שיחה ב

92שיחה ב

2 לקוטי

ויצא גב

א. בהפסוקי ,ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי" מעתיק רש"י ,ותקרא שמו ראובן", ומפרש :: ,רבותינו פירשו אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור".

וצריך להבין:

א) רש"י הודיע כלל יסודי בפירושו: .אני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא* *, היינו שכוונתו לפרש ולבאר (רק) דבר שאינו מובן ומוסבר כל צרכו בפשט הכתובים -- ומה קשה כאן בפשט הכתוב שרש"י צריך לד פרשו 1

ב) יתירה מזו: רש"י מפרש שהטעם לקריאת שם ראובן הוא משום ש* .אמרה ראו מה בין בני וכו *, היפך פשוטו של מקרא: ,ותקרא שמו ראובו" - ,כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי"!

ואף שפירושו זה של רש*י, בכללותי מקורו בגמרא*, הרי ידוע הכלל שנקט לו רש"י בפירושו (וחוזר עליו כמה פעמים) י: ,ואני לא באתי לפרש אלא

פשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופנין" *, היינו שצ"ל צורך ביישוב והיישוב צ'יל על אופניו (כנו וסדר התיישבותו')

של המקרא:

ב. והנה יש מפרשים*% דהטעם המפורש בקרא ,כי ראה ה' בעניי

גו' " אינו מספיק, כי בזה מוסבר רק חלק משם ראובן, תיבת ,ראו" שבו, אבל לא -- ,בן" שבו; וע"כ דרשו רבותינו עודי טעם, ש,אמרה ראו מה בין בני לבן חמי וכו' ", שענינו מרומז בשם ,ראובן" כולו.

אבל בפרש"י א'א לפרש כן, כי

[נוסף לזה שאם זהו הכרחו של רשיי להביא טעם אחר על שם ראוד בן מהמפורש בקרא*י, הו"ל לרש"י לפרשו '] 93בפשוטו של מקרא אי"ז קושיא מעיקרא דמילתא, שהרי אפשר לומר שהאותיות <בן" שבשם ראובן מרמזות לה,ב" וה,נ" י של ,בעניי"יי; ואף שבשם (ראו)בן אין בו ה,עין" וה;יוד" של בעניי ייי וגם ניקוד ה;בי"ת" הוא באו"א, הרי כבר למדנו כיו"ב במ"א בפרש"י:י: ,שמים"* הוא ר"ת ,שא מים, שם מים, אש ומים", אף שה.אלף" של ,שא" ושל ;אש" ליתא בתיבת ,שמים", וגם ניקוד ה;שין* של אש הוא באופן אחר -- אלא שדי לנו באות ,שין" שב,שמים" (ובפרט שאות זו היא המורגשת בעיקר בביטוין של התיבות ,שא" ו;אש"), ועד"ז מובן גם בנדון תיבת *בעניי" (שהאותיות ,ב" ו,נ" (בן) הן המורד גשות בה בעיקר :י), ולכן לא איבפת לן החסרון של שאר האותיות *י. וא"כ

₪ ונבכלל : כפי הנראה עיקר קושייתם הוא על ה,ב" ולא על ה,נו"ן", כיון שרד גיל להוסיפו בכמה שמות וכמו פישון וגיחון (בראשית ב, יאיג) ובנדו-ד השם שמעון שהוא ע"ש ,כי שמע ה'* שאין בו נוין (אף שבווחק י"ל שה,נו"ן* שבשם שמעון הוא הנו"ן ש,בשנואה"). וראה פירוש באר יצחק עפרש"י שכ' שהקושיא בהכתוב היא שהול"ל ראיון.

0) ראה חידושי הרש"ש לביר פע"א: גב

1 ראה פירוש מהרז"ו (ב"ר שם): ,דאי משום כי ראה בעניי הו"ל לקרותו ואו בען". ובביאור הרד*ל לפדר"א שם ,שא"כ (לפי טעם הכתוב) ה" לה לקרותו ראו. עני".

2) בראשית א, ת.

3 ואף שה,ב* של בעני אינו מעיקר התיבה ,עניי", מ"מ מכיון שבפועל צריכה לומר ,כי ראה ה' בעניי" הרי מתאים שתהי' בהשם התחלת התיבה לידע למה היא מכוונת.

4) ובכלל איגו מוכרח בדרך הפשט*

\יצא גב

הדרא קושי' לדוכתא: פירושו של

רש'י כאן למה לן:י?

