שיחה ח

291שיחה ח

שו"ע רבנו סתנ"ה סעיפי טו-טז). וא"ו) הטעם שהביא שבאה"ק ת"ו אין שליטה למזלות. אין 1"ל דשייך בענין זה ביון דלא אישתמיט בשו"מ לפרש כך וסמוכות לזה מהא דרע"ק (ובודאי גם ברתיי) הרי היו בא"י ובכ"ז הוה דאיגא (שבת קנו ב וכן גם ריב"ל הי' בא"י ובכ"ז כתב אפנקסי האי מאן כו' (שם קנו, א). [דוחק גדול לומר שכתב על פנקס שלו בשביל תלמידיו שמבבל (עדמש"כ בתוס' סוכה מד, א), כמובן] > > .

מפשפטים 292, . . ובמ"ש * אודות ליל ניטל. -- אם לקיים אז מצות עונה כשמותר קודם חצות לילה. -- וזאת למודעי, אשר, א) בליל טבילה הנה, כלשון המשנת חסידים (מסכת סדר ליל פסח בסופה), אין אסור בה אלא בליל ת"ב ויוהכ"פ. ב) מיש קודם חצות לילה, הנה מובא בכ"מ שקיום מצות עונה. כדאי תמיד שתהי' אחר חצות לילה. וראה שו"ע או"ח סי' ר*מ סעיף ז' ובנ"כ שם. ג) בהנוגע לליל ניטל, אף שהעיר ע"ז לחומרא בס' דרכי חיים ושלום סי" תתכ"ה שהביא מס' זכר צדיק לברכה בשם הרה"צ כו' ממונקאטש/ אבל לא שמעתי בזה הוראה. וצ"ע יסוד הדברים להחמיר אחר חצות. אבל אין הספר זכר צדיק לברכה תחת ידי, לראות בו הטעמים. אבל דא עקא. כיון שבקיום מצות עונה נוגע קידוש המחשבה, ומחשבה פועלת ביותר, יש מקום לחשוש שיעלה במחשבתו ענין הניטל וזהו גריעותא כמובן, אפילו כשחושב בשלילת

הדבר. ואולי זהו ג"כ טעם הנ"ל > י. (ממכתב ח"י ניסן תשט*)

"7

. ג . כותב אודות מצב בריאותו, הנה ידועה הוראת תורתנו תורת חיים על הפסוק ורפא ירפא שניתנה רשות לרופא לרפאות. ובמילא צריך למלאות הוראות רופא מומחה -- במקצוע זה, אבל ביחד עם זה צריך לדעת ברור, אשר השי"ת הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ואיש פלוני וסם פלוני הם רק שלוחיו ואמצעיו. ובמילא לכל לראש צריך להיטיב ולחזק מצב הבריאות ברוחניות, שעי"ז מתחזקת הדביקות בה' אלקים שאז חיים כולכם היום בחיות גלוי' ובכל האברים. ויוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה קיום המצות בהידור ועבודת התפלה. ומובן שכל זה אפשר להעשות מבלי לנגוע בהבריאות, ודי זמן ביום לעשות בבריאות הנשמה ולעשות בבריאות הגוף. ואז יוטב גם מצב בריאותו בגשמיות. ואין לך דבר העומד בפני הרצון...

293. . . כותב אשר נמצא בבית רפואה תחת פיקוח רופאים ומתאר מצב בריאותו ומודאג הוא עד"זי

והנה בכלל ידוע אשר כל אחד ואחד צריך להיות חזק בבטחונו בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, וככל אשר יגדל הבטחון תגדל ג"כ הטבת מצב הבריאות אלא שביחד עם זה אמרה תורתנו הק' ורפא ירפא שהרופא הוא שלוחו של הרופא כל בשר להביא הרפואה להנזקק לזה, וכדי לחזק הבטחון ולהוסיף בברכת השי"ת צריך גם כן להוסיף בענינים דתורה ומצות כל אחד ואחד לפי מעמדו ומצבו, ועוד ואת שלא להסתפק בהפעולה עם עצמו אלא לעודד את הנמצאים בסביבתו שבטח יכול להשפיע עליהם באיזה מדה ולעודדם גם כן בשני הענינים יחד, בבטחון ובהוספה בתורה ומצות, ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שכשמוסיפין בבריאות רוחני או גשמי של חבירו הישראלי הרי מוסיף הקב"ה כמה פעמים ככה להמשתדל בזה והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל הנ"ל ..

. . . כותב אשר כמה רופאים מציעים לו להסיר איזה משיניו ולע"ע לא הוסכם אצלו לעשות כזה.

