שיחה ג

181שיחה ג

שוחות 11

פקודיג

א על הפסוק ,ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן": אי' במדרש י והובא בפרש*י י, דמה שנאמר הוקם המשכ שמזה משמע שהמשכן הוקם מאלין -- כי כל ישראל לא היו יכולים להקימו (מחמת כובד הקרשים*). וגם משה לא הי' יכול להעמידו, ואמר לו הקב"ה ;עסוק בידך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו ואני כותב עליך שאתה הקימתו שנא' ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ומי העמידו משה שנא'* ויקם משה את המשכן".

וצלה"ב: להלן במדרש אי'* (וכ"ה בפרש"י ז) דכל שבעת ימי המילואים (שתחלתם בכ"ג באדר') הי' משה

1) פרשתנו מ, יא

2) תנהומא פרשתמ .א.

3) לט, לג, (בשעוים מל' המדרש).

66 פרש"י שם (משא"כ בתנחומא). נת" באר בארוכה בשיחת ש"פ פקורי תש"ל.

5) שם מ, יחי

6) כ"ה בתנחומא תשא לה. במדב"ר פי"ב, טו (ושם מחלוקת אם הי' מעמידו ומפרקו פעם א' או ב' פעמים או ג' פעמים בכיי). ירושלמי יומא ם"א ה*א. תו"כ מכילתא דמילואים פ"א (צו לו). סדר עולם פ"ז. ספרי נשא פיסקא מד. במדב"ר שם ט. פי*ג, ב.

ד) שמני ט, כג. נשא , א

6) כמבואר בס"ע, ספרי, במדב"ר ותו"כ שבהערה 6. וראה שבת פז, ב. פרש"י ר"פ שמיני.

ודוחק לומר שבתנתומא שם ס*ל שימי המילואים הותחלו בר"ח ניסן (כהדיעה שהובא בראב"ע כאן (מ, ב) ובר"פ שמיני). ולפ"ז נפרש ש,ויהי ביום השמיני* הוא שמיני בחווש (ודיקא נמי, וזה שמשה ה"

מעמיד את המשכן ומפרקו -- והרי לא הי' אדם יכול להקימו (מחמת כובד הקרשים), והאיך הי' משה מע" מידו ומפרקו בכל יום'!

ב. והנה הטעם שהעמיד משה את המשכן בז' ימי המילואים אף שהקב"ה ציווהו ,ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד* 9% נתבאר במ"א בארוכה:י דעות רש"י ורמב"ן בזה:

הרמב"ן כתב:י ;כי (הקב"ה) אמר לו מתחלה (קודם ז' ימי המילואים) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר":י,. וכשאמר לו הקב"ה .ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים גו'*, היינו ש,ביום הראשון תהי' הקמתו לעמדה, הנה ידע כי בעת ימי המילואים יצטרך להקים ולהוריד כו' *.

אמנם מזה שרשי בפירושו עה"ת אינו מפרש שהכוונה <תקים לעמדה", אינו מוציא את הכתוב מפשוטו -- משמע דס"ל דהפירוש של .ביום ה-

מעמידו ומפרקו בהז' ימה"מ (ב' או ג' פעמים בכ"י) למדין מ,תקים הוקם ויקם* הנאמר בהקמתו בר"ח ניסן), כי בתנחומא שם בסיומו מביא ,ואותו היום נטל עשר עטרות כדאי' בסדר עולם* ובס"ע מפורש שימי המילואים הותחלו בכ*ג באדר כנ"ל ויום השמיני למילואים ה" אחד בחודש (ולא שמיני בחודש).

69) להעיר מקה"ע לירושלמי שם ד"ה העמידו ומשחו ופרקו.

0) פרשתנו מ, ב.

1) ראה לקו"ש חי"ב שיחה א' לפ' שמיני.

2) פרשתנו שם, וראה פירושו צו ת, בי

3) תרומה כו, ל.

18212 לקוטי חדש הראשון גו' תקים את המשכן גו'* הוא (לא שביום זה <תהי' הקמתו לעמדה", אלא) כפשוטו שהקמתו בכלל תהי' ביום זה.

