שיחה ט

308שיחה ט

ובכל אופן לכאורה צע'ג מאוה"ת להצ"צ בראשית (שמג, ב ואילך, קנז, א. קסו, א). ואולי אפ"ל דבאוה"ת מפרש לדעת המדרש שברש"י הג"ל.

להעיר גם מקה"ע בירושלמי מגילה (פ"א, הי"א). ס' הגלגולים פכ'ג, לד.

א דר

.. . ואסיים בדברי התעוררות מענינא דיומא הוא אחד באדר:

אמרז"ל (שקלים פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, ויש לבאר שייכות ב' הענינים בעבודת האדם לקונו בימים האלו דעקבתא דמשיחא:

דהנה אמרז"ל (ר"ה יא, א) אר"י בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל.

וקי"ל כר"י דהגאולה היא בניסן, ע"פ הכלל דר"א ור"י הלכה כריי, כדאיתא בס' כללי הש"ס, ועיג'כ פרשיי ותוס' ר"ה (יב, א) על מרז*ל למבול כר"א, דכתבו דמדמונין לתקופות כר"י הרי דכר"י ס"ל כו'. ובתוד"ה כמאן (ר"ה כז, א) תימא הא קימ"ל כר"י כו

ואפילו לר"א דבתשרי נגאלין, ניסן הוא חדש הגאולה כי בו יצי"מ, הגאולה שלימה הראשונה,

והנה כמו שבגאולת מצרים חפשו רז"ל כמה טעמים ודברים שבזכותם נגאלו אבותינו (יעויין סוטה יא. ב. שמ"ר פ'א ועוד) עאכו"כ אשר אח"כ שמפני חטאינו גלינו מארצינו, צ"ל מתחלה תקון המעוות חיינו הסרת סיבת הגלות, ואח"כ תבוא הגאולה, וכדאיתא בסנה' (צז, ב) רא"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' רי'א אם אין עושין תשובה כו' מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה, הרי דלכ"ע תהי' התשובה קודמת לגאולה.

והנה בגלות זה, שהוא גלות האחרון, הרי מלבד שצריך הוא% - הגלות -- לתקן ענין הפרטי שע"י בא, שע"ז ארז"ל (יומא ט, ב) מקדש מפ'מ חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם, הנה ע"י העבודה בזמן הגלות דעתה יהי' גמר הבירורים. וכמרומז במרז"ל (סנה' צח, א) אין ב"ד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב, שלא יהי' עוד תערובות טו"ר, אשר ההתחלה לתערובות זו הי' חטא עה"ד טו"ר.

וזהו רמז המשנה דתחלת שקלים: באחד באדר; אשר חדש אדר הא הקדמה והכנה לחדש הגאולה הוא ניסן -- (יעוין רש"י ד"ה משנכנס אדר תענית כט, א -- שפי' ימי נסים היו לישראל פורים ופסח) וידוע אשר יום הראש חדש -- אחד באדר -- הוא ראש וכולל כל החדש, שלכן מתפללים 309אז חדש עלינו את החדש הזה כו', ולכן באחד באדר מכריזין ב*ד על כללות העבודה דחדש זה שהיא ההכנה להגאולה, ושני ענינים בהכנה זו : על השקלים, שכל בנ"י משתווין -- העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט -- ומתכללים -- בהשתתפות כולם יחד -- בקומה שלימה להקריב קרבן לד', שנעשים כולם אגודה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים, שזהו תקון ענין הפרטי דסבת גלות זה. שהוא שנאת חנם כנ"ל.

ועוד זאת מכריזין על הכלאים, שהקליפה והסט"א שהיא צד אחר והפך בתכלית מצד הקדושה, ואין לך כלאים מין בשאינו מינו כתערובות טו"ר, הנה צריך לעקר ולשרש אחריי

וע"י עבודה זו מתקיים ג"כ מרז"ל (תענית כט, א) משנכנס אדר -- היינו תיכף מראש חדש -- מרבין (ל' ציווי וגם ל' הבטחה) בשמחה.

והשי"ת יזכנו ב"ב אשר לכל בנ"י יהי' אורה ושמחה וששון ויקר.

