שיחה טז

216שיחה טז

פסת שני

ב"ה, י"ג אייר ה'תשל"ה שלום וברכה !

בהמשך להשקו"ט מאז עדמש"כ ונאמר בשיחות אחש"פ, תשכ"ח, בעוה*ר (כולל שמתחיל מביום הז' (ממש -- מכריזים) אחי הוא . . ויעלהו גו" (מ"א כ, לב-לג))

נשתנה המצב ואין עתה היכולת והאפשריות לשנות (ולבנות) כפי הדרוש להקרבת ק"פ וכו --

ולכן גם אין מקום שלא להיות בער"פ או בי"ד באייר קרוב לירות*ו.

ויה"ר שיקויים בעגלא דידן בלשון הרמב'ים (תשובה פ"זי ה"ה) ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין -- וגם עשיית התשובה מיד -- ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל כו' (הל' מלכים ספי"א).

בברכה

. בס"ד, משיחת אחש"פ, תשכ"ח

א ענין מיוחד בפסח -- שאינו בכל המצות התלויות בזמן -- שמי שלא עשה את הפסח במועדו -- ארבעה עשר לחודש הראשון, יכול לעשותו בארבעה עשר לחודש השני.

והנה ענינו ברוחניות הוא עבודת התשובה. וכמ"ש כ"ק מו"'ח אדמויר ':

והנה אף שבדרך הפשט תיבת ,לכם" שבכתוב קאי אדלעיל מיניי -- ,טמא גו' או בדרך רחוקה", והוא אשר זדונו היתה בזה שהי' טמא או בדרך רחוקה (וכלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר ,אַז דאָס איז געווען ברצונו"). הנה לפי ההלכה, גם כשזדונו הי' בענין הקרבת הפסח גופא (דגם כשהי' טהור ובדרך לא הי' ומ"מ חדל לעשות הפסח), כשעושה פסח בי"ד אייר, נפטר הוא 217מן הכרת :. ולא עוד -- אלא דלא מצינו בשום מקום דאם אינו מקריב קה"פ וסומך על זה שפסח שני יפטרנו -- לא יועיל לו.

ועפי"ז, מעלה בפסח שני על כללות ענין התשובה,. דהאומר אחטא ואשוב כו' אין מספיקים בידו לעשות תשובה [וי"א אשר זה דגם מה שלדעת רבי אשר עצומו של יום מכפר גם לשאינם שבים -- אכרת דיו"כ גופי' לא מכפר י, הוא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור י], ופסח שני משלים ומתקן גם איסור כרת של אי הקרבת הפסח גופא.

ב. והנה הטעם מה שענין התשובה אַז <עס איז ניטאָ קיין פּאַרפאַלען* נרמז בענין הפסח דוקא אשר דוקא פסח יש לו תשלומין הוא לפי שיציאת מצרים היא לידתם של בני ישראל, כמבואר בנבואת יחזקאל.. ולכן רצה הקב"ה אשר כל אחד ואחד -- גם מי שהזיד בראשון -- יוכל לעשות את הפסח, כי באם יחסר לו ענין הלידה י, הרי יחסר אז כל מציאותו.

וגם בענין גאולת הרשעים שאינם רוצים ליגאל (ראה בהערה שלפ"ז) -- כן הוא, וכמו שדובר כמה פעמים (וראה בארוכה לקו"ש (כרך א') ע' 252) בפירוש ;אילו הי' שם לא הי' נגאל", שדוקא ,שם", במצרים (קודם מ"ת) לא הי' נגאל, אבל בגאולה העתידה (מכיון שעכשיו הוא כבר אחרי מ"ת), יגאלו כולם, גם אותם הרשעים שלא נגאלו ממצרים. וראה בכ"ז בארוכה לקו"ש חי"א שיחה א' לפ' שמות.

ד) בי כללות הענין דיצי"מ, קשור הוא עם ענין עשיית הפסח. ולכן כללות 218ועפ"ז יובן מה שהחיוב דפסח שני הוא גם על גר שנתגייר וקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני * -- אף שאין שייך בהם הטעם דתשובה, שהרי לא הוזקקו לראשון -- כי מכיון שפסח הו"ע הלידה, זיכתה התורה גם את הגר והקטן במצוה זו, שע"י שיעשו את פסח השני ישלימו את ענין (פסת ראשון *, ענין) הלידה,

ג. אמרו רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל יי. ושאלה הלכה למעשה: כשנבנה בית המקדש בין פסח ראשון לשני יי, אם נתחייבו בעשיית פסח שני.

