אגרת יז
אגרת יז
[תנחומין על הסתלקות הרה"ק רמ"מ מוויטעפסק]
יום 1098 ב' פר' וישב תק"ן 1099
אהוביי אחיי 1100 ורעיי 1101 אשר כנפשי 1102 , העומדים על התורה והעבודה 1103 עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם 1104 , ה' עליהם יחיו 1105 חיים עד העולם 1106 . וצאצאיהם אתם זרע אמת ברוכי ה' 1107 המה מעתה ועד עולם 1108
אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו 1109 ,
באתי לדבר על לב נדכאים 1110 הנאנחים והנאנקים 1111 , ולנחמם בכפליים לתושיה 1112 , אשר שמעה אזני ותבן לה 1113 , על מארז"ל דשבק חיים לכל חי 1114 . כי צדיק באמונתו יחיה 1115 , וביראת ה' לחיים 1116 , וברשפי אש שלהבת 1117 אהבתו מחיים לכל בהן חיי 1118 רוחו 1119 כל ימי חלדו 1120 . ויהי בהעלות ה' 1121 רוחו ונשמתו אליו יאסוף 1122 ויעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות, שבק 1123 חיי רוחו פעולתו 1124 אשר עבד בה 1125 לפנים בישראל 1126 , פעולת צדיק לחיים 1127 לכל חי, היא נפש כל חי הקשורה בנפשו 1128 בחבלי עבותות אהבה 1129 רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח, אשר מי האיש החפץ חיים 1130 לדבקה בה' חיים בעבודתו, תדבק נפשו והיתה צרורה בצרור החיים 1131 את ה' בחיי רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה 1132 בגוים, אשר שבק לנו בכל 1133 אחד ואחד כפי בחי' התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת 1134 הטהורה מקרב איש ולב עמוק 1135 , כי כמים הפנים 1136 וכו', ורוח אייתי רוח 1137 ואמשיך רוח, ורוחו עומדת בקרבינו ממש, כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו 1138 יקדישו שמו 1139 יתברך, אשר יתגדל ויתקדש כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו 1140 נצח סלה ועד 1141 . וז"ש בזה"ק דצדיקא דאתפטר אשתכח 1142 בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי 1143 , דהיינו שגם בזה העולם המעשה היום לעשותם 1144 אשתכח יתיר, כי המעשה (גדול) [גדל] והולך גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק 1145 בשדה אשר ברכו ה' 1146 המאיר לארץ וחוצות 1147 , וגם אנחנו אלה פה היום כולנו חיים 1148 בדרכיו דרך הקדש יקרא לה 1149 , ולא יחצו העם 1150 וכו', כאשר יפרש שיחתי ויגיד עלי רעי 1151 אשר כנפשי 1152 , חמדת לבבי כרע כאח לי 1153 , מוכ"ז שיחי', אליו תשמעון וישמע אליכם אלקים 1154 .
זאת בעבודת ה' במילי דשמיא. ובמילי דעלמא בפירוש אתמר בזה"ק דצדיקייא מגינין על עלמא ובמיתתהון יתיר מבחייהון 1155 , ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא לא אתקיים עלמא רגעא חדא 1156 , וכל הקרוב קרוב אל משכן ה' 1157 בחייו קודם לברכה 1158 .
ובפרט כאשר יפרש שיחתי, זו תפלתי 1159 ובקשתי השטוחה על בנו 1160 הנחמד ונעים, המופלא ומופלג פלג אלקים מלא 1161 דעת ויראת ה' 1162 , כק"ש מו"ה משה נ"י, כמאמר רז"ל שדעת האדם קרובה אל בנו 1163 . ואי לזאת שפכתי שיח 1164 שלא יהיו קרובים נעשים רחוקים 1165 ח"ו, כאשר שמעתי אומרים אלו עניי הצאן 1166 , אשר לא בדעת ידברון 1167 , לידון להבן בגרעון כסף 1168 ח"ו מכל כסף הקדשים 1169 , אשר יקדישו לה' 1170 מדי שנה בשנה 1171 תמידין כסדרן, מאת כל איש אשר ידבנו לבו 1172 , לרבותינו שבא"י 1173 תובב"א, וחצו 1174 את כספם 1175 חלק כחלק 1176 . הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד 1177 , אבל גם עתה כדבריהם כן הוא 1178 ודבריהם חיים וקיימים, כי חלילה לנו מעשות 1179 זאת 1180 , להיות צדיק נעזב וזרעו 1181 גו' ח"ו.