. . . ומגלגלין זכות ליומין זכאין, ימי חדש אדר, אשר נצטווינו בתורתנו הק' תורת חיים, להרבות בשמחה, ובפרט בנקודה התיכונה. ימי הפורים (אשר זה עתה באנו מהם), אשר חייב אינש לבסומי עד דלא ידעי

והרי ככל ימי עַת רצון -- גם עניני ימים האמורים צ"ל נמשכים בימים וזמנים שלאחריהם באופן שתהא פעולתם ניכרת בהבפועל. וכדבר משנה: המעשה הוא העיקר,

ומכיון שנצטווינו על זה. הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ובודאי אשר מלמעלה נעשה כל הדרוש ונמשך טוב הנראה והנגלה (ופשיטא להסיר כל ההעלמות והסתרים) בכדי שתהי' השמחה -- בימים הנ"ל -- בריבוי ועד דלא ידע, ויהא רישומם ניכר לאחר זה כנ"ל וימשיכו ברכות השי"ת ;: הטוב בריבוי, החסד בריבוי וכו' וכמו שנמנו ע"י רז"ל במדרש רבה בחותם אסתר רבה,

(ממכתב טו*ב אדר תשי"ח)

6/7

\ . . כותב ר"פ מהענינים הפעולות וההתועדויות בתוככי אנ"ש וחביד, ובודאי ימשיך בזה כסיום וחותם מכתבו,

ויהי רצון שבכל הנ"ל תהי' הליכה מחיל אל חיל ועד לופרצת זגו', ויבשר טוב בזה וכמובן גם בעניניו הפרטים, אשר הא בהא תליא,

והרי נמצאים אנו בער"ח אדר, אשר על כולו נאמר והחדש אשר 310נהפך (כל ענינים בלתי רצוים) לשמחה ליום טוב, והרי הימים האלו (כשהם) נזכרים (ה"ה גם) ונעשים, וק"ל ...+ (ממכתב כו' שבט תש*כ)

6.77

. . . ויהי רצון אשר יבשר טוב בענינים הכללים ובענינים הפרטים גם יחד, אשר הא בהא תליא.

ובפרט אשר נמצאים אנו בחדש אדר, חדש ההצלחה לבני ישראל ועניניהם בטוב הנראה והנגלה, וכידוע המעלה דפורים לגבי חנוכה (ראה ט"ז לשו"ע או"ח סי' עת"ר סק"ג, הקדמה לשערי אורה) הרי גם בהנ"ל יהיי

עד למטה מעשרה טפחים, מנפש ועד בשר ... (ממכתב יב' אדר תש"כ)

6/7

ב"ה, מוצאי שבת. ב' דר"ח אדר ראשון שנה השביעית, ה'תשל"ג.

... כבר נדבר כמה פעמים במשך השנה ע"ד נקודה המיוחדת של שנה זז -- שתוכנה וכמה מעניני: קשורים ביום השבת :

כל השנה כולה -- שנה השביעית -- עלי' נאמר שבת שבתון יהי" לארץ שבת להוי',

ראש השנה, שבו נידונים ונקבעים מאורעות כל ימי השנה - חל להיות בשבת,

ר"ה לדא"ח אשר הנחילונו אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל -- יט כסלו -- חל להיות בשבת,

= יום הסתלקות של נשיא דורנו -- כ"ק מו"ח אדמו"ר -- יו"ד שבט - חל להיות בשבת,

מוצאי שבת: ראה טושו"ע או"ח ס"ש שבמוצ"ש מלוין את (היינו שנמצאים ) השבת.

אזר ראשון: ע"ד הקבלה -- ואה ליקוטי לוי יצחק למג"א (צט, א).

כבר נזבר: ראה ג"כ המכתבים לר"ה ודוא"ו בתשרי, תשליג*.

עלי' נאמר . . שבת להו": בהר כה, ד. ובפרש"י (שם, ב) כשם שנאמר בשבת בראשית, וראה טעהמ"צ להאריז"ל פ' בהר ובמקומות המקבילים.

יהי לָארֶץ : כנס"י (ראה כתבי האֶריז"ל שם) מקור נש"י (תו"א בתחלתן ן סיפ שמות וְעָוּך). וְרְאה תורת הבעש"ט ה"פ כי תהין אתם ארץ חפץ (היום יום, יז אייר).

נידונים [נקבעים : כִיחס הראש לכל האברום. וראה לקו"ת ד"ה והי גו בשופר גדול.

רה = , זיל : מכתב כ"ק אדניע (מבוא לקונטרס ומעין ע' יז),

יום הטתֶלקות : ראה אגה"ק סי' כח: מתגלה ומאיר כו' בעת פטירתו כו' ופועל ישועות בקרב הארץ. וראה סידור סו"ה אתה הצבת וסריה עד הגל.

