שיחה ב

65שיחה ב

א בפרשתנו מסופר על המשא ומתן שבין אליעזר ומשפחת רבקה בקשר עם גישואי' ליצחק, ובפרש"י בפרשה זו אנו מוצאים כמה ענינים הדורשים ביאור הן בתוכנם והן בהשוואתם זל"ז.

עה"פי ,ונשאלה את פי'" פרש"י: ,מכאן י שאין משיאין את האשה אלא מדעתה". וצריך להבין :

א) בהפסוקים שלפנ"ז * נאמר: <ויען לבן ובתואל גו' הנה רבקה לפניך גו ותהי אשה לבן אדוניך גו'? -- הרי שכבר הסכימו עַל השידוך+ מקודם -- ועפ"ז עכצ"ל לכאורה דמה שאמרו לאח"ז ,נשאלה את פי'" אין הכוונה על עצם הדבר (השידוך)י, אלא האם

1) פרשתנו כד, נה

2) מה שכותב רש"י .מכאן שאין משי" אין כו"* י"ל שכונתו להדגיש שהלימוך הוא לא מ,והלכה והיתה גו'" (ראה הערה 8). -- וע"פ פש"מ אין רא" משם - שהרי בא בהמשך ל,ויצאה מביתו" שהוא גם בע"כ ככתוב לפנ"ז ושלחה מביתו. גם להעיר דשם המדובר בגרושה מן הנישואין שאינה ברשות האב (פרש"י מטות ל, י)

כד, גנא

64) וכדמוכח גם מפרש"י עה"פ (כד, נב) וישתחו ארצה .שמודים על בשו"ט" וראה ברא"ם, שרש"י כתבו כאן (ולא על ,ויקד האיש" שלפנ"ז) כי אין מודים על הבשו"ט ער (שאמרו קח ולך) שהסכימו לגמרי.

5) בעץ יוסף לב"ר (פ"ס יב. וכ"ה במשכיל לדוד) : שהשאלה היתה על עצם

אותה (כי במה שאמר אבי" (בתואל) מה' יצא הדבר לא קזשה עד"ן (דלא הי" אלא הסכמה בעלמא) והם צריכים להשיאה

תתרצה לילך מיד או שתרצה להתעכב עמהם משך זמן, כדבריהם: -- ודלא כפירש"י ששאלתם הי' על עצם הנשואין '.

ב) עה"פ* ,ויאמר אחי' פרש"י: ,ובתואל היכן ה":

ואמה* הוא

עכשיו) צריכים לשאול את פיה, כי אין משיאין את היתומה (בל' המדרש) אלא מרעתה. אבל לפרש"י א"א לתרץ כן, כי

- [נוסף ע*"ז שבפשש"מ הי' להם דין ב"נ (ראה לקמן הערה 45) ושקו"ט וגם ע"ד ההלכה -- אם יש בב'ע הוין דאב מקדש את בתו קטנה בע"כ -- ראה כית האוצר מערכת א' כלל א אות ב, וראה ג"כ גו"א (פרשתנו כך, גז) הרי]

רשיי דייק לכתוב ,אין משיאין את האשה כו' * דקאי (גם) על גדולה שהיא ברשות עצמה להתקדש. וראה לקמן סעיף ח.

ועוד ועִיקר -- הרי בן ה' למקרא עדיין לא למד כל דינים אלה,

66 וכפי' הרשב"ם והספורנו עה"פ.

9 והא דלא הוקשה לו לרש"י ,ובתואל היכן הי' * במ"ש לפנ"ז (שם, נג) ,ומגדנות נתן לאחי' ולאמה* -- ה*ז מרמז רשיי במה שמעתיק מהכתוב כאן גם תיבת ,ויאמר* (אף שלכאורה הו"ל להעתיק (בנוגע לקושייתו) רק התיבות ,אחי" ואמה"), דמדייק דמכיון שהמדובר הוא על האמירה (בנוגע להשידוך) -- הי' צריך להזכיר גם את בתואל (וכדלעיל (שם, ג) שכתוב ,ויען לבן ובתואל ויאמרו 666 לקוטי

הי' רוצה לעכב בא מלאך והמיתו**"י, ומזה משמע, דאחי' ואמה לא רצו לעכב; אבל לפירושו כאן משמע שגם בדעתם לא הי' עדיין מוסכם (ויתירה מזו: התנגדו לזה) וכפרש"י במענת רבקה : ,אלך יי מעצמי ואף אם אינכס רוצים" יי, שהרגישה שאינם רוצים *', ולכן שאלו את רבקה על עצם השידוך.

