אגרת כד
אגרת כד
[קיץ תקנ"א]
אהו' 1512 אחיי ורעיי 1513 אשר כנפשי 1514 ,
תשתפך נפשי 1515 ולבי הומה מעי מעי אחילה 1516 , כי איככה אוכל וראיתי כו' ואיככה אוכל וראיתי 1517 כו'. כידוע ומפורסם אשר יצא הקצף 1518 בזעף אף 1519 רוש ולענה 1520 מראש פתנים אכזר 1521 , על קרוב לשלשים נפשות אביונים נקיים 1522 , להשליכם אל ארץ אחרת 1523 , ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות 1524 , כאשר יעיד עלי רעי 1525 אשר כנפשי, ויפרש שיחי ויגוני הרב החסיד 1526 חמדת לבבי ונפשי כרע כאח לי 1527 המתעסק בקדשים 1528 במסירות נפש ממש בכל לב ונפש 1529 .
אשר לזאת דמוע תדמע עיני 1530 ועיני כל השומעים, שמעו שמוע 1531 ותרגז בטני 1532 ורעדה אחזתני, על מה אנחנו מחשים 1533 לעמוד על דמים 1534 וממון הקל 1535 , אשר ניתן לדחות לפני כבוד המדומה אשר כל אדם מכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, בבגדי כבוד ותפארת לעושיהם ולובשיהם בכל מיני התאמצות אשר תשיג ידו 1536 ומאבד על זה ימי חיי הבלו 1537 , ואיך לא תיקר בעיניו נפש 1538 אחת מישראל שהיא כעולם מלא 1539 כבגדי אשתו ובני ביתו, על זה בושת פני כסתני 1540 , ואנה אוליך חרפתנו 1541 אם נאבד נפש אחת מישראל 1542 ח"ו בגלל זה.
ואמתלאות השגורות בפי היצר כי צרכי עמך מרובים, אשר תשובתו בצדו ודעתם קצרה 1543 , כי לא בדעת ידברו 1544 , ודעת שוטים אינו כלום 1545 , וכתיב אל תען 1546 כו'. וכל שכן החכמים בעיניהם 1547 לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר 1548 , אשר אין כדאי להשיב על דברים בטלים הללו, וכי יש ערך דמים ונפשות לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף 1549 ח"ו, ועל זה ארז"ל יתן ויחזור ויתן 1550 , כדכתיב נתון תתן אפילו מאה פעמים 1551 כמארז"ל.
ואל יחר בעיניכם 1552 כי העתרתי עליכם דברי 1553 , כי ה' יודע ועד 1554 שלא נחשדו בעיני כל מכיריכם ויודעכם, שאתם מוכנים בטבעכם לצאת מלב ונפש לכל אשר יגזרו עליכם בכל הענינים, גם ביותר מכפי יכולתכם, בלי שום טעם וטענה ומענה, וכל שכן וק"ו בדבר גדול ומפורסם כזה, ובפרט אשר החילותם כבר ליתן מתן דמים מרובים, וכל המתחיל במצוה אומרים לו גמור 1555 ואם אינו גומרה כו' וד"ל. וכידוע לכל שעיקר הגמר הוא עתה הפעם במקום העליון אשר אין למע' הימנו 1556 , וכבר יש לנו הבטחות נאמנות משרים רבים ונכבדים, אשר לא שינו טעמם ולא נפל דבר אחד 1557 מדבורם הטוב ארצה מעולם ח"ו. וגם כל מלתא בטעמא אשר אי אפשר להעלות במכתב, עד יצא כאור נוגה צדקם ותשועתם כצהרים 1558 בחסד העליון בקרב אי"ה, יראו עינינו 1559 וישמח לבנו בישועתם באמת, להחיות נפשות רבות 1560 עד אין מספר ממש, דמיהם ודמי זרעיהם 1561 עד סוף כל הדורות.
