שיחה א

24שיחה א

24 לקוטי

בהעלותד

א מן הפסוק בפרשתנו:י ,וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכבם אני ה' אלקיכם" מעתיק רש*י ,על עולותיכם" ומפרש: .בקרבן צבור הכתוב מדבר".

וצלה'ב :

א) לכאורה דיו שיאמר ,בקרבן ציבור" *י, ועכצ"ל דאף שאינו כותב ,על עולותיכם וגו'": -- כולל גם ,זבחי שלמיכם" דלהלן בכתוב.

ב) מנין לרש"י בפשש"מ שהמדובר הוא בקרבן צבור דוקא ולא בקרבן יחיד?

יש מפרשים *: דההכרח דרשיי הוא (כבספרי ובגמרא:) דלמדין מהיקש משלמים, דמה שלמים של צבור (כדיליף התם) אף עולה של צבור.

אבל כמדובר כמ"פ, רש"י מפרש נל הדרוש להבנת פשש"מ (לימוד המתחיל בבן חמש) ואינו סומך על המבואר בספרי וגמ' וכו'. ואם להיקש זה נתכוון רש"י הו"ל לבארו (או עכ'פ לרמזו בכתבו <כדאי' בספרי?* וכיו'ב).

1) בהעלותך 2 2

*ו) משא"כ בפרש"י ויקרא (א, ב): בקרבנות נדבה דיבר הענין -- ללמדך שכל הקרבנות שבכל .הענין" (עד ,ואם תקריב" - ב, יד) נדבה הן.

2) ויל"ע בכת"י ובשאר דפוסי רש"

*2) רא"ם, גו"א. ועוד.

63) ספוי עה"פ (וראה במפרשים שם). ערכין יא, סע'יב.

ג) עפהנ"ל -- פרש"י זה מדבר ב,הכתוב", ולא שלמדין חלקו מחלקו.

ב. אח"כ מעתיק רש"י ,אני ה'"א* ומפרש *: ,מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות שנא' ותקעתם הרי שופרות, לזכרון הרי זכרונות, אני ה"א זו מלכיות וכ < -

וצלה"ב :

א) כמדובר כמ'פ% אין דרכו של רשיי -- המפרש פשש'מ -- ללמד ההלכות הגדרשות מהפסוק., ואינו מביא דרשת רז"ל עה'פ אלא במקום שדרשת רז"ל מוכרחת להבנת פשטות הענינים -- ובנדו"ד, מה חסר בהבנת פשטות הכתוב שלכן מוכרח רש"י להביא הלימוד בהלכה+

ב) ויתירה מזו: פי' הכתוב ,ותקטתם גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם" פשוט הוא -- ציווי לתקוע בתצוצרות שעי"ז יהיו נזכרים לפני ה' -- וכפירוש הכתוב שלפגין - ואילו רש"י מפרשו דלא כפשוטו, ד,ותקעתם" הוא (פסוקי) שופרות, ו,זכרון" הוא (פסוקי) זכרונות 1

ועד"ז בפי' ,אני ה' אלקיכם" שבסיום הכתוב, כבר פרש"י לפניז בפי

6 מספרי עה"פ (והובא גם ביל"ש עה"פ). והאה תו"כ אמור כג, כד.

מה שכותב רש"י ,מכאן למנו כו" * (ולא' ,מלמד כו'" וכיויב), י*ל שסונתו לשלול את דרשות הת"ק דספרי כאן ודו"כ שם, וטעם השלילה -- דאינן מתאימות או שאנן מוכרחות בפשש"מ.

5) ראה לקו"ש חי"ב ע' 103 הערה 3 ובכ"מ.

25וארא *, ד,אני ה' * פירושו <נאמן לשלם שכר טוב כו'* ומוסיף ;ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכ"מ*. ולפייז בפשטות יש לפרש כן גם בפסוק דילן : ,אני ה"א -- נאמן לשלם שכר". ולמה מפרש רש"י כאן: א) באופן אחר. ב) דלא כפשוטו כלל -- דקאי על פסוקי מלכיות.

-- וכנרמז גם בלשון רש"י עצמו <מכאן למדנו בו'" שאי"ז המשמעות הפשוטה של תיבות אלו.