גו'") *, משא"כ בנוגע למגדנות לא קשה הא דלא הזכיר את בתואל, כי מובן ש,מגד דנות" -- פירות (לפרש"י (שם), ולא כפי" הב' שבראב"ע שם שהם בגדים חשובים), היז מתגה קטנה שאינה חשובה ולכן גם אינו ראוי ליתן לבעה"ב עצמו, ולכן לא נתן אלא לאחיי ולאמה. וראה עדִ*ז במשכיל לדוד.

0) בטור הארוך : ולפי הפשט ניחא כי בתואל אמר הנה רבקה לפניך ועל כן אמר אחי' ואמה שאינו טוב שתלך מיד כו' אבל דוחק הוא, דהרי מפשטות הכתובים משמע שגם לבן אמר (לפנ"ז) הנה רבקה, שהרי פסוק זה בא בהמשך להכתוב שלפניו ויען לבן ובתואל. וראה ג"כ לקמן הערה 7

1) שם, נת

2) ברא"ם, באר מים חיים ועוד, כתבו ההכרת לפירושו ממה שאמרה אלך, ולא אמרה ה4

3 בב"ר פ"ס, יב : ,מרמזים כה התלכי", ובמי"יכ (וראה גם עץ יוסף) שם: בלי תימה כדי שתאמר לא אלך,: וראה גם שיך

חיי שרה ג

ג) לאידך צלה"ב:

מפשטות הכתובים מבואר (כנ"ל) שהסכימו תיכף (ולפועל) על השידוךי וכמו שאמרו .הגה רבקה גו' קח ולך", ולכאורה לאחרי שלמדנו ש;אין משיאין את האשה אלא מדעתה", קשה מעיקרא: א) איך החליטו ע"ז מבלי שיבררו דעת רבקה! ב) אמרם ,קח ולך" שבפש"מ פי' תיכף -- הרי (כדלקמן) ,נותנין לבתולה יב"ח*!

ב. לעיל בהפסוק* ,תשב הנערה אתנו ימים או עשור" לאחרי שמפרש רש"י תיבת ,ימים" שבפסוק, שפירושה שנה, מוסיף טעם לבקשתם: ,שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס את עצמה בתכשיטים"י

וגם בזה צלה"ם:

א) פשוט הוא שלבתולה דרוש לה זמן להכנות לנשואי', וגם הבן חמש למקרא יודע דבר זה, ומובָּנת בפשטות בקשת אחי' ואמה שרבקה תתעכב עמהם משך זמן -- ומה קשה בפשש"מ, שרש'י מתרץ זה ע"י שמבאר הטעם לבקשתם ,שכך נותנין כר"י ואם כוונת רש"י לבאר הדיוק די"ב חודש דוקא -- א"כ הו"ל לבאר ג"כ למה ,עשור" דוקא.

ב) לכאורה אפשר לומר בפשוטו ש*מ דוה שבקשו ייב חודש הוא לפי שכן שיערו שבנדו"ז, היינו לפי מצב ,פרנסתה" של רבקה -- צריכה יב"ח (וע"פ זה גם יתורץ בפשטות דעת אליעזר שתלך תיכף, דלכאורה - במאי פליגי), ומנא לן מן הכתובים ,שכך נותנין לבתולה (סתם)" דהיינו שהוא מנהג רגיל ומקובל *: והסתמכו על מנהג זה1 67ג) ואדרבא : לפי פירושו -- אי"מ אמרם תיכף <או עשור", דמכיון דבקשתם היא משום ש,כך נותנין לבתולה י"ב חודש", מהו הטעם לוותר שני חדשים!ז ואם יש טעם לעשור -- מאי קס"ד בתחלה לדרוש ימים! -- שגם מזה מוכח שלא הי' בזה סדר קבוע, והגבילו הזמן לפי הצורך המשוער (בעין יפה או בצמצום -- עד שמצינו בטענת אברהם: חמשים, ארבעים וחמשה גו).

