71
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
דיםיי דבר זה ממ"ש'י ,ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגו'" -- שהיו באותו הזמן בני י'ג שנה יי, וקראם הכתוב איש, שמורה על גדלות יי, ולפי"ז הוא ענין טבעי שבגיל יג שנה* נעשה גדול בשכל ודעה. ב) שהוא מהשיעורין דהלכה למשה מסיני + -- ואינו תלוי בטבע.
ונפקא מינא להלכה -- מאימתי בני נח מחוייבים בקיוםיהמצות שמצווים עליהן:י:
להדיעה שי'ג למצות נלמד מהכ" תוב ומטעם שטבע האדם הוא שבגיל זה נעשה גדול -- אז כל ב"נ מחוייב במצות מבן יג שנה ואילך, כי מכיון שהתורה גילתה שבטבע נעשה אז גדול אין נפק"מ בין ישראל לב"נ;
ולהדיעה שזוהי הלכה למשה מסיני א"כ בב"נ שלהם ;לא ניתגו השיעורין" *י, הרי"ז תלוי בכאו"א לפי טבעו ומצבו +*.
חיי שרה ג
והנה בפשש"מיי הי' להאבות דין בינ יי, ועיפ דיעה הב' הנ"ל (שי"ל שגם רש"י ס"ל כן") שלפי"ז גדלותם תלוי' בכאו"א לפי טבעו הוא -- ייל שדברי רש"י ש,אין משיאין את האשה כו' * (היינו שרבקה היתה גדולה) הם גם ע"פ דרך ההלכה'י.
5 ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך.
6 וראה שקו"ט בזה בפרשת דרכים דרך האתוים דרוש ראשון, בית האוצר בתחלתו. ולהעיר שרש"י בפי" על הש"ס (סנה' פב, א דייה בת יתרו) ס"ל שהיי להם (קודם מ"ת) וין ב"נ
8 ברש"י יבמות (יט, ב ד"ה קדושין רעלמא) מוכיח דקדושין הוי מדעתה מפסוק (תצא כד, ב) ,והלכה והיתה לאיש אחר, מדעתה משמע". ולכאורה (עִפ"י מייש בפנים) הו"ל להביא (עכ"פ כסמך לובר* גם) פסוק דידן, שלדעתו (כאן ובפירושו באבות) מפורש הוא**, אבל י"ל בפשטות, שבד פירושו על הש"ס (להלכה) ס"ל כדיעה הא' וכדמוכח מוה שבפי' בגזיר (ראה לעיל הערה 36) הביא רק דיעה זו. ולפיז היתה רבקה קטנה.
ועפ"ז מובן ג"כ מ"ש ברשיי על הריייף (קדושין רפ"ב) אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה כו' וסמך לדבר דכתיב נקרא לנערה ונשאלה את פיה,
הערות
- 1. סיי תרטו (ס"ב ס"ח). ועוד.
- 6. רש"י גזיר (בט, ב) ד"ה ור' יוסי בר"י סבר, רש"י ורטייב אבות שם:
- 7. וישלח ללף, כה.
- 8. פסיקתא זוטרתא בראשית שם. וב" מקומות שנסמנו בהערה 36 ועוד.
- 9. כמ"ש (שמות ב, יד) .מי שמך לאיש? (וכפרש*י שם -- והוא דלא כמ"ש בשמו"ר שם) ,וחזקת והיית לאיש* (מיא ב, ב). ועוה
- 9. ואשה כשהיא בת יב, דבינה יתירה ניתנה באשה כמבואר בגמרא נדה מה, ב. וראה פירוש המשניות להרמבי"ם שם פ"ה מייו.
- 1. שו"ת הרא"ש כלל טז. 5" הב' שברש"י אבות שם. שו"ת מהרי"ל סי' נא. ולפי שיטתם הרא" מהכתוב אינה אלא אסמכתא בעלמא,
- 2. ראה ג"כ לקוייש ח"ה ע' 421. תט"ו ע' 291
- 3. רמב"ם הל' מלכים פ"ט הי
- 4. ראה רמב"ם שם, ושם פ"י ה"ב. שוית חת"ס חיו"ד סשי"זי
- 11. (משיחת ש"פ ח"ש, תשל"ג)
- 7. בפי' עֶה"ת, וכפי' הב' באבות שם (ראה לעיל הערה 41), ולהעיר שבפירושו עה"פ ד,ויקחו גו" איש גו'" לא הביא רש"י דרשת חז"ל שהיו בני יגב
- 13. *) הוכחה (גמורה) אינה, כי י*"ל בזה זאין למדין מקודם מ*ת (וראה אנציקלופדיי תלמודית בערכו).
- 14. **) עפ"י מ"ש ברא*ם (עה*פ) ,דהתלכי עם האיש הזה בנשואין קמיירי ולא בקדושין" (ודלא כמ"ש בעץ יוסף (הובא לעיל הערה 5)) אינה קושי' שהרי אין מכאן ראי" לקדושין מדעתה. אבל יומתק יותר עפ"י מש בפנים.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.