52

שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ומתעברו מינה"⁶⁴ (=כל שליטי הרוגז ובעלי הדין בורחים ומסתלקים ממנה), ובגן עדן מתגלה אז עונג נעלה יותר וכו'.

וזהו החידוש בשמירת השבת של יוסף "עד שלא ניתנה"^*: אצלו האיר ענין השבת כפי שהוא בעולם שמעל לארץ שבו "ניתנה" השבת – שביתתו היא מדבר שנעלה יותר מן השביתה ממלאכה הנובעת מ"בו שבת" של עולם הדבור – עשרה מאמרות, ועונג השבת בדרגה זו (של "עד שלא ניתנה") מתבטא בגילוי של עונג עליון יותר, כדלעיל.

ולכן השכר על השביתה והשמירה בדרגת השבת "שלא ניתנה" התבטא בדבר שהוא ההיפך מההתעלות בשבת ומרוחניות השבת שבארץ בה ניתנה, כפי שאני רואים, שעונג עליון יותר מתבטא לפעמים דוקא בדבר שהוא תחתון יותר⁶⁵.

כשם שאצל אב ובן⁶⁶, הרי דוקא במעשים הקטנוניים של בנו התינוק נגרם לאב עונג נעלה יותר מחכמתו של בנו הגדול.

יא. "הפרני" דוקא ב"ארץ עניי"

לפי כל האמור לעיל יובן גם הקשר של ענין זה דוקא אל יוסף ואפרים:

מהותו של יוסף היא – "יוסף ה' לי בן אחר"⁶⁷, שהוא הופך את ה"אחר" ל"בן"⁶⁸, זה התבטא במיוחד אצל בנו אפרים – על שם "כי הפרני אלקים בארץ עניי⁶⁹, מהותו היא, שדוקא ב"ארץ עניי" נגרם הענין של "הפרני אלקים". "התהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא"⁷⁰ (=הפיכת חושך לאור ומר למתוק).

ולכן, דוקא אצלו הוקרב בשבת, שמההקרבה ביום השבת, שהיא לכאורה, ענין של "עניי" – נעשה ההיפך, "הפרני" – תוספת בשמירת ובקדושת השבת.