והנה הבן הנחמד ונעים הנ"ל 1182 הי' סמוך על שולחן אביו זלה"ה, וקרוב לחצי ההוצאה עלתה עליו ועל נפשות ביתו, טפלי דתלו בי' 1183 . ואשת חבר כחבר 1184 . וניניו ונכדיו בנות בתו 1185 יעלה עליהם גם כן סך מסוים 1186 עצום לעשות כל צרכם, לגדלם לחופה ומע"ט. והעודף יהי' לפרעון חובות הידועים ומפורסמים לכל, הכתובים על אחריות ביתו ונחלתו, נחלת ה' לבנים ולא לזרים ח"ו. על כן הוכפלה בקשתי לפני כל אוהביי ורעיי שלא לגרוע 1187 ח"ו אפילו פרוטה אחת, הס מלהזכיר 1188 , לתת מגרעות 1189 בקודש ח"ו, כי אם תם הכסף 1190 , כולו תמים יהי' לרצון 1191 לפני ה' 1192 .
עוד זאת אדרוש ואבקש, להיות זריזין מקדימין למצוה 1193 בזו השנה, שיהי' כל הכסף העולה ממדינתנו מתוכן 1194 ומקובל ביד ציר נאמן 1195 שי' לפני פסח הבע"ל 1196 , לשלוח מיד אחר פסח לק"ק בראד, ומשם לטריעסט, בכדי שיעלה ויבא ויגיע לארצנו הקדושה לעת האסיף. כי תדעו נאמנה כי ריוח העודף מכסף המגיע לעת האסיף עולה קרוב לחצי כל הסך שנשלח ממדינתנו, כאשר יפרש שיחתי מוכ"ז 1197 שיחי'.
והנה אהוביי אחיי ורעיי 1198 , הלא ידעתם 1199 אם לא שמעתם 1200 את יקר תפארת גדולת 1201 מצות חיזוק ישיבת הארץ כי רבה היא, כי גם לקנין בית אחד לבדו דחו את מצות שבת 1202 החמורה, ואף גם להחיות כמה וכמה נפשות נקיים 1203 , עובדי ה' בקדושה ובטהרה המתקדשים והמטהרים 1204 מקדושת וטהרת הקודש, הרב הקדוש אדמ"ו 1205 מ' אברהם הכהן הגדול מאחיו 1206 שיחי', הממלא מקום קדושת רבנו הקדוש זללה"ה בחכמה וביראה.
וכאשר ישים האדם אל לבו דעת ותבונה אשר בהמה 1207 , לאמר אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו 1208 , ישמח לבו בה' 1209 ויגל אף גילת ורנן 1210 וחדות ה' תהי' מעוזם 1211 לפרוע הקפותיו 1212 , כמארז"ל 1213 לוו עלי בני ואני פורע. כי אם כה תעשו 1214 כמצווה עלינו, גם ה' יתן הטוב 1215 בכל מילי דמיטב 1216 מנפש ועד בשר 1217 . הטיבה ה' לטובים ולישרים בליבותם 1218 .
כנפשם ונפש הדורש שלומם 1219 אוהב נפשם מלב ונפש חפצה 1220
שניאור זלמן במוהר"ר ברוך נ"י 1221
הערות
- 1098. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת כז, ובשלימות נדפסה בלקוטי אמרים ח"ב סי' כו. גנזי נסתרות סי' ו. אגרות בעה"ת סי' כד. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יא. ובכמה כת"י (582 מד, א (בכותרת: "חלק מאגרת אדמו"ר שנת תקמ"ח"). 1007 קטז, א. 1300 ד, ב (בכותרת: "והוא מ"ש יום ב' פ' וישב תק"ן בלאזני' לאה"ק"). 2000 יח, א (בכותרת: מכתב ר"ק מכ"ק או"ב (?), הוא גאון עוזינו ותפארתינו אדומו"ר הרב המפורסם מ"ו שניאור זלמן שליט"א, ונדבר בו מעניני אה"ק במליצתו מתק לשונו הק' וטהור, עבור בן הרב ידידינו המופלא מ"ו משה שיחי' לאי"ט בהרב ממ"מ נ"ע, וזו התחלתו). ובכת"י ירושלים 1467 כב, א (בכותרת: עוד מליצה מהרב הגאון הגדול הצדיק מפורסם איש אלקי קדוש מוה' שניאור זלמן שיחי' מ"מ דק"ק לאזני, עבור כבוד בן הרב הנ"ל, וזה לשונו הטהור). ירושלים 3542 עז, א (בכותרת: ממורנו ורבינו קדוש יאמר לו ע"ה נ"י פ"ה [עמוד הימיני נר ישראל פטיש החזק] כבוד מ' שניאור זלמן שי', הוא אגרת נחמה על פטירת אדומו"ר הרב ר' מנחם מענדל זצלה"ה, ומליצה ישרה עבור בן הרב המופלג פלג אלקים כבוד מ' משה שי'). ירושלים 6299 ז, א. ובכת"י הסמינר 2199 (בכותרת: "מליצה תנינא מאדומו"ר גאון עוזינו מוהר"ר שניאור זלמן נ"י שילאי"ט עבור בן הרב הנ"ל" [לפני זה שם באה המלצת הרה"ק מוהר"א מקאליסק עבורו]). ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 28 (בכותרת [הוגהה מכת"י]: "נחמתא מאדמ"ו גאון עוזינו עט"ר [עטרת ראשינו] מוהר"ש זלמן שי' מלאזני משנת תקמ"ח, לנחם שארית ב"י א"ש הנאנחים"). ביאור לאגרת זו נדפס באגה"ק שבתניא. ונמצא בכת"י 2000 ובכת"י ירושלים וסמינר [סביב לאגרת] ולנינגרד הנ"ל. החלק הנדפס בתניא עם הביאור נדפס גם בכל ההוצאות של קונטרס "ענין ההשתטחות". באגה"ק שבתניא באה כותרת לאגרת זו: "מה שכתב ליושבי אה"ק תובב"א לנחמם בכפליים לתושיה על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש נ"י ע"ה פ"ה [נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק] מהור"ר מנחם מענדל נ"ע". וכתב ע"ז בבית רבי יא, א: "מ"ש באגה"ק שהמכתב שלח רבינו לאנשי אה"ק תובב"א הוא טעות דמוכח, כי המכתב שלח לאנ"ש שבחו"ל, כאשר יראה הרואה בגוף המכתב, ובפרט בתשלום המכתב שבכת"י, ששם מפורש הדבר יותר יעו"ש". ובהוספות לשו"ת צמח צדק חאו"ח (הוצאת תש"ו, ע' 158), מוסיף כ"ק אדמו"ר זי"ע, שבהוצאת "ענין ההשתטחות" שתח"י (חמו"ד) אין התיבות "ליושבי אה"ק תובב"א". וע"פ כל הנ"ל כתב בלוח התיקון שבתניא, על התיבות "אה"ק תובב"א" – "ט"ס כי נכתב לאנ"ש שבחו"ל". מכל מקום בהוצאה הראשונה של "ענין ההשתטחות" (חמו"ד) נמצאות תיבות אלו בכותרת. גם צ"ע מה שהשמיטו בתניא את התיבות שבתחלת האגרת "העומדים על התורה והעבודה עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" [והסתפקו בתיבת "וכו'" לרמז על סיום הנ"ל, כדלקמן]. ומן הסתם לא עשה המדפיס כל זאת על מנת להטעות משום מה את הקורא. שוב נדפס קונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (לתחלתה של אגרת זו, מהדו"ב). ושם (הוספה לאח"ז): "מובן הדוחק גדול בכהנ"ל, שהרי כותרת זו נמצאת בכל הדפוסים, והייתה לעיני רבותינו נשיאינו מתחיל מ"בני המחבר" והצמח צדק. ולכן נלפענ"ד לומר דתרווייהו איתנהו: חלק המתאים ... נכתב לאה"ק, וכולה – ל"הנדכאים כו' שבמדינתנו". ובלאו הכי מסתבר לומר שכתב אדה"ז אגרת תנחומין להנדכאים כו' שבאה"ק". וראה נספח 10, שהידיעה אודות הסתלקות הרה"ק הרמ"מ הגיעה, כנראה, לרוסיא, בקיץ תקמ"ט (מחמת מלחמת טורקיא ורוסיא באותה תקופה), שאז כתב רבינו את אגרת התנחומין ליושבי אה"ק, ואחר כך שילב אגרת תנחומין זו באגרת הכללית לאנ"ש ברוסיא (בראשית חורף תק"נ). וקצת נרמז בנספח הנ"ל, שכבר באלול תקמ"ט כתב הרצ"ה מהארקי לאנ"ש בחו"ל, אשר רבינו ידבר עמהם מענין ההתקשרות עם הרמ"מ – אחר הסתלקותו. המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמות שבתחלה ובסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (נמצא בדפוס).
- 1099. תק"ן: כ"ה בכת"י 1300 הנ"ל. ואילו בכת"י 582 – "שנת תקמ"ח". והיינו אחרי הסתלקות מוהרמ"מ בבדר"ח אייר תקמ"ח. אמנם האמור לקמן "מקדימין למצוה בזו השנה ... לפני פסח הבע"ל", מורה שנכתבה בחורף (ולא בקיץ תקמ"ח). גם האמור לקמן "לשלוח מיד אחר פסח לק"ק בראד, ומשם לטריעסט, בכדי שיעלה ויבא ויגיע לארצנו הקדושה לעת האסיף", מורה שנכתבה בחורף תק"נ, וכדלקמן. גם האמור לקמן אגרת כג (משנת תקנ"א): "כמבואר באריכות המענה דאשתקד", שהכוונה לאגרת שלפנינו, מורה שנכתבה בשנת תק"נ. וכבר נתבאר לעיל, שכנראה נכתבה בתחלה כתנחומין ליושבי ארה"ק (לפני סוף תקמ"ט, ראה נספח 10), ואח"כ שילבה באגרת שכתב לאנ"ש בחו"ל (תחלת חורף תק"נ). ואפשר שמחמת מלחמת רוסיא-טורקיא שבאותה תקופה, לא הגיעה ידיעת הסתלקות הרה"ק הרמ"מ – עד קיץ תקמ"ט.
