שיחה טו

210בברכה להצלחה ברוחניות ובגשמיות ולבשורות טובות בכל האמור 211לאחרי שזה רבות שמעתי אודותיו ואודות פעולותיו בכלל ובשטח החינור בפרט, נעם לי עצם העובדא לקבל מכתבו ובו ראשי פרקים מאשר עבר עליו והסתדרותו עתה.

אף שתמהתי וגם נצטערתי קצת לתוכנו, ובעיקר לרוחו החדור עצבות ועוד יותר מזה. וכותב הנני שגם תמי' בעיני, וטעמי ונימוקי בזה, אשר כיון שההשגחה העליונה העמידתו בקרן אורה, שניתנה לו האפשריות לעבוד בחינוכם הכשר של בני ישראל, הרי זוהי הוכחה ברורה שניתנו לו הכחות למלאות תפקיד הכי נעלה זה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ובמילא אין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואם רק ירצה באמת ובהחלט -- בודאי יתגבר על המכשולים והמניעות וגם על ההעלמות וההסתרים. ואפילו את"ל שהעצבות יסודה במה שְלעֶת עתה לא עלתה בידו לשפר החינוך האמור ככל הדרוש, הרי נוסף על המבואר בתניא ובכמה מקומות שבכל אופן העצבות מופרכת ואינה אלא מזיקה, הרי ידועה הוראת נשיאנו הק' טובה פעולה אחת מאלף אנחות. ובפרט שבטבע האדם שכשהוא מתאנח -- מרגיש קצת שביעת רצון שמצטער על הדבר ואין זה מוסיף מרץ בפעולות למלאות הגרעון.

מובן שבכל האמור לא לדרשא קאתינא, אלא להביע דעתי ברורה ומוחלטת, שזכות גדול ביותר הוא מה שפעולותיו הן בשטח החינוך. כי לא כל אדם זוכה לזה, ובפרט בתקופתנו זו. אלא, כי בכל הענינים דתורה ומצות, שנותנים מלמעלה היכולת והכחות ומצוים ג"כ ובחרת בחיים, אבל סו"ס על האדם להיות הבוחר מרצונו הטוב ובבחירתו החפשית. אלא שכל. אלו שהיו בכתלי ישיבת תומכי תמימים נאמר עליהם, אַ חסידישער שטיקל ברויט -- לחם -- גייט ניט פּאַרלאָרען ח"ו, ונותנים להם תוספת התעוררות וגם אי-שביעת רצון מהעדר הפעולות, ומעודדים ומחזקים אותם מזמן לזמן ע"י רמזים ולפעמים גם הוראה באצבע ובודאי כשיתבונן במה שקרה לו במשך הזמן האחרון -- ימצא כמה. הוראות ורמזים אלו. ותקותי שבמקצת עכ"פ כבר גרמו לפעולות ממשיות, ועוד יוסיף בהם -- הלוך והוסיף. . .

. . . ובמ"ש בענין הליכת כהנים על קברי צדיקים, הרי ידוע מכתב מוהרי"ל מיאנאוויטש, אחיו של רבנו הזקן -- בענין הגדר סביבות הציון בהאַדיטש. אשר נדפס בהתמים, אשר מזה מובנת גם ההוראה בהנ"ל. ומ"ש בענין מערה פרטית ומהשמועה עד"ז שהיא בקבלה, מובן שזה צריך בירור 212עַל אתר ומאנשים נאמנים. ובכ"א פשוט שחילוק יש בין הענין שמטמא לנשיא ולצדיק בזמן הקבורה לדין הליכה על הציון לאחר זמן. וכבר דשו בה רבים ...

₪795

בנוגע לניתוח הפרוסטטה, רובם ככולם של הרופאים כורתים (או מנתקים באופן אחר) כמה משבילי הזרע, ולא עוד אלא שמתחילים בזה (ניתוק השבילים) עוד קודם להניתוח עצמו ...

ועוד להוסיף, שבאם יבואו רופאים מנתחים בעדות ובפרסום שעשו הטיפול האמור בלי ניתוק שבילי הזרע והצליחו, קרוב לומר שזה ישפיע על כמה רופאים אחרים שלא ינתקו כלל. והרי אפילו משום ספק ספקא כדאי הפרסום.