ג. והביאור: בפסוק ,ונשאלה את פי'" מוכרח רש"י לפרש שהתכונו לכללות השידוך (ולא האם תרצה לילך מיד -- כדמשמע לכאורה מהמשך הכתובים), כיון שבפסוק שלאח"ז מבוארת שאלתם ,התלכי עם האיש הזה", ולא .התלכי עתה עם האיש הזה", וכדומה -- היינו ששאלתם היתה על כללות ההליכה -- השידוך.

והא דמוכח מן הכתובים שלפנ"ז, שהשידוך בכללותו כבר הי' מוסכם -- עכצ"ל שבינתיים אירע דבר שגרם לשינוי החלטתם להסכמה, ועד כדי כך שרצו לבטל כל הענין. ומה גרם לשינוי זה! מובן זה מפרש"י בפסוקים הנ"ל, וכדלקמן.

ד בעניית לבן ובתואל לאליעזר

רשיי ,שכך נותנין* ולא ,לפי שנותנין* (עיד פרש"י לעיל כד, ב) או למדנו שנותנין" (כבפרש"י כא, יב) משמע שב" פששימ -- זהו דבר ידוע.

בחזקוני כתב: ,ימים יב חדשים, כדד כתיב (אסתר ב, יב) כדת הנשים י*ב חדש וגו'*, אבל אין לומר שרש"י סמך ע"ה שהוי לא צציין לכתוב זה (שלא למדו התלמיד עדיין). והא ולא הביא רשיי כתוב מפורש וסמך אמנהג -- פשוט ע"פ דרכו פששימ -- שאין להכיא ראי' לכל בתולה -- ממנהג אחשורש (ע"ד פי' תו"ת כאן).

חיי שרה ב

אמרו ,מה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך גו' (ולכן) הנה רבקה לפניך קח ולך . . כאשר דבר ה'*, ופרש"י: לא נוכל דבר אליך -- למאן בדבר חזה . . לפי שניכר שמה' יצא הדבר לפי דבריך שזימנה לך.

והיינו שמדברי אליעזר נוכחו לדעת ש,מה' יצא הדבר"* וא"כ מובן שלא נוכל גו', כי סירובם או סירובה של רבקה לא ימנעו את הדבר מלבוא בפועל יי -- ולכן הסכימו תיכף, גם מבלי לשאול את רבקה -- אף ₪- בד"כ צריכים לשאול דעת האשה*

ה. והנה בהפסוקים שלאח"ז מסופר שבמענה לדברי אליעזר .שלחוני ל* אדוני" אמרו אחי' ואמה ,תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך* (ז. א. שהדבר בכללותו מוסכם, אלא שמבקשים שתתעכב אצלם משך זמן), אולם כאשר חזר אליעזר על דבריו ובלשון ,אל תאחרו אותי . . שלחוני ואלכה לאדוני", אמרו: ,נקרא לנערה ונשאלה את פי'* (וכנ"ל ס"ג שנשאלה על כללות הדבר) -- הרי ששינוי החלטתם נגרם ע"י דברי אליעזר האחרונים.

ומבאר רש"י ומפרש שבאמרם ,ת" שב הנערה אתנו גו' ואחר תלך" טענתם עם היות שהשידוך נגמר וכנ"ל כי אין שייך למאן בזה כיון 688 לקוטי

ש,מה' יצא הדבר", מ"מ תשב ג" בי ,כך נותנין לבתולה זמן י*ב חודש* -- זהו מנהג העולם ''י

ויתירה מזו -- מכיון שאליעזר בעת שהציע השידוך לא התנה שבנדו"ז ישתנה מן הרגיל ותלך מיד, הרי בודאי (לדעת לבן כו') שגם הוא התכוון (לכתחילה) לשידוך בסדר המקובל ורגיל,