אך לפי שהשטן מקטרג בעת הסכנה 1562 למעלה ולמטה, ומכניס הרהורים רעים בקרב אנ"ש ולב עמוק בכמה מיני ערמומיות ואמתלאות אמיתיות לעיני בשר, לזאת יצאתי לקראתו 1563 ביד חזקה וזרוע נטוי' 1564 , אשר נשתה ימיני 1565 ממנה ודרכי מעולם, שלא להיות מגוזרי גזרות 1566 ח"ו, כי בעזר"ה מכיר אני את מקומי 1567 האמיתי, בשגם ארז"ל ופקדתי על כל לוחציו זה גבאי צדקה 1568 , אך עתה הפעם 1569 עת לעשות לה' הפרו תורתך 1570 , והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך 1571 .
בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה 1572 , וכל אשר לאיש יתן בעד הנפש 1573 חנינה 1574 , והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות 1575 מערכו אשר נערך על כל עיר ועיר על כל אנ"ש בכלל, ובפרט לפי הערכות אשר בכל מנין ומנין, וכל אשר אינו נערך שם אזי יעריכוהו שני גבאים דאה"ק בצירוף מוכ"ז שי'.
וכל אשר לא יתן כפי הערכה אשר נערך עליו במזומנים, או לפחות במשכנות בטוחים ליד המוכ"ז, עלינו להרחיקו בכל מיני הרחקות בעולם, גם שלא לקבל ממנו מעות אה"ק, לבל יעלה זכרונו לטוב לפני הצדיקים יושבי אה"ק תובב"א ושבחו"ל 1576 אפי' בפ"נ 1577 , מאחר שיקר בעינינו פדיון נפשות 1578 רבות, לתאוה יבקש נפרד 1579 מאתנו, בכל תושי' יתגלה קלונו 1580 , ואין לו יד ושם 1581 חלק ונחלה אתנו 1582 בכל דבר שבקדושה, ואפילו לצרפו במנין יגרשוהו עד אשר ישוב ורפא לו 1583 . נא ונא בתוקף אזהרה נוראה בבל ישונה בשום אופן בעולם.
ואחר הדברים והאמת האלה 1584 מוטל על כל אנ"ש בכל עיר ועיר להשיג הלואה, ללות בעד כל איש אשר לא יהי' בביתו בעת ביאת מוכ"ז שי', ויסולק הערכתו למוכ"ז תיכף ומיד בלי שום שיהוי ועיכוב בעולם, כי אין הזמן גרמא. ונכון יהי' לבם בטוח 1585 שלא יגיע להם שום היזק וגרם היזק מהערכתו, כי מובטחים אנחנו בכל אנ"ש שבודאי יקיימו כל הכתוב ביתר שאת וברוח נדיבה 1586 גם בלי שום כפי', רק שנודע שלא דברה תורה אלא כנגד 1587 כו', וטובה תוכחת מגולה באהבה מסותרת 1588 מלב ונפש חפצה 1589 באהבה רבה ואהבת עולם 1590 .
והי' מעשה הצדקה שלום 1591 וחיים עד העולם 1592 , ויכולה היא שתרחם 1593 על פליטתנו, להעלות נפשותינו בעילוי אחר עילוי מנפש ועד בשר 1594 , וצדקה תרומם גוי 1595 קרנם תרום בכבוד 1596 .
