שיחה ב

20שיחה ב

20 לקוטי

א. בפסוק .ובבא משה גו' לדבר אתו גו' וישמע את הקול מדבר אליו גו' וידבר אליו" מפרש רש"י *: ?וידבר אליו -- למעט אהרן מן הדברות".

בוונת רש"י בפשטות היא: התיבות ,וידבר אליו" הן מיותרות לכאורה, כי כבר נאמר לפנ"ז ,(וישמע את הד קול) מדבר * אליו"*, ולכן מפרש שהכפיל הכתוב להדגיש שהדבור הי' ,אליו* (אל משה) דוקא ו/למעט אהרן מן הדברות"*.

לאחרי שפרש"י את התיבות ,וידבר > אליו" מעתיק הוא את התיבות וישמע את הקול" ומפרש : ,יכול קול נמוך ת"ל את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני וכשמגיע לפתח הי' נפסק ולא הי' יוצא חוץ לאהל" .

וכוונתו בפשטות היא, שלשון הכתוב ,(את) הקול" בה"א הידיעה משמיענו שהוא הקול הידוע מכבר, היינו חקול שנדבר עם משה בסיני, וקול זה ודאי שהי' ,קול גדול" שהרי שמעו אותו כל הששים ריבוא אנשים (ונשים וכו מישראל *.

וצריך להבין :

א) בכתוב נאמר : ,וישמע את הקול (ואח"'כ) מדבר אליו גו וידבר אלין* ולמה משנה רש"י בסדר פירושי ה-

נאמרו י"ג מיעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמ* רו אלא למשה שיאמר לאהרן ואלו הן כוי וידבר אליו כו'", כי בפעם הראשונה מפרש הענין באריכות ובפרטיות, ובפעם השני מעורר על הענין בכללות וסומן עמ"ש לפנייז. וראה לקו"ש חי"א ע' 100 הערה 14.

21תיבות, ומפרש ,מדבר"; ,וידבר אליןיז קודם לפירושו ,וישמע את הקול"1%

ב) מזה שכתב רש'"י .יכול קול נמוך" משמע שהסברא החיצונית היא שהקול הי' נמוך, ובא הכתוב להודיענו ש,הוא הקול שנדבר עמו בסיני", ולכאורה, מהיכא תיתי לומר שהקול הי' נמוך ולא קול ממוצע (עכ"פ) ע'"ד הרגיל'? -

1) בנוגע לד'יה מבין שני הכרובים (שלבאורה גם הוא צ"ל לאחר ד"ה וישמע את הקול) -- בכמה דפוסים (וכן משמע בדפוס ראשון ש)אעו דיבור חדש, כ"א בא בהמשך למ"ש רשיי לפניז : ,ושם שומע את הקול הבא מעל הכפורת (ובהמשך לזה) מבין שני הכרובים". וכדמשמע גם מסיום לי רש"י : ,ומשם יצא לאהל מועד", שבא בהמשך למיש לפגיז ,משה בא אל אהל מועד ושם שומע כו"". וכן משמע שה" בפרש"י של המשכיל לדוד.

8 במשכיל לדוד כאן כתב : +הפך רבנו סדר הכתובים לומר דהא דכתיב וידבר אליו למעט את אהרן בודאי, דליכא למימר למעט אחרים דהא כבר נשמע שפיר מאידך דהקול ה" נפסק ולא יצא חוץ לאהל וע"כ אינו אלא למעט את אהרן שאפיי הי נכנס לפנים עמו לא ה" שומע קול הדיבור אלא משה לבדו'".

ואינו מובן, דא*כ אדרבה מפני טעם זה גופא צריך להקדים .הפי' על ,וישמע את הקול" שהקול ה" נפסק, ואח*כ לפרש שווידבר אליו" בהכרח בא למעט אהרן, מאחר ששאר בנ"י נשללו כבר.

9) בפירושו בר"פ ויקרא מובן מ"ש ,יכול מפני שהקול נמוך כו" כי שם בא בהמשך למ"ש לפניז : ,שהיי הקול נפסק ולא הי" יוצא חוץ לאהל" וע"ז ממשיך ! ,יבול (שהקול לא הי' יוצא חוץ לאהל) מפני שהקול נמוך כו'". אבל כאן הרי לא ביאר עדיין שהקול הי" נפסק וכו

ג) בכדי ליישב מה שנאמר ,את הקול" (בה"א הידיעה) הרי מספיק לומר שבא ללמדנו ש,הוא הקול ש-

נדבר עמו בסיני", ולמה מוסיף כאן יי

לומר : ,וכשמגיע לפתח הי' נפסק בו'"י שאין זה נוגע, לכאורה, לפרש"י כאן 1

ד) למה מעתיק רש"י גם תיבות ,וישמע את (הקול)" והרי לכאורה לא בא לבאר אלא תיבת ,הקול"

ב. והביאור בכ"ז:

לאחרי שרש"י מפרש שתתיבות ,וידבר אליו", באו ,למעט אהרן מן הדברות". והיינו שאהרן גם בהיותו באהל מועד לא שמע את הדברות, מתעוררת סברא לומר שמה שלא שמע אהרן את הדברות היתה לזה סיבה טבעית : הקול הי' נמוך, ולכן משה שהי' גבור כמש"נ ,ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען" יי -- ייל שכל חושיו הטבעיים היו בהתגברות (גם בערך אהרן) ושמע את הקול, משא"ב אהרן.