- 1100. אהוביי . . כנפשי: [כ"ה גם ב]אגה"ק ס"ט [לעיל אגרת יב], טז [לקמן אגרת מא. שגם שם מתחיל "אהוביי אחיי ורעיי"] בלא תיבת כו' [וכאן באגרת זו שבתניא, נוספה תיבת כו', לרמז לתיבות "העומדים ... עולם" שנשמטו בנדפס בתניא. ראה לעיל בשוה"ג].
- 1101. אח י י ורעיי: [ע"פ תהלים קכב, ח].
- 1102. ורעיי אשר כנפשי: [ע"פ ראה יג, ז].
- 1103. והעבודה: [נ"א: ועל העבודה].
- 1104. עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם: [ע"פ ישעי' לב, יז].
- 1105. ה' עליהם יחיו: ישעי' לח, טז: "אד' עליהם יחיו". ובכ"מ בספר זה "ה'" במקום "אד'".
- 1106. חיים עד העולם: תהלים קלג, ג.
- 1107. וצאצאיהם גו' זרע אמת ברוכי ה': ישעי' סה, כג: "זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם".
- 1108. מעתה ועד עולם: תהלים קטו, יח [נ"א: נצח סלה ועד. ע"פ עירובין נד, א].
- 1109. כמשפט לאוהבי שמו: ע"ד תהלים קיט, קלב: "שמך".
- 1110. לב נדכאים: ישעי' נז, טו.
- 1111. הנאנחים והנאנקים: יחזקאל ט, ד.
- 1112. בכפליים לתושיה: [ע"פ איוב יא, ו].
- 1113. שמעה אזני ותבן לה : איוב יג, א.
- 1114. מארז"ל ד שבק חיים לכל חי: "נפטר לבית עולמו וחיי למרנן גאון שבק כו' וחיי לאדוני שבק" (תשובות הגאונים הרכבי שכג-ד). "הניח חיים לכל ישראל" (מדרש עשה"ד, ג). "והניח ז' יתומים ולכל ישראל חיים" (תשובות ר"ת [ע'] 71). "והניח חיים לכל ישראל" (שם 189). "והניח חיים לכל ישראל" (מרדכי ב"ב תפ"ו). "וחיים למר שבק" (שו"ת מהרשד"ם יו"ד עה). "וחיים לכל ישראל שבק" (שו"ת ר"מ אלשיך סט). "חיים לכל ישראל שבק" (השואל בקובץ שו"ת הרמב"ם צד, קיח, קלד). "וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק" (שם רלט, שאלה לר"י מיגש). [וברמב"ם הל' יבום ספ"ד בנוסח גט חליצה וכן בכתובת יבמין "חיי לרבנן ולכל ישראל שבק"].
- 1115. צדיק באמונתו יחיה : חבקוק ב, ד.
- 1116. יראת ה ' לחיים : ע"ד משלי יט, כג.
- 1117. וברשפי אש שלהבת: ע"ד שה"ש ח, ו [נ"א: שלהבת יה].
- 1118. לכל בהן חיי רוחו: ע"ד ישעי' לח, טז. [כ"ה גם ב]ח"א ספל"א.
- 1119. רוחו: נ"א: ונשמתו.
- 1120. ימי חלדו: תהלים לט, ו.
- 1121. ויהי בהעלות ה': מלכים-ב ב, א.
- 1122. רוחו ונשמתו אליו יאסוף: איוב לד, יד.
- 1123. שבק: [נ"א: דשבק].
- 1124. פעולתו : [נ"א: ופעולתו].
- 1125. פעולתו אשר עבד בה: יחזקאל כט, כ.
- 1126. לפנים בישראל: רות ד, ז.
- 1127. פעולת צדיק לחיים : משלי י, טז. – עיין לעיל אגה"ק כא [לקמן אגרת לו].
- 1128. הקשורה בנפשו: ע"ד בראשית מד, ל.
- 1129. בחבלי עבותות אהבה: ע"ד הושע יא, ד.
- 1130. מי האיש החפץ חיים : תהלים לד, יג.
- 1131. והיתה צרורה בצרור החיים : שמואל א, כה, כט.
- 1132. רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים : איכה ד, כ.
- 1133. בכל: [נ"א: לכל].
- 1134. אהבת אמת : [נ"א ליתא].
- 1135. מקרב איש ולב עמוק: ע"ד תהלים סד, ז.
- 1136. כמים הפנים כו ': גו'. [נתבאר בתניא] ח"א פמ"ו. משלי כז, יט.
- 1137. ו רוח אייתי רוח כו ': זח"ב קסב, ב: אמשיך רוח ואייתי רוח. ועיין לעיל [בתניא] ח"א פמ"ז.
- 1138. בקרבו: [נ"א: אשר בקרבו].
- 1139. כי . . יקדישו שמו: ע"ד ישעי' כט, כג.
- 1140. הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו: ע"ד ישעי' ב, ג.
- 1141. נצח סלה ועד: עירובין נד, א. הקדמת ח"א [דתניא. לקמן אגרת מז]. אגה"ק כב [לקמן אגרת לה].