94ג. גם צריך להבין:

א) בהטעם ע"ש שאמרה ,ראו מה בין בני כו'": למה פירש רש"י בד פשט הכתוב (כרבותינו בגמרא) שההפרש ,בין בני לבן חמי" הוא בזה ש,בן חמי מכר הבכורה וזה לא מכרה ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו כו'" -- (א) במאורע העתיד לבוא לאחר כמה וכמה שנים, ובמילא (ב) נבואה רחוקה*י, (ג) ובשייכות לגנותו של ראובן: נטילת הבכורה מראובן עכור חטאו'י; והורדת יוסף לבור -- הרי אפשר לפרשו באופן דשבחו של ;בני* ובדבר שיארע בזמן קרוב יותר: ראו מה בין בני לבן חמי שגזל וחמס *: וכו' ואילו בני

לנדו*ד כיון דשם הרי הי' קדימה בזמך

לא פשט ידו בגזל:י (וכמו שפר"י עה"פיי וילך ראובן בימי קציר חטים)?

ב) גם בפירושו של רש'"י גופא אי'"מ, שתוכן פירושו הוא שונה מהפי' שבגמרא. בגמרא איתא: דאילו בן חמי אע"ג שמדעתי' זבני' לבכורותי' דכתיב כו' חזו מה כתוב בי' וישטם עשו את יעקב" כו' ויעקבני זה פעמיים = וגו' ואילו בני אע"ג דעל כרחי' שקלי' יוסף לבכורותי' מני? דכתיב כו' אפילו הכי לא אקנא בי" דכתיב כו'" -- היינו שההפרש בין עשו לראובן הוא: עשו שנא את יעקב עבור הבכורה שהועברה לו (אע"ג דמדעתי' זבני' לי'), וראובן לא <אקנא" ביוסף; משא"כ לפי פירש"י תוכן החילוק ביניהם הוא (לא בשייכות הקנאה והשנאה, והעדרן, מצד הבכורה, כ"א) בנוגע לגוף המכירה (שרק זה נזכר בנוגע לבן חמי), שעשו מכר הבכורה. והעילוי של ראובן לעומתו הוא בזה שלא מכר הבכורה -- דבר שלא נזכר כלל בגמרא כמעלתו של ראובן.

ג) רש"י מוסיף .ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור" -- ולכאורה. כשם שהודגש בהנוגע למעלתו של .בני", שהיתה בתכלית הטוב, כמו"כ הו"ל להזכיר בהגריעותא של בן חמי, שעשו ערער על הבכורה:י (ע"ד מה דא'י'

1 תולדות כזו, מא.

3 בכת"י וש ,שבן המי מכר את הבכורה ועירער עלִי", אבל בכל הדפוסים אינו, 95לקומי

בגמרא הנ"ל) ולא עוד אלא שרצה להרוג את יעקב *'.

ד והביאור בכ"ז:

הטעם המפורש בקרא לקריאת שמו של ראובן ,כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי", בכלל מובן בפשטות : מטבע בני אדם שהולדת בן לאשה מעורר בבעלה רגש של קירוב ואהבה יתירה אלי'.

אמנם בנדו"ד אינו חד וחלק כ"כ:

א) ההדגשה ,כי עתה יאהבני אישיל הוא מפני שלאה היתה ,;שנואה" 5 גם לאחר שנשאה לאשה -- וא"כ יתכן כי גם ,עתה" בשילדה לאה בן ליעקב, לא ישתנה בו הרגש עד כדי כך ש;יאהבני אישי", ובפרט שגם רחל (אשתו העיקרית של יעקב) עתידה:: להוליד לו בן 1%

ב) מנין לה ללאה שבנה זה הבכור ילך בדרך הטוב והישר (כי דוקא בן כזה יעורר ביעקב אבינו רגש של קירוב לאמו *:), והרי אפשר ולא יהי? כפי רצונו של יעקב? ומה גם שבנדון בן זה יש בפרט לחשוש: בנו הראשון

\יצא ג

של יצחק אביו (עשו) וכן בנו הראשון של זקנו אברהם (ישמעאל'י) לא היתה הנהגתם באופן טוב (ובן כזה הרי לא זו בלבד שאינו ראוי לגרום קירוב מאביו לאמו אלא שעלול הוא לפעול נטי' הפכית **).