ועפי"ז היתה מבוארת גם הדגשת הכתוב .וישמע את הקול" (שתולה הכתוב סדר ואופן הדבור בשמיעתו של משה) -- זה שהדבור הי' ;אליו" (אל משה) לבדו (,למעט אהרן") ה"ז מפני 222 לקוטי

שרק משה הי' יכול לשמוע את הקול, ולא אהרן.

וזוהי כווגת רש"י:י באמרו ,יכול קול גמוך" (לאחרי שמפרש: ,וידבר אליו"יי), שדוקא לאחרי שידוע לנו כבר ש,וידבר אליו" בא ,למעט אהרן מן הדברות", ס"ד לומר שהקול הי' נמוך ולא הי' ביכולת אהרן לשמעו -- ,ת"ל את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני", שבודאי הי' ,קול גדול", בנ"ל.

ומכיון שכן, הרי מה שאהרן לא שמע את הקול לא הי' זה מפני סיבה טבעית, אלא שע"י נס לא הי' הקול נשמע אלא למשה::. והדגשת הכתוב היא ,וישמע את הקול", חידוש הי' בענין שרק משה שמע את הקול.

ג. אמנם לפי"ז תתעורר השאלה :

בשלמא אם חקול הי' נמוך, או עכ''יפ לא הי' גדול ביותר, מובן מה שמשה הי' צריך ליכנס לאהל מועד לשמוע את הקול:; אבל מאחר שהי' ,הקול שנדבר עמו בסיני", הרי מצד טבע הקול הי' אפשר שיהי' נשמע גם למרחוק -- מחוץ לאהל מועד (ובכ"ז הי' נשמע רק למשה -- כמו שגם באהל מועד לא הי' נשמע לאהרן עיי

נס) -- וא"כ למה הוצרך משה לבא לאהל מועד לשמוע את הקול.

וליישב שאלה זו (המתעוררת דוקא לאחרי שפירש ש,הוא הקול שנדבר עמו בסיני?) ממשיך רש"י : ,ובשמגיע לפתח הי' נפסק ולא הי' יוצא חוץ לאהל", ז.א. שמצד טבע הקול ה" אפשר שיהי' נשמע גם מחוץ לאוהל מועד, אלא ש(ע"י נס) ,כשמגיע לפתח הי' נפסק ולא הי' יוצא חוץ לאהל", ולכן הוזקק משה לבא לאהל מועד לשמוע את הקול.

ד מ,יינה של תורה" שבפרש"י :

לכאורה זה עצמו דורש ביאור: מכיון שע"פ טבע הי' הקול צ"ל נשמע למרחוק גם מחוץ לאהל מועד, למה נפסק כשהגיע לפתח (ומשום כך הוזקק משה לבוא ,אל אהל מועד לדבר אתו") ? ובפרט שהי' בזה נס מיוחד להפסיק את הקול!

בקול ,שנדבר עמו בסיני" מצינו ג"כ ענין של הפסק, אלא שהפסק זה הי' לא במקום יי כמו בקול שבמשכן, אלא בזמן'י, שלאחרי מ"ת, ,במשך היובל", נפסק הקול דמ"ת, וכמו ש- 23פרש"י יי : ,בשימשוך החיובל הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול".

וכשם שטעם הפסקת הקול דמ"ת (בזמן) מובן הוא, כי אילו הי' נמשך גם לאחרי מ"ת הי' זה שולל ענין העבודה התלוי' בבחירתם החפשית של בנ"י, כי בהגלות הקול גדול ,אנכי + הןל 39 -- אלקיך* = - אין מקום לבחירה באופן הפפכי ':,

- כן הוא גם בהפסקת הקול שבמשכן (במקום) ש;הוא הקול שנדבר עמו בסיני* *: : אילו הי' קולו ודיבורו של הקב"ה נמשך בעולם (בקביעות ובתמידות) גם מחוץ לאהל מועד, הרי אז הי' נעשה העולם כולו בבחי' אהל

מועד יי, ולא הי' מקום ואפשריות לבחירה חפשית.

ועוד: נתאווה הקב"ה להיות לו ית דירה בתחתונים ** דוקא, היינו שדוקא ,תחתון" כזה שמצ"ע אין בו (בגילוי) קולו ודיבורו של הקב"ה, ימשיכו ויגלו בו קולו ית' וייעשה ע"י עבודת האדם לדירה לו ית'.

ה ומזה ההוראה לכאו"א, שאל יאמר האדם די לי בעבודתי ב;אהל מועד" -- באהלה של תורה ** להתייחד שם עם קולו של הקב"ה*, ומה לי ולכל הנעשה מחוץ לאהל זה -- בגופי ונפה"ב וחלקי בעולם

- כי עיקר עבודתו של האדם (אף שבכאו"א יש מבחי' מרע"ה י) אינה בתוך ,אהל מועד" עצמו, כ"א ,לאמר" בכל העולם כולו מה ששמע באוה"מ ולעשות את כל העולם כולו דירה ומשכן לו ית'.

4 תנחומא פרשתנו ט