- 1142. דאתפטר אשתכח : [נ"א: אשתכח יתיר].
- 1143. צדיקא דאתפטר . . יתיר מבחיוהי : זח"ג עא, ב.
- 1144. היום לעשותם: דברים ז, יא. עירובין כב, א.
- 1145. אור זרוע לצדיק : תהלים צז, יא.
- 1146. ב שדה אשר ברכו ה ': בראשית כז, כז.
- 1147. לארץ וחוצות: ע"ד משלי ח, כו.
- 1148. אנחנו . . חיים : דברים ה, ג.
- 1149. דרך הקדש יקרא לה : ישעי' לה, ח.
- 1150. ולא יחצו העם : [ע"פ יחזקאל לז, כב].
- 1151. ויגיד עלי רעי: [ע"פ איוב לו, לג].
- 1152. ורעי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.
- 1153. כרע כאח לי: [ע"פ תהלים לה, יד].
- 1154. וישמע אליכם אלקים: [ע"פ שופטים ט, ז].
- 1155. צדיקיא . . מבחייהו ן : זח"ג עא, א.
- 1156. ואלמלא . . רגעא חדא: זח"ב טז, ב: "לא יתקיימון פלגות יומא". ועייג"כ זח"ג עא, א ושם.
- 1157. וכל הקרוב קרוב אל משכן ה': ע"ד במדבר יז, כח.
- 1158. הקרוב . . קודם לברכה: [ע"פ ברכות מא, א].
- 1159. שיחתי, זו תפלתי: ע"פ ברכות כו, ב.
- 1160. שיחתי זו תפלתי ובקשתי השטוחה על בנו : נ"א: שיחתו זו תפלתו ובקשתו השטוחה ע"י בנו.
- 1161. פלג אלקים מלא: ע"פ תהלים סה, י.
- 1162. דעת ויראת ה': ע"פ ישעי' יא, ב.
- 1163. דעת האדם . . בנו : ב"ב קלט, א.
- 1164. שפכתי שיח: ע"פ תהלים קב, א. פיוט שולחתי במלאכות דר"ה.
- 1165. קרובים נעשים רחוקים: ע"פ שבת קנב, א.
- 1166. עניי הצאן: ע"פ זכרי' יא, ז. יא, יא.
- 1167. לא בדעת ידברו: ע"פ איוב לד, לה.
- 1168. לידון להבן בגרעון כסף: ע"פ קידושין יח, א.
- 1169. מכל כסף הקדשים: ע"פ מ"ב יב, ה.
- 1170. אשר יקדישו לה': ע"פ אמור כב, ג.
- 1171. מדי שנה בשנה: ע"פ ש"א ז, טז.
- 1172. מאת . . ידבנו לבו : תרומה כה, ב.
- 1173. שבא " י : נ"א: הקדושים שבאה"ק.
- 1174. וחצו את כספם : ע"פ משפטים כא, לה.
- 1175. כספם : נ"א: כספו.
- 1176. חלק כחלק: דברים יח, ח.
- 1177. הנה מה טוב . . יחד : תהלים קלג, א.
- 1178. גם עתה כדבריהם כן הוא: ע"פ מקץ מד, י.
- 1179. מעשות : נ"א: לעשות.
- 1180. חלילה לנו מעשות זאת: ע"פ מקץ מד, יז.
- 1181. צדיק נעזב וזרעו גו ': תהלים לז, כה.
- 1182. הנ " ל : נ"א ליתא.
- 1183. טפלי דתלו בי': ע"פ חולין יח, א.
- 1184. ואשת חבר כחבר: שבועות ל, א.
- 1185. בנות בתו : אשת ר' דובער, שנתאלמן ממנה באותה שעה, ונסע לחו"ל לישא אשה ההוגנת, והשאיר באה"ק "ב' יתומים קטנים, תינוקת בת ז' שנים ותינוק בן חצי שנה" (יסוד המעלה ח"ב אגרת מג. לקמן אגרת לג).
- 1186. מסוים: נ"א ליתא.
- 1187. שלא לגרוע: ע"פ קהלת ג, יד.
- 1188. הס מלהזכיר: ע"פ עמוס ו, י.
- 1189. מגרעות: ע"פ מלכים א ו, ו.
- 1190. כי אם תם הכסף : ע"פ ויחי מז, יח. וכאן ר"ל תם מלשון תמים.
- 1191. תמים יהי' לרצון: ע"פ אמור כב, כא.
- 1192. לרצון לפני ה': ע"פ תצוה כח, לח.
- 1193. זריזין מקדימין למצוה: פסחים ד, א.
- 1194. הכסף . . מתוכן : ע"פ מ"ב יב, יב. ונ"א: מתוקן.
- 1195. ציר נאמן: ע"פ משלי כה, יג. בכ' אייר תק"נ חזרו לארה"ק השד"רים מו"ה צבי הירש מהארקי ומו"ה אפרים פישל מזאסלוב (ראה יסוד המעלה ח"ב אגרות נד-ו).