והנה אף דאיתא בפסחים קי"ג ע"א ולא תעקר ככא. אבל ידוע כבר שנשתנו הטבעים בהנוגע לרפואות שבש"ס. ומ"ש ששמע בזה שמועה בשם ב"ק אדמו"ר הצ"צ וכן שמעתי שמועה המספרים על הרה"ח ר' הלל מפּאַריטש שלא הי' עוקר השינים, אבל אנו אין לנו אלא מה שראינו בבית הרב שנשמעו בזה להוראות הרופאים ובפרט בנדון כת'"ר שהרופא אומר שבזה נוגע ותלוי בריאות כל הגוף.

ובימים אלו שמתחילים כבר את המצה מיכלא דאסוותא שלכן יש להיזהר מאכילת מצה ל' יום לפני הפסח הרי יומשך גם לו רפו"ק בהנ"ל וכן

\ . . להטבת מצב בריאותו ולהצלחת טפול הרפואי עליו מסכים. ובכל אופן -- בודאי הסבירו הרופא שהתייעץ אתו, שחוזק הבטחון בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות זהו מרבה במנוחת הנפש וממעט בדאגה ובודאי שישפיע להטבת הבריאות ולתוספת הצלחה בהטפול הרפואי. ואם בכלל הודיעונו חזיל דהמוח שליט על הלב בטבעו, עאכו"כ לאחרי ההתבוננות בדברי תורתגו. תורת חיים, ה' לי לא אירא, ה' רועי לא אחסר, ובפרט ע"פ המבואר בתורת החסידות בענין דהשגחה פרטית.

6." 294. . . כשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אזכירו לרפואה קרובה. וצריך להתחזק בבטחונו בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות שיחזק את בריאותו והוא וזוגתו שיחיו יגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך בריאות והרחבת הדעת, אלא שצריכים הם לחזק את ההתקשרות בהרופא כל בשר ומפליא לעשות על ידי אורח חיים מתאים לרצונו ית' אשר זהו גם כן דרך חיים המביא אושר גשמי ורוחני ולהיות חזקים בהחלטתם לגדל את ילידיהם בדרך התורה ומעשים טובים .-...

- . . קבלתי מכתבו בו מודיע ע"ד מר . . וב"ב שיחיו שיש לו מיחושים שונים וגם זוגתו אינה בקו הבריאות ומבקש ברכה עבורם.

הנה צריך להסביר להם אשר ממה"מ הקב"ה הוא הבעה"ב היחידי בעולם ומלואו והוא עצמו ית' הטוב החסד והרחמים ואנו אין לנו אלא להכין כלים מתאימים כדי להמשיך ולקבל ברכות שמים מעל, והכלים של איש ואשה מישראל הם הענינים דתורה ומצות.

וכמו שבחיים הגשמיים הנה באכילת לחם כשהוא רעב ושתיית מים בצמא, אינו נוגע ההבנה בשכל איך הלחם משקיט את הרעבון והמים מרוים את הצמא, הנה כן הוא בחיים הרוחניים שכאשר הנשמה רעבה וצמאה ללחם ומים של תורה ומצות העיקר הוא הפועל, למלאות את רעבונה וצמאונה בתורה ומצות, וכאשר עי"ז נעשית בריאה וחזקה ביותר, במילא יש לה אפשרות להבין בנקל יותר ובמשך זמן קצר יותר הענינים דתורה מצות גם בשכלו האנושי המוגבל. אבל לא להפוך הסדר להכריז נשמע (ונבין, ורק אח*כ) געשה.

וככל הדברים האלה הם בנוגע למר . . שי' אשר בטח ישלח לו השי"ת רפואה אבל הוא מצדו אין לו להתנות תנאים שבתחלה יתרפא ואח"כ בעתותיו הפנויות ישתדל להבין ההכרח דתורה ומצות ואח"כ יוסיף אומץ בלימוד התורה וקיום המצות. והוא בדוגמת חולה האומר שלא יקבל כל רפואה לחליו עד שיגמור ללמוד את חכמת הרפואה ויבין בשכלו איך סממני הרפואה פועלים להקל את חליו ורפואתו. ואדרבה ע"י לקיחת הסממנים מתחזק כח שכלו להבין בנקל ובהקדם יותר כשיתחיל ללמוד את החכמה. וכשיתחיל מר . . שי' בקיום המצות ובפרט בהנחת תפילין ובאכילת כשר, וזגתו תהי' זהירת בהנהלת הבית בכשרות ובהדלקת נרות בעש"ק וערב יו"ט וקודם הדלקת 295נרות תת[ לצדקת רבי מאיר בעל הנס -- רמבעה"ן * -- יזכם השי"ת לבשר בקרוב בשויט מהטבת בריאותם .-. . (ממכתב י"ג ניסן, תשי"ב)

,כל אחד ואחד מאנ"ש עליו החובה לזכור בכל עַת ובכל שעה כי מצות צדקת הרמבעהיין שאנו מצווים עלי' מפי כ"ק רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זיייפו היא חובת גברא של כל איש ואשה, והיא נוהגת בכל מקום ובכל זמן וקבועה לדורות, ואף ברכות הקדש . . מיועדות מפי כ"ק רבוה"ק זצוקללה"ה נבגיימ זי"ע לכל מחזיקי הצדקה המקודשת הזאת, קבועה וקימת לגצת".

