אגרת כג
אגרת כג
[חורף תקנ"א]
אהוביי 1470 אחיי ורעיי 1471 אשר כנפשי 1472 , העומדים על התורה והעבודה 1473 עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם 1474 , ה' עליהם יחיו 1475 חיים עד העולם 1476 , וצאצאיהם אתם זרע ברוכי ה' המה 1477 מעתה ועד עולם בכלל, ובפרט גבאי א"י תוב"ב וכל אשר לו שלום 1478 וישע רב נצח סלה ועד 1479 .
הנה לעוצם תשוקת חבת וחמדת הארץ, אשר בוער בליבי כאש 1480 יוקדת כל היום 1481 , לצרור נפשותינו בצרור החיים את ה' 1482 בכל רוחינו ונפש ומאוד, הסירותי מסוה הבושה להעתיר בכפילה כפולה ומכופלת 1483 , לזרז לזירוזין 1484 אודות התנדבות רוח נדיבה 1485 של כל אחד ואחד מאנ"ש מימים ימים 1486 לרבות[י]נו שבא"י, בחיי אדונינו מורינו ורבינו הקדוש 1487 זכרונו לברכה, שלא לתת עתה מגרעות 1488 בקודש ח"ו כי מעלין בקודש 1489 כמבואר באריכות המענה דאשתקד 1490 . וגם לרבות נדבות לכל יחידי סגולה עבדי ה' שבארץ הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו, הממעיט לא יחסיר 1491 ח"ו, והמוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים 1492 , הן על יחידים שהיו עמנו פה ועשו להם 1493 בכבודם ובעצמן, הן אשר לא היו פה, נא ונא.
ומידי דברי זכור אזכור 1494 אודות ידידי חמדת ליבי ונפשי מו' צבי הירש הארקער 1495 מארץ הקדושה טבריא 1496 תוב"ב, להצילו מנוגשיו תשלום פרעון חובותיו העצומים והרבים, כאשר יפרש שיחי מוכ"ז שי' אליו תשמעון 1497 , וישמע אליכם אלקים 1498 .
וגם לרבות יחידי סגולה אשר עמ[נו] פה היום, הלא הוא הערום ביראה 1499 הוותיק מו' צבי נ"י הנק' רב דחוושטב 1500 , והתמים במעשיו הוותיק ידיד נפשי מו"ה מאיר נ"י 1501 .
לסלק למוכ"ז דוקא נדבת כל אחד ואחד הבא עה"ח, לשלוח לפרנסת ביתם מידי שנה בשנה 1502 , ולא יקפוץ ידו 1503 ח"ו מלסלק בשנה זו למוכ"ז שי'.
נא ונא, כי ידוע ומפורסם צרכיהם המרובים לפקוח נפש בלבד ממש בצמצום גדול עולה לסך עצום, מלבד הוצאות הדרך 1504 כי רבה היא 1505 , והי' מעשה הצדקה שלום 1506 מאדון השלום.
כנפש אוהב נפשם מלב ונפש חפצה 1507 .
שניאור זלמן במו"ה ברוך נ"י
ועל הטוב יזכר שמו 1508 ה"ה הרבני הוותיק ידידי חביבי מו' ישראל נ"י משקלאב 1509 , אשר איתן מושבו 1510 בצפת תוב"ב, להטיב עמו בכל מילי דמיטב 1511 בכלל ובפרט.
שניאור זלמן הנ"ל
הערות
- 1470. נעתקה מכת"י מעתיק, בתשורה (דרימר, תשע"א), בצירוף תצלום כתב היד. בסופה הוסיף המעתיק: "נכתב בשנת תקנ"א לפ"ק". נזכרת לקמן אגרת כה (משנת תקנ"ב): "כמבואר באריכות במענה דאשתקד". אגרות מעמדות ארה"ק נכתבו בד"כ בתחלת החורף, ומסתבר שגם האגרת שלפנינו כן.
- 1471. אח י י ורעי י : ע"פ תהלים קכב, ח.
- 1472. ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.
- 1473. העומדים על התורה והעבודה: ע"פ אבות א, ב.
- 1474. עבודת הצדקה . . עולם: ע"פ ישעי' לב, יז.
- 1475. ה ' ע ל יהם יחיו : ע"פ ישעי' לח, טז.
- 1476. חיים עד העולם: ע"פ תהלים קלג, ג.
- 1477. וצאצאיהם . . המה: ע"פ ישעי' סה, כג.
- 1478. וכל אשר לו שלום: ש"א כה, ו.
- 1479. נצח סלה ועד: ע"פ עירובין נד, א.