- 1196. לפני פסח . . בראד, ומשם לטריעסט: הבקשה להקדים משלוח הכסף מיד אחר הפסח, היא בהתאם לבקשת הרמ"מ מוויטעפסק באגרתו האחרונה (יסוד המעלה ח"ב אגרת מא) לנסוע עם הכסף בחודש תמוז, כדי להגיע לסטאמבול בר"ח אלול, וכך יגיעו לאה"ק לעת האסיף. ובנתיים (תקמ"ח-ט) חזקה מלחמת רוסיא-טורקיא, ולא יכלו השלוחים מרוסיא לנסוע דרך טורקיא והוכרחו לנסוע דרך בראד וטריעסט. וכך כותב הר"א מקאליסק בניסן תקמ"ט (יסוד המעלה ח"ב אגרת מה): "על אודות טריעסטע מודיענו כי פתח פתוח הוא והדרך נכון ובטוח הוא אפילו בשעת חירום ח"ו, שכל השערים ננעלים חוץ מזה". ולכן נשלח בשנת תק"נ דרך בראד וטריעסט.
- 1197. כאשר יפרש מוכ " ז : ומבואר באגרת הרמ"מ האחרונה הנ"ל.
- 1198. אח י י ורעיי: ע"פ תהלים קכב, ח.
- 1199. הלא ידעתם : (נ"א: ידעתם גם ידעתם).
- 1200. הלא ידעתם אם לא שמעתם: ע"פ ישעי' מ, כח.
- 1201. יקר תפארת גדולת: ע"פ אסתר א, ד.
- 1202. דחו . . שבת : ראה גיטין ח, ב.
- 1203. נפשות נקיים: ע"פ ירמי' ב, לד.
- 1204. המתקדשים והמטהרים: ע"פ ישעי' סו, יז.
- 1205. הרב הקדוש אדמ " ו מ ': נ"א: אדמו"ר רבינו מוהר"ר. נ"א: הרב הקדוש מו"ה.
- 1206. הכהן הגדול מאחיו: ע"פ אמור כא, י.
- 1207. דעת ותבונה בהמה: ע"פ ויקהל לו, א.
- 1208. אשרינו . . גורלנו: תדא"ר פכ"א. סדר התפלה. וראה ביאורו לקמן אגרת נה. נ"א: אשריכם ... חלקיכם ... גורליכם.
- 1209. ישמח לבו בה': ע"פ תהלים קה, ג.
- 1210. ויגל . . ורנן: ע"פ ישעי' לה, ב.
- 1211. וחדות ה' תהי' מעוזם: ע"פ נחמי' ח, י.
- 1212. לפרוע הקפותיו: ע"פ ב"ר פמ"א, ג.
- 1213. לוו עלי ואני פורע : ביצה טו, ב. והיינו שילווה מעות כדי לתת מעות ארה"ק. ראה גם לעיל אגרת ג.
- 1214. כי אם כה תעשו: ע"פ דברים ז, ה.
- 1215. גם ה' יתן הטוב: תהלים פה, יג.
- 1216. בכל מילי דמיטב: ע"פ ב"ק ז, ב.
- 1217. מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.
- 1218. הטיבה . . בליבותם: תהלים קכה, ד.
- 1219. הדורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.
- 1220. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.
- 1221. נ " י : נ"א: "זלה"ה". וראה מבוא ספ"ב.
משנה תורה, הלכות יבום וחליצה ד׳ - הטקסט מספריא
כיצד מצות חליצה. היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא שם ובאה לדיינין. והן קוראין לו ונותנין לו עצה ההוגנת לו ולה. אם עצה טובה לייבם יועצין אותן לייבם. ואם עצה טובה לחלוץ כגון שהיתה היא ילדה והוא זקן או היא זקנה והוא ילד יועצין אותו לחלוץ.
וצריכין הדיינין לקבוע מקום שישבו בו ואח"כ תחלוץ שם בפניהם שנאמר ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וגו'. לא נועדו ולא קבעו מקום אלא נקרו נקרה ונקראת היא והוא לפניהן וחלצו חליצתה כשרה.
ומלמדין אותה ואת היבם לקרות עד שהוא והיא יהיו רגילין ותהיה יכולה לקרות לא אבה בנשימה אחת. ואחר כך תאמר יבמי. כדי שלא יהיה משמע דבריה אבה יבמי.
ומאחר שתהיה רגילה לקרות אע"פ שלא קראה בנשימה אחת אין מקפידין על זה. אבל אם אינה יכולה מרגילין אותה עד שתדע.
והחליצה ביום ולא בלילה. ובפני שלשה שיודעין להקרות. ואם אחד מן השלשה גר פסול. ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית לא תחלוץ עד שיהיה אביו ואמו מישראל. ומצותה בה' כדי לפרסם הדבר ואותן השנים אפילו היו עמי הארץ.