הערות
- 1512. נדפסה בהתמים חוב' ד (כב [352]). אגרות בעה"ת סי' יט. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יח. ומועתקת בכת"י (1300 כג, א – בכותרת: "מ"ש אדמו"ר נ"ע בעת שנסע הרה"ק [ר' ישכר בער] מ"מ דק"ק ליובאוויטש במצות פדיון שבוים"). ונזכרת בכת"י (1064 בתחלתו): "פ"ש [פדיון שבויים] תקנ"א [אגרת המתחלת] תשתפך נפשי". ממה שנכתב בהמשך האגרת: " החכמים בעיניהם לאמר שכבר יצאנו ידי חובתינו בחורף העבר", נראה שהמגבית הראשונה בנושא הזה התקיימה בחורף תקנ"א, והמגבית שלפנינו היא מקיץ תקנ"א. בהמשך למגבית זו, כתב רבינו שלש אגרות נוספות בשנים תקנ"ב (לקמן אגרת כח), תקנ"ג (לקמן אגרת לד), תקנ"ד (לקמן אגרת מ). ממה שכתב רבינו (לקמן אגרת לד): "לא תהא כזאת בישראל ליתן קצבה וגבול לפדיון נפשות ... ואפילו אם השבוי פשע בנפשו ... מחוייבים לפדותו בדאיתא סכנת נפשות ח"ו", נראה לכאורה שמדובר בעבירה על החוק, שנאסרו בגללה, ועמדו בפני סכנת גלות אל "ארץ לא עבר בה איש ארץ ערבה ושוחה צי' וצלמות", ואחרי השתדלות והתאמצות במשך כמה שנים, מבשר רבינו בשנת תקנ"ד (לקמן אגרת מ): "וב"ה גומר עלי, אשר עד כה עזרני לגמור המצוה בכי טוב, וכבר יצא כנוגה צדקם וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא משום סכנת נפשות בעולם". לגודל קושי המצב, הוכרח רבינו לעשות "הערכה" למגבית זו, הערכה על "כל עיר ועיר ... בכל מנין ומנין", והיינו שרבינו קבע הערכה כמה תתן קהלת אנ"ש שבכל עיר, וכל עיר קבעה בעצמה סכום הערכה לכל אחד מאנ"ש בעיר, מספר האחוזים שהוא צריך לשלם – אחד למאה, שתים למאה או שלוש למאה. והיינו שמכל מאה שיצטרכו הקהל לתת הוא יתן אחד או שתים או שלוש אחוזים (כך נתפרש ב"הערכות" שערך רבינו בראהטשוב בשנת תק"ע, דלקמן אגרת צז, ומסתמא כן הי' סדר "הערכות" גם בשאר הזמנים והמקומות).
- 1513. אח י י ורעי י : ע"פ תהלים קכב, ח.
- 1514. ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.
- 1515. תשתפ ך נפשי : ע"פ איוב ל, טז.
- 1516. מעי מעי אוחילה : ע"פ ירמיה ד, יט.
- 1517. כי איככה . . ואיככה אוכל וראיתי : ע"פ אסתר ח, ו.
- 1518. יצא הקצף : ע"פ קרח יז, יא.
- 1519. בזעף אף: ישעי' ל, ל.
- 1520. רוש ולענה: ע"פ נצבים כט, יז.
- 1521. מראש פתנים אכזר: ע"פ האזינו לב, לג.
- 1522. אביונים נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.
- 1523. להשליכם אל ארץ אחרת : ע"פ נצבים יט, כז.
- 1524. ארץ לא . . וצלמות : ע"פ ירמיה ב, ו.
- 1525. יעיד עלי רעי: ע"פ איוב לו, לג.
- 1526. הרב החסיד : הרה"ק ר' ישכר בער מ"מ דק"ק ליובאוויטש.
- 1527. כרע כאח לי: ע"פ תהלים לה, יד.
- 1528. המתעסק בקדשים: ע"פ חולין לא, ב.
- 1529. בכל לב ונפש: ע"פ מ"ב כג, ג.
- 1530. דמוע תדמע עיני: ע"פ ירמי' יג, יז
- 1531. שמעו שמוע: ע"פ ישעי' ו, ט. נה, ב.
- 1532. שמוע ותרגז בטני: ע"פ חבקוק ג, טז.
- 1533. אנחנו מחשים: ע"פ מ"א כב, ג. מ"ב ז, ט.
- 1534. לעמוד על דמים: ע"פ קדושים יט, טז. וכאן פירושו גם שנמנעים מנתינת דמים וממון.