ולכן מפרש רש"י : +רבותיגו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף", היינו דזה שקראה לו ראובן מטעם ,כי אמרה כי ראה ה' בעגיי (ונתן לה בן)* יובן עפ"ז ד,רבותינו פירשו" -- כי לולא זאת אינו מוכרח ש;עתה יאהבני אישי", (כי בהולדת בן בלבד אין די לעורר אהבתו של יעקב ללאה, כנ"ל); והכתוב אומר דרשוני -- שיש טעם מוקדם לזה בקריאת שם ראובן -- המבאר מעלתו של הבן: .ראו מה בין בני לבן חמי", ובמילא מובןיי ש;עתה יאהבני איעשי

ועפ"ז יובן מה שהעתיק רשיי מדברי לאה, את מעלתו של ראובן בענין הבכורה, .וזה לא מכרה", ולא מעלה אחרת, כי בזה מודגש העילוי שלו בהתאם ובהשלמה לתוכן דברי לאה בהכתוב -- היינו ענין הולדת

2 ומה שרש"י מעתיק מהפסוק רק ,ותקרא שמו ראובן" ולא הטעם המבואר בהפסוק ,כי אמרה גו' כי עתה יאהבני אישיי, כי (א) מ"מ הפירוש של רבותינו הוא פירוש בשם ראובן, (ב) פ" זה הוא כמו הקדמה דמכיון שנולד לה בן געלה כזה לכן יפעול <,עתה יאהבני אישי".

9666 לקוטי

בן בכור ליעקב שעי"ז ,יאהבני אישי* (להיות כי) -- באותו ענין עצמ - הבכורה היתה גם מעלתו של הבן: ,וזה לא מכרה", שהבכורה להיות בנו הראשון של יעקב, הוא דבר הד חביב ויקר לו מאד.

וממשיך רש"י ,ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור", שבזה מבואר דז אע"פ שיעקב אהב את רחל וממנה רצה להוליד בנים, מ"מ מכיון שנולד ללאה בן נעלה כזה, דעם היותו בנו בכורו של יעקב ובכורה זו יקרה וח" ביבה לו במאד, ובכ"ז כאשר לקח יעקב את הבכורה ממנו ונתנה לבנו של רחל, יוסף, ,לא ערער* על בנו של רחל, שהי' חביב על יעקב יותר מכל הבנים, ,ולא עוד אלא שבקש להוציאו מן הבור" יי -- ובעבור גודל מעלתו הלזו של הבן הנולד הרי בודאי ש,עתה יאהבני אישי".

ובזה אתי שפיר מה שלא האריך לפרט גודל הגריעותא של .בן חמי" (שערער על הבכורה של יעקב, ולא עוד אלא שרצה להרגו), מכיון שכוונתו כאן היא להדגיש גודל מעלתו של ,בני" (להכריח ש,יאהבני אישי") ולא במדתו ההפכית של ,בן חמי.

ועפ"ז יומתק מ"ש רש"י: ,רבותינו פירשו" ולא .אמרו רבותינו" וכיו"ב, כי אין כוונת רש"י לשלול הטעם הד מפורש בהכתוב, כ"א לפרשו, לפרש (ולתרץ) הדורש ביאור בטעם שבכתוב -- איך שבודאי ע"י הולדת ראובן ,יאהבני אישי" -- וע"ז מביא רבו"

\יצא ג

תינו פירשו ש,אמרה ראו מה בין בני לבן חמי", שנולד לה בן נעלה כנ"ל *:.

ה. מ,יינה של תורה" שבפרש"י:

מצינו הפרש בין קריאת שמות השבטים לקריאת שמות ה,אבות", אברהם יצחק ויעקב: א) השמות של השבטים ניתנו ע"י האמהות **, משא"כ השמות של האבות *, יצחקי ויעד קב**; ב) בכ"א מהשבטים ניתן טעם על השם שנקרא בו, משא"כ בשמות האבות, שלא נאמר בהם טעם *3 מפורש בתורה יי ע"כ קרא גו'.

6 באברהם הרי לא ה" אפשר 9"י אמהות. ושם אברהם (בה"א) ניתן ע"י הקב"ה (לך יז, ה).

ז3) הקב"ה צוה ,וקראת את שמו יצד חק" (שם, יט). וגם קריאת השם בפועל היתה עִ"י אברהם (וירא כא, ג) לא ע"י שרה, וראה ירושלמי ברכות פ"א היו.

8 הקב"ה קראו. ד"א אביו קוא לו יעקב (פרש"י תולדות כה, כו).

9 בה,שם" שניתן בעת שנולדו, משא"כ שם אברהם (לך יז, ה), ושם ישראל (וישלח ב, כט). נוסף לזה גם בשם ישראל נאמר טעם רק באמירת המלאך ולא באמירת הקב"ה (שם לה, י). גם י"ל שישראל הוא לא שם העצמי אלא שם המעלה (ראה סדיה יבחר לגו תש"ג).

