ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב

187

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ונפש שוקקה לדבקה בו ית' וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות היא הסטרא אחרא ורחוקה מאור פני ה' בתכלית ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים כמאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים... ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכויות הואיל ועל־ידי זה בא לאהבה רבה זו".

וכאן הוא אומר את שני הענינים: ההתעלות של הגברא – הזדונות גורמים לכך ש"צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים", ושינוי החפצא שנגרם לזדונות "הואיל ועל־ידי זה בא לאהבה רבה...".

ההסבר לכך בדרך ההלכה הוא:

לגבי ההכשרה וההכנה לפעולה מסויימת מוצאים מספר הבדלי דינים ודרגות שונות בחשיבות ההכנה ויחסה לפעולה⁵¹.

לדוגמא – מכשירי מצוה, כיון שאי־אפשר לקיים בלעדיהם את המצוה הרי הם מקבלים חשיבות לעצמם. ולדעת רבי אליעזר⁵² "כורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל" לצורך איזמל למילה בשבת, לדעתו (רוב) מכשירי המצוה דוחין את השבת⁵³.

מעבר לכך מוצאים לדעת הירושלמי⁵⁴ לגבי ההכנה וההכשרה למצות סוכה, לולב וכדומה, ש"העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעשות⁵⁵ סוכה... העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב..."⁵⁶, וכך לגבי מזוזה, תפילין, ציצית וכדומה⁵⁷.

הערות

51. להעיר מלקו"ש חי"ב ע' 196 ואילך. וראה גם לקמן ע' 252 ואילך.
52. שבת קל, א.
53. שם קלא, א.
54. ברכות פ"ט, ה"ג.
55. החידוש בזה על דעת ר"א הנ"ל במכשירין, דלר"א הרי חשיבות המצוה שמצינו שיש בהם הוא רק בזה שדוחה שבת, ונשארו בגדר מכשירין, משא"כ להירושלמי שמברך וציונו. ואף שבסוכה י"ל דסמיך על מש"נ חה"ס תעשה (ראה טז, יג) הרי בלולב ל"נ זה. וראה לקמן הערה 57.
56. וגם להבבלי דאינו מברך בשעת עשייתן (סוכה מו, א. מנחות מב, ב. ראה תוד"ה ואלו שם (ובכ"מ בראשונים) "וחולק על הש"ס שלנו") י"ל שזהו רק בנוגע לברכה אבל גם לש"ס דילן הוי מצוה – ראה מנחות שם "וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפלין כו'" (וראה שם ע"א). וברמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ח "כל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר כו' כגון העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפלין או מזוזה", ובשו"ע אדה"ז סי' תרמ"א ס"א בסוכה: "לפי שעשייתה אינה גמר המצוה שעיקר המצוה כו'" (וראה ט"ז שם). ובסי' תרכ"ה (מרמ"א ומג"א שם): "ומצוה לתקן הסוכה ולבנותה כולה כו' מצוה הבאה לידו כו'". וראה מכות ח, א. ובפרש"י ד"ה השתא.ולהעיר מלשון הגמרא(כתובות פו, סע"א) "אבל במצות עשה" כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה כו'". וראה הערה הבאה.
57. אף שממצות הנ"ל רק בסוכה ובציצית נאמר תעשה (ראה טז, יג. שלח טו, לח. תצא כב, יב. ראה סוכה יא, א ואילך. מנחות שם. ובכ"מ) – ראה לקו"ש חי"ב ע' 214. וראה ר"ח סוכה שם, ב: קציצתן זו היא עשייתן .. לקיטתו זו היא עשייתו. ולהעיר משינוי לשון הרמב"ם בסהמ"צ: בתפילין (מ"ע י"ב יג): "שצונו להניח כו'"; בציצית (מ"ע יד) "שצוונו לעשות ציצית כו'". במזוזה (מ"ע טו) "לעשות מזוזה כו'"*.
. ובטור יו"ד ר"ס רפה "מ"ע לכתוב כו'" אבל בסוכה (מ"ע קסח) "לישב בסוכה כו'". בלולב (מ"ע קסט) "ליטול לולב כו'". וראה הלשון בהוצאת קאפאח במצות הנ"ל.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך טו ‹ ויחי ‹ שיחה ד ‹ 456 לקו"ש חי"ז ע' 187

תורת מנחם 1

ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ד' פ' תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"א לקו"ש חי"ז ע' 187

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.