידי בבל גי ור"י הי' סינייי, שהוא סדר הלימוד דבני מערבא'י -- ולפי הנ"ל הלה

יראת חטא. וכן 'הובא ברי"ף ע"ז שם מירוד שלמי,. וראה רי"ף שם בגירסת גמ' שלנו א"ר פנחס בן יאיר כו' יראת חטא מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי כו" ופליגי דריב"ל ראמר ענוה גדולה מכולן.

1 פרש"י מגילה כח, ב. וראה פרש*י שם ד"ה הי צנא מלא סיפרי (שאמר ר"נ) : .איגו אלא כסל שמילאו ספרים ואין מבין מה בתוכה . . טעמי משנה כו'", שמזה שביטל ענין צנא מלא סיפרי כו" משמע שלימודו (של ר"נ) הי' באופן ,להבין טעמי משנה כו' ולתרצה כו' * (ראה לקו"ש חי"ב עִי 122 ואילך ובהערות שם שהו"ע החויפות ועוקר הרים) -- שהוא אופן הלימוד דתל" מוד בבלי, ראה בהערה 23 ובהנסמן שם:

33בהיפך: רב יוסף דס"ל שרק יר"ח בטלה, נקט בשיטת הבבלי; ורב נחמן דסבר שרק ענוה בטלה -- כהירור שלמי + !

מובן שאין הכרח לומר ששיטת לימודו של ר"י (בהיותו סיני) היא לעולם לפי הירושלמי ושיטת ר"ג (מחסידי בבל) -- כולה לפי הבבלי . (שהרי שניהם היו בבבל) -- אבל לאידך גיסא, דוחק לומר שתהא פלוג" תתם באופן של מוחלפת השיטה בין ר"י ובין ר'נ.

ד, ויובן זה בהקדים הקושיא הידועה במאמר ר"י ,לא תיתני ענוה דאיכא אנא" : זה גופא שר"י משתבח במדת הענוה (וכפרש"י ,שאני ענ" וותן" יי) הוא היפך הענוה %י?

- ה ל

בהעלותךג

והביאור בזה : ,אין פי' עניו כמו שהעולם סוברים שפי' הוא לשון שפלות, כי שפלות הוא מה שיודע ומכיר ערכו ושפלותו שהוא שפל אנשים כו'", והיינו, מי שהוא באמת מושלל ממע" לות (או שישנן בו, אלא שאינן ידו" עות לו)5:

אולם העניו באמת הוא (כמו שנת"ל במדת הענוה שהי' אצל משה) איש המעלות והוא יודע ומכיר את ערכו -- וביחד עם זה אינו מתגאה בהן כלל וכלל ואינו מחזיק טובה לעצמו זי, והטעם הוא (כמו שנת"ל ס"א). לפי שיודע הוא שהכחות והחושים הנעלים שלו כולם ניתגו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו ש,אילו היו אלו הכחות אצל אחר הי' ג"כ במדרי' ומעלה זו,

החטא ימאסו" עדיין יוקשה בנוגע לענוה, דלשבח עצמו -- זהו היפך הענוה: זל) ביאוה"ז ס"פ פקודי לאדמו"ר הד

.אמצעי (גט, ב) ולהצייצ (ע' שט).

8 ומה שפרש"י (פרשתנו כאן) עניו -- שפל וסבלן, י"ל כי : א) מדבר בכללות * מבלי לפרט הדרגות. ב) רש"י מפרש פשוטן של כתובים. ג) רש"י עצמו מדגיש ש,שפל" -- כוונתו ,סבלן" ** ואיענו עונה (כמנהגו וטבעו של אדם שפל), דאף שאהרן ומרים דברו עליו לא כעס עליהם ולא ענם (ראה מפרשי התורה עה"פ).

344 לקוטי

ואפשר דאחר אם הי' לו כחות אלו הי' מגלה את הכחות יותר",

ועד"ז י"ל במעלת הענוה עצמה דר"י: שידע מעלת ענוותנותו, בכ"ז לא החזיק טובה לעצמו כו'; ואדרבה, חשב שאילו גתנו כחותיו וכשרונותיו לאחר אפשר והלה הי' מגיע לבחיי ענוה שהיא למעלה מזו שישנה בו.