והנה פלוגתא דתנאי היא בירושלמי:י: ,ניתן לישראל לבנות בית הבחירה (בין פ"ר לפ"ש) כו'*. ולדעת ר' יודא -- עושין פסח שני,

ולהעיר דרך אגב, דלכאורה הי' צ"ל ,ניתן לישראל ביהב"ח" - כי הרי בית השלישי ,בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים* *י, ועד"ז במדרש תנחומא *י, בזהר ** ועוד,

אלא דהירושלמי לשיטתי' במגלה + דהגליות יבואו ויבנוהו. ויותר מפורש בויקרא רבא יי דמשיח יבנהו. וכ"פ הרמב"ם הל' מלכים *'.

ד והנה ידוע ד,במה שאנו יכולין להשוותם (בבלי וירושלמי) יש לנו 219להשוותם" אפילו בענין דפליגייי, ואפילו בפי' שיהי' רחוק קצת " -- וגם בנדו"ד י"ל דגם הבבלי ס"ל כהירושלמי *י,

אף שנפסק הדין לענין רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים (וכן לענין שליש טהורים שליש זבין ושליש טמאי מתים :י) ש,הואיל ולא עשה רוב הקהל בראשון, לא יעשו אלו המיעוט הטמאים למת את השני":. -- ומסתייע אני בכמה מהבא לקמן -- בדברי המנ"ח (מצוה שפ). עיי"ש.

דהנה לשון הגמרא ,איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני" :י ,ורובא לא מדחו לפסח שני": (ולא ,לא עבדי פסח שני"), משמע שהדיוק בזה הוא, דהא דליכא פסח שני בציבור, אינו דין בפסח שני (שהתורה לא נתנה לצבור ענין פסח שני), כי אם, דין הוא בפסח ראשון 5 (בדחיתו).

-- ונפק"מ ג"כ באם בזמן פסח ראשון היו הנדחים מעוט ולזמן פסה שני -- נעשו רוב (ע"י גרים שנתגיירו בנתיים וכיו"ב) --

ועוד דוה שנדחה -- היינו שהתורה: דוחה (ואוסרת) את עשיית הפסח מראשון לשני -- כ"ז הוא ב;איש" דוקא ולא בציבור. והוא בשני פנים: כאשר הם טמאי מתים, אין נדחים לפסח שני, ועושים את הפסח בראשון (בטומאה) יי. וכאשר הם טמאי זבים וכו', גדחים הן לגמרי מעשיית הפסח 220ואין להם תקנה בפסח שני, כי בצבור לא ישנו בפסח ראשון ענין הדחי' לפסח שני.

ואם 'כנים הדברים הנ"ל שההפרש בין יחיד לצבור הוא בענין דחי" התורה, שאין התורה דוחה צבור לפסח שני -- י"ל שאם לא עשו הצבור את הפסח מצד סיבה צדדית ::, וכמו בנדון דידן שאי עשיית הפסח בראשון הוא מפני יד האומות ולא מצד עיכוב התורה, חייבים הם בפסח שני כי בעצם הענין דפ"ש לא מצאנו מפורש חילוק בין יחיד לצבור רק בזה שאינן נדחין בפסח ראשון לפסח שני, כג"ל. ועפ"ז -- אין מחלוקת בין מסקנת הבבלי והירושלמי (ואפילו. לדעת ר' יודא). ועפ"ז יומתק ג"כ מה ש,היכא דלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד בשני", נקט הגמרא ברובן זבין דוקא, ולא כשאי עשייתן הפסח היתה מצד סיבה אחרת.

ה והנה לדעת הר"ח (וי"ג -- ר' יחיאל) דפריש *, דמקריבין קרבנות (פסח) בזמה"ז *יי, החיוב דפסח שני הוא גם אם יתמהמה ח"ו. כי אף שכולנו טמאי מתים -- לדעת ר' יודא פסח שני דוחה את חטומאה. וגם ע"פ הפסיד דפסח שני אינו דוחה את הטומאה *9, ע"ד הנ"ל יש לומר, שבנדו"ד מקריבין פסח שני גם בטימאה. כי [נוסף שלכמה דיעות, הא דפסח שני אינו דוחה טומאה הוא לפי שבא ביחיד (שהרי אין צבור נדחה לפסח שני) והיחיד אין טומאה נדחית מפניו גם בפסח ראשון "] מכיון שהטעם מה שפסח שני אינו דוחה את הטומאה הוא ,מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה", ויש לומר. שזהו דוקא כשהתורה דחתו וכהלי ,התורה חזרה עליָו לעשותו בטהרה? (אף שיל"פ -- דכל ענין פסח שני גיתן מפני שהתורה חזרה כו'). אבל היכא שלא הקריב פסח ראשון מצד סיבה צדדית עושה פסח שני גם בטומאה ''.