ג) רש"י מעתיק מן הכתוב התיבות ,אני ה'א* -- אבל מפ' גם התיבות <ותקעתם"* ו,לזכרון" הנאמרות לפנ"ז. ועפ"ז הו'יל להעתיקן ג"כ, או לפרשן לפניז בדבור בפ"ע.

ג עוד יש לדייק בדברי רש"י:

א) למה לא הקדים רש"י לפירושו <דרשו רבותינו" וכיו"ב, כדרכו בכ"מ' שאין הכתוב מתיישב ע"פ פשוטו ומוכרח לפרשו ע"פ דרשת רז'"ל.

ב) בסיום פירושו הוסיף רש"י ,וכו' ", וצלה"ב מה מרמז בזה? וכיון

שמדמביאו משמע שהרמז שייך לפי-.

רושו -- הו"ל לבארו.

ג) בפ' אמור * פרש"י ,זכרון תרועה -- פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות*

בהעלותך א

וכאן שינה וסתם רות" ?

,זכרונות? ,שופ"

ד והביאור בזה תמי' נוספת :

יובן בהקדים

דובר כמ"פ י שדרכו של רש"י בפירושו עה"ת לפרש כל דבר הסתום בפשש"מ -- ועפי"ז צלה"ב, למה לא פירש רש"י התיבות -וביום שמחתכם" (הנאמרות בתחלת הכתוב) -- באיזה יום שמחה הכתוב מדבר, דהרי א"א לפרשם על ימי ה,מועדים לשמחה" דהרי נזכרו תיכף לאח"ז: א) בפ"ע ב) ובוא"ו המוסיף על הקודם ,ובמועדיכם" *י.

בספרי עה"פ מפרש : ,וביום שמחתכם -- אלו שבתות".י. אבל: א) א"כ הו"ל לרש"י לפרש זה. ב) א"א לרש"י -- ע"פ שיטתו בפירושו -- לפרש כן ד(בפשטות הכתובים) לא מצינו ענין השמחה בשבת, שיוזא נקרא עש"ז .וביום שמחתכם" סתם, ובפרט כשנאמר בסמיכות ל,ובמועדיכם" שבהם מפורש בקרא שמחה ,ושמחת בחגיך וגו' * יי. ולהעיר דאפילו ע"ד ההלכה וכו' אין זה פשוט כ"ב :

[ואין לומר דכונת הכתוב לימי שמ-

2 ראה טז, יד. ובנוסח התפלה דשלש רגלים: מועדים לשמחה.

3 ע"ד ההלכה : ראה שו"ע אדה"ז סרמ"ב ס"א ובקו"א שם סק"ב. לקו"ש חיד ע' 1090 הערה 31. וראה בארוכה

ובהנסמן 266 לקוטי

חה סתם, היינו שמחה פרטית של איש פרטי דכשמביא אז קרבן לה':: צריך לתקוע כו' -- שהרי, כנ"ל, פרש"י <,עולותיכם -- בקרבן צבור הכתוב מדבר"].

-- ומכיון שאין רש"י מעורר כלום בפירוש תיבות אלו עכצ"ל *: שלדעתו של רש"י מובנות הן מעצמן ואינן זקוקות לפירוש.

ה. והביאור:

בפסוק לפנ"ז נאמר שכי תבואו מלחמה גו' והרעותם גו' ונזכרתם גוי ונושעתם מאויביכם גו' " ובהמשך לזה נאמר בפסוק דילן ,וביום שמחתכם" (בוא"ו החיבור), היינו שכתוב זה בא בהמשך להפסוק שלפניו, שעפייז מובן בפשטות ד,וביום שמחתכם" הכוונה ליום שמחה שיעשו לאחרי ד;ונושעתם? -- נצחון המלחמה -- להודות ולהלל להקב"ה על ישועתם מידי אויביהם *'.

-- ומלמדנו הכתוב (דנוסף על ,והרעותם בחצוצרות וגו'" בעת המלחמה, הרי) ,וביום שמחתכם" -- לנצחון המלחמה -- <(ובמועדיכם וגו') ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו' ".

