קא
בכדי שיתעלה אח"כ השפע עליונה של הקב"ה מה דלא סגי בלא"ה כדכתיב ששת30 ימים תעבוד כו' וביום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה שכ"ז מציאות הביטול שבשבת בבחי' מנוחה בא ונסתעף מעובדי' דחו"ל כו' כנ"ל ולכך נק' חולו של מועד חולי"ן שנעשו על טהרות הקדש וכנ"ל וד"ל. משא"כ החול דאוה"ע שהוא חו"ל גמור כדכתיב אשר31 חלק ה' אותם לכל העמים כו' שהם בחי' יש ודבר נפרד גמור ולא יסתעף מהם אח"כ ההתהפכו' לקדושה עד עת קץ שיבולע32 המות לנצח ורוח הטומאה יעבר כו' לכך יש עוד פרסא המבדיל בין ישראל לאומות כו' ובין הטהור לטמא וכמארז"ל בשבע הבדלות והבדלתם33 בין הטמא כו' וד"ל.
וזהו ענין בחי' המילה שקודם המילה נק' אב34 רם ולאח"כ אברה"ם כי35 אב המון גוים נתתיך כו' והיינו כי הנה כתיב נעשה36 אדם בצלמינו <נט>
כדמותינו שנברא האדם בצלם ודמות העליון, לכך נברא בערלה המכסה על הברית בהיות אבר זה המשפיע שימצא בו בחי' המוליד מצטרך להיות נברא בערלה המכסה עלי' ואח"כ יתתקן ע"י ישראל להעביר ולכרות הערלה כו' מפני שהוא בדוגמא שלמעלה שהערלה למעלה הוא בחי' הפרסא המכסה על ברית קדישא בחי' צדיק עליון המשפיע החיים לכל הנפעלי' שנאמר ובטובו מחדש בכל יום מע"ב מחדש דוקא מאין ליש מצד הסתרת המסכי' והפרסו' שהאור הנולד מבחי' הפרסא נק' אור התולדה שהוא בחי' התחדשות גמורה מאין ליש ממש עד שבההשתלשלות רבות ומסכים רבים נסתעף למטה בחי' הפרסא המבדיל בין קדש לחו"ל עד שיסתעפו בחי' התהוות הגויים שיהי' רם על כל גוים הוי' דקרו לי אלהא דאלהא כדכתיב הודו לאלהי האלהים וגו' כנ"ל, וזהו בחי' א"ב ר"ם פי' א"ב37 הוא בחי' החכמה עליונה שמאין תימצא שהיא בחי' ראשית הגילוי מעצמו' אור אין סוף ב"ה שהוא מקור החיים שלמטה שהוא עיקר המשפיע החיים לכל הנפעלי' לחדש חדשים מאי"ן ליש ממש כמאמר ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית דוקא וכתיב ראשית38 חכמה שנק' ראשית שמשם מקור ההתחדשות מאין לי"ש כנודע, ור"ם הוא מצד הפרסא המבדיל בין קדש לחול עד שיסתעפו בחי' אוה"ע שהם בחי' יש נפרד ממש דקרו לי' אלהא דאלהא כי רם על כל גוים ה' ולכך נברא אאע"ה בערלה בדוגמא דלעילא שאז הי' נק' א"ב ר"ם מצד שרשו הנעלה שהוא בחי' הח"ע לכך נק' א"ב ומצד הערלה החופה על האבר המשפיע שלמעלה בכדי שיהי' רם על כל גוי"ם נק' ר"ם. אך לאח"כ כשנצטוה על המיל"ה להעביר הערלה הוא הפרסא המבדיל בין קוד"ש לחו"ל אזי נק' אברה"ם39
הערות
- 30. ששת ימים תעבוד : יתרו כ, ט.
- 31. אשר חלק ה' אותם לכל העמים : דברים ד, יט.
- 32. שיבולע המות לנצח : ישעי' כה, ח.
- 33. וכמארז"ל בשבע הבדלות והבדלתם בין הטמא : שמיני יא, מז. פסחים קג, ב.
- 34. אב רב : ראה זהר (סתרי תורה) לך עט, ב.
- 35. כי אב המון גוים נתתיך : לך יז, ד.
- 36. נעשה אדם בצלמינו : בראשית א, כו.
- 37. אב הוא בחי' החכמה : ראה זהר (אדרא זוטא) האזינו רצ, א. ראה תניא פ"ג. ביאורי הזהר ויצא טז, ג. בלק קג, ב. לקו"ת שה"ש יג, סע"ד.
- 38. ראשית חכמה. . שנק' ראשית : תהלים קיא, י. וראה זהר בראשית לא, ריש ע"ב. וראה גם פלח הרמון ר"פ בראשית.
- 39. אברהם. . להוסיף גרים מאוה"ע : ראה ב"ר פל"ט, יד הובא ברש"י לך יב, ה. וראה לקו"ש ח"ה ע' 143 הערה *16.
פסחים ק״ג ב - הטקסט מספריא
קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ. לְסוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִישְׁתֵּי, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב, כֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ, אִיתַּסְרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעְמָא, דְּאַסְחִיתוּ דַּעְתַּיְיכוּ.
