53
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב. "חנוכת המזבח" – באופן שונה על ידי כל נשיא
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
הקרבת הקרבנות על המזבח, ה"עבודה"11 באופן כללי, מביאה לידי "התקרבות" המקריב אל הקדוש־ברוך־הוא – "קרבנות" מלשון "קירוב"12 – כמוזכר במספר מקומות13.
ידוע14, שחלוקתם של ישראל לשנים עשר שבטים קשורה להבדל באופן שבו כל אחד מהם "משמש את קונו", "איש אשר כברכתו ברך אותם"15, "לשמש" על ידי כל מעשיך וכו', אשר הם שונים (כמפורש בהברכות) וכן בעבודתם הרוחנית16. עבודת ה' נחלקת לשתים עשרה דרכים כלליות, ולכל נשיא ושבט יש דרך מיוחדת בעבודת ה'.
ויש לומר, שזוהי הסיבה לכך ש"חנוכת המזבח" נעשתה דוקא על ידי שנים עשר הנשיאים17, ולא על ידי משה ואהרן18, כי כל נשיא "חנך" את המזבח בהתאם לעבודה הרוחנית שלו, על ידי הבאת קרבנות המתאימים במהותם לדרכו בעבודת ה'.
כמוסבר במדרש19, שלמרות שכל הנשיאים הביאו אותם קרבנות, היו לכל נשיא כוונות אחרות, בהתאם לדעתו ולשבטו שלו (כברכתו – ברכה שלו) – "כל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו" והמדרש20 מפרט את הכוונות השונות של כל פרטי הקרבנות, השונות אצל כל נשיא.
לפי זה מובן ש"חנוכת המזבח" היתה בכל יום משנים עשר הימים21, בכל יום באופן חדש, אשר לא היה כלל באחד עשר הימים האחרים.
חנוכת המזבח לא הושלמה עד אשר
הערות
- 11. ראה אבות פ"א מ"ב ובמפרשים שם. ובכ"מ.
- 12. להעיר מכתובות (י, סע"ב) ובפרש"י שם: מזבח כו' מחבב את ישראל אל אביהם.
- 13. ס' הבהיר סי' קט (מו). ועייג"כ זח"ג ה, רע"א. בחיי ויקרא א, ט. של"ה מס' תענית (ריא, ב). פע"ח שער התפלה פ"ה. ועוד.
- 14. ראה פע"ח בהקדמה לשער א'. ועוד. עמה"מ ש' עולם הבריאה פי"א (בהגהה). שער הכולל בהקדמתו. וש"נ. ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 11 (בהערה). לקו"ש ח"ו ע' 304. לקו"ש ח"י ע' 97 ואילך. לעיל ע' 7. וש"נ.
- 15. ויחי מט, כח. וראה מפרשים שם.
- 16. ראה תו"א ר"פ ויחי. אוה"ת שם (כרך ה תתקצז, א ואילך. כרך ו תתשלח, ב ואילך).
- 17. ראה לקו"ת ברכה צח, ג.
- 18. ראה אוה"ח פרשתנו ז, י.
- 19. במדב"ר פי"ג, יד. – אבל לדעת ר' פנחס בן יאיר (שם פי"ד, יב) הקריבו כולם לכוונה אחת. וראה פרש"י פרשתנו שם, יט ואילך – נת' בארוכה בלקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 41 ואילך.
- 20. פי"ג (שם ואילך) ופי"ד (א־יא).
- 21. וכפשטות לשון הכתובים (שם – י; יא; פד; פח) שקרבנות כל הנשיאים היו לחנוכת המזבח. ובלשון המדרש (במדב"ר פי"ד שבהערה 10): עד מלאת י"ב יום לא נגמרה חנוכת המזבח.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אור החיים על במדבר ז׳:י׳ - הטקסט מספריא
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. נִרְאֶה כִּי כֻּלָּם כְּאֶחָד רָצוּ לְהַקְרִיב בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁרָצוּ שֶׁיִּתְחַנֵּךְ מִכֻּלָּם יַחַד, וַה׳ אָמַר נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם וְגוֹ׳, וְאָמַר כִּי בְּכָל הַשְּׁנֵים עָשָׂר יָמִים יֵחָשֵׁב חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלָזֶה אַחַר אָמְרוֹ נָשִׂיא אֶחָד וְגוֹ׳ אָמַר פַּעַם אַחֶרֶת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְכָאן לֹא אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״קַח מֵאִתָּם״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ רְשׁוּת לָזֶה, כִּי וַדַּאי שֶׁיִּקַּח קָרְבָּנוֹת וְכָל הַמּוּבָא בֵּית ה׳ זָהָב וָכֶסֶף, אֶלָּא לְצַד שֶׁבָּאוּ יַחַד אָמַר ה׳ אֵלָיו כִּי יְסַדְּרֵם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לְרַזַ״ל בְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַגִּיד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּתְנַדְּבוּ הַנְּשִׂיאִים לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כָּךְ נִתְנַדְּבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא קִבֵּל מֹשֶׁה מֵהֶן עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. רַזַ״ל דִּיְּקוּ יִתּוּר אָמְרוֹ יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְדָרְשׁוּ שֶׁבָּא לְרִשָּׁיוֹן, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵהֶם. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת, לָמָּה יְמָאֵן מֹשֶׁה מִקַּחַת מִיָּדָם נִדְבַת ה׳. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל מֵהֶם עַד שֶׁיֵּדַע אִם ה׳ חָפֵץ שֶׁהֵם יְחַנְּכוּ הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מֹשֶׁה אוֹ אַהֲרֹן, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא רָאָה עִמָּהֶם שֵׁבֶט לֵוִי, וְעַיֵּן בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ מַה שֶׁכָּתַבְנוּ שָׁם, וְהוּא הַדִּין שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּכָל אֶחָד שֶׁיָּבֹא לַחְנֹךְ הַמִּזְבֵּחַ בְּקָרְבָּנוֹ, אֲבָל זוּלַת זֶה בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל.
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. אָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, לוֹמַר שֶׁהֵם עַצְמָם טָרְחוּ בַּהֲבָאַת הַנְּדָבָה עַד הַמִּשְׁכָּן, הֲגַם שֶׁהֵם נְשִׂיאִים לֹא חָשׁוּ לִכְבוֹדָם. עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הַקָּרְבָּן וּנְתָנוּהוּ בְּיַד הַמַּקְרִיב, אֶלָּא הִקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ בְּסָמוּךְ לוֹ, לוֹמַר כִּי אֵלּוּ יַקְרִיבוּ רִאשׁוֹנָה בְּאֵין קוֹדֵם לָהֶם, וּכְמוֹ כֵן יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר וַיַּקְרִיבוּ אֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן הָאָמוּר בָּעֲגָלוֹת, לוֹמַר כִּי הֶקְדֵּשָׁם הוּא לְצָרְכֵי מִשְׁכָּן לָשֵׂאת עֲלֵיהֶם קְרָשָׁיו וְגוֹ׳:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 244 לקו"ש חכ"ג ע'53
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.