כיצד חולצין מביאין לו מנעל של עור שיש לו עקב ואינו תפור בפשתן ולובשו בימין וקושר רצועותיו על רגלו. ועומד הוא והיא בפני ב"ד ומקרין ליבמה בלשון הקדש מאן יבמי וגו'. ואח"כ מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה. ונועץ רגלו בארץ והיא יושבת ופושטת ידה בפני ב"ד ומתרת רצועות המנעל מעל רגלו וחולצת המנעל ומשלכת אותו לארץ ומשישמט רוב העקב הותרה היבמה לזר.
ואח"כ עומדת ויורקת בארץ כנגד פניו רוק הנראה לדיינין. שמצות חליצה שיהיו שניהן עומדין בשעת קריאה ובשעת רקיקה וצריכין הדיינין לראות הרוק היוצא מפיה. ואח"כ מקרין לה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל.
הכל בלשון הקדש שנאמר ככה בלשון הזה. וכל היושבין שם עונים אחריה חלוץ הנעל שלש פעמים. וצריך שתתכוין היבמה שתחלוץ לו ויתכוין הוא שיחלוץ לה. ויעשו מעשים אלו לשמן. והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק.
נמצא סדר החליצה כך הוא קוראה היא תחלה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואח"כ הוא אומר לא חפצתי לקחתה. ואח"כ תחלוץ. ואח"כ תרוק. ואח"כ תקרא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל.
ואין הסדר מעכב אלא אם לא קראה בתחלה לא היא ולא הוא או שרקקה ואח"כ חלצה או שקראה ואח"כ רקקה חליצתה כשרה.
ולמה לא תחזור ותרוק על הסדר שמא יאמרו רקיקה לבדה אינה כלום ואינה פוסלת מן האחין.
חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתה כשרה. ואצ"ל שחלצה וקראה ולא רקקה. או שחלצה ורקקה ולא קראה שחליצתה כשרה.
בד"א כשהיו יכולין לדבר שהרי הן ראויין לקרות אבל אלמת או אלם אינן חולצין ואם חלצו חליצתן פסולה. ואינן כחרש וחרשת שחלצו שלא עשו כלום. לפי שהחרש או החרשת אינן בני דעת.
רקקה בלבד שלא חלצה ולא קראה. או שרקקה וקראה ולא חלצה הרי זו כחליצה פסולה. קראה היא והוא ולא חלצה ולא רקקה לא עשה כלום שנאמר ככה יעשה לאיש. שהמעשה שהוא החליצה והרקיקה היא שמועיל אבל הקריאה אינה מעכבת ואינה מועלת.
חלצה ורקקה וקראה והם יושבין או מוטין על צדיהן. או שהיה שרוך הנעל קשור על שוקו מן הארכובה ולמטה. או שחלצה בפני שלשה עמי הארץ שאינן יודעין להקרות וכן הסומא שחלץ חליצתו כשרה.
חלצה בלילה או שחלצה בפני שנים או בפני שלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול. או שהיה המנעל קשור למעלה מן הארכובה. או שהתיר הוא ושמטה היא או שהתירה היא ושמט הוא. או שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא. או שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא. וכן קטנה שחלצה לגדול חליצתן פסולה. וכן אם חלצה בפני יחיד ואפילו בינו לבינה ובלילה הרי זו חליצה פסולה. אבל חרש שוטה וקטן שחלצו וכל החולץ למי שהיא פטורה מן החליצה ומן היבום אינה חליצה.
יבם שרגלו הימנית חתוכה אינו חולץ בשמאל ואם חלצה מעל שמאלו חליצתה פסולה. היתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צידה או שהיה מהלך על ראשי אצבעות רגליו ה"ז אינו חולץ שהחולץ צריך לנעוץ עקיבו בארץ וזה אינו יכול ואם חלצה למי שרגלו כך הרי חליצתה פסולה.
ויבמה שידיה חתוכות חולצת לכתחלה ואפילו בשיניה שלא נאמר וחלצה בידה. חלצה במנעל של בגד אינה חליצה. אבל אם חלצה במנעל שאין לו עקב. או שהיה תפור בפשתן. או שהיה מנעל של שיער או של סיב או של שעם או של עץ או שהיה מנעל גדול שאינו יכול להלך בו או קטן שאינו חופה את רוב רגלו. או מנעל פרום שאינו חופה רוב הרגל או נפחת שאין מקבל רוב הרגל חליצתה פסולה.
חלצה בסנדל של עץ ומחופה עור או היתה קרקעיתו עור ולחייו של שיער. או שחלצה סנדל של שמאל מעל רגלו הימנית. או שלא היה המנעל שלו או (שלא) היה גדול שיכול להלך בו. או קטן שחופה את רוב רגלו או נפרם שחופה את רוב הרגל או נפחת שמקבל רוב הרגל חליצתו כשרה.
סנדל המוסגר והמוחלט ושל כו"ם שמניחין אותו ברגלי הצורה לא תחלוץ בו. ואם חלצה חליצתה כשרה. ואע"פ שהוא אסור בהנאה. אבל סנדל של תקרובת כו"ם ושל עיר הנדחת. או שנעשה למת שיקבר בו אם חלצה בו חליצתה פסולה שהרי אינו עומד להלך בו.