ולפי"ז הציווי <ביום החדש הראשון גו' תקים את המשכן גו' * אינו (ציווי נוסף* על הציווי ,והקמות את המשכן גו'", כפירוש הרמב"ן) אלא גילוי מילתא ופירוש של הציווי שוהקמות" -- אשר קיומו של ציוי זה יהי' .ביום החדש הראשון באחד לחדש".

ומהּ שהעמיד משה את המשכן לפני ריח ניסן, לא נצטווה ע"ז בפירוש, אלא שלמד זאת מזה שנצטווה לחנך את אהרן ובניו בעבודתם. והחינוך בעבודה צ"ל במקום בו תיעשה העבודה בקביעות : ו(בעיקר) למך מן הציווי המפורש שכל ז' ימי המילואים יהיו ,פתח אהל מועד גו' *+: -- ומזה ידע שצריך להקים את המשכ

ועפ"ז : בשלמא לדעת הרמב"ן. שעל העמדת המשכן בז' ימה"מ הי' ציווי מיוחד אפ"ל (עכ"פ בדוחק) דגם על זה התה גתינת כח מהקב"ה, וגם זה נכְלל בָּמַה ,שהוקם מאלין". אמנם לדְעת רש"ו, שעל הקמתו בז' ימה"מ לא הי' צָוווִי -- מאין הי' בו כח (למרות כוְבּד הקרשים) להעמידו כל 1" ומי המילואים ז

ג והביאור בזה:

העָילוי שָברְ"ח ניסן. יום השמיני מלא את המשכן יי, דשרתה בו שכיז נה, משא"כ בָזְ' ימה"מ לא שרתה בן

4 תצוה כְט, ל לב, צו ח, לב להי וראה המב"ן פַרְשתְנָו שם. 5) פרשתנו מ, לד.

פקוריג

שכינה*:י. וע"פ דעת רש"*י מובן ב" פשטות מה שלא שרתה שכינה בז' ימה"מ, אף שנא''י ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם* (שהשראת השכינה - ,ושכנתי בתוכם", תלוי' אך ורק בעשיית והקמת המשכן -- ב,ועשו לי מקדש"), כי המשכן שהעמיד בז' ימי המילואים הי' פרט בחינוך אהרן ובניו ולא הענין דהקמת המשכן.

וגם לדעת הרמב"ן, שגם הקמתו בז' ימה"מ היתה כי ,אמר לו בתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הר" את בהר" -- הרי מפרש ש,אולי היל כן להרגיל הלוים במעשהו (היינו שזהו פרט בהרגלת (בחינוך) הלוים) או הי' להכתיר היום (דר"ח ניסן) בעטרה זו (דהקמתו לעמדה -- קבע)" -- הינו דהחילוק בין המשכן שבז' ימה"מ להמשכן שהועמד ביום השמיני הוא ע"ד ההפרש שבין המשכן -- שהי? דירת עראי -- לביהמ"ק -- שהי' דירת קבע של הקב"היי -- ולכן לא שרתה שכינה עד יום השמיני *:,

6) וכמרז*ל עה"פ ויהו בחדש האשון גו" באחד לחודש הוקם המְשכן -; ,ראשון לשְבָון שָכִינָה" (שבת שף, סע שם, ועוד) וְראֶה פֶרְשיי שבת שם, פךְש"י שמיני ט, כְג. רמב"ן שבהְֶרה 12

זו) תרומ בָה ח.

8 וכמ"ש (ראה יב, ט) ,כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" (ראה פרשייי שם). ,ואהי' מתהלך באהל ובמשכן? (ש"ב ו, וראה זחיב רמא, א המב" היש הל' ביהב"ח. ובמו"ק (ט, א): משָכן שָאין קדושתו קדושת עולם . . מקדש שד קדְושתן קדושת עולם. וראה לעיל עִ' ד

פּ) ובפ' שמיני (פרשץ שֶם ט, 0) נ[תחדש שצ"ל ג*כ קרבנות אהרן ועבודתו. והנה לכאורה קשיא מקרא דועשו לי מקדש (ותיכף) ושכנתי (כבפנים). וי"ל דהקרבגות 183ד והנה יחודו של יום הח', מעלתו לגבי ז' ימי המילואים -- מתבטא בכמה ענינים שביום זה. וכמרז'ל ובל' פרש"י* אשר ,הוקם המשכן בו ביום ונטל י' עטרות", ופשיטא שצ"ל חילוק באופן הקמת המשכן עצמו.