= מעין האמור ובהמשך לזה, כמה וכמה מקרים ישנם שביצה אחת נמצאת שלא במקומה והרופאים מטפלים בהורדתה לכיס, ויש עוד טיפול לבחון איפה נמצאת הביצה השני' וכו', אשר לפעמים גם במקרים אלו מנתחים ואופן הניתוח לפעמים תכופות קשור באיסור דאורייתא דכרות ונתוק וכו', אף שהטיפול אפשר שייעשה באופן אחר, ובכמה מקרים באופן המותר גם לכתחילה. אלא שאין ההורים יודעים שיש כאן מקום לספק ולשאלת רב. ומה שנוגע עוד יותר הוא שכמה רבנים מורי הוראה אינם יודעים הפרטים האמורים. וגם בזה פרסום באופן מתאים בודאי שיועיל למנוע מכשול.

כל האמור הוא גם בנוגע לטיפול בשבר שבכיס. בהוספה שזה נוגע לא רק לקטנים אלא גם לגדולים וכו'.

(ממכתב כ"ג טבת, תשכ"ה) (- 2

לא נאמר ענין המס"נ מפורש בתושב"כ להיות תורה שבכתב הוא בחינת חכמה + לכאורה צע"ג דהרי מס"נ על קידוש השם הוא מ"ע מן התורה מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב, לב) ונכנסה בחשבון כל מוני המצות (ס' המצות להרמב"ם מ"ע ט. סמ"ג עשין ח. סמ"ק סי' מד. ס' החינוך רצוי ועוד) -- ודוחק גדול לחדש שיטה ולומר, דלרעיא מהימנא (זהר ח"ג צג, רע"א. ועייג"כ זח"ב צו, א) דמפרש ונקדשתי בתוך בנ"י פקודא דא לקדשא לי' בכל יומא (אמירת קדושה בכל יום), אין לימוד מפורש בתושב"כ למס"נ, ולפי סברא 213זו מדבר כאן. -- ועוד דהצ"צ בס' המצות שלו מפרש מצות קידוש השם, וכדעת כל מוני המצות הנ"ל, ואחרי ביאורו איסור חילול השם, מביא ומבאר מצות אמירת קדושה לדעת הרע"מ. משמע קצת דאין זה סותר למה שמונין קידוש השם במ"ע מה"ת. ועייג"כ רא"ש ברכות פ"ז ס"ב בהא דר"א שיחרר עבדו להשלים לעשרה משום דהוי מצוה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י דהיינו עשה דמקדשין את השם בעשרה ברבים ואפילו הוי מלתא דרבנן כגון לשמוע קדושה ברכו כו', דמזה יש ללמוד דגם למ"ד דאמירת קדושה היא מהית (בשו"ת צפנת פענח סק"מ ר"ל דזהו מחלוקת בתוספתא ברכות פ"א, י"א. ואכ"מ) אינה אלא פרט מכללות הציווי ונקדשתי. ועייג"כ בשערי קדושה להרח"ו ח"א שער ד' שכתב: מ"ע של תורה כו' לקדש את שמו יתברך במסירת נפש כו' מ"ע של תורה כשאר מפרשים וס' הזהר כו' לקדש את שמו ית' במס"נ בפסוק שמע ישראל כו' לקדש את שמו בנקדישך -- הרי בפירוש דשניהם נחשבים למ"ע מן התורה לדעת הזהר.

והנה בדוחק גדול אפשר הי' לתרץ לבאר כאן המלות ,מפורש בתושב"כ* -- מפורש בטעמה, וכמש"כ בתו"א ד"יה חייב איניש (השני צ"ט. ב) בפירוש וזייל ; ולכן לא נזכר בתורה טעם על מסירת נפש כו'. וכן הוא בלקויית פ' ויקרא ביאור ולא תשבית פ"ב. אבל מלבד שאז אין הביאור הכתוב בפנים ,דלהיות דתורה שבכתב הוא בחינת חכמה כו'" מתאים כלל, הנה בפירוש כתב בשערי אורה ד"ה וקבל היהודים פ"ח ,ולזאת אין מס"נ נכתב בתורה בשם ציווי כי ירושה היא", ובגוף כתי"ק של ד"ה יחיינו מיומים תרנ"ט : בתורה לא נאמר ציווי על מס"נ להיות כי אוּרייתא מחכמה נפקת כו'.