בטח חרותים דברי קודש אלו על לבות אנ"ש שי', ולא באתי בזה אלא לזרז למזורזים ולהעדפה להעלות בקודש, אשר אלו שמאיזה סיבה שתה", אין עדין בביתם שופר רמבעהיין כולל חב"ד, יזדרזו להביאו ולקבעו בביתם. וכל מחזיקי שופרות הרמבעה-ן כולל חב"ד וגבאי הכולל, חבריו עושיו ומעשיו, כל אחד ואחת מהם, יוסיף אומץ בעזרתו לכולל חב"ד, בכדי שיוכל הכולל למלא תעודתו ותפקידיו מתאים לדרישת השעה.

. . . מסרו לי על דבר מצב בריאותו ואחר כן גם כן אודות תוצאות נתוח העין אשר ת"ל הי' בהצלחה, ויתן השי"ת אשר ילך מצב בריאותו הלוך וטוב ויוכל להוסיף אומץ בתורה ועבודה כי הרי היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא.

בודאי שמע ע"ד פתגם הבעש"ט אשר מכל מאורע שמזדמן עם האדם ומכל דבר שהוא רואה או שומע הרי בזה צפונה הוראה בדרכי עבודתו להשי"ת, ובפרט כשזהו מאורע עיקרי וכמו בכגון הנ"ל שמאור עיניו של אדם הוא מענינים החשובים ביותר, וכידוע גם בדיני תורתנו הנגלית. אשר לכן (לדעה אחת) פקח דוקא מחויב וזוכה בצווי בכל המצוות חי הוא וכו" וכו'. ובטח ידוע לו ג"כ לשון רזיל בהנוגע לכח הראי' שהוא מאור עיניו של אדם, וכל ענין שבדברי רז"ל הרי הוא מדוייק בתכלית כיון שאפילו תיבה 296אחת שבתורתנו הק' היא שניתנה למשה מסיני וכפסק הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'. והנה זאת התורה אדם, אשר כמו דאסתכל באורייתא וברא עלמא עולם הגדול, ה"ה גם בהנוגע להאדם שהוא הנקרא ברז'ל עולם קטן (תנחומא פ' פקודי בתחלתו, ת"ז תיקון סט' דף ק' ע"ב ועוד) ומתאים למאור עיניו של אדם הנה נמצא ג"כ בתורה המאור שבתורה וכאמור באיכה רבה בתחלתו, המאור שבה מחזירו למוטב, שהמאור שבתורה הוא הנסתר דתורה סתים דאורייתא שהוא המביא ליראתו ואהבתו ית' וכמרז'ל (שבת דף ל"א סוף ע'א) ומבואר בלקוטי תורה לרבנו הזקן סוף פרשת ויקרא, ונתגלה בדורנו האחרונים בתורת החסידות באופן שכל אחד ואחד יכול להבינה בטוב, וכמו שביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בארוכה בקונטרס לימוד החסידות. ולא לדרשה קאתינא אלא בהנוגע לפועל, שעליו להחליט בעצמו בהחלטה גמורה לקבוע שיעור בלימוד תורת החסידות מכאן ולהבא, והחלטתו זו עצמה תמהר רפואת עיניו ויוכל להביאה בפועל בקרוב.

בברכה לרפואה קרובה

בַ'/.9 297עס וואָלט געווען אַ גלייכע זאַך. מ'זאֶל בודק זיין די מזוזות אין אייער

. . . בטח ראה בשיחות ע"ד תורת החסידות. אשר מכל דבר ומאורע יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, הנחלקת לשתים: ענינים שבין אדם למקום, וענינים שבין אדם לחבירו.

ובאמת מוכרח הדבר ע"פ האמונה הישרה. אלא שתורת החסידות הדגישה. והגע עצמך : האדם מאמין, אשר: א) האלקים הוא המהווה והמנהיג היחידי של כל הבריאה. ב) האלקים הוא תכלית הטוב ומושלל מכל חסרון. ג) פשוט, אשר פעולה בלי כוונה חסרון דעת הוא בפועל. וא"כ ח"ו לייחסה למעלה. ד) פשוט, אשר אין לחלק בזה בין הפעולה גופא ובין מקרי הפעולה, היינו זמנה, מקומה -- יוצא מכ"ז, אשר אדם בעל בחירה הרואה. שומע או נודע לו ע"ד איזה ענין -- כוונה בנוגע אליו בפרט ישנה בזה. והי', אם ינצל הענין באופן שיתעלה ע"ז. היינו שיתקרב אל מנהיג העולם, כי רק 298זהו עילוי האמיתי, אזי כיון לכוונה העליונה, ובאם לאו -- הרי, לא זה בלבד שמאבד מה שנותנין לו, אלא שעוד נותן מגרעות בסדרי הבריאה, כי הביא ענין לבטלה בבריאה.