ובהקדם : א) ידוע ע"ד הקמת כו"כ בנינים באבנים גדולות וכו', מתחיל מבנין עיר ומגדל וראשו בשמים יי ואין בזה כל פלא כלל, כי נעשה ע"י כו"כ אנשים ביחד, ואמרו בנדו"ד ,שלא הי' יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ו(רק) משה העמידו . . (וג'ז -- רק) נראה במקימו" הדיוק בזה ,שום אדם? - יחידי:י, שכן הי' צ"ל ביום הח' (משא"כ בז' ימה"מ -- שהקימוהו כו"כ ביחד **:י). ב) אף שלא מצינן ציוי

ועבודתו הוצרכו כדי לבטל המניעה צדדית דמעשה העגל. ועפי"ז גם מובנים כמה דיוקי וש"י שם: שכעס כו" שנתכפר כו" בְתר בו.

0) ר"פ שמינה

1) גח י, ךי

2) עייג"כ. לעיל ע' 165 ואילך.

*22) ובנוגע להשתתפות משה ב ימי המילואים, הנה עפ"י פרש"י אפ"ל ב' פ רושים ובכאו"א תירוץ לדוחק שיש בפ" השני : בפרש"י פקודי משמע דמרע"ה לא לקח שום חלק במשכן (ראה גם לקויש ח"ו שיחה ב' לפ' ויקהל הערה 10) עֶךְ ש.הוקם המשכן", ועפ"ו גלאט ההמשך שם ש(רק) ביום הח' נאמר לו: ושמת שם ג" - כל פרטי הקמת המשכן. בפרש"י שמנל (ט כג) מפורש שהקימו משה כל זָ' הימים. ועִפַ"ז גלאַט המוקדם שם שכל הז ימים נעשה הכל ע"י משה (וראה לקמן הערה 8 (ביינה של תורה) ובהנסמן בשוה"ג שם)' ויש להאריך בכ*ז,

במש"כ בפרש"י הנ"ל -- בנוגע לברכת שתשרה שכעה כו' בפקודי שה" זֶה לפני באַחד בניסן ובשמיני שהי' זה ביום השמיני - ייל (בדוחק עכ*פ) שהוא ע"ד שמזהירין

פקודי ג

שוחות 13

שצ"ל הקמתו (ראשונה *י) ביחיד, הרי כו"כ ציווים יודעים אודותם רק מהסיפור שכן עשו בפועל *:.

ובפרשות אלו עצמן -- נמצאו כו"כ פרטים בעשית המשכן שלא גמצאו בהציווי עליהם, ולא עוד אלא שבהם גם פרטים שהם, לכאורה, בסתירה להציווי עד'"ז, ובלשון רש"י 3 : הקשתי בה כאן הוא אומר כו' ובענין הצוואה הוא אומר כו'.

ועוד י"ל שזהו פי' הציוי'': והקמות (ל' יחיד) את המשכן כמשפטו אשר הראית (רק משה) בהר - לד פרש"י (כנ"ל) שמדבר בהקמתו בר"ח ניסן. ויל שזהו ג"כ דיוק רש"י בפיי עה"פ: עאני (יחיד) עתיד ללמדך ולהראותך (דבפשטות פי' -- שהקב"ה, כביכול, הקים בעצמו וב)סדר הקמתו -- שהרי סדר פי' לא רק הקדימה ואיחור אלא (גם) פרטי הענין בכלל, וכמו ,סדר הגדה* וכיו*ב. ופשוט.

