185
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בידיו ולהעמידו ועי"ז נעשה מנדבתם וכו -- משכן, ,ושכנתי בתוכם" 'י,
אמנם ההקמה בפועל שהביאה ושכנתי בתוכם בגילוי, היתה ,מאלין", אתעדל*ע, שלמעלה מאתעדללת] יי.
ז ע'פ הנ"ל בדעת המדרש ודעת רש"י, י*ל שאזלו בזה לשטתייהו דס"ל *י ,דמקדש דלעתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא, יגלה ויבא משמים
7 וצ"ע ליישב זה בהמשך דברי ה" תנחומא שם : ,ולפי שהי' משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו כו'", משאייכ בפרש"י (לט, לג). וראה בשיחה שבהערה 4.
8 ועפ"ז יש לבאר -- ביינה של תורה -- לשון רשייי (פרשתנו שם) ,ומשה העמידו (וממשיך) אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו ע"י אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא גזקף וקם מאליו". דלכאו' ,ומשה העמידו" מיותר, ום - סותר לההמשך דקם מאליו! אלא שבזה מרמז שמתחלה ,משה העמידו" היעו בז" ימה"מ מדרי' המשכן שהיתה אז ,לא הה יכול להקימו שום אדם . . שאין כח באדם לזקפן" ורק ,משה העמידו" *. ואח"כ מבאר מדוי' המשכן שבר"ת ניסן יום השמעי למילואים שאז ,אי אפשר הקמתו ע"י אדם" גם לא ע"י משה, ,והוקם מאליו" מלמעלה, אלא שהי' בזה עסק יזיו של משה. וראה בארוכה שיחת ש"פ פקודי תש"ל.
9) פרש"יי סוכה מא, סע"א. ר"ה ל, סע"א וכ"ה בתוס' סוכה שם. שבועות טו, רעיב ד"ה אין, ומסיים ,וכן מפרש במדרש תנחומא* והוא ע"פ תנחומא פקורי כאו**. וח"א כה, א ה"ב נט, סע"א. קה, סע"א. ח"ג רכא, א, ילקוט תהלים תתמח בסופו. וראה תנחומא (באבער) בראשית יז (בסופו).
פסודי ג
שנא' + מקדש ה' כוננו ידיך". לשיטה זו, על אף העילוי והחידוש בעבודת המטה, מ"מ א"א שעשיית משכן והשראת השכינה ייעשו ע"י המטה, אלא דוקא ע"י אתעדל"ע שלמעלה באין ערוך מזה שנמשך ע"י עכודת המטה [ולכן, אחרי כל היתרון שבעבודת הד מטה בז' ימה"מ, שהקימו את המשכן פעמים רבות וכו', הנה ,הקמתו" באופן שתשרה בו השכינה. היתה דוקא ע'י ש,הוקם מאליו" -- מלמעלה], ולכן ס"ל שגם המקדש דלעתיד לא יהי' בנינו ע'י ידי אדם, אלא יתגלה ויבוא משמים *י.
ועפ"ז י"ל שהרמב"ם דס"ל דמשיח יבנה ביהמ"ק יי, גם הוא אזיל לשיטתיי במעלת עבודת המטה על הגילוי מלד מעלה -- בשייכות להמשכן ומקדש.
והוא ע"פ משנ"ת י+ שאף שבמשכן
הערות
- 1. *) ראה לקו"ש ח*ו ע' 229 הערה 26.
- 2. **) ובתנחומא נח, יא (בסופו) -- מדבר בירושלים.
- 3. ועוד
- 0. בשלח טו, יז. ראה פרש"י שם.
- 1. ולהעיר שגם בביהמ"ק שבנה שלמה נאמר הל' ,נבנה מעצמו" (שמו"ר פנ"ב, ד. במדב"ר פי"ד, ג. וש"נ. וראה גם תנחומא (באבער) כאן ח).
- 2. הל' מלכים רפי"א. ובסופו (וכמייש גם בהקדמתו לפי' המשניות ,בהתועלת" שבידיעת ההלכות שבמס' מדות. הובא ונתבאר בתויו"ט בפתיחתא למס' מדות). והוא ע"פ ירושלמי מגילה פ"א הי"א. ויק"ר פ"ט, ו, וראה ג"כ ירושלמי פסחים פ"ט ה"א (וכי"ה בתוספתא פסחים פ"ח ה"ב). ולכאורה מוכרח הוא מהא דרצו לבנות ביהמ"ק בימי ריי בן חנניא (ב"ר ספס"ד. וראה מנ"ת מצוה צ"ה).
- 7. וראה תיווך מחז"ל הנ"ל (אם משיח בונה מקדש או יתגלה ויבא משמים) לעיל ע' 98. לקוייש חי"ג ע' 84 הערה 36.