ואם בנוגע למאורע פרטי כך הוא, עאכו"כ ביחס לאומנתו ולעסקו של האדם, אשר בזה מושקע חלק הטוב מכחותיו מרצו וזמנו.

והנה באומנות הרקחות -- כמה הוראות כלליות ישנן בעבודת האדם. ולא אתעכב בזה אלא על שתיים מהן:

א) תיכף לכניסה לחנות רקח טוב, ונראה המון הרפואות והסממנים אשר בהם ימצאו חיזוק ורפואה לכמה מיני חולים, ואפילו להמסוכנים ביותר -- בודאי שזה מעורר, ובצדק, התפעלות אצל הרואה המבין.

אבל על הרקח להסביר לו, ובעיקר להסביר לעצמו, שאין כל זה אלא הכנה להכשר דבר בלבד, וכדי שיתרפא החולה -- צ"ל שני דברים עיקריים: א) מומחה צריך להורות איזה סם פרטי ובאיזה אופן -- מתאים לחולי פרטי זה. ב) גם זה אינו מספיק עדיין כי החולה צריך לקחת את הסם בפועל.

הנמשל מהו: -- כל אחד מבנ"י שלוחו של ממה"מ הקב"ה הוא, אשר ניתן לו חלק בעולם שעליו לרפאותו ולתקנו. וגם ניתנו לו הסממנים והענינים הדרושים בזה. אבל כ"ז אינו אלא הכנה בלבד, כי זקוק הוא עדיין להוראת מומחה באיזה מהסממנים שלו ישתמש לתיקון חלקו ולתיקון עצמו היום, באיזה מחר וכו'. ובאם לאו -- הרי עלול הוא לסכן תחת לתקן. ולנתוץ תחת לבנות.

- (וישנם אומרים: הרי כל העדה כולם קדושים וגם אני בתוכם, ואעיין בעצמי בשולחן ערוך ואדע את המעשה אשר עלי לעשות -- הן בנוגע לעצמי הן בנוגע לתפקידי בעולם,

התוצאות מזה מובנות ע"י המשל, למה הדבר דומה, לאדם שלמד קרוא, ויקנה ספרי חכמת הרפואה וכלי הרופאים -- ויתחיל לרפאות חולים). --

ואח"ז צריך עדיין לבא העיקר, היינו העבודה בפועל. כי אף שבתלמוד גדול הוא, וגם מכבד ומוקיר את הרופא מומחה, והסממנים מוכנים אצלו כתבנית וציווי הרופא בדיוק -- הנה אם אינם לוקחים בפו"מ, עדיין גם לא התחיל ברפואה. ואף שיש אצלו כמה תירוצים: שאין העת מוכשר. אין המקום מתאים, אין הוא בעל השפעה כדבעי וכיו"ב -- הרי כ" נוגע רק לענין שכר ועונש, לדעת אם מזיד הוא, שוגג או אנוס דרחמנא פטרי" - אבל החולי שלו נשאר בתוקפו. וכיון, שבלי ספק. הכוונה היא שילך ויבריא -- על כרחך צ"ל שטועה הוא בטענותיו, ועצת היצר באמצע.

ב) בכניסה לפנים החנות, נראה מחלקה שעלי' כתוב כי סמי מות בה וצריכה זהירות. ולכאורה. מה לסם מות במקום המיוחד לסמי רפואה וחיזוקי אלא שמבין יודע. שמה שהוא סם המות לבריא, בתנאים רגילים.

299בכמות רגילה -- הנה לפעמים, זהו התרופה היחידה להציל את החולה, ובתנאים יוצאים מן הכלל, בכמות קטנה.