₪ נדפסו בלקו"ש חיט ע' 471 ואילך, המו"ל, 311ובהיותה שנה מעוברת -- הרי ראש ותחלת חדש העבור -- חל להיות בשבת.

והנה ענין העיבור בכללותו -- שעל ידו משלימים את החסר (במספר הימים -- ביחס לשנת החמה) במשך שנים שעברו וגם מוסיפים כמה ימים על ימי שנת החמה,

ענין יום השבת הוא -- מנוחה ועונג וכמש"נ וקראת לשבת עונג וכל פעולות האדם בו ועניניו ה"ה מתוך עונג ובאופן דעונג.

ויה"ר שכהנ"ל יעורר את כאו"א, בתוככי כלל ישראל, ועד שיצליח למלאות את כל החסר במשך כל ימי חייו ולהשלימו ולהוסיף עליו, הלוך והוסיף ואור

וע"פ הציווי להלך אחר מדותיו של הקב"ה שמהם: וצדקתך אלקים עד מרום גו' ומתהומות הארץ גו',

להאיךר בעניני מרום (תומ"צ) ובעניני תהום (עוה"ז הגשמי והחומרי ממש שאין תחתון למטה ממנ),

ולעשות כ"ז מתוך מנוחה ועונג אמתיים,י 312עדי נזכה בקרוב ממש לגאולה האמתית והשלימה עלי' נאמר: בשובה ונחת תושעון. בברכה

₪705

שאלה: ע"ד אשר הזכיר כ"ק אדמו"ר שליט"א דברי הגמרא (ביצה טו) אדר שנאמר אדיר במרום ה', היינו דזהו סוד ריבוי השמחה בחודש זה, והלא אין שמחה כהתרת הספיקות. גילוי העלמות והסתרים. וזה שייך דוקא כאן בתחתונים ולא במרום דשם אין ספק כלל. והי' צ"ל אדיר בארץ להגביר את השמחה.

תשובה: ענין מחיית עמלק בגימט' ספק, חוצפא בלא טעם. אחת משלש מצות שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, הוא לבטל את הספק והגיאות (עמלק בגימ' רם) בתכלית. והיינו ע"י ביטול בעצם ממש. דמלחמת ז' עממין היתה עבודת אתכפיא ואתהפכא דז' מדות רעות וכבר נשלם זה בדרך כלל ע"י בנ"י כפסק הרמב'ים בפ"ה מהל' מלכים ה"ד, דכבר אבד זכרם, אבל מלחמת עמלק היא מדור דור לבטל את הגיאות בתכלית. וזה מסתעייא מלמעלה מעלה מבחי' כי גאה גאה (כתרגום אונקלוס: אתגאי על גיותניא וגיאותא דילי הוא). העבודה במדות הנפש מסתעייא מלמעלה מבחי' גאה, אריך שייך להשתלי טו"ד. משא"כ מלחמת עמלק צריכה סיוע מלמעלה מעלה מבחי" דכי גאה גאה, עתיק.

קליפת עמלק היא בחי' גיאות בעצם, לזה פּאַרנעמט ער זיך אַנט* קעגן עצמות והביטול שלו יכול להיות ג"כ רק ע'"י עצמות.

ולפיכך, כל עוד שלא נשלמה המלחמה עדיין יש ספיקות בהעגות אפילו במרום. ובכתבי האריז"ל (ע"ח שער עתיק) מצינו ספיקות בהשגה בעתיק, והלא עתיק הוא בחי' מרום (כידוע מסדר הספי' בסוף ברכת יוצר אור). ולכן מחיית עמלק תתקיים בשלימות באחרית הימים אחר מינוי מלך המשיח, דמל' דאצילות, שעליו נאמר שאז יהי' וגבה מאד (לקו"ת שה"ש בסופו. ומש"כ ברמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב ,קרוב למיר" * -- עיין תנחומא תולדות ס"כ ובהערת בובער שם. גם נבואה שאני. וראה קה"ר יא, ח). היא ביטול בעצם בתכלית.

313ובחודש אדר נעשה הגילוי דאדיר במרים. הבא ע"י הגאה גאה, ועי"ז אנו מתקרבין לביטול בעצם ולמחיית עמלק בתכלית. ולכן מתרבה השמחה.

טפ' אדר