ה. מיינה של תורה אשר בפרש"י:

ידוע בענין אתעדל"ת ואתעדל"ע,

(ובאתעדל"ע -- ב' דרגות: הבאה ע'י אתעדל"ת ושלמעַלֶה מאתעדל"ת -- שאף שהן בא"ע זיז יש צד הד שווה ביניהן זי. ואכ"מ),

לפני מעשה ובשעת מעְשה (פרש"י יתרו יט, כד, בהעלותך ט, ך)

3 משא"כ החינוך בהקמת המשכן, או הקמתו לאח"ז שמסורש שהוא בלוים.

4 ראה בארוכה לקו"ש חי"ג ע' 72 ובהערות שם. והחידוש כאן שנמצאת סתירה וקושיא כו'.

5 לט, לא.

66 תוומה פו, ל.

7) ראה לקו"ת שה"ש בָּ"ה להבין ענין שאתעדל"ע (כָב, ב ואילך וש"נ). דרושי שמע"צ פג, ב. שה"ש יב, א. נתבאר בארוכה בד"ה אדון עולם תש"ג פ"ו, 18414 לקוטי

שיש יתרון מעלה בכ"א מהם, היתרון באתעדל"ע הוא שהאור הנמשך הוא נעלה יותר; והיתרון באתעדל"ת הוא שיש בה זיכוך המטה, ואף שהאור הנמשך ע"י אינו בערך להאור הנמשך מלמעלה מצ"ע, הנה מ"מ, מצד החידוש שבעבודת המטה, יש בזה ,תח" ביבות" יי מיוחדת (ועד אשר ,אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבץט של חבירו" *: ).

וזהו ההפרש שבין הקמת המשכן שבז' ימה*מ להקמתו בר*ח ניסן (יום שמיני למילואים) **: בז' הימים הקימו את המשכן (לא פחות משבע פעמים), ומכיון שלא הי' בזה ציווי מפורע, כ'א שמשה למד זה מכללא, הרי יש חביבות בהקמה זו -- עבודת המטה :י, אולם עי"ז לא נעשה משכן (שזהו ע"ש ושכנתי) ועדיין לא שרתה בו שכינה; ביום השמיניי:י בר"ח ניסן שאז הוקם מצד ציווי מפורש וגילוי מלמע' אז דוקא נעשה משכן ושרתה בו שכינה.

וגם לדעת הרמב"ן -- בז' הימים הי' ענין הרגלת הלוים (המטה) או

₪) להעיר מלקו"ת ס"פ במדבר. ובכיימ.

9) ב"מ לח, א, וברש"י שם: ,חביבה עליו ע"י שעמל בהן".

0) ראה גם לקו"ש שמיני שם.

1 וכפשוטו שאז הי' רק ענין החינוך. וראה לקו"ש שם.

2) ולהעיר מלקו"ת תזריע (כא, א) שבחי' מילה שניתנה כשמינית הו"ע את" עזלייע שאין אתעדל"ת מגעת שם. ובכלי יקר (ר"פ שמיני), שמילה ניתנה בשמיני הו"ע אחד עם הקמת המשכן שביום שמיני ונתבאר בארוכה בד"ה ויהי כיום השמיני תש"ד (פ"ייא). תש"ה. וראה לקו"ש ח"ז ע' 237

פקורי ג

שטכ"פ אין קביעות ,המעלה - למטה".

ו ועפ"ז יובן מה שבר"ח ניסן הוקם המשכן מאליו, ולא הי' אדם יכול להקימו ; ואילו בז' ימי המילואים העמיד משה (בצירוף עוד מבנ"י!) את המשכן בכל יום: כי בכל ' הימים היתה ההקמה רק בבחי' הכנה -- עבודת המטה (בכדי שיהי' אח"כ

ושכנתי בתוכם). והכנה זו אפשר וצריכה להיות בכח המטה. אבל בר"ח ניסן, שאז צ"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" -- עשיית משכן

השראת השכינה בפועל -- זה א"א שייעשה ע"י ובכח המטה, אלא בא ונמשך מלמע' באתעדללע.

