303
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב"ה. יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אם כסף תלוה את עמי, ה'תשליה. ברוקלין, 1. י. הנהלת חברת גמילות חסדים שומרי שבת ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
בנועם קבלתי מכתבם דו"ח, ובסיומו -- מבשר טוב בנוגע להמלוה מלכה השנתית לטובת הגמ"ח ,שתתקיים אי"ה במוצש"ק פ' משפטים הבעליט",
ויה"יר שתתקיים בשטומו"צ
והרי חסד -- ע"י העולם נברא עומד וקיים וכמש"נ: עולם חסד יבנה, וחסד הוא ,יומם דאזיל עם כולהו יומין". כל הששת ימי בראשית -- ההולכים ונשנים מידי שבוע בשבוע, כל ימי עולם.
ומעולם כפשוטו -- לעולם קטן זה האדם, אמחז"ל : חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים, ובנ"י הם גומלי חסדים בני גומלח,
ועד"ז גם התורה -- עלי' נאמר: זאת התורה אדם -- תחלתה גמ'ה וסופה גמ"ח.
ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל, ויה"ר שיהי' אך טוב
הערות
- 1. יום . . סוב : ראה אוהיית בראשית (לג, א ואילך). שם משפטים (א'קנז, א'קסא ואילך).
- 2. שהוכפל . . טוב: ראה קדושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה בתחלתה. מכתב כ"ק אדנ"ע בס' המאמרים תש"ט ע' יח. מכ' ומאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שם. ועיין פרש"י לבראשית (א, ז) בסופו -- דגם העבר נעשה טוב.
- 3. אם כסף: מנין לרבות בהמה כו" ת"ל תלוה (מכילתא דרשב"י). וראה מכילתא עה"פ. ד"ה אם כסף תרכ"ז וכו" (חסד) ובלקוטי לוי יצחק לש"ס (ע' סו): הוא בתיקון כו'.
- 4. חסד -- ע"י העולם: כל העולמות וברואים (ש' היחוד והאמונה פ"ד. ושם ס"י וברא בה את האור וראה ד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי (ברוקלין, תשכ"ה) דָעַ"י חפץ חסד עלה ברצונו הפשוט להאציל כו'. עייייש.
- 5. נברא עומד וקיים : אדר"נ פיד, ה. אבות בתחלתה (ובמפרשים שם)
- 6. עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג. וראה אור תורה בתחלתו.
- 7. יומם . - יומין : ראה זח'"ג קג, אדב. קצא, ב. פעייח שחה"ס פ"א. לקויית האזינו עו, ב.
- 8. ההולכים ונשנים כו": כי ,כל יום א' הוא ממש יום ראשון כמו יום א' של ששת ימייב" (לקויית שה"ש כה, סע"א).
- 9. אמחז"ל : ב"ר פיח, ה.
- 10. ובניי . . גומ"ח : כתובות ה, ב. וראה כש"ט בסופו איך גם מקבל הגמ"ח יעשה מצוה.
- 11. התורה . . אדם : לקו"ת במדבר יג, ב. ובכ"מ.
- 12. תחלתה גמ"ח: סוטה יך, א.
- 13. אך טוב לישראל: תהלים עָג, א.
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
כתובות ה׳ ב - הטקסט מספריא
יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאׇזְנָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵידוֹת? מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּמְחַלְּקָן, כׇּל חֲדָא וַחֲדָא לְמִילְּתַיהּ עֲבִידָא. דְּאָמַר מָר: זוֹ זֶרֶת. זוֹ קְמִיצָה. זוֹ אַמָּה. זוֹ אֶצְבַּע. זֶה גּוּדָל.
אֶלָּא: מַה טַּעַם מְשׁוּפּוֹת כִּיתֵידוֹת — שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאׇזְנָיו. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אוֹזֶן כּוּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאׇזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְווֹת תְּחִלָּה לְאֵיבָרִים.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִבְעוֹל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. דָּם מִיפְקָד פְּקִיד, אוֹ חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם מִיפְקָד פְּקִיד: לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּשְׁרֵי. אוֹ דִּלְמָא לַפֶּתַח הוּא צָרִיךְ, וַאֲסִיר.
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּפֶתַח מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר, אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח, אוֹ מְתַקֵּן הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח?
אִיכָּא דְּאָמְרִי: וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר — לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וְאָסוּר, אוֹ דִּלְמָא לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְשָׁרֵי?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְדָם מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה אוֹ מְתַקֵּן בְּחַבּוּרָה הוּא?
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה הוּא — בִּמְקַלְקֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה,
he should place his finger, which is shaped like a peg, into his ears. And that is what Rabbi Elazar said: Why are the fingers of a person similar to pegs? The Gemara asks: What is the reason that Rabbi Elazar said that fingers are like pegs? If we say that it is due to the fact that they are discrete from each other, each and every finger was designated for its own discrete, sacred matter, as the Master said: This small finger is for measuring a span, the distance between the little finger to the tip of the thumb used in measuring the breastplate of the High Priest; this next finger is used for taking a fistful of the meal-offering; this middle finger is used for measuring a cubit, the distance from the elbow to the tip of the middle finger; this one next to the thumb is the finger used to sprinkle the blood of offerings on the altar; this is the thumb, on which the blood and oil is placed in the purification ritual of a leper.
Rather, the question is: What is the reason that they are pointed like pegs? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will place his fingers in his ears. Similarly, a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: Why is the entire ear hard and the earlobe soft? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will bend his earlobe into his ear to seal it. The Sages taught: A person should not allow his ears to hear idle matters. Because of the fact that ears are very sensitive and are the first of the limbs burned, one should make certain not to expose them to anything problematic.
§ A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to engaging in intercourse with one’s virgin bride for the first time on Shabbat? The dilemma is with regard to the nature of the blood that emerges as a result of the piercing of the hymen. Is it that the blood is pooled, and it is released once the hymen is pierced, so that no prohibition is violated? Or, is the blood flowing through vessels attached to the body, and it emerges as a result of a wound, so that he does violate a prohibition?
And if you say that it is pooled and the intercourse does not cause a wound, there is an additional dilemma: Does the husband require the blood to flow, and that is his objective in performing the act, in which case it is permitted? Or, perhaps he requires the opening caused by the rupture of the hymen, and creating that opening is prohibited on Shabbat.
And if you say that he requires the blood, and the opening comes about incidentally as an unintended consequence, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a forbidden labor inadvertently ensued, is permitted? Or, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is forbidden?
And even if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in this regard, is this a destructive action vis-à-vis the opening, and is it consequently permitted on Shabbat because only constructive actions are forbidden? Or, perhaps it is a constructive action vis-à-vis the opening.
Some say that the series of dilemmas is as follows: And if you say that the blood is flowing through vessels attached to the body and emerges as a result of a wound, does the husband require the blood, and engaging in intercourse is consequently prohibited, as his intent is to cause the wound? Or, perhaps he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and it is permitted.
And if you say that he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and the blood comes incidentally, as it was not his intent to draw blood, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to an unintentional act, or is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon?
And if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and unintentional acts are forbidden, is one destructive in causing the wound or constructive in causing the wound?
And if you say that he is destructive in causing the wound, in cases involving destructive acts is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who rules that one who performs any destructive act on Shabbat is exempt, even if he did so intentionally?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.