אך כאשר סירב אליעזר להסכים לסדר הנהוג והוסיף דבר חדש (שאפילו לדברי אליעזר -- אין כל ראי' מהנסים שאירעו לו*יי -- שמה' יצא גם דבר חדש זה) -- מובן שזה מטיל ספק בכל*' דבריו, גם בשטר מתנה שהראה להם:: וגם בדברי הנפלאות שסיפר (שכדיוק לשון רש"י*יי ,לפי שניכר כו' לפי דבריך", היינו שרק ממנו ידעו אודותם). וכיון שרק בסבת הנסים החליטו על השידוך מבלי לשאול הסכמתה של רבקה, ואמרו ,הנה רבקה גו' קח ולך" -- הרי מוכרחים היו עכשין לומר ש,נקרא לנערה ונשאלה את פי'" על עצם השידוך "* --

7) ועפ*ז מובן שא"א לרש"י לפרש לעיל (כד, נה) כפי' הטור הארוך שם (הובא לעיל הערה 10), וכן לא כפי' החוד קוגי (שַם, נג) : ,בתואל . . שמח ה" כן' לא הי' חפץ באיחור כו'*, כי באם ,תשב גו'* הוא סדר הרגיל, אין מסתבר לומר שבתואל אמר להיפך.

*ן) ומזה ש,ואבא היום -- היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ* (פרש"י כָד, מב), אין שום ראי' על דבר חדש זה (ליקח אֶת רבקה מיד), כי בפשוטו ייל שהוא בבדי להקדים התחלת ההכנות דיב"ח -- ובמילא הקדמת לקיחת רובקה ככל האפשרי. \

8) להעיר מפרש"י (בראשית ג, ד): כשם כו" כך כו

9) פרש"י כד, לו.

*9ו) שם, 11 וראה ברא"ם לפרש"י זה.

0) ואף שהם מצד עצמם לא רצו

חיי שרחגב

שהרי אין משיאין את האשה אלא מדעתה.

ו עפ"ז מובנת כוונת רש"י ב;ת" שב הנערה אתנו ימים גו'" -- *שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש", שוהו היסוד לדבריהם, שלא היתה זאת בקשה, אלא טענה: ,תשב הנערה גי (שהרי) כך נגותנין כו'", בי הוספת דבר חדש ע"י אליעזר גרם שיחזרו מהחלטתם הקודמת, כנ"ל בארוכה.

זה אמנם, לפי הג"ל שטענתם <תשב הנערה אתגו" היתה כיון ;שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש? -- מדוע אמרו תיכף .או עשור"1

והביאור:

טעם הדבר שנותנין לבתולה זמן ייב חודש מבאר רש"י שהוא ,כדי לפרנס את עצמה בתכשיטים" -- והרי בהפסוקים שלפנ"ז מסופר שלאחר שהסכימו על השידוך הוציא ,העבד כלי כסף וכלי זהב:: . . ויתן לרבקה"*יי, ומכיון שאליעזר כבר פירנסה

בכללות השידוך (כמבואר לעיל ס"א, וראה הערה 13) -- מ"מ, שאלו את רבקה ולא בטלו השילוך. וי"ל בפשטות, כי מכיון שואו שבתואל רצה לעכב ומת, חששו שאולי זוהי סיבת מיתתו, כי מה' יצא הדבר (אבל מכיון שספק הוא, כנ"ל -- הוצרכו לשאול את פיה כבכל שידוך רגיל (בעגף יוסף לב"ר (שם): (אבל אי*ו בפשש"מ) ,ואפשר שרמזה להם (רבקה לאח" ולאמה כשאמרה אלך) כי גם המה מוכנים למיתה (כבתואל), ולזה כשמעם עצה טובה שנתנה כו' וישלחו את רבקה מרצוגם ומדעתה בשמחה")). ויומתק עפ"ז ג"כ (נוסף על המבואר לעיל בשוה"ג להערה 9, ובהערה 7) מה שרש"י לעיל (כד, נה) בחר הפ" שבתואל מת, כי עפיז יובן יותר כָּאן.