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדָה, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אַמֵּימָר בָּרֵיךְ עַל כׇּל כָּסָא וְכָסָא, וּמָר זוּטְרָא בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְאַכָּסָא בָּתְרָא, רַב אָשֵׁי בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא, וְתוּ לָא בָּרֵיךְ.
אֲמַר לְהוּ רַב אַחָא בַּר רָבָא: אֲנַן כְּמַאן נַעֲבֵיד? אַמֵּימָר אָמַר: נִמְלָךְ אֲנָא. מָר זוּטְרָא אָמַר: אֲנָא דַּעֲבַדִי כְּתַלְמִידֵי דְרַב.
וְרַב אָשֵׁי אָמַר: לֵית הִילְכְתָא כְּתַלְמִידֵי דְרַב, דְּהָא יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאָמַר רַב: יַקְנֶ״ה.
וְלָא הִיא, הָתָם — עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא, הָכָא — לָא עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא.
כִּי מְטָא לְאַבְדּוֹלֵי, קָם שַׁמָּעֵיהּ וְאַדְלֵיק אֲבוּקָה מִשְּׁרָגָא. אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי, הָא מַנְחָא שְׁרָגָא! אֲמַר לֵיהּ: שַׁמָּעָא מִדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּמָר, לָא הֲוָה עָבֵיד! אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר.
פָּתַח וְאָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״ אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ זוֹ הִיא הַבְדָּלָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא?
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּהָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ:
and Rav Yeiva the Elder stood over them to serve them. They said to him: Give us a cup of wine and we will recite the blessings of Grace after Meals. Ultimately, they changed their mind and said to him: Give us a cup of wine and we will drink it. He said to them that Rav said as follows: Since you have said: Give us a cup and we will recite the blessings of Grace after Meals, it is prohibited for you to drink any more. What is the reason for this? The reason is that you have diverted your attention from drinking. Therefore, if you want to drink any more, you must recite the blessing over wine again.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting at a meal, and Rav Aḥa, son of Rava, stood over them to serve them. Ameimar recited a blessing over each and every cup of wine he drank. And Mar Zutra recited a blessing over the first cup he drank during the meal and over the last cup he drank, upon concluding Grace after Meals. Rav Ashi recited a blessing over the first cup and did not recite any further blessings over the subsequent cups he drank.
Rav Aḥa bar Rava said to them: In accordance with whose opinion should we act in this matter? We have witnessed three different courses of action. Ameimar said: I repeatedly changed my mind. In other words, the reason Ameimar recited a blessing over each cup was not because he maintains that it is always necessary to do so. Rather, he drank each cup with the intention that it should be his last. Consequently, he diverted his attention from drinking each time, and therefore he was required to recite a new blessing before he could drink again. Mar Zutra said: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav. They maintain that one who prepares to recite Grace after Meals has completely diverted his attention from drinking, and therefore the blessing on wine that one recites during the meal does not include the wine he drinks after Grace after Meals.
And Rav Ashi said: The halakha is not in accordance with the opinion of the students of Rav. This can be proven from a ruling of Rav himself, as with regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the order of blessings is yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala. This shows that although one recites kiddush between the blessing over wine and havdala, it is unnecessary to recite the blessing over wine again before havdala. The same should hold true in our case: Just as kiddush is not considered an interruption between the blessing over wine and its consumption, Grace after Meals should not be considered an interruption either.
The Gemara rejects this reasoning: And that is not so. There, when one is preparing himself to recite Grace after Meals, he has already uprooted his mind from drinking. Here, with regard to kiddush and havdala, he has not uprooted his mind from drinking.
After discussing the opinion of the students of Rav, the Gemara returns to the story of Rav Ya’akov bar Abba’s visit to Rava. When the time came to recite havdala, Rava’s attendant got up and lit a torch from a candle. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? The candle was present, and you could have recited the blessing over the light of the candle itself. Rava said to him: The attendant did this on his own accord, without consulting me. Rav Ya’akov bar Abba said to him: If he had not heard it from the Master he would not have done it on his own; he must have been following your opinion on this matter. Rava said to him: Does the Master not maintain that using a torch for havdala is the optimal manner in which to fulfill the mitzva? It is for this reason that the attendant lit a torch for havdala.
Rava began his recitation of havdala and said: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day and the six days of work. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said with regard to the statement: Who distinguishes between sacred and profane, that this alone is the havdala of Rabbi Yehuda HaNasi? Why is this plain statement not enough for you?
He said to him: I maintain in accordance with this statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions in the text of the havdala should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven. Rav Ya’akov bar Abba said to him:
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לו בשלח שיחה ב פסחים קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה א פסחים קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ט פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה י פסחים קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעז דין דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה ומה דינם שם קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעט איזה דברים קרויין היסח הדעת בסעודה שצריך לחזור ולברך ד פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו א פסחים קג , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצב ברכת זימון בשלשה או בעשרה ז פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין א פסחים קג, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח קידוש פסחים ק"ג, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כד פסחים קג, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום קידוש פסחים ק"ג, א
- דובר שלום סילק דעת מסעודה ונמלך לשתות או לאכול פסחים קג, א-ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין פסחים קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין פסחים קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל פסחים קג, א
- תורת מנחם פורים, ה'תשל"א פסחים קג, ב ואילך