- 3. ראה בארוכה לעיל ע' 120 ואילך ובהגסמן שם.
רש"י על שמות ט״ו:י״ז - הטקסט מספריא
תבאמו. נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר "תְּבִיאֵנוּ" (בבא בתרא קי"ט):
מכון לשבתך. מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (מכילתא):
מקדש ה'. הַטַּעַם עָלָיו זָקֵף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ" (ישעיהו מ"ח), וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" – לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ:
תבאמו THOU WILL BRING THEM IN — Moses foresaw by prophetic inspiration that he would not enter the Holy Land: on this account it is not stated here, “Thou wilt bring us in” (Mekhilta).
מכון לשבתך THE PLACE FOR THY RESIDENCE — the Sanctuary here below will be exactly opposite the Divine Throne above which פעלת THOU HAST MADE (Mekhilta).
מקדש ה׳ The accent on it (the word מקדש) is a Zakef Gadol (a disjunctive accent) which serves to separate it from the word expressing the Divine Name (ה׳) which follows it, so that the translation is: “The sanctuary which Thy hands have established, O Lord”. The Temple is an object of affection to God because the Universe was created by one hand — as it is stated, (Isaiah 48:13) “Yea, My hand hath laid the foundation of the earth” — whilst the Temple by two hands, as stated here. And when will it be rebuilt by God, with the two hands? At the time when “the Lord shall reign for ever and ever”: at that future period when all the kingdom will be His (Mekhilta).
שמות רבה נ״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
כַּמָּה חֲכָמִים הָיוּ שָׁם וּבָאוּ לָהֶם אֵצֶל משֶׁה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי לא, כט): רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, שֶׁמּשֶׁה הָיָה מְעֻלֶּה מִכֻּלָּם. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, לָמָּה שֶׁעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְיַשְּׁבוֹ, מֶה עָשָׂה נָטְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְלַאכְתּוֹ וּבָאוּ לָהֶם אֵצֶל משֶׁה וְאוֹמְרִים הֲרֵי קְרָשִׁים, הֲרֵי בְּרִיחִין, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אוֹתָם מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵקִימוֹ. וְלֹא תֹאמַר משֶׁה הֶעֱמִידוֹ, אֶלָּא הַמִּשְׁכָּן נַעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים וְעָמַד מֵעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, יז): הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל זֶה, הֲרֵי שְׁלֹמֹה כְּשֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא נִבְנָה מֵעַצְמוֹ. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי, הַכֹּל מְסַיְּעִין אוֹתוֹ כְּשֶׁבָּנָה אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים, הַבְּרִיּוֹת וְהָרוּחוֹת, מִנַּיִן, שֶׁכָּתוּב (מלכים א ו, ז): וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, מֵעַצְמוֹ הָיָה נִבְנֶה, לְפִיכָךְ בְּמַעֲשֵׂה נִסִּים נִבְנָה. וְכֵן כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בְּמַעֲשֵׂה נִסִּים עָמַד, הֱוֵי: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן.
במדבר רבה י״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו', אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה, אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת, מִן פָּסוּק (דברי הימים ב ו, יח): כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים וגו', עַד (דברי הימים ב ו, מא): וְעַתָּה קוּמָה ה' אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ וגו', עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְּסוּקִים וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, חָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ וגו', וְלֹא נַעֲנָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה וְנָשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיהֶם וְנִכְנַס הָאָרוֹן, וְשָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בַּבַּיִת, וְיָרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת. וְלָמָּה נִצְטַעֵר שְׁלֹמֹה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאָה וְאָמַר (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ וגו', מַהוּ בָּנֹה בָנִיתִי, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר בִּנְיָן בָּנוּי בָּנִיתִי. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר הַכֹּל מְסַיְּעִין לַמֶּלֶךְ כָּל שֶׁכֵּן הַכֹּל מְסַיְּעִין לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲפִלּוּ רוּחוֹת אֲפִלּוּ שֵׁדִים וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב (מלכים א ו, ז): וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ וגו', אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אֵין כְּתִיב, אֶלָּא בְּהִבָּנוֹתוֹ, מֵאֵלָיו הָיָה נִבְנֶה. (מלכים א ו, ז): אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאֶבֶן מַסַּעַת אֶת עַצְמָהּ וְעוֹלָה וְנִתְּנָה עַל גַּבֵּי הַדִּימוּס, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ וְאַל תִּתְמַהּ, וְהָכְתִיב (דניאל ו, יח): וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַּת עַל פֻּם גֻּבָּא, וְכִי יֵשׁ אֲבָנִים בְּבָבֶל, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָמְדָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָאֲתָה וְיָשְׁבָה לָהּ עַל פִּי הַגוֹב. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר מַלְאָךְ יָרַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְנִדְמָה בִּדְמוּת אֲרִי שֶׁל אֶבֶן וְיָשַׁב עַל פִּי הַבְּאֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי. וּמַה לִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם הֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה, לִכְבוֹד מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וגו'. מַהוּ (תהלים כד, ז ט): וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי סִימוֹן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן כְּתִיב (במדבר יב, טו): וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַכֵּב לָהּ הֶעָנָן. רַבִּי לוּלְיָאנִי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (שמות יט, יט): משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר וּמשֶׁה יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא: משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בְּקוֹלוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר (בראשית לט, א): וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, מַה כְּתִיב (בראשית לט, ב): וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֵין לִי אֶלָּא בָּרְוָחָה, בַּצָּרָה מִנַּיִן, (בראשית לט, כג): אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְכֻסִּים בְּעוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָן, וּבָאָרוֹן כְּתִיב (במדבר ד, ו): וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְּמָעְלָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הָאָרוֹן מְסֻיָּם, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר חִזְקִיָּה מַה נִּשְׁתַּנֵּית תְּכֵלֶת מִשְּׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין שֶׁצִּוָּה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַעֲשָׂבִים, וְהָעֲשָׂבִים דּוֹמִים לַיָּם, וְהַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת דּוֹמֶה לֶעָנָן, וְהֶעָנָן דּוֹמֶה לַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כח), כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן וגו', וְחָלַק לִירֵאָיו תְּכֵלֶת, שֶׁהוּא מֵעֵין כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין מֶלֶךְ שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (תהלים יח, יא): וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וְאוֹמֵר (נחום א, ג): בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וּנְתָנוֹ לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה', נָתַן אֶת שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, ט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה'. לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹד וְהָדָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, וּנְתָנוֹ לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ו): הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חָלַק כָּבוֹד לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק עַל שֶׁהָיָה יָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, יח): אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ שָׁכַן ה' לַאֲדוֹנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, ג): וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בֶּן רַבִּי, יוֹסֵף מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה וְהָיָה אֲדוֹנָיו רוֹאֶה אוֹתוֹ מְלַחֵשׁ בְּפִיו וְהוּא אוֹמֵר לוֹ מָה אַתָּה אוֹמֵר וְהוּא מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר אֲנִי מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ אֲדוֹנָיו מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, אָמַר לוֹ יוֹסֵף הֲרֵי חַמָּה אֶחָד מִכַּמָּה שַׁמָּשִׁין שֶׁלּוֹ וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְהֵיאַךְ תּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹדוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ אֲנִי נִגְלָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו, יוֹסֵף הַצַּדִּיק מִתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לט, ט): וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְנָתַן כָּבוֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא נָגַע בָּהּ מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ לְבֶן בִּנְךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ, שֶׁאֶחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, שֶׁאֶתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם קֹדֶשׁ שֶׁלִּי וְלֹא יִהְיֶה נִזּוֹק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו':
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
ויקרא רבה ט׳:ו׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (בראשית ד, ד): וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב, דָּא מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד לֵיהּ מִשַּׁמְנֵיהוֹן. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵיד לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלֵמִים הָיוּ בְּעוֹרָן, בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות יח, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד כְּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ. אִיפְלְגוּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, וְחַד אָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, אָמַר רַבִּי הוּנָא וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְאָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְדָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאֵי תֵימָן, עוּרִי צָפוֹן זוֹ עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּצָּפוֹן, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ עוּרִי, דָּבָר שֶׁהוּא יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר. וּבוֹאִי תֵימָן, זוֹ תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּדָּרוֹם, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ וּבוֹאִי, דָּבָר שֶׁהוּא חִדּוּשׁ, וְאַף קְרָיָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְכַדּוּ דְּאָתוֹ שְׁלָמִים, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לַה', אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', מִכָּאן וּלְהַבָּא. מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר לִקְרָיֵהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, עוּרִי צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלֻיּוֹת הַנְּתוּנוֹת בַּצָּפוֹן, יָבוֹאוּ וְיַחֲנוּ בַּדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ז): הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרֵר גּוֹג הַנָּתוּן בַּצָּפוֹן, יָבוֹא וְיִפֹּל בַּדָּרוֹם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לט, ב): וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנָּתוּן בַּצָּפוֹן יָבוֹא וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַנָּתוּן בַּדָּרוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, כה): הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְּמַן שֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, וּבִזְּמַן שֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא אַרְגֶּסְטֵס בָּעוֹלָם שֶׁמְשַׁמְשׁוֹת בּוֹ שְׁתֵּי רוּחוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ו): אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְּדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין חָתָן נִכְנַס לַחֻפָּה אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֶנֶת לוֹ כַּלָּה רְשׁוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, טז): יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, וְאַחַר כָּךְ (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה.