97ויובן זה בהקדים לבאר בענין השם : ידועיי שהשם אשר יקראו לו אינו ,הסכמה בעלמא" יי, אלא ש,יש שייכות ממש להשם אל עצם הדבר" ; אלא שאין השם מתייחס להנשמה כשהיא לעצמה, שהרי ,הנשמה עצמה קודם בואה בגוף אינה נקראת בשם כלל"*י, כ'א כשבא להחיות את הגוף ,השם מקשר הנשמה בגוף והחיות הנמשכת מהנשמה ומחי' הגוף הוא נשרשת בהשם" *י.

אמנם בענין השם גופא, שע"י המד שכת החיות בגוף, יש ב' בחי'": א) כמו שהוא פועל כללות ההתקשרות של הנשמה בהגוף (וע"ד שם המין - אדם*), ב) כמו שהוא בא בגילוי בבחי' ציור פרטי בכל גוף וגוף לפי ערכו (השם פרטי שיש לכ"א)".

(כא, ו): ,ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השומע יצחק ליי, אבל לא נאמר כטעם על קריאת השם] - ובנוגע ליעקב (פרש"י תולדות שם).

1 או"ת להה"מ ס"פ בראשית (ד, סע"ב ואילך). שעהיוה"א פ"א. לקו"ת בהר מא, ג* (ובהנסמן שם). אוה"ת שמות ע' קג ואילך, דייה אר"י כו' לא אבוא ש"ת (בסה"מ קונטרסים) פ"איב, ד"ה אתה אחד תש"ב. ועוד.

2) לקו"ת שם.

3) לקו"ת שם. לקו"ת בלק 0, 34 אוה"ת שם.

4 ראה בהנסמן בהערה 41

5 ולכן נשמה אחת גקראת בהיותה ב" גוף זה בשם משה ובהיותה בגוף אחר בשם שמעון, כי שינוי השמות הוא לפי שיוי של התקשרות הנפש עם הגוף (אוה"ת שם).

ויצא ב

והנה מבואר בתו"א* דבתי' האבות ישנה ,בכל זמן בכל אדם כי הנה אין קורין אבות אלא לשלשה*י. והענין שבחי' האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור . . אבל שאר בחיגות ומעלות הצדיקים כגון השבטים ראובן שמעון לוי . . יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומד" ריגות אלו משא*כ בחי' האבות צריך להיות בכל אדם שהם שרש ומקור כל נשמות ישראל".

והמובן מזה, דההפרש שבין בח" האבות לבחי' השבטים הוא [לא רק בזה אשר בחי' האבות, של כל ג' האבות, ישנה בכ"א מבנ"י, משא"כ בחי' השבטים שאינה מוכרחת להיות בכ"א כ'א בבחי' שבט שלו", אלא הכוונה בזה היא] שהאבות, מכיון שהם שרש ומקור כל נשמות ישראל, הרי בחי' האבות ישנה בכ"א מבג"י מצד ענינו העצמי להיותו חלק מד כללות עם ישראל, וזוהי בחי' כללית שבה משתווים כל בנ"י; אבל בח" השבטים שבישראל (היינו גם בחי" שבט פרטי שלו") היא בחינה הבאה

6 ך"פ וארא.

7 ברכות טז, ב.

8 ולפ"ז הרי נמצא שכ"א יש לו די אבות : ג' אבות אברהם יצחק ויעקב, ובחי' השמט שממנו בא (נוסף על אבותיו -- כפשוטו), אבל אין קורין אבות (סתם -- היינו לכאו"א מבנ"י) אלא לשלשה.

ועדייז : קורין להלל ושמאי : אבות העולם (ולא אבות סתם -- וראה עדיות פ"א מ"ד: זבש לפי (אות א' סי" ז). עמודי אש (לר"י איזנשטיין) ס"ב סוס"ק כו).

988 לקוטי

בהתחלקות בבג"י יי, והיא בחינתו ועד בודתו הפרטית של כאו"א:'.

ועפ'ז אפ"ל ההפרש שבין שמות האבות לשמות השבטים: שמות הא" בות -- המשכה הכללית שבכ"א מישראל, ושמות השבטים הינו שהד המשכה באה בבחי' ציור פרטי בהתאם למהותו הפרטית של כ"א, ומכיון ששמות אלו ענינם. התחלקות ההמשכה לפי בחינות וציורים פרטים, לכן נאמר בכ"א מהם טעם גלוי ופרטי המתאים למדרגתו ועבודתו הוא *:'.