שריח פאת השדה מערכת אל"ף כללים סי" פב, אמבוהא דספרי כאן. וראה צפע"נ עה"ת כאן. ע"ד הקבלה וחסידות : ראה לקו"ת צו יא, ד ואילך וש"נ. ובכ"מ. 4 וע"ד קרבן שלמי תורה -- הודאה על נס כו' (פרש"י צר ז, <ב), וכיו*ב. 5) כי כשאין לרש"י ביאור ע"ד. ה פשטס כותב ,איני יודע" (פרש"י תולדות כח, ה. ועוד (נסמנו בלקו"ש ח"ה ע' 1 בשוה"ג להערה 2)). 6 וכן פי' בראב"ע.

בהעלותך א

ועפ"ז מובן בפשטות ההכרח לפרש ד,עולותיכם" היינו ,קרבן צבור" : כיון דכל הדברים והימים שבכתובים אלה (,כי תבואו גו' בארצכם גו' ונושעתם גו' וביום שמחתכם ובמועדיכם גו'") עניני צבור הם, כנ"ל, מובן שגם המשך הכתוב ;(ותקעתם בחצוצרות) על עולותיכם וגו' " ,בקרבן צבור הכתוב מדבר". ו,הכתוב" -- היינו גם <זבחי שלמיכם".

ו והנה עפ"י הג"ל דפסוק זה נאח מר בהמשך להפסוק דלפניו, מובן ג"כ דאין לפרש ,אני ה"א* הנאמר כאן כפירושו בשאר מקומות ,נאמן לשלם שכר" דהרי מפורש בפסוק הקודם דישלם שכר: ,והרעותם בחצוצרות" (ועי"ז) ,ונושעתם מאויביכם" -- ומאי קמ"ל קרא יתרה בפסוק הבא תיכף לאח"ז דגם על .ותקעתם גו'" ישלם שכר.

ולכן מפרש רש"י שהיתור ד,אני ה'א" הנאמר כאן בא ללמד הלכה.

ולכן מדייק רש"י בלשונו וכותב ,מכאן למדנו", היינו שאינו בא לפרש פירושן של התיבות ,אני

ה"א* (כי פירושן כפשוטן), אלא לפרש הנלמד מהן.

וממשיך רש"י: ,מלכיות עם זכרונות ושופרות שנא' ותקעתם הרי שופרות זכרון הרי זכרונות אני ה"א זו מלד כיות". ואין כוונתו לפרש ד,ותקעתם גו' זכרון" הוא אמירת פסוקים (שה"ז -- היפך הפשט):; אלא שבזה שהכתוב מוסיף כאן ,אני ה'א" (אף שכבר נאמר בפסוק שלפניו שישלם שכר) מלמדנו דכשיש (תוכן של) שופ- 27רות וזכרונות צריך לצרף עמהם גם (תוכן של) מלכיות --

דכשם שבפסוק זה ,שנא' ותקעתם הרי (יש תוכן של) שופרות (ע"י תקיעה). לזכרון הרי (יש תוכן של) זכרוגות (שנזכרים לפני אלקיכם)" מוסיף (קרא יתרה) ,אני ה"א זו מלכיות". כמו"כ בכל פעם שצ"ל זכרונות ושופרות (בין כפשוטו כבנדו"ד, בין אמירת פסוקים בר"ה) צ"ל עמהן מלכיות.

ולכן מדייק רש"י ואינו כותב ,פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות" (כבפ' אמור) אלא *זכרוגות גו' שופרות", שהרי בנדו"ד אין הכוונה לפסוקי זכרונות ושופרות אלא כפשוטו, כנ"ל.

זד בסגנון אחר קצת: גם לרש'"י פי' הכתוב הוא כפשוטו (ולכן א"צ לפרשו, וכמו שלא פירש קרא דלפניו -- היינו) שצ"ל רק ,ותקעתם" והכתוב מבטיח שעי"ז יהיו לזכרון גו --

וכמו בקרא שלפניו: והרעותם בחצוצרות (ועי*ז) ונזכרתם גו' ונושעתם מאויביכם,

אלא שצריך ביאור: .אני ה"א" -- למה לי,

קרא יתרה

ומתרץ: מכאן למדנו כו'.