וזהו גם מה ש;קרי רב יוסף אנפשיי ורב תבואות בכח שור"**':

כמו שה,רב תבואות" אינן באות וצומחות מה,כח שור" -- אלא מן כח הצומח שבארץ, ע"י הזרע שנזרע בה וכו' -- והשור הוא רק אמצעי, ע"י כחו בא לפועל כח הצומח שבארץ ומצמיח רב תבואות.

ועד"ז מה שאמר ר"י על עצמ, ,שיש בידו חבילות של משנה"*: (,מרי חטיא":י), הוא אינו אלא אמצעי שע'י באו לפועל הכחות שניתגו לו מלמעלה.

ה. אך עדיין אינו מובן:

התורה שלומדה ה"ה מצלא מיצה"ר, שלא יכשילנו לחטא*:, והרי מעלה זו שהיתה בר"י -- אדם שמור מן החטא -- לא באה מהכחות שניתנו לו מלמעלה

[שהם רק מאפשרים לאדם להגיע לדרגת ,סיני", אבל לא שהם העור שים*" שיהיה שמור מן החטא],

כ"א מצד עבודתו הוא שלמד ועד שנעשה סיני -- וא"כ איך הי' ך"י

בהעלותך ג

+עניו" בשעה שידע שבכח עבודתו נתעלה לסוג אדם השמור מן החטא'

שהרי אין אומרים שצ"ל עניו מכל הבהמה כי אילו ניתנו לה כוחות אלו הייתה מגלה את הכחות יותר?

וייל:; מה שןלימוד] התורה מציל מן החטא (לדעת ר"י), אין הכוונה שהתורה (נלמדת באופן נעלה כ"כ עד ש)פועלת שינוי בהלומד, הינו שהוא עצמו נתעלה למדריגה כזו שאינו שייך לחטא. אלא (שהאדם עצמו מצד דרגתו אינו מובטח שינצל מחטא, אלא) שהתורה מצלא, היא היא ששומרתו ומצילתו מן החטא.

ולכן, כמו שהתורה שלמד ך"י, לא

הביאה אותו להחזקת טובה לעצמו

וקרי אנפשי' ורב תבואות בכח שור כנ"ל ; כמו"כ לא החזיק טובה לעצמו גם בנוגע לריחוק מחטא -- ,מצלא מיצה"ר" -- מכיון שגם זה הוא רק תוצאה והמשך מהתורה שלמד ולא שהוא עתה בסוג אדם נעלת,

ועפ'ז יש לבאר מה שר"נ אמר ,לא תיתני (רק) יראת חטא" אבל ענוה בטלה (לדעתו) משמת רבי -- אף שידע גדולתו וענוותנותו של ך"י:

ר'נ פליג על ר"י וסבר שלימוד

0 ע"ד זה שיצאו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא (יומא לחי סע"ב -- דכפשוטו הטעם +הרגל נעשה טבע), זה שעשה יצה"ר טוב או שאין לו יצה"ר (ירוש' ברכות בסופה. וראה תניא פטיו). וברמביים (הלי תשובה פ"ב ה"ב) ויעיר עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם -- וידוע הצד השוה שבתשובה תורה ותפלה (באףוכה בלקו"ב לתניא ה"ב ע' פד סעיף ב ואילך).

35התורה פועל שינוי באדם הלומדה עד שאינו שייך לחטא -- ובמילא לא הי" ר"י יכול להיות ,ענין" :י,

וּ [וע"ד זה יש לישב גם מה שר"י לא אמר לתנא לא תיתני יר"'ח דאיכא ר"נ:

מסופר בגמרא" ,דאימי' דר"נ (בר יצחק) אמרי לה כלדאי (חוזים בכוכבים **) בריך גנבא הוה, לא שבקתיי גלויי רישי' אמרה לי' כסי רישיך כי היכא דתיהוו עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי (בקש רחמים שלא ישלוט בך יצה"ר יי)", ופ"א ,נפל גלימא מעילוי' רישי! . . אלמי יצרי' כו' ".

והנה ענינו ומעלתו של ירא חטא אינו בזה שאינו עובר עבירה בפועל (שזה יכול להיות מפני יראת העונש, מפני מורא רבו בו"ד וכיו"ב) כ"א שירא מפני החטא, ירא (מדה שבלב) לעבור על רצון השם וכו' יי.