הנמשל מהו: -- דוגמא בין אדם לחבירו: התורה תורת חסד היא וכל דרכי' נועם ושלום. ואף עפ'כ מצוה היא: אם קרוא אתה לחברך ויש חשש בכשרות ביתו -- אסור לך לאכול מסעודתו אף שיתבייש עי"ז ברבים. ואם מעשן חבירו בשבת ויש זיק של תקוה שאם תמחה בידו פעם אחר פעם ותרעים עליו כדי נזיפה והכאה יחדל מזה -- מחויב אתה לעשות זה,

אם רואה אתה קבוצה המנהלים את המושפעים מהם ובפרט בחיי חנוך ללא אמונה בה' תורה ומצוותיו -- עליך החובה למחות בכל יכלתך ולהודיע, שאף שמצילים הם גוף המחונך על ידם לחיי שעה, מאבדים הם את נשמתו מחיי עולם, ורוצים להורידו לשאול תחתית. ומצוה של פקוח נפשות להציל את הילדים מהם בכל האמצעים ע"י גניבה גזילה וכו

והנה המוח יתמה: הנני איש מנומס, גם עפ"י ההלכה דרך ארץ קדמה לתורה. ואיך אעשה כנ"ל. איך אגנוב ילדים שהוא נגד חוק המדינה, אפגין בחוץ נגד חילול שבת של איש פלוני ואלבין פניו ברבים. וכו',

וע"ז הוא המענה -- כ"ז לבריאים סם המות הוא, אבל בחולי מסוכן פלוני -- זהו התרופה היחידית להצילו ממות לחיים.

ודוגמא בין אדם למקום, בדקות : יש מתאוננים על החסידים שמאריכים בלמוד החסידות קודם התפלה, בהתבוננות קודם התפלה, ובנתיים מאחרים זמן ק"ש ותפלה.

וע"ז הוא המענה -- לבריאים דבר המזיק הוא, אבל לחולי הנפש, אי אפשר באופן אחר, כי באם לאו יתפלל רק בשפתיו ולא בלבו ותהי' תפלתו בטלה הוא פסולה (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ו. שו"ע רבנו הזקן חלק או"ח סימן צ"ת. קונטרס אחרון בתניא ד"ה להבין מ"ש בשער היחודים).

אלא שכמו במשל -- צריך בכ"ז זהירות יתרה, שתהי' הכמות לא יותר מן המדה, ע"פ ציווי רופא מומחה וכו', כמובן . . .

. . . ומובן גודל ערך הגמ"ח גם מזה ששלשת האבות, שאברהם הוא בקו הגמ"ח ויצחק קו העבודה ויעקב יושב אוהלים תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, הנה הראשון בהם הענין דגמ'ח. אברהם הגדול בענקים, ויה"ר מהשי"ת אשר ע"י שנדבק בדרכיו שמה הוא גמ'ח אף אתה גמ"ח הנה נזכה לקבל את התורה, תורת חסד, בשמחה ובפנימיות . ..

(ממכתב ג' סיון, תשי"ב)

₪79 300ב*ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אם כסף תלוה את עמי, שנת השמיטה, ה'תשל"ג. ברוקלין. נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת ה' עליהם יחיו שלום וברכה !

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר ,מתכוננים לסדר המלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח" במוצש"ק פ' משפטים --

ויה"ר שתהא בשטומו"צ

ובפרט אשר השנה, ה"ה שנה השביעית עלי' נאמר שבת שבתון יהי לארץ שבת להי,

וביחוד מתאים לקביעות המיוחדת בשנת שמיטה ח -- שראש השנה חל להיות בשבת, וכן -- ,ראש השנה לדא"ח", יום ההסתלקות-הילולא של נשיא דורנו (הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר) ועוד,

שהרי שבת מדגישה ענין הגמ"ח וכמחזיל שבנוגע לשבת אמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע, וּשבת עצמה ה"ה גומלת חסד (ח"ס דלי"ת לי' מגרמי' כלום) לכנס"י, וכידוע בפי' מרז"ל שמש בשבת צדקה לעניים. ומרומז ג"כ בהציווי דתורתנו תורת אמת: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואין אדם 301יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע א' אלא יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשוי (בששת הימים),

ותחליט האסיפה להרחיב הפעולות דגמ"ח ויקיימו ההחלטות מתוך הרחבה ועונג,

הפעולות דגמ"ח שהיא מן הקצה אל הקצה (בין בממוגו כו" בין לעשירים בו),

וכהציווי להלך אחר מדותיו שמהם: וצדקתך אלקים עד מרום ג" ומתהומות הארץ גו',

וגדולה צדקה (ובפרט במעלה העליונה שבה -- גמ"ח) שמקרבת את הגאולה, גאולתנו עלי' נאמר בשובה ונחת תושעון.

וככה בסופו. (בוי יכו

ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אם כסף תלוה את עמי, שנת הקהל. ה' תשל"ד. ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת ה' עליהם יחיו שלום וברכה !

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר ,מתכוננים לסדר המלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח" במוצש"ק פ' משפטים --

ויה*ר שתהא בשטומו"צ

וצדקה דלמעלה.