1 שה" (לא כהנזם וכו" שנתן לה לפניז, כ"א זה הי'") בשייכות עם ההסכמה (ההכנות) לנשואין וכו'.

*וג) שם, גג 69בתכשיטים, הוסיפו לטענתם: ;או עשור", היינו דאף שבכלל נותנים יב חודש -- בנדו"ז י"ל ,או עשור", בי קצת תכשיטים נתן לה (ומטענתם מובן ששיערו שהתכשיטים שנתן אליעזך (באם יי כוונתו לפרנסה בתכשיטין ולא מתנה סתם -- כמו המגדנות) הי' בהם כדי שיעור פרנסה של שני חדשים '), אבל צ"ל ,עשור" לישב עמהם עשרה חדשים כדי לפרנס עצמה בכל התכשיטים, כנהוג *'.

ומ"מ אמר אליעזר שלחוני (גם לדְעֶתם) -- שהרי כיון ש;הוי! הצליח דרכי* -- אמתי הוא והרי הראה להם שטר מתנה דכל טוב אדוניו (כולל גם תכשיטין דשרה).

2 וכיון שבי אפשריות בפִי' כוגתו = לָכַן אָמרן ב' זמנים : ימים או עשור,

3 ובדרך רמז י"ל, שו"ב חדשים לַבתוּלָה הוא מכיון שבְכָל חודש יש תכשיט מִיוחָד השייך לאותו הזמן (בכללות יותר : תִכָשוטים השייכים בִמיןחד לזמן הקיץ, וְהשייכום לָמן החורף), וכאן מִצִינו ב! נתינוּת מאליעזר לרבקה, גתינת הנזם וכח

(ואף שָלַא נתן זֶה בקשך לנישואין -- כדְלעוּל הערה 21 -- הרי בכ"ז היו לה תכַשיטין אלה. וְק"ל)

וְנַתִינֶת הכלו כסף וכו'. וי"יל שאלה היו תכשוטים של ב' חדשים, ולכן אמרו אן עשור, ועךיז פי' ג"כ במשכיל לדוד.

₪ וזהו מה שדייק רש"י להוסיף על לשון הגמרא (כתובות נז, א במשנה. נדְרִים עג, ריש ע"ב) והמדרש (ב"ר פ"ס יִב) .לְפַרנס עְצַמה* לפרש ,בתכשיטים" (אף שזהן פשטות הכָונָה בהגמרא. ראה פרְש"י כתובות שם *)

?+) ומה שהּצֶרְךּ רש"י לפרשו שם הוא (בַעִיקר) מכיון שרצה לפֶרש החילוק שַבין לפס אֶת עצמק* של הבתולה (שהוא .בתכָשיטים"), ו,לפרנֶס את עצמו* של הבעל (שהוא .בצרכי סעודה וחופה"). ולהעיר שבנדרים (שם) שמובא שם (בגמ') רק הדי של ,נותנין לבתולה כו'", לא פרש"י כלום.

חיי שרה ג

ח. והנה דיוק נוסף בפרש"י דילן:

בְפירושו על ,ונשאלה את מל" משנה רש"י מלשון המדרש * .אין משיאין את היתומה אלא על פיי וכותב: ,שאין משיאין את האשה אלא מדעתה", וצלה"ב הטעם. ובפרט, דלכאורה היתה רבקה אז קטנה*5.

וכוונתו של רש"י בזה, שעם היות רבקה רק בת ג' שנים, מ"מ היתה כבך גדולה יי (בדעתה) :

5) ביר שם. והרי ,היתומה" קאי על הקטנה, שהרי בגדולה (שהיא ברשות עצמה) אין חילוק בין יתומה לאשה אחרת. וב" ילקוט רמז קט ; ,אין משיאין את הקטנה אלא עֶל פיה". וכל' פרש"י הוא במדרש אגְדָה,

6) כפרש"י (תולדות כַה, כ) שהיתה בת ג' שנים. אבל לכמה דעות (ראה דעת זקנים מבעלי התוס' שם, תוס' יבמות סא ב - "ה וכן. ועוד) היתה אז כת ייד שנים.י

7 וראה בחזקוני (תולדות שם) שהביא בשם פרש"י (פרשתנו) ,שאין משיאין את הגדולה כו'* (אמנם בחזקוני הוכִיח מזה שרבקה היתה בת "ץ).

