53
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א.>
א. קרבנות הנשיאים – כאילו כולם הקריבו ביום הראשון וביום האחרון
לאחר שמסיימת התורה לספר אודות הקרבנות שהביאו הנשיאים "לחנוכת המזבח", נאמר1: "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל, קערות כסף שתים עשרה (סך כל הקערות של כל שנים עשר הנשיאים)...".
נאמר על כך במדרש2: "והלא קערה אחת... הקריבו ביום המשח אותו .. אלא העלה עליהם הכתוב כאילו כולם הקריבו ביום ראשון (והמדרש אינו מסתפק בכך, אלא ממשיך ואומר:) וכאילו כולם הקריבו ביום אחרון".
המפרשים3 מסבירים על כך, שהענין "כאילו .. הקריבו ביום אחרון" נלמד מכך שלאחר סיום כל קרבנות הנשיאים אומרת התורה4: "זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו".
יש להבין: המעלה של "כאילו .. הקריבו ביום ראשון" מובנת: הן מצד ה"גברא" – המקריב לראשונה מוכיח על היותו "חביב יותר"5 והוא "גדול"6 מן האחרים. והן מצד ה"חפצא", מצד "חנוכת המזבח"7 – אפשרי לומר שהקרבנות של הימים המאוחרים יותר, שלאחר היום הראשון, אינם בבחינת "חנוכת המזבח", כי המזבח כבר נחנך על ידי הקרבנות של ה"מקריב ביום הראשון"8 – ולכן מבהיר המדרש שכל נשיא נחשב כאילו הוא הקריב ראשון9 והוא חנך את המזבח.
אך נדרש הסבר: מהי המעלה והחידוש בכך ש"העלה עליהם .. כאילו כולם הקריבו ביום אחרון"10?
הערות
- 1. פרשתנו ז, פד.
- 2. במדב"ר פי"ד, יג (בסופו). ועד"ז שם לפנ"ז פי"ג, ט. – ביאור המדרש ע"ד החסידות ראה לקו"ת פרשתנו כט, ב.
- 3. מתנות כהונה פי"ג שם.
- 4. פרשתנו שם, פח.
- 5. ל' המדרש – במדב"ר שם, ח.
- 6. במדב"ר שם, ט.
- 7. ויש לומר שזהו החילוק בין ב' המד"א בבמדב"ר (פי"ג, ט) אם נלמד מן הפסוק (ז, יג) "וקרבנו", או מן הפסוק "זאת חנוכת המזבח גו'": הלימוד מ"וקרבנו" הוא בנוגע להמעלה בה"ראשון" (שמצד הגברא), כלשון המדרש "אין זה גדול מזה" (ועד"ז הדרשה – שם, ח); משא"כ הלימוד מ"זאת חנוכת המזבח" הוא בנוגע להמעלה שמצד החנוכה (שמצד החפצא) (וראה במדב"ר פי"ד, יב (בסופו)).
- 8. ראה עד"ז אלשיך פרשתנו כאן.
- 9. או שכולם הקריבו כאחד.
- 10. בדוחק אפ"ל שזה מדגיש יותר "שאין זה גדול מזה" (במדב"ר פי"ג, ט) [וע"ד מ"ש בבמדב"ר (שם, ח) בנוגע ליהודה "אתה הוא שהקרבת אחרון"]. וראה אלשיך פרשתנו שם. אבל נוסף על הדוחק (שהרי כיוון ש"כולם הקריבו ביום ראשון" אין מעלה לא' על השני) – אינה מובנת המעלה שב"אחרון" בענין חנוכה – התחלה! וראה במדב"ר פי"ד (שבהערה 7): שכל השבטים הם שוים וחביבים כולם כאחד לפני הקב"ה שהעלה עליהם הכתוב כאלו ביום ראשון הקריבו (ותו לא).
במדבר רבה י״ד:י״ג - הטקסט מספריא
זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, יָכוֹל שֶׁהוּא נִמְשַׁח מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, עוֹד אֵינוֹ נִמְשַׁח מֵעַתָּה, אוֹמֵר אֲנִי לֹא יִמָּשַׁח לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר (במדבר ז, פח): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי וגו', עוֹד אֵינוֹ נִמְשַׁח לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, לה): זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו, יָכוֹל שֶׁהֵם נִמְשָׁחִים מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, עוֹד אֵין נִמְשָׁחִים. אֱדַיִן אֲנִי אוֹמֵר לֹא יִמָּשְׁחוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל יִמָּשְׁחוּ לֶעָתִיד לָבוֹא, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, אֵינָם נִמְשָׁחִים לְעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (זכריה ד, יד): אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר, זֶה אַהֲרֹן וְדָוִד, זֶה מְבַקֵּשׁ כְּהֻנָּתוֹ וְזֶה מְבַקֵּשׁ מַלְכוּתוֹ, אַהֲרֹן מְבַקֵּשׁ כְּהֻנָּתוֹ וְדָוִד מְבַקֵּשׁ מַלְכוּתוֹ. (במדבר ז, פד): בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ. אַתָּה אוֹמֵר בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ, אוֹ לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ זָכוּ הַכֹּהֲנִים לְקַבֵּל מַתָּנוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, לו): אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִנַּיִן שֶׁמַּפְרִישִׁין הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה מֵהַר סִינַי וְלֹא זָכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו בָּהֶם עַד שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם, הָא לָמַדְנוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַּיּוֹם זָכוּ הַכֹּהֲנִים לְקַבֵּל מַתָּנוֹת. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיב נַחְשׁוֹן קָרְבָּנוֹ. אִי בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, יָכוֹל קֹדֶם שֶׁנִּמְשַׁח הִקְרִיב נַחְשׁוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. אִי (במדבר ז, פח): אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ, יָכוֹל לְאַחַר זְמַן, תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. הָא לָמַדְנוּ בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, וּלְאַחַר שֶׁנִּמְשַׁח (במדבר ז, פד): מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשָּׁווּ כֻּלָּם בְּעֵצָה אַחַת, כָּךְ שָׁווּ בַּזְּכוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן, וְהָיָה קָרְבַּן כֻּלָּן שָׁוֶה, כְּאָרְכָּן כָּךְ רָחְבָּן כָּךְ מִשְׁקָלָן, וְלֹא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁאִלּוּ הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ לֹא הָיָה קָרְבַּן אֶחָד מֵהֶן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חֲלַקְתֶּם כָּבוֹד אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וַאֲנִי חוֹלֵק לָכֶם כָּבוֹד, שֶׁתַּקְרִיבוּ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא הֶפְסֵק בְּקָרְבַּנְכֶם. (במדבר ז, פד): קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הֵן שֶׁנִּתְנַדְּבוּ וְלֹא אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל. אָמַר רַבִּי יוּדָן וַהֲלוֹא קְעָרָה אַחַת וּמִזְרָק אֶחָד וְכַף אַחַת הִקְרִיבוּ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֶלָּא הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וּכְאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם אַחֲרוֹן:
במדבר רבה י״ג:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּרִאשׁוֹן וְקָרְבָּנוֹ, אָמַר רַבִּי יוּדָן, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּבְיוֹם אַחֲרוֹן, שֶׁאֵין זֶה גָּדוֹל מִזֶּה. כְּתִיב (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וגו', וַהֲלוֹא קְעָרָה אַחַת הָיְתָה וּמִזְרָק אֶחָד וְכַף אַחַת הָיְתָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, פד): קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וגו', אֶלָּא הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם אַחֲרוֹן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.