302ובפרט אשר השנה ה"ה שנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך גר,

וה"ז מפעולות ותוצאות גמ*ח -- שמביאה לידי אחוה ושלום ושייכת (ומאחדת ופועלת) בגופו ובממונו בעניים ובעשירים, ועאכו"כ הטיפול (שהוא גמ"ח) בטף עליו נאמר עושה צדקה בכל עת.

ויתרה מזו -- עי*ז שמה הקב"ה גמ"ח אף בנ"י גמ'יח היה (על הסדר מלמטלמ"ע): הולך בדרכיו, מדבק בדרכיו, הולך אחר מדותיו ועד שמדבק במדותיו,

וכמבואר בכ"מ החילוק בין הליכה (פעולה) ודבקות ובין דרכיו ומדותיו (ספירות).

ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל

ועד שיהא נראה ב;הבפועל* -- ההליכה בדרכיו ועד לדביקות במדותיו

ומעולם קטן זה האדם יומשך כן בכל העולם כולו, מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, וימלא כבודו את כל הארץ.

303ב"ה. יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אם כסף תלוה את עמי, ה'תשליה. ברוקלין, 1. י. הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת ה' עליהם יחיו שלום וברכה !

בנועם קבלתי מכתבם דו"ח, ובסיומו -- מבשר טוב בנוגע להמלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח ,שתתקיים אי"ה במוצש"ק פ' משפטים הבעליט",

ויה"יר שתתקיים בשטומו"צ

והרי חסד -- ע"י העולם נברא עומד וקיים וכמש"נ: עולם חסד יבנה, וחסד הוא ,יומם דאזיל עם כולהו יומין". כל הששת ימי בראשית -- ההולכים ונשנים מידי שבוע בשבוע, כל ימי עולם.

ומעולם כפשוטו -- לעולם קטן זה האדם, אמחז"ל : חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים, ובנ"י הם גומלי חסדים בני גומלח,

ועד"ז גם התורה -- עלי' נאמר: זאת התורה אדם -- תחלתה גמ'ה וסופה גמ"ח.

ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל, ויה"ר שיהי' אך טוב 304לישראל, כי כל אחד ואחת מבנ"י עושה חיל והגמ"ח יהי' לעשירים אלא שצריכים לזה לפי שעה,

וכיז יקרב וימהר ההבטחה -- בוא היום שהקב"ה גומל חסדו לזרעו של יצחק ועושה סעודה לצדיקים, ועפמש"נ -- ועמך כולם צדיקים.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכהנ"ל

₪70

. . . נתקבל מכתבו בצרוף דולר אחד, ומתאונן על אשר מעיקים בשלוח ספרים וכו',

והנה לא היתה כלל כוונה להעיק וידוע מארז"ל (חולין ז, ב) ישראל קדושים הן יש רוצה כו' -- וכמו שכתוב בפירוש במכתב הנשלח ע"ד הספר אשר כל אחד יכול להחזיר הספר אם מאיזה טעם שיהי' (עיין סוטה מד, א. לפיכך תלתה תורה כו') אינו רוצה בו.

ומוסג'"פ הדולר חזרה, עפמ"ש בחולין שם. הקונטרס ,ומעין" אינו צריך להחזיר לנו וישאר אצלו -- ולכמה אנשים נשלח הוא מבלי כל דררא דממונא -- ובטוח אני אשר אם יעיין בו ימצא בו דברי תפץ וכו' ולא להסכמתי הספר זקוק.

והנה ביותר נפלאתי על מכתב כת"ר, כי ראיתיו מציין - לענין שילוח הספרים -- לקרא ולשו"ע חו"מ סי' צ"ז, וכנראה כוונתו לסעיף ב' וזיל שם אסור לנגוש את הלוה לפרוע כשיודע שאין לו ואפילו להראות לו אסור מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע.

ובאשר נגע בענין דינא, ולפעניד דבריו תמוהין ראיתי להאריך קצת בבירור הדבר. והתמי' בדבריו היא מכמה טעמים:

א) קרא -- דלא תהי' לו כנשה -- והשו"ע הוא דוקא כשיודע שאין לו, וכלי הש"ס והפוסקים.

ואם המלוה מסופק אם יש ללוה, אם שייך בזה לומר סד"א לחומרא כבר העיר במנחת חנוך (מצוה סז) דמלשון השו"ע (חו"מ סצ"ז ס"ב) משמע דאין כאן איסור כלל, ועיי"ש טעמי' דמסתבר, ועל אחת כו"כ בנדון דידן,

ב) מה שתמוה עוד יותר במה שציין לדין דאסור לנגוש כו' הוא דדין זה לא נאמר אלא בלוה ומלוה.