וזהו גם הטעם ששמות השבטים נקראו ע"י האמהות : ידוע ההפרש בין אב לאם בשייכות להולדת הבן -- שעצם מציאות חבן הוא מטיפת האב :5 והתגלותו וההתחלקות בציור של פרטי אברים באה ע'"י שהייתו תשעה חדשים בבטן האם ** (ועד"ז הוא ההפרש בי" ניהם גם לאחר שנולד; התקשרותו הפנימית של האב להבן היא עצמית

\יצא ב

יותר, אולם בגילוי מורגש יותר הקישור והקירוב של האם להבן+). ולכן נקראים חכמה ובינה : אב ואם (של המדות), כי חכמה היא נקודת השכל (בחי' ה;אב" של המדות) ובינה היא ההשגה שבאה בפרטים (ה.אם" של המדות)", ועד"ז מובן גם כאן בנוגע להשבטים, שהתחלקות השבטים לפרטים שונים בפשטות באה ע'י האמהות רחל ולאה כו' -- ולכן על ידן היתה גם קריאת השמות של השבטים *", היינו התחלקות של בנל"י לבחינות ומדריגות פרטיותי

אמנם עדיין צ"ל: הלא טעמי הד שמות המבוארים בפרשתנו אינם מורים על שייכותם של השמות לבחינתם ועבודתם של השבטים עצמם הנקראים בשמות אל כ"א השייכות שלהם להאמהות שקראו שם זה: ,בי ראה ה' בעניי כי עתה יאד הבני וגו'", ;בי שמע ה' כי שנואה אנכי* וכיו"ב 1

ולכן מפרש רש"י *יי בשם הראשון ראובן (וממנו נלמד על כל השבטים): .פרשו רבותינו -- אמרה ראו מה בין בני לבן חמי כו'", היינו שהשייכות היא (לא רק להאם, כ"א ובעיקר) להבן הנקרא בשם זה מצד בחינתו ועבודתו **.

4 ראה פה"מ שם, לקו"ש ה"ך פ' 7

5 תניא פ"ג. ביאורי הזהר בלק קגג בי

6 ראה גם לקוטי לוי יצחק ליקוטים על מאחזיל ע' קמז.

*56) ועד"ו בלקו"ת הובא בשוה"ג להערה 441

7 להעיר מתו"א (ויחי מה, סע") שיש בחי' ראובן שמלמטה למע' וע"י ממ" שיך גילוי בחיי ראי' העליוגה מלמעלה למטה, כי ראה ה' בעניי, בחי' התקרבות, כי עתה יאהבגי אישי.

99לקומי

ו ע'פ הנ"ל יש לרמז בדא"פ: השייכות דפ' ויצא לט' כסלןו% -- יום הולדת י* ויום הילולא* של כ"ק אדמו"ר האמצעי (שחל כ"פ בשבוע דפ' ויצא, או עכ"פ בהימים הסמוכים לש"פ ויצא, כבשנה זו, ומתברכין :% משבת פ' ויצא) כי:

מבואר ההפרש בין אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי:

אדמו"ר הזקן הו"ע ספירת החכד מה :", שהוא בחי' נקודה, ואדמו"ר האמצעי הוא ספירת הבינה *, היינו כמו שהגילוי בא בבחי' פרטיות ובהתפשטות, וכידוע שעל ידו באה תורת החסידות לידי גילוי רב ובאופן של התפשטות והתרחבות, רחובות הנהר דבינה *. והוא דוגמת ענין קריאת שמות * השבטים הנ"ל.

8) ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב.

9 ט' כסלו תקלד -- ולהעיר שהשנה היא מאתים שנה ליום הולדת שלו.

0) ט' כסלו תקפ"ח.

1 ראה וח"ב סג, ב. פת, א.

2) סה"ש תש"ה פ' 460

3 סה"ש שם. התמים ח"ב ע' עח [172]. וראה בארוכה לקולוייצ -- אגרות ע' שלג ואילך.

4 ראה לקו"ש ח"ה ע' 129 ואילך, שזוהי גם השייכות למיש בפרשתנו (לא, נב) ,עד הגל הזה".

5 להעיר שכמה מאמרים דט' ויו"ד כסלו התחלתם היא: אתה אחד ושמך אחד,

\יצא ב

ומצד ההתרחבות דבינח (נעשה -- ,שבט" ל' המשכה **, ש)נמשך הגילוי גם למטה ", שזה הי' חפצו ורצונו של אדמו"ר האמצעי, וכידוע ** פתגמו, כי רצונו שכאשר שני אברכים נפג" שים יחדיו, ידברו בענין אריך ועתיק, שזהו"ע הפצת המעינות חוצה,

ועי"ז זוכים לקאתי מר דא מלכא משיחא יי בקרוב ממש.

*) נדפס בסוף מאמר אתם נצבים היום לארמוהאמייצ (קה"ת תשל"ב). וראה לעיל בהערה 65.