- 1535. ממון הקל: ע"פ יבמות קטז, ב.
- 1536. אשר תשיג ידו: ע"פ מצורע יד, כב.
- 1537. ימי חיי הבלו: קהלת ו, יב.
- 1538. תיקר בעיניו נפש: ע"פ מ"ב א, יד.
- 1539. כעולם מלא: סנהדרין לז, א.
- 1540. בושת פני כסתני: ע"פ תהלים מד, טז.
- 1541. ואנה אוליך חרפתנו: ע"פ ש"ב יג, יג.
- 1542. נאבד נפש אחת מישראל: ע"פ סנהדרין לז, א.
- 1543. צרכי עמך . . דעתם קצרה : ברכות כט, ב.
- 1544. לא בדעת ידברו: ע"פ איוב לד, לה.
- 1545. ודעת שוטים אינו כלום: ט"ז יו"ד סי' צ"ח סק"ו.
- 1546. אל תען : משלי כו, ד.
- 1547. החכמים בעיניהם: ע"פ ישעי' ה, כא.
- 1548. בחורף העבר: נראה שכבר "בחורף העבר" (תק"נ) היתה מגבית לפדיון שבויים דידן, אלא "שעיקר הגמר הוא עתה", ולכן נערכה מגבית שניה עם "הערכות" מיוחדות על כל עיר, מנין ואיש.
- 1549. עד פה תבוא ולא תוסיף: ע"פ איוב לח, יא.
- 1550. יתן ויחזור ויתן: ב"ר פס"ו, ג.
- 1551. נתון . . מאה פעמים : דברים טו, י. ספרי ורש"י שם.
- 1552. אל יחר בעיניכם: ע"פ ויצא לא, לה.
- 1553. העתרתי עליכם דברי: ע"פ יחזקאל לה, יג.
- 1554. ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.
- 1555. המתחיל במצוה כו ': ראה תנחומא דברים ח, א. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ח. סוטה יג, ב.
- 1556. העליון אשר אין למע' הימנו: יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיא בין השנים תקכ"ב-תקנ"ז.
- 1557. ולא נפל דבר אחד: ע"פ יהושע כג, יד.
- 1558. יצא כאור . . כצהרים: ע"פ תהלים לז, ו.
- 1559. יראו עינינו כו': ברכה שי"א בערבית.
- 1560. נפשות רבות: ע"פ יחזקאל יז, יז.
- 1561. דמיהם ודם זרעיהם: ע"פ סנהדרין לז, א.
- 1562. שהשטן . . הסכנה: ב"ר צא, ט.
- 1563. יצאתי לקראתו כו': ע"פ חקת כ, כ.
- 1564. ביד חזקה ובזרוע נטוי': ע"פ ואתחנן ה, טו.
- 1565. נשתה ימיני: ע"פ ויחי מח, יז.
- 1566. גוזרי גזירות: ע"פ כתובות קה, א.
- 1567. מכיר אני את מקומי: ע"פ אבות פ"ו מ"ו.
- 1568. ופקדתי . . גבאי צדקה : ירמיה ל, כ. ב"ב ח, ב.
- 1569. עתה הפעם: ע"פ ויצא כט, לד.
- 1570. עת לעשות לה ' הפרו תורתיך : תהלים קיט, קכו.
- 1571. והוראת שעה היא כי השעה צריכה לכך: ע"פ רמב"ם הל' רוצח פ"ב ה"ד.
- 1572. בוזו כסף . . קצה : ע"פ נחום ב, י.
- 1573. כל אשר לאיש יתן : ע"פ איוב ב, ד.
- 1574. בעד הנפש חנינה: ע"פ פיוט היום יכתב.
- 1575. והמוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות: ע"פ פסחים קג, ב. סוכה נג, ב. מנחות לט, א.
- 1576. ושבחו"ל: המעוררים על מעות ארה"ק.