305והחילוק פשוט: הן מצד הנוגש -- דעבד לוה לאיש מלוה (עיין רמב"ן עה"ת שמות כב, כד) וע"ז נאמר הרכבת אנוש (ב"מ עה, ב)

ויש לצרף גם הא דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ע"פ פיי רש"י (ב"ק קז, א) שהוא מפני שעושה לו טובה דזה שייך גם להנגישה והכלימה --

הן מצד הענין -- דמחוייב לשלם לו -- משא'כ בנדון דידן דלא שייך כל זה, ופשוט.

ולא עוד אלא אפילו אצדקה דיש כאן מצוה -- אף שאין החיוב בזה כמו החיוב דפרע'ח, דשם גם אם אין ידו משגת בכ"ז יש עליו החיוב גם בשעה זו, משא"כ בצדקה דאינו חייב בצדקה אם אין לו פרנסה -- עין טוש"ע יו"ד ר"ס רמ"ו וסי' רנ"א ואכ"מ -- אבל בצדקה דאין הענין דעבד לוה גו' לא קאי אצדקה הדין דלא תהי' לו כנושה, וכדאי' בב*ב (חי ב) דהוצרכו לקרא דופקדתי על כל לוחציו, ואינו אלא מדברי קבלה, ולא דאורייתא, וגם האיסור זה בצדקה אינו אלא כשתובעו, וכמ"ש הרמב"ם הלי מתנות עניים פ"ז הי"א, והועתק בשו"ע יו"ד רמ"ח ס"ז, משא"כ בלוה דאפילן להראות לו אסור,

ועפי"ז מובן בפשיטות הא דירוש' הוריות (פ"ג ה"ד) מעשה בי' ר"א כו' וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לו לביתו כו' דלכאורה קשה הם לא היו צריכים להראות לפניו, דמדסיים שם ונתפללו עליו משמע דידעו דירד מגכסיו.

ויש לדחות דאולי לא ידעו דאין ידו משגת כלל ובפרט לגירסת דב"ר פ"ד ס'ח דאיתא שם א"ל התפללו עלי, אבל מל' הפוסקים הדין ברור דאינו אלא בתובעו וכ"ש בנדון דמכירה, ועאכו"כ כשמודיעין מתחלה שבידו שלא לקנות.

ג) בכמה מקומות בש"ס ופוסקים מוכח. דאחד מדרכי מכירת סחורה הי' ע"י שהיו מחזרים בבתים עם סחורתם (ב"ב כב. א ועוד) ואין פוצה פה ומפקפק כלל וכלל, ועאכו"כ כשהוא ע"י כתב המוכר ולא ע'"י פיו דאז קל יותר להשיב פניו, דאין מקום כלל לפקפוקים . ..

. . . צריך הי' להסבירו תורת הבעש"ט -- הועתקה בהיום יום לכ"ח שבט -- על הכתוב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו גו' עזב תעזב עמו, ולהסבירו העיקר שבעבודת ה' -- שאי אפשר לחפש דרכים חדשים והנהגות חדשות בה בשעה שנשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע סללו דרך המלך המובילה את האדם ומקרבתו בכל יום ויום יותר למלך מה"מ הקב"ה, וכבר ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. אשר היצה"ר הוא 8 קלוגינקער ובא לכאו"א בטענות המתאימות למצבו,. עד 306שלפעמים מתלבש באיצטלא של יראת שמים ואפילו של חסיד, והבחינה בזה היא ההשפעה על הבפועל. ובמילא אם ההגהגה מבלבלת לבריאות הגוף, שבמילא מבלבל וממעט בעבודת השי"ת, מקורו הוא בלתי טהור. והשי"ת יצליחו למצוא האותיות המתאימות להסבירו את כל הנ"ל > ..

307. . . שואל בענין ההנהגות ביו"ט שני של גליות ולפלא קצת שהרי שאלה היא למורה הוראה. אבל מכיון ששאל אשיב לו כי ראיתי נוהגים כמו בן א"י. כיון שב"ב נמצאים בארה"ק וא"כ דעתו לחזור. אבל צריך ליזהר שלא יהא בפרהסיא, והוא דלא כמוש"כ בשער הכולל בתחילתו.

וזאת למודעי שלא שמעתי הוראה זו בפירוש מכ"ק מו"ח אדמו"ר. אבל ראיתי כמה אנשים מאה"ק הבאים לחצרות קדשו שנהגו כן והי' זה בידיעתו . . .

(ממכתב יא ניסן ה'תשי"א) ₪7

. . . בן ארץ ישראל שנסע עם ב"ב לחו"ל, איך ינהג בהנוגע ליו"ט שני של גליות1

מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק תי נוהג כמנהג ארץ ישראל ומובן שהנ"ל הוא אפי' באם קס"ד לחזר לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, הנה מאי קמ"ל) .-. .

. . . במה שהעיר בשו"ע לאדה"ז חאו"ח סקכ"ח ס"י דס"ל דכשהייתה עבודה בבכורות -- ה"ז גם בבכור לאב בלבד.