משא"כ היראה של ר"נ, קסבר ר"י שמכיון שהיא נעשית ע"י כיסוי ראש ותפלה -- הרי אין זה ענין של יראת חטא בעצם בלבו ובנפשו, ואדרבה הכיסוי ראש צריך להוליד בו בכל פעם מחדש (כנ"ל בגמרא) אימתא

בהעלותך ג

דשמיא, וגם אז אינה יראת חטא כי אפשר שישלוט היצה"ר וצ"ל בעי רחמי -- וע"י ב"ז לא נעשה שינוי בו שיחא נקרא ירא חטא, כ"א רק שניצל מעשיית החטא** (וע"ד שיטת ריי הנ"ל בפעולת התורה שמצילה מעשיית החטא)].

זה מקור ודוגמא להסברה הנ"ל -- שריי ורינ פליגי אם לימוד התורה (ועד"ז כיסוי הראש ותפלה) פועל שינוי באדם שלא יהי' שייך לחטא או שרק מונע ומציל מפעולה -- מצינו במס' ברכות * :

אסור לקרוא ק"ש כנגד מי רגלים, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה יטיל לתוכן מים -- פלוגתא דר"נ ור"י (בפירוש הברייתא): ר"נ סובר, ש" באם הכלי יש בה כבר מי רגלים, ובא להטיל לתוכן מים -- אז (לדעת ר' זכאי) צריך להטיל לתוכן רביעיתי אבל ,בתחלה", שקדמו המים למי רגלים, מתבטלים הם במים כל שה, כי ,ראשון ראשון שנופל לתוך ה" מים מתבטל"זי; ור"י סובר, אשר (לר' זכאי --) גם ,בתחלה" צריך לרביעית מים. ועביד עובדא: ,א"ל ר"י לשמעי' אייתי לי רביעתא דמיא כר' זכאי" -- אפילו בתחלה:'.

וי*ל שפלוגתת ר"נ ור"י -- אם בתחלה צריך לרביעית מים לבטל את המי רגלים -- היא פלוגתא (כללית) באופן ה,בעלות? והפעולה של

,שלא ישלוט בך 366 לקוטי

טהרה וקדושה וכו' בהמקום בו נמצאות: אם האיכות לבד פועלת וקונה את המקום: שיטת ר"ג דמים טהורים אפילו כל שהן* ,קונים" המקום ונד עשים קבוע בו" ולכן קמא קמא בטיל בהן

משא"כ כשבאים למקום מי רגלים צ"ל ביטול ע"י כמות, שיעור רביעית. משא"כ לדעת ר"י.

ועד"ז גם בנדו"ד -- ההצלה מן החטא הבאה מ(לימוד) התורה '* (ומכיסוי הראש ותפלה): לפי שיטת ר"נ לימוד התורה וכו' ,נקבע" באדם הלומד, עושה בו שינוי, עושה האדם .מקום תורה" וקמא קמא בטיל, שהרי דרכו של יצה"ר היום אומר לו כך כו'*יי -- וכשזה בטל אינו בא לידי היפך דיראת חטא. משא"כ שיד טת ר"י ה"ז רק שהתורה מצלא מד עשיית החטא.

ח. אבל עפ"ז צריך להבין: לדעת ר'נ שהתורה פועלת שינוי בהאדם הלומדה שאינו שייך לחטא, שזה בא מצד עבודתו -- א"כ איך הי' אפשר לרבי להיות עניו, ועאכו"כ משה שקבל תורה מסיני, והתורה גקראת על שמו:י, והלא גם בהם פעלה התורה

9 להצעיר ממי מעין דמטהוין בכל שהוא (מקואות פ"א מ"ז. רמביים הלי מקואות פ"ט היו),

0) עפ"ז יומתק הא דע"פ הו" יחגר

כמאן דקביע להו המי (עירובין נה/ ב) -- שוהו לא רק דפעולת החנ" קבוע היא, אלא והמקום עצמו נעשה קבפי

1 להעיר ממרז"ל אין מים אלא תורה (בייק יז, א וש"נ).

*41) שבת קה, ב.

2) כמ"ש זכרו תוהת משה עבדי גו' (מלאמי ג כב).