- 1577. בפ " נ : = בפדיון נפש.
- 1578. שיקר בעינינו פדיון נפשות: ע"פ תהלים מט, ט.
- 1579. לתאוה יבקש נפרד : משלי יח, א.
- 1580. בכל תושיה יתגלה קלונו: ראה נזיר כג, ב.
- 1581. יד ושם: ישעי' נו, ה
- 1582. חלק ונחלה אתנו: ע"פ ראה יב, יב.
- 1583. ישוב ורפא לו: ע"פ ישעי' ו, י.
- 1584. ואחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.
- 1585. ונכון יהי' לבם בטוח: ע"פ תהלים קיב, ז.
- 1586. וברוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
- 1587. לא דברה תורה אלא כנגד כו ': קידושין כא, ב.
- 1588. וטובה תוכחת . . מסותרת: ע"פ משלי כז, ה.
- 1589. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
- 1590. באהבה רבה ואהבת עולם: ע"פ ברכות יא, ב.
- 1591. והי ' מעשה הצדקה שלום : ישעיה לב, יז.
- 1592. וחיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.
- 1593. ויכולה היא שתרחם: ע"פ שבת יב, סע"א.
- 1594. מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.
- 1595. וצדקה תרומם גוי: ע"פ ישעי' יד, לד.
- 1596. קרנם תרום בכבוד: ע"פ תהלים קיב, ט.
- 1597. ודורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.
- 1598. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
בראשית רבה ס״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
רש"י על דברים ט״ו:י׳ - הטקסט מספריא
נתון תתן לו. אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים:
לו. בֵּינוֹ וּבֵינְךָ:
כי בגלל הדבר. אֲפִלּוּ אָמַרְתָּ לִתֵּן, אַתָּה נוֹטֵל שְׂכַר הָאֲמִירָה עִם שְׂכַר הַמַּעֲשֶׂה (שם):
נתן תתן לו THOU SHALT SURELY GIVE HIM — even hundred times (Sifrei Devarim 117:6).
לו implies between him and you (privately) (Sifrei Devarim 117:7.)
כי בגלל הדבר הזה BECAUSE THAT FOR THIS THING [THE LORD THY GOD SHALL BLESS THEE] — (the word is taken in its literal sense of “word”, for it would have sufficed to state כי בגלל זה suggesting): even if you only say (intend) to give but are later unable to do so you will receive a reward for the mere saying (intention) together with the reward for the action (Sifrei Devarim 117:8).
תלמוד ירושלמי ראש השנה א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
משנה: מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר אֲפִילּוּ בַמִּיטָּה. אִם צוֹדֶה לָהֶן לוֹקְחִין בְּיָדָן מַקְּלוֹת. וְאִם הָיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה לוֹקְחִין בְּיָדָן מְזוֹנוֹת שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ.
הלכה: אָמַר רִבִּי יִצְחָק. דִּיבְּרָה הַתּוֹרָה בְּכָל לָשׁוֹן. הָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ. כָּל גָּרָב שֶׁהוּא מַחֲזִיק סָאתַיִם. אִם צוֹדֶה לָהֶם לוֹקְחִים בְּיָדָן מַקְּלוֹת.
יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עֲלֵיהֶן כָּךְ מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת עֲלֵיהֶן לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּתְקַיְימוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ. עַל קְרִיאָתָן אַתְּ מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין אַתְּ מְחַלֵּל הַשַּׁבָּת לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּתְקַיְימוּ.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. קְצִירַת הָעוֹמֶר מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. הָתִיב רִבִּי אַבַּיי. וְהָא תַנִּינָן. מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלָּיְלָה. נִקְצַר בַּיוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה הַשַּׁבָּת. וְלֹא קִיבְּלָהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. חָזַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הָדָא. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה אָמַר לָהֶן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם לַלַּיָלָה. כְּבָר הוּא אוֹמֵר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָין לַלַּיְלָה תְּנֵיהוּ עִנְיָין לַיּוֹם. דָּבָר שֶׁהוּא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. מַכְשִׁירִין מָהוּ שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בַּלַּיְלָה. וְהָתַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן. תִּיפְתָּר. בַּחוֹל. תַּנָּא רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא. זֶה סֵדֶר תָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. בֵּין בַּחוֹל וּבֵין בַּשַּׁבַּת. וְהָתַנִּינָן. קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקוּפּוֹת. הֱבִיאוּהוּ לָעֲזָרָה וְהָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָאוּר. כְּדֵי לְקַיֵּים בּוֹ מִצְוַת קָלִי. [דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר] מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַּיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁבָּא מִן הָעֲלִיָיה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַיי. וְהָתַנִּינָן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם צָרִיךְ לְלַיְלָה וְלַיְלָה צָרִיךְ לְיוֹם כְּמִי שֶׁכּוּלֹּו יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הוּא קָדוֹשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ לְמַפְרֵיעוֹ הוּא יוֹם הוּא לַיְלָה.
משנה אבות ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין. אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה. אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו.
פסחים ק״ג ב - הטקסט מספריא
קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ. לְסוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִישְׁתֵּי, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב, כֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ, אִיתַּסְרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעְמָא, דְּאַסְחִיתוּ דַּעְתַּיְיכוּ.
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדָה, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אַמֵּימָר בָּרֵיךְ עַל כׇּל כָּסָא וְכָסָא, וּמָר זוּטְרָא בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְאַכָּסָא בָּתְרָא, רַב אָשֵׁי בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא, וְתוּ לָא בָּרֵיךְ.
אֲמַר לְהוּ רַב אַחָא בַּר רָבָא: אֲנַן כְּמַאן נַעֲבֵיד? אַמֵּימָר אָמַר: נִמְלָךְ אֲנָא. מָר זוּטְרָא אָמַר: אֲנָא דַּעֲבַדִי כְּתַלְמִידֵי דְרַב.
וְרַב אָשֵׁי אָמַר: לֵית הִילְכְתָא כְּתַלְמִידֵי דְרַב, דְּהָא יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאָמַר רַב: יַקְנֶ״ה.
וְלָא הִיא, הָתָם — עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא, הָכָא — לָא עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא.
כִּי מְטָא לְאַבְדּוֹלֵי, קָם שַׁמָּעֵיהּ וְאַדְלֵיק אֲבוּקָה מִשְּׁרָגָא. אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי, הָא מַנְחָא שְׁרָגָא! אֲמַר לֵיהּ: שַׁמָּעָא מִדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּמָר, לָא הֲוָה עָבֵיד! אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר.
פָּתַח וְאָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״ אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ זוֹ הִיא הַבְדָּלָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא?
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּהָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ:
and Rav Yeiva the Elder stood over them to serve them. They said to him: Give us a cup of wine and we will recite the blessings of Grace after Meals. Ultimately, they changed their mind and said to him: Give us a cup of wine and we will drink it. He said to them that Rav said as follows: Since you have said: Give us a cup and we will recite the blessings of Grace after Meals, it is prohibited for you to drink any more. What is the reason for this? The reason is that you have diverted your attention from drinking. Therefore, if you want to drink any more, you must recite the blessing over wine again.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting at a meal, and Rav Aḥa, son of Rava, stood over them to serve them. Ameimar recited a blessing over each and every cup of wine he drank. And Mar Zutra recited a blessing over the first cup he drank during the meal and over the last cup he drank, upon concluding Grace after Meals. Rav Ashi recited a blessing over the first cup and did not recite any further blessings over the subsequent cups he drank.