קרעה המנעל מעל רגלו או ששרפתו או שהיה לבוש שתי מנעלין וחלצה העליון אע"פ שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו הרי זו חליצה פסולה.
יבמה שאכלה שום או גרגיר וכיוצא בהן מדברים שמרבין את הרוק והיה הרוק זב מפיה אינו כלום עד שיהיה הרוק מעצמו.
רקקה דם או שהיה שותת מפיה אינו כלום. ואם מצצה ורקקה כשר שאי אפשר לדם שנמצץ בלא צחצוחי רוק. רקקה וקלטתו הרוח קודם שיגיע לכנגד פניו כגון שהיתה ארוכה והוא קצר אינו כלום. ואם אחר שהגיע לנגד פניו אף ע"פ שלא הגיע לארץ כשר. וכן אם לא ראו הדיינין הרוק כשיצא מפיה כשר.
חליצה מוטעת פסולה. כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה. או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם תרצה אח"כ לייבם תייבם וכיוצא בדברים אלו פסולה. אבל אם הטעוהו ואמרו לו חלוץ לה ע"מ שתתן לה מאתים זוז או על תנאי כך וכך אע"פ שלא נתנה ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה שהרי נתכוון לחלוץ לה.
המוסר מודעא על החליצה חליצתו פסולה. לפיכך ראוי לדיינין לומר לו לבטל המודעא כדרך שעושין בגט. לחצוהו ישראלים והכוהו עד שחלץ אם כדין עשו חליצתו כשרה. ואם שלא כדין עשו כגון שהיו הדיוטות או שטעו חליצתו פסולה. ואם העכו"ם אנסוהו מעצמן. אם היה הדין נותן שיחלוץ חליצתו פסולה ואם שלא כדין אינה חליצה.
כל מקום שאמרנו אינה חליצה או לא עשה כלום או אינה כלום הרי היא כאילו לא נחלצה לו ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתייבם. וכ"מ שאמרנו חליצתה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ונפסלה מן הכהונה ונאסרה על האחין ואינה מתייבמת ואינה מותרת להנשא לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה.
עברה ונשאת ה"ז חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה ואין מוציאין אותה מידו.
יבמה שגדלה בין האחין הרי זו מותרת להתייבם ואין חוששין לה שמא חלצה לאחד מהן בינו לבינה ונפסלה עליהן. אבל אם ראינוה שחלצה נעלו של אחד מהן נפסלה שמא נתכוונה לחליצה וצריכה חליצה כשרה להתירה לזר.
ואם היתה כתובת אלמנה כותב פלונית אלמנתא. ואם היתה כתובת גרושה כותב פלונית הגרושה. וכן אם היתה שבויה כותב פלונית השבויה כדי שלא יכשל בה כהן. וכותב ויהיבנא ליכי מוהרייכי כסף זוזי מאה דאינון מזוזי כספא תריסר ופלגא דחזו ליכי וכו'.
כשכותבין גט יבמין או כתובת יבמין משרטט מקום הפסוקים שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט. ויבמה שחלצה מותרת להנשא ביום חליצתה שהרי אינה חולצת עד שתשלים תשעים יום.
בראשית רבה מ״א:ג׳ - הטקסט מספריא
וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'. (בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו. (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'. וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה': צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 49 עמודים.
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ג שבועות ל, סע"א · קידושין יח, רע"א
- תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ב שבועות ל, ב
- תורת מנחם ר"ד ש"פ בשלח, י"ג שבט ה'תשי"ב שבועות ל, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשכ"ג שבועות ל, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה כ ב"ק ז , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת ב שבועות ל , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת שבועות ל, סע"ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ב מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כא מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כג מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לו מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מא מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סה מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צב מאותו ספר ב"ק ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צג מאותו ספר ב"ק ז, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג שבועות, כי:
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יג דיני ציצית בשבת שבועות דף ל
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פה באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע שבועות דף ל"
- כתר שם טוב הוספות תכ חולין יח, ב
- אגרות קודש כרך ב רכב קדושין יח, ב
- לקוטי שיחות כרך ל וישלח שיחה ג קדושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לב בחוקותי שיחה א קידושין יח, א
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ז חולין יח, ב
- לקוטי שיחות כרך יד תבא שיחה א קדושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה א קדושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה א קידושין יח, ריש ע"א
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ג קידושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר שיחה ב קידושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה ב קידושין יח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה י חולין יח, ב
- לקוטי שיחות כרך כט תבא שיחה ב חולין יח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשט"ז חולין יח, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז חולין יח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז חולין יח, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ב חולין יח, ב
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (מאמר א), ה'תשכ"ה קידושין יח, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה חולין יח, רע"א
- תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה קדושין יח, ב
- תורת שמואל תר"ם ואתה תצוה קדושין יח, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל חולין יח, א