ח. והנה יש מקום להתלמיד ממולח לשאול: למה משנה רש"י ופתח ב,מלכיות (אח"כ) זכרונות ו(אח"כ) שופרות" -- וכן הוא בהתפלה דר"ה -- משא"כ ע"פ הגלמד מכאן -- הסדר

בהעלותך א

בכתוב *יי (לפרש"י) -- הוא שמתחיל בשופרות אח"כ זכרונות ומסיים במלכיות ?

ולכן מסיים רש"י ,וכו'" -- כווד נתו להמשך דברי הספרי, וז'ל: אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ואח"כ שופרות (ומתרץ) המליכהו עליך תחלה, ואח"כ בקש רחמים מלפניו כדי שתזכר לן: ובמה בשופר.

ולכן כשרש"י מביא הדין דחכמים -- מביאו ג"כ בסדר זה.

ואין רש"י מעתיק וכותב זה בפירוש, אלא מרמז ב;וכו'*. כי קושיא זו אינה בפשש"מ.

ט. ויש להמתיק שינוי הסדר בהלימוד כאן -- ממש"נ בקרא ע"פ פנימיות הענינים: בענין מלכיות זכרונות ושופרות מבואר ?י ד,שופרות* היינו בינה, ,זכרונות" -- ז'א ו,מלכיות? -- מלכות. והנה בתורה (שהיא מלמעלמ"ט) מובאים הענינים

*17) כאן, אבל באמור (כג, כג'כד) לדעת רע"ק (בספרא שם) הסדר : ה' אלקיכם (מלכיות *) בחודש הז' גו" זכרון (אלו הזכרונות) תרועה (אלו השופרות).

והטעם : באמור -- לפרש"י שם - פשש"מ קאי בפסוקי זכרונות ושופרות ולכן נכתבו כסדרן, משא"כ כאן.

ועפ"ז מתורצת קושית המשכיל לדוד על הסדר בקרא -- כאן. וראה לקמן הערה 20.

9 ראה סידור האריז"ל תפלת מוסף דר"ה. פע"ח שער כו פ"ה. וראה אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'תח ואילך. סיום המשך תרס"ו. ועוד.

288 לקוטי

כאן*" לפי סדרם מלמעלה למטת: מתחיל משופרות -- בינה, אח"כ זב" רונות -- ז"א, ואח"כ מלכות. אבל סדר עבודת האדם (שהיא מלמטלמ"ע) מתחיל בדרגא התחתונה ועולה מדרגא לדרגא מלמטלמ'יע, לכן בתפלה הסדר הוא: מתחיל ב,מלכיות" כו -- מלד כות ואח"כ ז'א ואח"כ בינה.

יו"ד, ביאור המשך הכתובים בעבודתו הרוחנית של כאו"א:

,כי תבואו מלחמה כו' מרמז על מלחמת האדם עם היצה"ר תמיך":י שהוא ,הצר הצורר אתכם", דאמאי איקרי קרבן אלא מפני שמקרב (ס' הבהיר סי" מו (קט). ועיתנ"כ זה"ג ה, א. של"ה מס' תענית (ריא, ב). פעיה שער התפלה פ'"ה).

6) ראה של"ה פרשתנו שם: ,לא די בקרבן רק שצריך להתעורר בתשובה וכן ביום שמחתכם ומועדיכם כו' כי השמחה קרוב להביא את האדם לידי בעיטה כן'".

זק) שמואל א ], ט, 29ובכללות יותר: קרבן עולה היא דוגמת עבודת התפלה ** שהאדם עולה ומתדבק בהקב"ה; קרבן שלמים שנאכל לבעלים היא דוגמת עבודת הד אדם בעת עסקו בצרכיו הגשמיים במשך כל היום שצ"ל ,כל מעשיך לשם שמים" ו,בכל דרכיך דעהו"". ומרמז בהכתוב סדר העבודה שקרבן עולה קדום לקרבן שלמים, כי אסור

בהעלותך א

לאדם להתעסק בצרכיו קודם התםלה 5

ומדגיש רש"י עד יותר <בקרבן צבור הכתוב מדבר": אין מספיק שעבודתו בתפלה וביטול תהי' עבודת יחיד -- לעצמו, אלא צריך לכלול עצמו עם הצבור, ודוקא ,תפלת הרבים היא רצוי יותר לפני המקום" :י.