Rav Aḥa bar Rava said to them: In accordance with whose opinion should we act in this matter? We have witnessed three different courses of action. Ameimar said: I repeatedly changed my mind. In other words, the reason Ameimar recited a blessing over each cup was not because he maintains that it is always necessary to do so. Rather, he drank each cup with the intention that it should be his last. Consequently, he diverted his attention from drinking each time, and therefore he was required to recite a new blessing before he could drink again. Mar Zutra said: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav. They maintain that one who prepares to recite Grace after Meals has completely diverted his attention from drinking, and therefore the blessing on wine that one recites during the meal does not include the wine he drinks after Grace after Meals.
And Rav Ashi said: The halakha is not in accordance with the opinion of the students of Rav. This can be proven from a ruling of Rav himself, as with regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the order of blessings is yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala. This shows that although one recites kiddush between the blessing over wine and havdala, it is unnecessary to recite the blessing over wine again before havdala. The same should hold true in our case: Just as kiddush is not considered an interruption between the blessing over wine and its consumption, Grace after Meals should not be considered an interruption either.
The Gemara rejects this reasoning: And that is not so. There, when one is preparing himself to recite Grace after Meals, he has already uprooted his mind from drinking. Here, with regard to kiddush and havdala, he has not uprooted his mind from drinking.
After discussing the opinion of the students of Rav, the Gemara returns to the story of Rav Ya’akov bar Abba’s visit to Rava. When the time came to recite havdala, Rava’s attendant got up and lit a torch from a candle. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? The candle was present, and you could have recited the blessing over the light of the candle itself. Rava said to him: The attendant did this on his own accord, without consulting me. Rav Ya’akov bar Abba said to him: If he had not heard it from the Master he would not have done it on his own; he must have been following your opinion on this matter. Rava said to him: Does the Master not maintain that using a torch for havdala is the optimal manner in which to fulfill the mitzva? It is for this reason that the attendant lit a torch for havdala.
Rava began his recitation of havdala and said: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day and the six days of work. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said with regard to the statement: Who distinguishes between sacred and profane, that this alone is the havdala of Rabbi Yehuda HaNasi? Why is this plain statement not enough for you?
He said to him: I maintain in accordance with this statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions in the text of the havdala should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven. Rav Ya’akov bar Abba said to him:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 59 עמודים.
- שו"ת סימן כח , ואף יבמות דף קט"ז
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כח יבמות קטז, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן ל יבמות קטז, א
- אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת טו יבמות קטז, ב
- אגרות קודש כרך א קלב חולין לא, ב
- אגרות קודש כרך יא ג'תשפב חולין לא, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד חולין לא, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קנח דיני נטילת ידים לסעודה יג חולין לא, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לב מאותו ספר חולין לא, ב
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח חולין לא, סע"ב
- אגרות קודש כרך י ב'תתקעז קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך ז קדושים שיחה א קידושין כא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יא משפטים שיחה א קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג קידושין כא, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג קידושין כא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך כב קדושים שיחה ב קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כג מטות שיחה א קדושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב קדושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"א קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז קידושין כא, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשכ"ה קידושין כא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון א קידושין כא, ב
- לקוטי שיחות כרך לו בשלח שיחה ב פסחים קג, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו אני הנה בריתי אתך פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה א פסחים קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ט פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה י פסחים קג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעז דין דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה ומה דינם שם קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעט איזה דברים קרויין היסח הדעת בסעודה שצריך לחזור ולברך ד פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו א פסחים קג , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצב ברכת זימון בשלשה או בעשרה ז פסחים קג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצו דיני הבדלה על היין א פסחים קג, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח קידוש פסחים ק"ג, א
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום קידוש פסחים ק"ג, א
- דובר שלום סילק דעת מסעודה ונמלך לשתות או לאכול פסחים קג, א-ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין פסחים קג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין פסחים קג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל פסחים קג, א
- תורת מנחם פורים, ה'תשל"א פסחים קג, ב ואילך

