186

ממון, "על־מנת שאני עני ונמצא עשיר") אינה מקודשת⁴⁵.

והתירוץ הוא "שמא הרהר (מאהבה) תשובה" כזו, שהיא גורמת רק לכך ש"נעקר עוונו מתחילתו", אך לא שזדונות נעשו לו כזכויות, שרק על דרגה זו נאמר "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד".

ויותר מכך אפשר לומר: כאשר החשש הוא ש"הרהר תשובה" בשעתא חדא ורגעא חדא, לא ייתכן שהיתה כוונה מושלמת. ולכן אין התשובה גורמת להפיכת הזדונות לזכויות, ולהיותו נעלה יותר מצדיק⁴⁶.

ההסבר לכך הוא⁴⁷: מעלתו של בעל־תשובה על־פני צדיק גמור שלא חטא מעולם, אינה רק מפני היתרון בכמות – שבנוסף לזכויותיו בצד עצמו, יש לבעל־תשובה גם את הזכויות שנעשו מהזדונות – אלא גם (ובעיקר) מפני היתרון באיכות: "זדונות נעשות לו כזכויות", זכויות באיכות שונה. ולכן "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד": אף אם יהיו לצדיק הגמור זכויות רבות ככל האפשר על־ידי עבודתו הנעלית, אין ביכולתו להגיע לעבודה החדשה, לאיכות שונה⁴⁸ של הזכויות. לכך אפשר להגיע רק על־ידי תשובה רבה הנובעת משלמות האהבה כדלעיל, וממילא – שלמות הכוונה (כדלהלן), שהיא גורמת לתיקון החטא, ולהפיכת הזדונות עצמם לזכויות.

ה. התעלות הגברא והחפצא

את הענין של שלמות האהבה והכוונה, וכיצד נהפכים הזדונות לזכויות, מסביר אדמו"ר הזקן בתניא⁵⁰, שמאכלות אסורות והדומה הם "אסורים וקשורים בידי החיצוניים לעולם ואין עולים משם... עד שיעשה^* תשובה גדולה כל־כך שזדונות נעשו לו כזכויות ממש שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא מאהבה רבה וחשיקה