מנ"ל הא, והרי לא מצינו קדושה אלא בפטר רחם.

ומחוורתא מכל -- דמקורו הוא מסתמות ל' המשנה (זבחים קיב, ב) ועבודה בבכורות. וכ"ה בתרגומים לשמות כד, ה. (וצע"ק מבכורות -- ד, ב - דמקשר זה עם מש"ג קדש לי כל בכור דבפטר רחם קאי. וי"ל).

ב) בב"ר (פצ"ח, ד) בראובן דהכהונה הייתה שלו וכשחטא ניתנה ללוי. וא"ת דתליא בפטר רחם -- ה"ה גם של דן גד ויוסף. ועוד למה ניטלה מהם. ולהעיר שפ"פ התנחומא ותרגום ירושלמי (שם) ,כהונה גדולה" י"ל דא"א בשנים.

ג) רבעה"ת (בס' הדר זקנים) ר"פ תולדות עה"פ ויעקב נתן. דבעד הירושה נתן יעקב לעשו ממון רב. ומכרה כיום הוא בנוגע לעבודה ,וא"ת היאך רימה יעקב כו' וי"ל דמן הדין הי' יעקב בכור כו' טפה ראשונה" -- והרי פטר רחם הי' עשו. -- ובכ"ז הי' זקוק למכירת עשו, דמי יאמינו שהי' טפה ראשונה, דהי' בזה פלא גדול (בחיי ס"פ תולדות. וראה יבמות צח. רע"א).

ורבעה"ת פליג בזה על מדרש שהובא בפרש"י שם עה"פ ואחרי כן.

ד) במדב"ר פ"ד, ח משמע דעבודה בבכורות פי' גדולים וחשובים, ול"ד בכור, ועאכו"כ שאין בדוקא פטר רחם.

308ובכל אופן לכאורה צע'ג מאוה"ת להצ"צ בראשית (שמג, ב ואילך, קנז, א. קסו, א). ואולי אפ"ל דבאוה"ת מפרש לדעת המדרש שברש"י הג"ל.

להעיר גם מקה"ע בירושלמי מגילה (פ"א, הי"א). ס' הגלגולים פכ'ג, לד.

א דר

.. . ואסיים בדברי התעוררות מענינא דיומא הוא אחד באדר:

אמרז"ל (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, ויש לבאר שייכות ב' הענינים בעבודת האדם לקונו בימים האלו דעקבתא דמשיחא:

דהנה אמרז"ל (ר"ה יא, א) אר"י בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל.

וקי"ל כר"י דהגאולה היא בניסן, ע"פ הכלל דר"א ור"י הלכה כריי, כדאיתא בס' כללי הש"ס, ועיג'כ פרשיי ותוס' ר"ה (יב, א) על מרז*ל למבול כר"א, דכתבו דמדמונין לתקופות כר"י הרי דכר"י ס"ל כו'. ובתוד"ה כמאן (ר"ה כז, א) תימא הא קימ"ל כר"י כו

ואפילו לר"א דבתשרי נגאלין, ניסן הוא חדש הגאולה כי בו יצי"מ, הגאולה שלימה הראשונה,

והנה כמו שבגאולת מצרים חפשו רז"ל כמה טעמים ודברים שבזכותם נגאלו אבותינו (יעויין סוטה יא. ב. שמ"ר פ'א ועוד) עאכו"כ אשר אח"כ שמפני חטאינו גלינו מארצינו, צ"ל מתחלה תקון המעוות חיינו הסרת סיבת הגלות, ואח"כ תבוא הגאולה, וכדאיתא בסנה' (צז, ב) רא"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' רי'א אם אין עושין תשובה כו' מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה, הרי דלכ"ע תהי' התשובה קודמת לגאולה.

והנה בגלות זה, שהוא גלות האחרון, הרי מלבד שצריך הוא% - הגלות -- לתקן ענין הפרטי שע"י בא, שע"ז ארז"ל (יומא ט, ב) מקדש מפ'מ חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, הנה ע"י העבודה בזמן הגלות דעתה יהי' גמר הבירורים. וכמרומז במרז"ל (סנה' צח, א) אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב, שלא יהי' עוד תערובות טו"ר, אשר ההתחלה לתערובות זו הי' חטא עה"ד טו"ר.

וזהו רמז המשנה דתחלת שקלים: באחד באדר; אשר חדש אדר הא הקדמה והכנה לחדש הגאולה הוא ניסן -- (יעוין רש"י ד"ה משנכנס אדר תענית כט, א -- שפי' ימי נסים היו לישראל פורים ופסח) וידוע אשר יום הראש חדש -- אחד באדר -- הוא ראש וכולל כל החדש, שלכן מתפללים