ואין להקשות ע"ז מהלשון ד.איץ משיאין" דמשמעו שאחרים משיאין אותה - וזהו בקטנה (כי בגדולה ה"ה משיאה את עצמה), שהרי מ"מ היתה עוד קטנה בּשנים, והמתעסקים בפועל להשיאה הם ראשי המשפחה.

יתרה מזה מצינו : ותקת לו אמו אשה (כא, בא) ובנדו"ד בפרש"י (כך, א): מכיון שהיי לו בְן ה" צויך להשיאו אשה -- אף שגדולים היו. ועפייז מובן (ג"כ) בפשטות שאין להקשות על פרש"י (שרבקה היתה ,גדולה"), שעפיו אי"מ מה שבקשו י"ב חדש לפרנס עצמה, שדין זה אינו בגדולה, כמבואר בכתובות שם (וכקושית הפנ"י (ד"ה מנה"מ -- כִתובָוֶת שם, ב) על השיטות (ראה לעיל הצרה 26) שרבקה היתה בת י"7) -- כי (נוסף על שמסתימות ל' רש"י ,נותנין לבתולה" -- משמע שע"ד פש"מ לא נחית לחילוק דקטנה וגדולה, הרי) דבר זה אעו 7010 לקוטי

בפ' תולדות עהיפ יי ,ויגדלו הנע" רים גו'" פרש"י ,כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבתי מדרשות חה פירש כו"

והנה מעשיו של אדם מבוגר מוד כיחים על תכונות נפשו, ומי שהוא בר דעת ובעל אחריות, הרי מעשיו תוצאה מתכונות נפשו (לטוב או להיפך), אבל אין להוכיח תכונות נפשו של אדם עפ"י מעשיו בקטנותו, כש" אינו מבוגר ואינו אחראי על מעשיו.

ועפ"ז יש להבין את האריכות בפרש"י .בל זמן שהיו קטנים לא הין נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם":י, דלכאורה, למאי נפק"מ ה" דקדוק בהם -- והול"ל בפשטות: דמכיון שנעשו בני י"ג שנה (ובאו לבלל גדלות) ניכר במעשיהם שזה פירש לביהמ"ד וזה כו

ומובן מלשון רש"י, שבאם היו מדקדקים בהם ומכירים מעשיהם קו" דם שנעשו בני י"ג שנה, אפשר שהיו עומדים על תכונותיהם גם קודם לכן. היינו שבפשש"מ אין ענין קטנות וגדלות תלוי בגיל (י"ג שנה) אלא בטבעו של כל יחיד בפרט -- כי יש מתבגר בגיל מוקדם ויש המאחר להתבגר; והגיל י"ג שנה אינו הד סיבה לגדלות, אלא כן הוא הטבע ע"פ הרוב -- דבן י"ג שנה נעשה

ענין התלוי בהעת אלא במנין השנים (ראה רשיי דיה נותנין ותודיה בגרה -- כתוד בות שם).

3) תולדות כה, כז.

9) ולהעיר שבב"ר (פ' ס"ג; *) ועוד, (שבפשטות זהו מקורו של רש"י) - אין לשון זה, ורש"י מוסיפו (והוא ע"ד מ"ש בתנחומא תצא 1)

חיי שרהחנ

גדול בשכל ודעה, ומאז והלאה מדקדקים בו ומכירים במעשיו, משא"כ לפני גיל זה אין מדקדקים בו, מכיון שעיפ הרוב לא נתגדל עוד בשכל ודעה.

ובנדו"ר :

מסופר בפרשה :יי שאליעזר סימן נתן לעצמו ;והי' הנערה אשר אמר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם . . אותה הוכחת לעבדך ליצחק* וכשראה את רבקה, ,וירץ העבד לקראתה ויאמר גו'" יי -- הרי שדקדק במעשי' של רבקה והכיר אותה עי"ז יי, ועפ"ז נמצא שהיתה גדולה כבר, שמדקדקים ואפשר להכירה במעשי'.