והנה אף שעצ"ע בכמה מהנ"ל, ובמיוחד שרבו האוסרין להקריב פסח בזמה"ז יי ודחו ראיות המתירין -- לפענ"ד יש להמנע ולא להיות בי"ד באייר

7) להעיר מהחילוק שבין נאנס בפ"ר למי שהי' טמא (רמב"ם שם פ"ה ה"ב גדרי דיחוי וכו'".

8) כפתור ופרח פ"ו. וראה שו"ת חתם סופר *ו"ד סרל"ו.

9) פסחים צה, ב. רמב"ם סוף הל' ק"פ.

0) מאירי פסחים שם. וראה גם תוס' יומא נא, א ד"ה ווחה. -- אבל מלל' הרמב"ם שם ,מה בין פ"ר לפסח שני", משמע קצת שהדין דפ"ש אינו בא בטומאה הוא גדר בפסה שני מצד עצמו (ולא מפני שבא ביחיד).

1 וולא כמ"ש המנ"ח מצוה שפ קרוב לסופו. וראה לקמן בהמכתב וסיון תשכ"ח.

2) וכ"מ בירוש' הג"ל דהקובת ק"פ תלוי' בבנית ביהב"ח. השקו"ט בזה ראה בס' שנסמנו בשד"ח כללים סוף מע' ק'. תו"ש בא (חי"ב, ע' קנ"ה).

221בתוך ט"ו מיל סמוך לירושלים *: כיון שלדעת הר"ח מפריש ישנו החיוב דפסח גם עכשיו, כנ"ל, ולדעת רבי -- שהרמב"ם פסק הלכה כמותו -- פסה שני הוא רגל בפני עצמו וחייבין עליו כרת *י, ולשיטת הראב"ד יי גם מי שהי' בי"ד בניסן בדרך רחוקה חייב כרת כשהזיד בשני אליבא דרבי. ומכש"כ שלא לנסוע לירות"ו לי"ד אייר *יי. ואפילו את"ל שאינו אלא ספק וספק ספיקא וכו *י:. וכו"כ זמן לפני פסח שני ולאחריו לראות בטוב ירושלים עיר קדשנו ומקום בית מקדשינו.

ו עפ"י הנ"ל שפסח שני הו"ע התשובה, יובן הטעם מה שאלו שנדתו מפסח ראשון לשני, יש להם הוספה על אלו שהקריבו את הפסח בי"ד בניסן. שהרי גם הם מחזייבים בט"ו בניסן בכל הדברים שבפסח ראשון, ועוד נתוסף להם הפסח שבחודש אייר. כי מכיון שבמקום שבע"ת עומדים אין צ'ג יכולים לעמוד בו *, לכן ישנה הוספה באלו שנדחו מפסח ראשון לשני -- בעלי תשובה - על אלו שהקריבו את הפסח במועדו -- צדיקים.

ויתן השי"ת, שבקרוב נזכה להנחמה ד,אנכי אנכי הוא מנחמכם"'י, ב' פעמים אנכי, שלמעלה מ;אנכי הוי' אלקיך" דמ"ת (אנכי פעם אחת) -- כמעלת הבעלי תשובה (על צדיקים) שנאמר" בהם אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (אנכי אנכי ב' פעמים) -- בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש בעגלא דידן.

. . . להערות כת"ר במכ' מג' סיון (בנוגע לפייש בשנה זו וכיו'ב -- היש ענין להיות בדרך רחוקה, כמש"כ ברשימתי), ובהקדמה ויסוד הוא בשקו"ט שלי -- שכיון שהמדובר : 1) בענין דשייך בו כרת, 2) לאידך גיסא -- שהזכרים מבני יג"ש ומעלה יהיו משך שעות אחדות בד"ר מירות"ו לאו מילתא רברבא הוא (ועאכו"כ -- שאלה שהם בלאה"כ בד"ר לא ידחקו את השעה ליכנס לירות*ו דוקא בשעות אלו), 222מסקנתי שיש ספק וס"ס וכו' בנדו"ד. ולכן אלו שבד"ר לא יעלו ומה טוב שהנמצאים בפנים -- יצאו.

- דיון בפני עצמו בנוגע לאלה שמעולם לא יצאו מירועה"ק --

ועוד להקדים -- שכש"כ וק"ו שכן הוא בנוגע לפסח ראשון (ובהוספת - נשים), וכמו שאמרתי לאלה ששאלוני אז.