- 1480. בוער בלבי כאש: ע"פ ירמי' כ, ט.
- 1481. כאש יוקדת כל היום: ע"פ ישעי' סה, ה.
- 1482. לצרור נפשותינו . . את ה': ע"פ ש"א כה, כט.
- 1483. כפולה ומכופלת: ע"פ נוסח הגש"פ.
- 1484. לזרז לזירוזין: ע"פ מכות כג, א.
- 1485. רוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
- 1486. ימים: אוצ"ל: ימימה (ע"פ בא יג, י).
- 1487. אדונינו . . הקדוש: מוהרמ"מ מוויטעבסק.
- 1488. מגרעות: ע"פ מלכים א ו, ו.
- 1489. מעלין בקודש : ברכות כח, א
- 1490. המענה דאשתקד: דלעיל אגרת יז, מיום ב' פרשת וישב תק"ן.
- 1491. הממעיט לא יחסיר: ע"פ בשלח טז, יח.
- 1492. והמוסיף יוסיפו לו ברכה וחיים: ע"פ ביצה טז, א. תענית לא, א ובפרש"י שם.
- 1493. ועשו להם: מעמדות.
- 1494. ומדי דברי זכור אזכור: ע"פ ירמי' לא, יט.
- 1495. מו' צבי הירש הארקער: נסע לחו"ל בתור שד"ר אחרי חג השבועות תקמ"ז וחזר לארץ הקודש בחודש אייר תק"ן (מכתבי מוהר"א מקאליסק, יסוד המעלה ח"ב אגרות נד-ו). וכבר בשלהי תקמ"ט הורה לו רבינו לחזור לארה"ק (ראה נספח 10).
- 1496. מארץ הקדושה טבריא: אוצ"ל: מעה"ק [מעיר הקודש] טבריא.
- 1497. אליו תשמעון: דברים יח, טו.
- 1498. וישמע אליכם אלקים: שופטים ט, ז.
- 1499. הערום ביראה: ע"פ ברכות יז, א.
- 1500. רב דחוושטב: ר' נפתלי צבי ב"ר אליעזר מחוואסטאוו. נזכר במכתב הרה"ק ר' אברהם מקאליסק מח' תמוז תקנ"ב (יסוד המעלה ח"ב אגרת ס), שהוא בצפת (הרי שכבר חזר אז משד"רותו). וחתום על מכתב החסידים דטבריא מחודש אדר תקנ"ג (יסוד המעלה ח"ב אגרת סט): "נפתלי צבי במו"ה אליעזר ח"ר [חוואסטווער], שמש דעה"ק הנ"ל". ועל מכתב החסידים משלהי שבט תקנ"ה (יסוד המעלה ח"ב אגרת עו): "נפתלי צבי ב"מ אליעזר חוואסטוור".
- 1501. מו"ה מאיר : ב"ר יעקב מביחאב ישן, יצא מטבריא לחו"ל בחודש תמוז שנת תקמ"ט, והיה בחוץ לארץ במשך שנת תק"נ ותקנ"א, וחזר לארה"ק בה' בחנוכה תקנ"ב, כנזכר במכתבו של מוהר"א מקאליסק משנת תקנ"ב (יסוד המעלה ח"ב אגרת סד).
- 1502. מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.
- 1503. ולא יקפוץ ידו: ע"פ ראה טו, ז.
- 1504. הוצאות הדרך: של השד"רים הנ"ל.
- 1505. כי רבה היא: אסתר א, כ.
- 1506. והי' מעשה הצדקה שלום: ישעי' לב, יז.
- 1507. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
- 1508. ועל הטוב יזכר שמו: ע"פ ברכות לג, ב.
- 1509. מו' ישראל נ"י משקלאב: ב"ר יהודה, פרנציס, הגיע לארץ הקודש בחצי כסלו תקמ"ח (מכתב הרמ"מ מוויטעבסק משנת תקמ"ח, נדפס ביסוד המעלה ח"ב ע' קכט). וחתום על מכתב החסידים בטבריא משנת תקמ"ח, שנחתם אחרי פטירת הרמ"מ מוויטעבסק ביום ב' דר"ח אייר תקמ"ח (יסוד המעלה ח"ב ע' קכח), ועל כתב שד"רות מהחסידים לר' זלמן וילנער משלהי מנחם אב תקמ"ט (שם ע' קנט). נפטר כנראה בסוף שנת תקנ"א. ובמכתב רבינו משנת תקנ"ב (לקמן אגרת כה) נדפס: "ואפילו מעמדות האלמנות צרורות באה"ק כמו אלמנת ר' ישראל שקלאווער, שלא לפחות מבחיי בעלה ז"ל, לעשות נחת רוח לדיין אלמנות ואבי יתומים".