ועפ"ז מובן דיוקו של רש"י ש,אין משיאין את האשה כו", שהרי (בח פשוטו של מקרא) היתה רבקה כבר גדולה (בדעתה) באותה שעה :3

ט ידוע שבפרש"י ישנם ,ענינים מופלאים"'* וגם בהלכה. ובפרש"י דילן :

במקור הדין ד,בן שלש עשרה למצות" יי שתי דעות בהלכה: א) למ"

0) פרשתנו כד, יד.

1) שם, י

2) וראה ג"כ פרש"י (שם, יד) : <ראויי היא לו שתהא גומלת חסדים".

3) ועפ"ז מובן בפשטות שלפרש"י מלד כתחילה אין מקום לקושית הגו"א שבהערה 6.

ברא"ם כאן : ,והיינו דאמר כו' כפי אע"פ (בתובות נז, ב), אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה כו'", ועפיז נמצא (לפרש"י) דלא כדבריו דהרי רבקה גדולה היתה.

4 של"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).

5) אבות פ"ה מכ"א (ולגירסת אדה"ז בסידורו -- מכ"ב). רמב"ם הל' שביתת עשור פ"ב הי"א. טושו"ע (אדה"ז) או"ת 71דיםיי דבר זה ממ"ש'י ,ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגו'" -- שהיו באותו הזמן בני י'ג שנה יי, וקראם הכתוב איש, שמורה על גדלות יי, ולפי"ז הוא ענין טבעי שבגיל יג שנה* נעשה גדול בשכל ודעה. ב) שהוא מהשיעורין דהלכה למשה מסיני + -- ואינו תלוי בטבע.

ונפקא מינא להלכה -- מאימתי בני נח מחוייבים בקיוםיהמצות שמצווים עליהן:י:

להדיעה שי'ג למצות נלמד מהכ" תוב ומטעם שטבע האדם הוא שבגיל זה נעשה גדול -- אז כל ב"נ מחוייב במצות מבן יג שנה ואילך, כי מכיון שהתורה גילתה שבטבע נעשה אז גדול אין נפק"מ בין ישראל לב"נ;

ולהדיעה שזוהי הלכה למשה מסיני א"כ בב"נ שלהם ;לא ניתגו השיעורין" *י, הרי"ז תלוי בכאו"א לפי טבעו ומצבו +*.

חיי שרה ג

והנה בפשש"מיי הי' להאבות דין בינ יי, ועיפ דיעה הב' הנ"ל (שי"ל שגם רש"י ס"ל כן") שלפי"ז גדלותם תלוי' בכאו"א לפי טבעו הוא -- ייל שדברי רש"י ש,אין משיאין את האשה כו' * (היינו שרבקה היתה גדולה) הם גם ע"פ דרך ההלכה'י.

5 ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך.

6 וראה שקו"ט בזה בפרשת דרכים דרך האתוים דרוש ראשון, בית האוצר בתחלתו. ולהעיר שרש"י בפי" על הש"ס (סנה' פב, א דייה בת יתרו) ס"ל שהיי להם (קודם מ"ת) וין ב"נ

8 ברש"י יבמות (יט, ב ד"ה קדושין רעלמא) מוכיח דקדושין הוי מדעתה מפסוק (תצא כד, ב) ,והלכה והיתה לאיש אחר, מדעתה משמע". ולכאורה (עִפ"י מייש בפנים) הו"ל להביא (עכ"פ כסמך לובר* גם) פסוק דידן, שלדעתו (כאן ובפירושו באבות) מפורש הוא**, אבל י"ל בפשטות, שבד פירושו על הש"ס (להלכה) ס"ל כדיעה הא' וכדמוכח מוה שבפי' בגזיר (ראה לעיל הערה 36) הביא רק דיעה זו. ולפיז היתה רבקה קטנה.

ועפ"ז מובן ג"כ מ"ש ברשיי על הריייף (קדושין רפ"ב) אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה כו' וסמך לדבר דכתיב נקרא לנערה ונשאלה את פיה,