[והנה בכדי שביום ר"ח ניסן יוקם המשכן ותשרה השכינה באופן פנימי (שלזה צ"ל זיכוך המקבל) בכאו"א מישראל (כמרז"ל יי ) הי? צ"ל נדבת לב כאו"א מישראל להמשכן. ואח"פ עבודת חכמי לב במלאכת המשכן: ולאחרי גמר מלאכת המשכן -- הבאת ,המשכן אל משה":י. משה**, להיותו ממוצע וממוצע המחבר בין הקב"ה לישראל, וכמ"ש** ;.אנכי עומד בין ה' וביניכם גו'", הי' אפשר לעסוק

3 עַה"פ ושכנתי בתוכם (תרומה כה, ח) בתוך כאו"א מישראל (רייח שער האהבה קרוב לתחלתו. ובכ"מ).

4 פרשתנו לט, לב

5) ראה תנחומא שם: שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם ואעי כותב לו הקמה אלא על ידך. וראה זח"ב רלד, ב. רמא, ב.

66 ואתחנן ה, ה, וכ"ה באתפשטותא רמשה שבכל דרא (ראה תו"ש ע' 158. דיה באתי לגני תשי"ב סעיף ה) 185בידיו ולהעמידו ועי"ז נעשה מנדבתם וכו -- משכן, ,ושכנתי בתוכם" 'י,

אמנם ההקמה בפועל שהביאה ושכנתי בתוכם בגילוי, היתה ,מאלין", אתעדל*ע, שלמעלה מאתעדללת] יי.

ז ע'פ הנ"ל בדעת המדרש ודעת רש"י, י*ל שאזלו בזה לשטתייהו דס"ל *י ,דמקדש דלעתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא, יגלה ויבא משמים

7 וצ"ע ליישב זה בהמשך דברי ה" תנחומא שם : ,ולפי שהי' משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו כו'", משאייכ בפרש"י (לט, לג). וראה בשיחה שבהערה 4.

8 ועפ"ז יש לבאר -- ביינה של תורה -- לשון רשייי (פרשתנו שם) ,ומשה העמידו (וממשיך) אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא גזקף וקם מאליו". דלכאו' ,ומשה העמידו" מיותר, ום - סותר לההמשך דקם מאליו! אלא שבזה מרמז שמתחלה ,משה העמידו" היעו בז" ימה"מ מדרי' המשכן שהיתה אז ,לא הה יכול להקימו שום אדם . . שאין כח באדם לזקפן" ורק ,משה העמידו" *. ואח"כ מבאר מדוי' המשכן שבר"ת ניסן יום השמעי למילואים שאז ,אי אפשר הקמתו ע"י אדם" גם לא ע"י משה, ,והוקם מאליו" מלמעלה, אלא שהי' בזה עסק יזיו של משה. וראה בארוכה שיחת ש"פ פקודי תש"ל.

9) פרש"יי סוכה מא, סע"א. ר"ה ל, סע"א וכ"ה בתוס' סוכה שם. שבועות טו, רעיב ד"ה אין, ומסיים ,וכן מפרש במדרש תנחומא* והוא ע"פ תנחומא פקורי כאו**. וח"א כה, א ה"ב נט, סע"א. קה, סע"א. ח"ג רכא, א, ילקוט תהלים תתמח בסופו. וראה תנחומא (באבער) בראשית יז (בסופו).

פסודי ג

שנא' + מקדש ה' כוננו ידיך". לשיטה זו, על אף העילוי והחידוש בעבודת המטה, מ"מ א"א שעשיית משכן והשראת השכינה ייעשו ע"י המטה, אלא דוקא ע"י אתעדל"ע שלמעלה באין ערוך מזה שנמשך ע"י עכודת המטה [ולכן, אחרי כל היתרון שבעבודת הד מטה בז' ימה"מ, שהקימו את המשכן פעמים רבות וכו', הנה ,הקמתו" באופן שתשרה בו השכינה. היתה דוקא ע'י ש,הוקם מאליו" -- מלמעלה], ולכן ס"ל שגם המקדש דלעתיד לא יהי' בנינו ע'י ידי אדם, אלא יתגלה ויבוא משמים *י.

