143
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נאמר שם10: "ותתן... לאשה" – לא מפני ציווי ה'.
ג. בנות לבן התגיירו?
ישנו דיון בספרים, אם האבות, לפני מתן תורה, יצאו לחלוטין מכלל בני נח. כלומר, אף להקל, או רק להחמיר11. לפי השיטה, שהם יצאו מכלל בני נח גם להקל, מתרצים את הקושי שהוזכר לעיל12, שכיון שרחל ולאה, וכן בלהה וזלפה, התגיירו לפני נישואיהן עם יעקב, הרי עקב הגיור אין הן נחשבות לאחיות, שהרי "גר13 שנתגייר כקטן שנולד דמי".
אך מובן, שלפי הפשט אין די בתירוץ זה:
א) לפי פשט הפסוקים אין נרמז בשום מקום, שלפני מתן תורה חל על היהודים דין אחר מאשר על בני נח14, מלבד מה שמוזכר במפורש, שהם חייבים במצות מילה ועוד. קיום תרי"ג המצוות על ידי האבות15 הוא רק חומרה שהם קבלו על עצמם.
ויותר מכך: קבלה זו לא חייבה את זרעם אחריהם לשמור תרי"ג מצוות, כמוכח מ"ויקח עמרם את יוכבד דודתו"16.
וכיון שלא היתה הבחנה מיוחדת המפרידה את היהודים, כיהודים, מבני נח, אין מתאים לכאן כלל מושג של גיור*.
אף אם נרצה לומר שעצם הקבלה על עצמם לשמור תרי"ג מצוות נחשבה כגיור, אין מתקבל על הדעת לומר שקבלה זו, שהיא במטרה של חומרה, תביא עמה בו בזמן את הדין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", אשר מהותו היא להקל. אמנם בפועל לא היתה קולא במקרה זה, כי בני נח מותרים
הערות
- 10. פרשתנו ל, ד. שם, ט.
- 11. ראה בארוכה פ"ד שם דרוש הנ"ל. בית האוצר אות א'.
- 12. פ"ד שם בשם מהר"ש יפה. וראה גם גו"א ויגש שם.
- 13. יבמות כב, א. וש"נ.
- 14. ואדרבה הפכו משמע מהנאמר לאברהם ואתה תבוא אל אבותיך (לך טו, טו). ואין לומר שתרח התגייר, שהרי מפורש שם ברש"י: אביו עע"ז (שזהו מז' מצות ב"נ – ראה פרש"י ד, כו. יא, כח)... עשה תשובה. ותו לא.
- 15. ראה פרש"י בראשית (כו, ה. כז, ג. לב, ה. וראה ג"כ יט, ג).
- 16. וארא ו, כ.
- *. ואין סתירה לזה ממ"ש רש"י (לך יב, ה) "אברם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" – כי [נוסף לזה שאי"ז פשוטו ממש, שהרי לאח"ז כותב רש"י "ופשוטו של מקרא"] כוונתו ב"מגייר" ו"מגיירת" היא לא שינוי המציאות שלהם – שלא נמצא זה קודם מ"ת. ולהעיר מהל' "ערב" (בא יב, לח) ופרש"י שם ובתשא (לב, ז) – כ"א למה "שהכניסן תחת כנפי השכינה", שגם זה נקרא בשם גירות (אבל לא לגירות ממש – כי קודם מ"ת לא הי' שייך – ע"פ דרך הפשט – ענין הגירות, כבפנים). ועפ"ז מובן מה שבתחלת פירושו [כשמפרש כללות הענין ד"אשר עשו"] כותב "שהכניסן תחת כנפי השכינה" – ולא "שגיירן" (כבב"ר פל"ט, יד: "אלו הגרים שגיירו"). ורק לאח"ז כשמפרש בזה פרטים – "אברהם... את האנשים, ושרה... את הנשים" – כותב "מגייר" ו"מגיירת", כי לאחרי שהדגיש כבר בכללות הענין "שהכניסן תחת כנפי השכינה", אינו צריך להדגיש עוד פעם בהפרטים, שאין כוונתו לגירות ממש. (ולהעיר גם ממה שבתרגום אונקלוס [שהוא קרוב יותר לפשוטו של מקרא (משא"כ תיב"ע וירושלמי)]מתרגם"דישעבידולאורייתא",ולא"די גיירו" או "דגיירון" כבתיב"ע וירושלמי).
רש"י על בראשית כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
שמע אברהם בקולי. כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:
וישמר משמרתי. גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):
מצותי. דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:
חקותי. דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:
ותורתי. לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):
שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b).
ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
מצוטט ב־9 עמודים
לקוטי שיחות 6
- כרך לה ‹ מקץ ‹ שיחה ב ‹ 181 לקו"ש ח"ה ע' 143
- כרך י ‹ חיי שרה ‹ שיחה ב ‹ 71 לקו"ש ח"ה ע' 143
- כרך י ‹ תולדות ‹ שיחה ב ‹ 84 לקו"ש ח"ה ע' 143
- כרך י ‹ ויצא ‹ שיחה א ‹ 89 לקו"ש ח"ה ע' 143
- כרך י ‹ מקץ ‹ שיחה ב ‹ 138 לקו"ש ח"ה ע' 143
- כרך יד ‹ תבא ‹ שיחה א ‹ 95 לקו"ש ח"ה ע' 143
תורת מנחם 2
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 143
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ה ע' 143
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ו ח"א ‹ אני הנה בריתי אתך ‹ קא לקו"ש ח"ה ע' 143
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.