- 1510. איתן מושבו: ע"פ בלק כד, כא.
- 1511. בכל מילי דמיטב: ע"פ ב"ק ז, ב.
תענית ל״א א - הטקסט מספריא
לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ.
רַב מַתְנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה: אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם שֶׁפָּסְקוּ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁין.
אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ יוֹם תְּבַר מַגָּל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, דְּמוֹסֵיף — יוֹסֵיף, וּדְלָא מוֹסֵיף — יֵאָסֵף. מַאי ״יֵאָסֵף״? אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִימֵּיהּ.
שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל —מִבַּת סְגָן, וּבַת סְגָן — מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וּבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה — מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכׇל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא (יִתְבַּיֵּישׁ) [לְבַיֵּישׁ] אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ מְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין בְּקוּפְסָא.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, נִפְנֶה לְשָׁם.
מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַיּוֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשׁוּם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.
אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית
that they may ascend to wherever they wish, i.e., they may go to Jerusalem, Bethel, or Dan.
Rav Mattana said: There was an additional salvation on this day, as it was the day that the slain of Beitar were brought to burial, several years after the battle at Beitar (see Gittin 57a). And Rav Mattana said: On the same day that the slain of Beitar were brought to burial, they instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne. Who is good, thanking God that the corpses did not decompose while awaiting burial, and does good, thanking God that they were ultimately brought to burial.
It is Rabba and Rav Yosef who both say: The fifteenth of Av was the day on which they stopped chopping down trees for the arrangement of wood that burned on the altar, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: From the fifteenth of Av onward, the strength of the sun grows weaker, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, as they would not be properly dry, and they would therefore be unfit for use in the Temple.
Rav Menashya said: And they called the fifteenth of Av the day of the breaking of the scythe, as from this date onward no more trees were cut down, and therefore it was a celebration for the trees. The Gemara adds: From the fifteenth of Av onward, when the days begin to shorten, one who adds to his nightly Torah study will add years to his life, and he who does not add [mosif] will be gathered [ye’asef]. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered? Rav Yosef said: It means that his mother will bury him, as he will be gathered to his grave (see Genesis 49:33).
§ The mishna taught: As on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, and on the fifteenth of Av they would go out to the vineyards and dance. The Sages taught this tradition in greater detail: The daughter of the king borrows white garments from the daughter of the High Priest; the daughter of the High Priest borrows from the daughter of the deputy High Priest; the daughter of the deputy High Priest borrows from the daughter of the priest anointed for war, i.e., the priest who would read verses of Torah and address the army as they prepared for battle; the daughter of the priest anointed for war borrows from the daughter of a common priest; and all the Jewish people borrow from each other. Why would they all borrow garments? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments.
The mishna further taught: All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them before might have been ritually impure. Rabbi Elazar says: Even if the garments were folded and placed in a box [kufsa], an indication that they had not been touched for a long time, they nevertheless require ritual immersion before being worn.
The mishna also stated that the daughters of the Jewish people would go out and dance in the vineyards. A tanna taught: One who did not have a wife would turn to there to find one.
It is taught that those women of distinguished lineage among them would say: Young man, please lift up your eyes and see what you choose for a wife. The Sages taught this practice in greater detail in a baraita: What would the beautiful women among them say? Set your eyes toward beauty, as a wife is only for her beauty. What would those of distinguished lineage among them say? Set your eyes toward family, as a wife is only for children, and the children of a wife from a distinguished family will inherit her lineage. What would the ugly ones among them say? Acquire your purchase for the sake of Heaven, provided that you adorn us with golden jewelry after our marriage to beautify us.
The tractate concludes with a statement related to the topic of dancing. Ulla of the city of Bira’a said that Rabbi Elazar said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will arrange a dance of the righteous, and He will be sitting among them in the Garden of Eden, and each and every one of the righteous will point to God with his finger, as it is stated: “And it shall be said on that day: Behold, this is our God, for whom we waited, that He might save us. This is the Lord; for whom we waited. We will be glad and rejoice in His salvation” (Isaiah 25:9). God will be revealed, so that every righteous individual will be able to say: This is our God, as though they were pointing at Him with a finger.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה כ ב"ק ז , א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ב מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יז מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כא מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לו מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מא מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סה מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צב מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צג מאותו ספר ב"ק ז, ב