וע"ס מכ' כת"ר: 1) ראשית דבר הרי ממנ"פ כו" -- המענה: (כנ"ל) בפ"ר מכש"כ שיש חשש הנ"ל, ומי שלא הי' בד"ר אז -- לתא דמזיד בזה. ובכ"ז: פשוט שאפילו למ"ד דאפילו הי' בד"ר בפ"ש בכ"ז חייב כרת על שלא עשה פ"ר (כשבמזיד), אעפ"כ אל לו להוסיף פשע בפ"ש -- ולהיות מזיד גם אז, אף שאין נפק"מ לכרת דפ"ר. 2) כשיהי' בד"ר בפ"ש -- יפטר מכרת ג"כ עכ"פ לדעת מד"א דהזיד בראשון ובד"ר בפ"ש פטור. 3) ועיקר -- כל אלו שחיו בד"ר בפייר (ובהם -- רוב האורחים) ירויחו הכל עֶ"י שיחיו בדייר בפ"ש (להספק הנ"ל).

שאלה עצומה על כל הדורות כו' -- עד לאחרי המלחמה דאשתקד, הייתה יד האומות תקיפה כו'.

דיוק ,שלי? בל' הש"ס שהתורה דחתו, ובפרט הדיוק בענין ;מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה" -- ומקשה ע"ז שהרי המנ"ח אומר שכ"ז לאו דוקא, במחכ"ת דהמנ"ח איני מחוייב לדחוק לתרץ דבריו 1) במקום דלתא דכרת 2) כשהם היפך הפי' הפשוט בש"ס. ועוד להוסיף -- שע"פ החילוק (כפשטות הל' והענין בש"ס) בין דחי' דטומאה (וד"ר) לשאר אונס, יובן מה שבכל הדוגמאות שבש"ס מפרט טמאין כו', אף שבכו"כ חי' אפ"ל אונסין וכיו"ב. ולא נצטרך לומר שכיון שבאחדים צ"ל טמאין -- נקט כן בכולהו.

כוונתי בל,השוות הבבלי והירושלמי" היינו שלא נאמר דסתמי' דהבבלי פוסק דלא כר"י. ובירוש' נשאר במחלוקת (אלא שצריך ללמוד מהכלל דיוה"ך, שכמה יוצאים מכלל זה).

הלכה פסוקה ברמב"ם כו' סתימיות לשונו כו'. הרי ידוע בכללי הרמב"ם דאינו מביא דברים הגלמדים מדיוקא וכו'. וחידוש גדול יותר ממה שכתבתי - עיין בצפע"ג (המלוקט) עה"ת בהעלותך (בענין צבור ודחיית שבת).

ואת רובע דאין בגכ"ה ומזבח בער"פ כו' -- הרי לדעת ר"י מפריש קיימינן, שלא הי' בימיו נביא לקבוע מקום המזבח וכו' -- ובכייז רצה להקריב כו'. וכבר האריכו בזה האחרונים. וז"ע אתי לידי קונטרס מיוחד לזה קרנות המזבח (ורשה, תרפ"ח) שקיבץ כל הקושיות הנ"ל וכיו"ב ומתרצם (אף שקצת דבריו -- צע"ג).

223ולהעיר -- (לכאורה) בנין המזבח (הל' ביהב"ח ספ"ב) אפ"ל במשך זמן חיוב הקרבת ק"פ ועדיין שהות להקריבו.

שאלת תם: היכן מצינו דין דייר בפ"ש ?

מענה תם: במשנה (פסחים צה, א) מה בין פה"ר לשני כו'. וברמב"ם

(סוף הל' ק"פ) ולא אשתמיט בשום מקום (שראיתי) לומר דתני ושייר ד"ר. וראה תוד"ה מה שם.

בסוף מכ' כת"ר סליחה כו' -- ג"ז לפענ"ד פשוט שאין כל מקום לבקשה זו כו', ואדרבא. וע"ד ב"מ (פד, סע"א) ורגילני לפרש מחז"ל את והב (ביתר ו לרבות) -- (ע"י שתחלתם בסופה) בסופה.

ובבמה מקומות (בכל מקום!) נמצא שהלימוד ד,אל תקרי" (קדושין ל, ב) אינו שולל הקרי שבפי', כ"א מוסיף., ותרווייהו איתנהו למסקנתו . ..

(ממכתב (תמוז 1), תשכלח)

בפו)

. . בהמשך להשקו"ט מאז -- בנוגע פסח ראשון ופסח שני וכו נזדמן לידי ספר יוסף אומץ -- שו"ת להחיד"א, בו מובא שו"ת מחתנו וכותב בפשיטות -- ובכמה ראיות -- שלפעמים הי' צבור נדחה ועושה פסח שני, ולתוס: -- בא גם בטומאה וכו', אבל לא להרמב"ם. עיי"יש (סימן וא"ו).

(ממכתב כסלו, תשכ"ט) 224בברכה להצלחה ברוחניות ובגשמיות ולבשורות טובות בכל האמור /מקום החתימה/ 226(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)