ולכן נ"ל, דהנה במסירת נפש, ובמצות בכלל, ישנם הציווי וטעם הציווי. ובשניהם נשתנית מצות מסירת נפש משאר המצות: הטעם על מסירת נפש לא נאמר כלל לא בתנ"ך ולא בש"ס. הציווי על מסירת נפש לא נאמר בתושב"כ כציווי בפירוש, וכמוש*נ בפסוקים שלפניו : ושמרתם גו' ועשיתם גו' ולא תחללו גו', אלא כסיפור ענין שיבוא בדרך ממילא, דע"י עשייתכם -- ונקדשתי בתוך בני ישראל גו'- ובתו"א ולקו"ת מפרש שינוי הראשון. וכאן בש"א וד"ה יחיינו מיומים מפרש שינוי השני.

עוד י"ל, בהקדים דע"פ המבואר בדא"ח במקומות הנ"ל, הנה מחולקת מ"ע דמס"נ משאר התומ"צ, דשאר התומ"צ הם ע"פ טו"ד ומס"נ היא למעלה מן הטו"ד, ובמילא -- מס"נ היא מעצמיות הנפש הבטלה לעצמיות א"ס ב"ה וירושה לנו מאבותינו משא"כ שאר התומ"צ שדי בבחינת השכל שבנפש האלקית. וא"כ קשה: א) ע"פ ביאור זה פשיטא דאין מס"נ שייך לבן נח, ובסנהדרין עד, ב. איבעיא היא ולפי פרש"י וכו' גם לא איפשטא. ב) ע"פ הנ"ל, הציווי על תומ"צ אין מספיק לחייבו למס"נ עליהם ומל' הרמב"ם הלי יסוה"ת פ"ה ה'א משמע דלולא הכתוב וחי בהם היו כל המצות ביהרג ואל יעבור. ועייג"כ תוד"ה בן (סנהדרין עד, ב), מנחת חנוך מצוה רצו ופרשת 214דרכים דרוש דרך האתרים.

ולכן נ"ל דיש במס"נ שני ענינים: א) מה שהיא פרט במצות אחרות, היינו שמקיים מצות ע"ז ג"ע וכו" וגם אם א"ל שיהרג עי"ז, בכ"ז מקיימם. -- וכיון שבכלל, ע"ז וג"ע וכו' הם ע"פ טו"ד, שייכים הם גם לב'נ. ואין להוציא בינ מחיוב קיומם במקרים בודדים, אשר כתוצאה משמירת המצוה יהרג. ובזה היא בעית הסוגיא בסנהדרין שם. ב) מה שהיא מצוה בפ"ע למס"נ על קדה"ש, וכמה אופנים בקיומה ע"י ערקתא דמסאנא, ע"י שלא תספר עמו מאחורי הגדר, או ע'"ז וג"ע ממש וכו'. וזה אין שייך כלל בב"נ. -- ואפשר יש נפ"מ בין שני הענינים לענין חיוב ברכה לקדש שמו ברבים. ואכ"מ.

-- כמה סוגים במס"נ: בשביל השכר לעוהיב או לשמה, הגוף או גם הנפש, דנה"ב דנה"א, מלמעלמ"ט או מלמטלמ"ע, אבל בכהנ"ל בדא"ח משמע דאין לתרץ בחילוקי סוגים אלו הקושיא שבתחלת הערה זו.

0/7

מאשר הנני קבלת המכ' -- בהמשך לשקו"ט בגדר קציצת אתרוג* ולולב מאילנו ע"מ לקיים בו מצות ד"מ, דלכאורה דומה הוא לעשיית סוכה,

וכדמשמע גם מהרמב"ם הל' ברכות (פי"א ה"ח) דמשווה אותם, וזל : בל מצוה כו' כיצד העושה סוכה .או לולב או שופר כו' אינו מברך בשעת עשי' אקב"ו לעשות סוכה או לולב כו', ולהירוש' דמברכין לעשות סוכה הרי מסיים שם (ברכות פ"ט ה"ג) בנוגע ללולב : אקב"ו לעשות לולב. ומזה נלמד גם להבבלי דמצוה עושה בעשייתה, אלא שברכת המצות זמנה בגמר כל מצוה. (ראה רמב"ם שם. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתרמ"א). וברמב'ים שם (ה"ט) דשהחיינו מברך בעשיית הסוכה והלולב (ודלא כטושו"ע).

