י'תרפז
י'תרפז
ב"ה1, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב2,
פ' אם3 כסף תלוה את עמי,
שנת השמיטה4, ה'תשל"ג. ברוקלין, נ.י.
הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר "מתכוננים לסדר המלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח" במוצש"ק פ' משפטים -
ויה"ר שתהא בשטומו"צ
ובפרט אשר השנה, ה"ה שנה השביעית עלי' נאמר שבת שבתון יהי'5 לארץ שבת לה',
וביחוד מתאים לקביעות המיוחדת בשנת שמיטה זו - שראש השנה חל להיות בשבת6, וכן7 - "ראש8 השנה לדא"ח", יום ההסתלקות-הילולא של נשיא דורנו (הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר) ועוד,
שהרי שבת9 מדגישה ענין הגמ"ח וכמחז"ל שבנוגע לשבת אמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע, ושבת עצמה ה"ה גומלת חסד (ח"ס דלי"ת לי' מגרמי' כלום) לכנס"י, וכידוע בפי' מרז"ל שמש בשבת צדקה לעניים, ומרומז ג"כ בהציווי דתורתנו תורת אמת: ששת10 ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע א' אלא יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשוי' (בששת הימים),
ותחליט האסיפה להרחיב11 הפעולות דגמ"ח ויקיימו ההחלטות מתוך הרחבה ועונג,
הפעולות דגמ"ח שהיא מן הקצה אל הקצה (בין בממונו כו' בין לעשירים כו'),
וכהציווי להלך אחר מדותיו שמהם: וצדקתך12 אלקים עד מרום גו' ומתהומות הארץ גו',
וגדולה צדקה (ובפרט במעלה העליונה שבה - גמ"ח) שמקרבת את הגאולה, גאולתנו עלי' נאמר13 בשובה ונחת תושעון.
בכבוד ובברכה לבשו"ט,
מ. שניאורסאהן
מצו"ב השתתפותי, בל"נ.
שנת השמיטה : להעיר שגם בשמיטה שייך ענין הגמ"ח בכל האופנים - ראה שו"ע אדה"ז סוף הל' הלואה וש"נ.
מבשר טוב : כפול, לשמים ולבריות (קדושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה פ"א מ"א) - נוסף ע"ז שבכלל כל אסיפה בנוגע לתומ"צ - ה"ז הנאה כפולה, להנאספים ולעולם (סנה' עא, סע"ב).
משפטים : ראה תו"א בשלח (סג, סע"ב) דמשפט וצדקה דהאדם גורם משפט וצדקה דלמעלה.
שבת . . לה' : בהר כה, ד.
יהי' לארץ : להעיר מתו"א בתחלתו. ממש"נ ואתם תהיו לי ארץ חפץ. וראה מאו"א מע' ארץ בתחלתו.
ראש השנה לדא"ח : מכתב כ"ק אדנ"ע הידוע (נדפס ב"היום יום" בתחלתו. מבוא לקונטרס ומעין).
שבת . . הגמ"ח : להעיר מזח"ב בשלח סג, סע"א ושם. לקוטי לוי יצחק לשם.
אמר . . פורע : ביצה טו, סע"ב. וראה או"ת להה"מ קרוב לסופו (קיד, ג).
חסד . . כלום) : אגה"ק ס"י.
וכידוע בפי' : לקו"ת ד"ה והי' מדי חדש. סידור ד"ה הנ"ל וביאורו. אוה"ת להצ"צ מלאכי ג, כ. ד"ה וזרחה, תרצ"ט.
שמש . . לעניים : תענית ח, סע"ב.
ששת . . עשוי' : שו"ע אדה"ז או"ח סש"ו סו"ס כא. וראה גם פרש"י עה"ת יתרו (כ, ט). ולהעיר אשר בסמ"ק סר"פ אין תיבת כאילו .
בשבוע א' : כ"ה בדפוס ראשון דשו"ע אדה"ז. ובשאר דפוסי שו"ע אדה"ז שראיתי נדפס "בשבוע אחת" - ונלפענ"ד שצ"ל "בשבוע אחד", וכ"ה בסמ"ק, טור וכו'.
עשוי' (בששת הימים) : עפ"ז - פעולה (ברוחניות) דשבת בששת הימים דלפניו. ועיין כתר ש"ט ד"ה ענין השבת (נט, ב).
להרחיב . . ועונג : ראה גטין נו, ב. ונאמר וקראת לשבת עונג. וראה פע"ח ש' השבת פכ"א.
בין בממונו . . לעשירים : סוכה מט, ב.
כהציווי . . מדותיו : סוטה יד, א.
וצדקתך . . הארץ : תהלים עא, יט-כ.
וגדולה צדקה : ב"ב י, א.
במעלה העליונה : שו"ע יו"ד סרמ"ט ס"ו.
בשובה ונחת : ראה ירוש' תענית פ"א סוף ה"א: שבת כו' ואומר בשובה כו'. ובויק"ר רפ"ג: שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר בשובה כו'. וראה המשך וככה בסופו.
הערות
- 1. נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 300 ואילך, והושלמה ע"פ צילום האגרת.
- 2. יום שלישי שהוכפל בו כי טוב פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).
- 3. אם . . עמי משפטים כב, כד.
- 4. שנת השמיטה ראה גם לעיל אגרת י' , ובהנסמן בהערות שם.
- 5. יהי' לארץ ראה גם לקמן אגרת י' הערה ד"ה יהי' לארץ. ואתם . . חפץ : ע"פ מלאכי ג, יב.
- 6. שראש השנה חל להיות בשבת ראה גם לעיל אגרת י' , ובהנסמן בהערות שם.
- 7. וכן ראש השנה לדא"ח ראה גם לעיל אגרת י' , ובהנסמן בהערות שם.
- 8. מכתב נדפס ג"כ באג"ק שלו ח"א אגרת קי.
- 9. לקוטי לוי יצחק לשם נתבאר בשיחת ש"פ בשלח שנה זו (ועוד). נדפס בספר "תורת מנחם – תפארת לוי יצחק" ח"ב סימן צח (ע' קיז ואילך).
- 10. ששת . . מלאכתך יתרו כ, ט. ואתחנן ה, יג.
- 11. ונאמר ישעי' נח, יג.
- 12. תהלים עא פרק תהלים המתאים לשנות כ"ק אדמו"ר.
- 13. עלי' נאמר ישעי' ל, טו.
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
בראשית רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