בהעלותך ג

שינוי וחידוש וכו

וייל הביאור בזה: דהנה מבואר בלקו"ת *+ במחלוקת רפב"י וריב"ל *: אם ענוה היא למטה מיראת חטא, או שענוה גדולה מכולן, שבמה ענוה הן*, ענוה שמביאה לידי יראת חטא היא בבחי' בינה, וענוה ש,גדולה מכולן" -- בבחי' הכתר.

ובסגנון פשוט יותר:

ענוה שבבחי' בינה היא ענוה שעפ"י חשבון וטעם, וכמו שנת"ל בהענוה שהי' אצל משה (ור"י) מפני ש,חשב שאם הי' לזולתו כחות וחושים שלה הי' מגיע למעלה יותר". וענוה שבבחי' הכתר היא ענוה (וביטול) בעצם.

ט. הוכחה להנ"ל שישנו הענין דענוה בעצם -- למעלה מהחשבון והשכל : מצינו ענוה גבי הקב"ה, דאמרו רז"ל + במקום גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו -- והרי בנוגע להקב"ה, הלא ודאי שאין שייך ,חשבון" (ח"ו).

ומזה מוכרח, שישנה ענוה כזו שהיא בלי שום חשבון כלל, ענוה בעצם *

3 מטות (פא, סע"ד ואילך). אוה"ת וישב (רנט, ב)

4 ואף שתלמודא (ע"ז שם) אמר ופליגא -- ר"ל שהן מחולקים כל אחד מדבר בענין בפ"ע (ע'"ד פיי השלייה בהקדמה (לו, א) לענין הפלוגתא אם בע"ת גדולים יותר או צדיקים).

5 מגילה לא, א, ראה סה"מ ה'ש"ת עֶ' 40 בהערה. וראה גם תניא פ"ד. ר"ס למגילה שם.

6 בלקו"ת ואוה"ת שם מר"ח (שער הענוה -פ"א), שהענוה דספירת הכתר היא ,להיותו מחטיב עצמו לאין נגד המאציל". אבל אין מזה סתירה למש"כ בפנים, כי 37(וע'ד מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" -- דעם היות שלא נמצאת שום מעלה ב,דכא ושפל רוח" לגבי .מרום וקדוש*. בכל זה, רוצה הוא לשכון ב,את דכא ושפל רוח" דוקא).

ועד"ז היא מעלת הענוה שהי' אצל משה רבינו*, דנוסף על מה ,שחשב שאם הי' לזולתו כחות וחושים שלו הי' מגיע למעלה יותר", שענוה זו היא בשייכות למעלות שהגיע אליהן ע'י עבודה (לאחרי נתינת הכחות והחושים מלמעלה), שהיא ,ענוה* שעפ"י חשבון וטעם; הנה זה שהי' משה עניו למרות מעלתו בנבואה (וכיו"ב)

בהעלותך ג

-- היא להיותו עניו בעצם", והל' בטל לגבי כל אדם *.

יו"ד,. והנה ידועיי, שדוקא ג"י אופן חלימוד דבבלי מגיעים לבחינת הכתר שלמעלה מהשתלשלות. ועפיז יש לומר, שפלוגתת ר"י ור"נ אם בטלה ענוה משמת רבי -- היא פלוג" תא בכווגת המשנה <משמת רבי בטלה ענוה" '':

גם בנוגע לענין זה שייך ה,חשבון", שבאם 388 לקוטי

רב יוסף שהי' ,סיני" (סדר ה" לימוד דירושלמי) ס"ל, שכוונת ה" משנה .בטלה ענוה" היא לבחי' הענוה (שמצד החשבון) דבחי' בינהיי, ולכן אמר ,לא תיתני ענוה דאיכא אנא".

בהעלותך ג

ור"נ שהי' .מחסידי * בבל* סובר, שכוונת המשנה היא לבחי' הענוה שמצד הכתר (ביטול בעצם), וענוה זו בטלה משמת רבי, לכן אמר ,לא תיתני (רק) יראת חטא דאיכא אנא".

4 להעיר מענין איזהו חסיד המתחסד עם קונו כו' למעלה מעבודה ע9"פ טו"ד (תניא ספ"י, לקו"ת בפרשתנו ל, א).