ואף דבסוכה. ישנו ציווי : חה"ס תעשה לך (וכמה הלכתי ילפינן מיני)), הרי בכהנ"ל משווי לולב לסוכה. (ואפילו אם ימצא מ"ד דיחלק ביגיהם מפני הציווי בסוכה תעשה לך -- טעמא בעי מאי שנא לולב (שהרי אי"ז גזה"כ), וע'"מ ללמוד .מזה למק"א.

ולההערות : : א) דלאחר הקציצה ה"ה עץ בעלמא ואיך יברך -- כמדומה ציינתי במכ' הקודם לשבת קל, א) דכריתת עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לעשות איזמל למילה -- ה"ז מכשירי מילה, ושם (קלא, א) לולב. וכל מכשיריו

*) ספקי במכתבי הקודם היש מקום לברך על נטילת אתרוג (כשלוקח זאיז) -- ולהניל על עשיית אתרוג - מצאתי לאח"ז דמברך בנו"כ השו"ע בסו"ס תרנ"א. וידוע השקו"ט בברכת הנותן ליעף כח, ויש לחלק.

215ופרש"י כגון לקוצצו מן המחובר (וראה פרש"י סוכה מג, א).

ב) הדין דאף דלולב א"צ אגד בכ"ז צ'ל שאר המינים לפניו בעת נטילתו (שו"ע סתרנ"א סי"ב) -- אינו משנה בנדו"ד, דאת"ל שזהו מה"ת (ולאפושי מחלוקת על הרמב"ן (הובא בב"י שם)) -- הרי גם בקציצתו יהי' דין זה.

ג) דרך אגב : להשמועה בשם כו' דאף דלולב א"צ אגד -- האנוהו שע"י אגד לולב (סוכה לג, א) ה"ז ,חלק מהמצוה" -- בכיו"ב ע"י שינוי תיבה אחת במסירת שמועה מא' לב', אפ"ל שינוי תוכני. ואם אמתית כללות השמועה, לפענ"ד צ'יל דפי' חלק מנטילת הלולב (ולא חלק מהלולב -- דאז הקושיא לקנויי בשינוי מעשה (סוכה ל, ב) בעינה עומדת).

. . . הנה מה שכתבתי אודות אתרוגי קלברה, הרי ידוע שההידור בזה הוא מה שעוד מימי בעלי התוספות לקחו אתרוגים משם. וכמובא בשות חת"ס הועתק בשער הכולל (מובן שהטעמים ע"פ נסתר הוא ענין בפני עצמו), ולכן צריך להשתדל לקחת השתילים ויחורים מאותו המחוז ומה טוב מאיתה השדה משם לוקחים האתרוגים כל השנים. ומה טוב שיהי' לא מפרדס היינו חלקה הנמצאת בטפול בני אדם אלא ביער. ובודאי יש למצוא שטחים כאלו . . .

6/7

מקבל הנני ידיעות ממצב בריאותו ותקותי שנראית הטבה היום לגבי אתמול ותחי' הטבה מחר לגבי היום וכו' שהרי ציווי הקב"ה מעלין בקודש וגוף הישראלי קדוש הוא, וידועים גם כן דברי רבינו הזקן בספר תניא קדישא פרק מ'ט ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי, >

ובפרט שנמצאים אנו בימים שבין פסח לעצרת זמן מסוגל לרפואת הגוף ובריאותו, כמבואר בספרים. \

בברכת שבתא טבא ואשר במהרה נזכה כולנו לקיום היעוד בהפטרת פ' שבוע זו והכהנים הלוים וכו' שפירש האריז'ל אשר בגאולה העתידה במהרה בימינו ממש ולעתיד לבא יטלו הלוים עבודת ומעלות הכהנים באופן שהכהנים יהיו לוים והלוים יהיו כהנים. (עיין לקו"ת להאריזיל יחזקאל ובכ"מ).