תלמוד ירושלמי פסחים ט׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׁנִי. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר טָמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵלּוּ חַיָיבִין בַּהִכָּרֵת:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא כול׳. טָמֵא לָנֶפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לַנֶּפֶשׁ. אֲנוּסִּים אוֹ שׁוֹגְגִין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ. [רִיבָה] עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא טָמֵא נֶפֶשׁ כַּהֲרֵי דֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא דֶרֶךְ רְחוֹקָה כַּהֲרֵי טָמֵא נֶפֶשׁ. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשֶׂה אֶת הַשֵּׂינִי. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אֲנוּסִּין אוֹ שׁוֹגְגִין שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׂינִי. מֵזִיד מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְהָאִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד. אֲנָן תַּנִּינָן. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אוֹ הֵזֵיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אְמְרָה כֵן. שֶׁאֵילּוּ פְּטוּרִין מִן הַהִכָּרֵת וְאֵילּוּ חַיָיבִין בַּהִכָּרֵת. מַה אִית לָךְ חַיָיב בְּהִכָּרֵת. לֹא מֵזִיד.
טָמֵא לָנֶפֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא לָנֶפֶשׁ. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר טָמֵא מֵת רִיבָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טָמֵא נֶפֶשׁ. אֶלָּא אִישׁ טָמֵא נֶפֶשׁ נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. וְאֵין צִיבּוּר טָמֵא נֶפֶשׁ נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. טָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְטָמֵא זִיבָה וְטָמֵא צָרַעַת. נִיתַּן לְיִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה. יָחִיד עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי וְאֵין צִיבּוּר עוֹשִׂין פֶסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. צִיבּוּר עוֹשֶׂה פֶסַח שֵׁינִי שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְחִזְקִיָּה שֶׁעָשָׂה פֶסַח שֵׁינִי. הָדָא הוּא דִכְתִיב כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וגו׳.
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְעַבְּרֵין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. מַה מְקַיֵים כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב. שֶׁעִיבְּרוּ אֶת נִיסָן וְאֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי. גּוּלְגּוֹלְתּוֹ שֶׁלְאָרְנָן הַיְּבוּסִי מָצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
כְּתִיב וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחוֹדֶשׁ. וַהֲלֹא בְיוֹם אֶחָד הָיוּ יְכוֹלִין לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַשְׂדִּים שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר. כְּתִיב כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים יְי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבְדִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חַד אָמַר. אֲפִילוּ עָשָׂה כַמָּה בְטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ.
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁהוֹדוּ לוֹ. כִּיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִיטָּה שֶׁלְחֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ. גָנַז טַבֶּלָּה שֶׁלְּרְפוּאוֹת וְהוֹדוּ לוֹ. וְאֵילּוּ שֶׁלֹּא הוֹדוּ לוֹ. קִיצֵּץ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן וְלֹא הוֹדוּ לוֹ. עִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
הָיָה הַצִּיבּוּר חֶצְיָים זָבִים וְחֶצְיָין טְמֵאִין. רַב אָדָא בַּר אֲהָבָה אָמַר. זָבִין נַעֲשִׂין אֶצֶל טְמֵאִין כִּטְמֵאִין אֶצֶל טְהוֹרִין. אֵינָן עוֹשִׂין זָבִין נִדָּחִין לְפֶסַח שֵׁינִי. רַב חוּנָה אָמַר. אֵין תַּשְׁלוּמִין לַפֶּסַח הַבָּא בְטוּמְאָה.
הָיָה הַצִּיבּוּר רוּבָּן טְהוּרִין וּמִיעוּטָן טְמֵאִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּהוֹרִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה [אוֹ] אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. עוֹשִׂים בְּטוּמְאָה. הָיָה הַצִּיבּוּר רוּבָּן טְמֵאִין וּמִיעוּטָן טְהוּרִין. וּמֵתוּ מִן הַטְּמֵאִים בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ. אַחַר שְׁחִיטָה אוּ אַחַר זְרִיקָה. אִין תֵּימַר. אַחַר שְׁחִיטָה. עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה. אִין תֵּימַר. אַחַר זְרִיקָה. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 264 לקו"ש חי"א ע' 185
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה כב ‹ 567 לקו"ש חי"א ע' 185
תורת מנחם 2
- נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח לקו"ש חי"א ע' 185
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב לקו"ש חי"א ע' 185
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.