ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו ויקהל שיחה א

258

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

וזוהי הסיבה לצורך בשני אופני הלימוד: אינה דומה ההוראה למשה רבינו ששבת אינה נדחית מפני מלאכת המשכן, לבין העברת הוראה זו לישראל, כפי שמדגיש זאת רש"י באמצעות שינויי הניסוח בשני ה"דיבורים".

הסבר הדבר הוא: הציווי על מלאכת המשכן נאמר, לפי רש"י²⁷, לאחר הסליחה על חטא העגל. כי המשכן הוא, כדברי רש"י²⁸, "עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם".

ולכן אומר רש"י ב"דבור" השני "אף־על־פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה. שבת אל תדחה מפניה":

בפשטות אין חשש שבני ישראל יחשבו שמלאכת המשכן מכריע ודוחה את השבת, כי בודאי לא יפסקו זאת על דעת עצמם, אלא ישאלו את משה כיצד לנהוג ביום השבת, אלא החשש שמפניו יש להזהיר את בני ישראל הוא:

ביודעם שהשראת השכינה במשכן היא הוכחה לכפרת חטא העגל, הם יהיו, וצריכים להיות, "רדופין" – הם ימהרו בזריזות רבה ביותר להשלים²⁹ את מלאכת המשכן כדי שהכפרה תבוא מהר ככל האפשר, ועלול להיות, שהעיסוק בהקמת המשכן באופן של "רדיפה" ו"זריזות" יגרום להם להיכשל בביצוע מלאכת המשכן גם בשבת³⁰. ולכן מזהירים את ישראל: "אף־על־פי שתהיו רדופין וזריזין .. שבת אל תדחה מפניה".

אך זאת רק לגבי ישראל. ואילו למשה רבינו לא היה מלכתחלה שום קשר לחטא העגל, ואף לאחר החטא, כאשר בני ישראל היו בבחינת "מנודה לרב"³¹, היה אהלו של משה "אהל מועד", "מקום שכינה"³² –

ומובן, שלגביו אין קיים החשש של "רדופין וזריזין...", ובמיוחד כיון שמשה, כפי שמפרש רש"י³³ – "לא

הערות

27. תשא לג, יא (ועד"ז בפרש"י תשא לא, יח). וראה גם פרש"י שם לפנ"ז (ל, טז בסופו), אלא ששם אפ"ל שקאי רק בציווי משה לבנ"י ולא גם בציווי הקב"ה למשה.
28. ר"פ פקודי. ועד"ז בפרש"י שמיני ט, כג. וראה רש"י לעיל (תשא ל שם): שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן. עשה... שום מלאכה במשכן"34,
29. להעיר ממש"נ (בנוגע לנדבת המשכן) "מרבים העם להביא .. והותר" (פרשתנו לו, ה־ו. וראה פרש"י לה, כז).
30. עפ"ז מתורצת קושיית המפרשים (בנוגע לפרש"י זה) מהי הקס"ד שמלאכת המשכן (שהיא מ"ע לחוד) תדחה שבת שהיא בעשה ול"ת; יש בה מיתה וכו' – כי הכוונה שיכשלו במלאכה מחמת הרדיפה והזריזות כו'. וראה לקמן הערה 41.
31. רש"י תשא לג, ז (וראה גם רש"י שם, יא בסופו).
32. תשא שם, ז ובפרש"י (בפי' הב'. אבל בכל אופן מפורש בקרא שם (ט ואילך) שעמוד הענן ירד ועמד פתח אהלו של משה ודבר שם עמו (וראה פרש"י שם, יא)). ולהעיר מתו"ש שם אות כד (וש"נ) – אלא שאינו בפשש"מ.
33. פקודי לט, לג.
34. ורק הקמת המשכן היתה על ידו (כפרש"י שם. וכמפורש בקרא – שם מ, ב ואילך). – ולכאורה זה הי' גם בשבת שהרי העמידו ופרקו כל שבעת ימה"מ (פרש"י שמיני ט, כג. נשא ז, א). וראה פרש"י פקודי שם "וקם מאליו" (וראה חת"ס עה"ת פרשתנו כאן. מלאכת הקדש כאן). אבל ראה לקו"ש חי"א ע' 183 שרק בשמיני למילואים הוקם ע"י משה באופן ד"קם מאליו", משא"כ בשבעת ימי המילואים י"ל דהקימוהו כו"כ ביחד, ע"ש. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.