ועפ"ז י"ל שהרמב"ם דס"ל דמשיח יבנה ביהמ"ק יי, גם הוא אזיל לשיטתיי במעלת עבודת המטה על הגילוי מלד מעלה -- בשייכות להמשכן ומקדש.

והוא ע"פ משנ"ת י+ שאף שבמשכן 18616 לקוטי ומקדש היו שני דברים כללים: א) מנוחת והשראת השבינה שהיתה בהם וכמש"נ ועשו לי מקדש (בכדי שיהי') ושכנתי בתוכם. ב) העבודה הנעשית בהם, שבעיקרה היא עבודת הקרבנות והעלי' לרגל בשלש רגלים, הנה לדעת הרמב"ם *+ העיקר בציווי הקב"ה לבנות ביהמ"ק הוא ענין הב' -- עבודת המטה, שיהי' לנו ), חכמי הדור עיני העדה, כי המשה" שבדור בכחו להקים המשכן בנפשו של כאו"א בדרך המשכה מלמעלה.

ב) לאידך : כאשר מציעים ,שליחות" - לנסוע ולעסוק בהפצת היהדות והמעינות בפרט חוצה, (שעי"ז גם מקימים את המשכןי שבכאו"א מאלה שמשפיעים עליהם), יתכן שיחשוב שלפי מצבו בהוה אין הוראה זו שייכת אליו, בטענתו: ה"ה חלק מ,עם חכם ונבון" *י, ולכן צ"ל הנהגתו באופן כזה, היינו להתבונן בכל ענין ודבר עד שיושג ויונח אצלו בפנימיות יי. ובד מצבו בהווה -- ענין שליחות זו להפיץ המעינות חוצה הוא אצלו בבחי' מקיף, איננו מבין ומשיג זה בשכלו באופן פנימי, ולכן (לדעתו) מתחלה ייגע א"ע

יכולים להקימו בכל מסע ומסע, אף שבפעם הראשונה בר"ח ניסן לא היו יכולין להקימו. כי לאחוי שהוקם בפעם ראשונה *מאליו" (וע"י עסק ידי משה) ושרתה בו שכינה, ניתן הכח שכל ישראל יוכלו להקימו בכל מסע. וראה מפרשי רש"י (רא*ם וש"ח) בפרש"י לט, לג.

6 ת"ו ת" סט (קיב, א קיד, א),

8 ואתחנן 1 4 187בלימוד התורה בכלל ולימוד (המעינות) תורת החסידות בפרט, ובמשך הזמן, כאשן יושג ויונח אצלו שצריך לעסוק בהפצת המעינות. אזי יקבל ע"ע את השליחות ויקיימה ובאופן פנימי.

וע"ז באה ההוראה מבנין המשכן: עבודת המטה בכדי ש,תוקם", שתבוא לשלימותה, .שתשרה שכינה במעשה ידיכם" " הוא ע"י שמביא זה למשה (שבנפשו -- ועי"ז למשה) שבדורו. לולא זאת -- אף שיעבוד להקים בחיי המשכן בנפשו, ה"ז בדוגמת המשכן והקמתו שבז' ימה"מ, כנ"ל באריכות. ודוקא ע"י ה,הבאה", המסירה ונתינה לעיני העדה, ,משה"* שבכל דור, וב"

0) פרשיי לט, מב

פקוריג

נדו"ד -- מילוי השליחות בהפצת המעינות חוצה, נבנה גם משכן שלה עילוי ושלימות עבודתו בכח עצמו בתורה ומצות ותפלה, תשרה שכינה במעשי ידין .

וע"י העבודה ד;יפוצו מעינותיך חוצה* קאתי מר" הוא משיח צדקנו בקרוב ממש.:

1 כמענת מלך המשיח להבעש"ט (אגרת הבעש"ט נדפס בסו"ס בן פורת יוסף. ובריש ספר כתר שם טוב, ובכ"מ).