138

138 לקוטי ד) ,עלינו* --- כולל עצמו ג"כ -- ולכאורה פרעה מה ענינו לגזירה ?

ה) מיתה -- מאן דכר שמי'?

הן אמת, שפירוש הזה בכללותו (פי: רש"י שלפנינו) מקורו במדרש : -- אבל הלא ידוע הכלל שכלל רש"י בפירושו -- שמביא דרשת רז"ל רק באם מוכרח הוא ליישב דברי המקרא על אופגיו, כנ"ל.

ד עוד צריך להבין בתוכן וענין פירוש רש"י (והמדרש):

א) מה הי' טעמו של יוסף בדרי" שתו מהמצרים שימולו (ובפרט היפך רצונם) * -- איזו תועלת תגיע מזה ** ?

ב) עה"פ יי ,ואך את דמכם לנפשו" תיכם אדרוש" פירש"י שדמכם היינו ,השופך דם עצמו"; ז א. שע"פ דרך הפשט אסרה תורה לשפוך דם עצמו (אף שלא יבוא עי"ז לחולי או למיתה. וכאיסור של ,דמו לא תאכלו" :', שבפסוק הקודם, שהוא כמפורש ברש"י ,דם מן החי").

[ועפ"ז מובן בפשטות ענין ששקו"ט בו רבים למה לא מל א"א את עצמו

8) ב"ר פצ"א, ה. תגחומא מקץ ,

9) בגו"א כאן : והלא אין מכריחים להתגייר, והנה י"ל אשר (ע"פ פשוטו של מקרא) לא הי' ענין הגירות קודם מ"ת (ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך (ס"ג) ובהערות שם) ועפ"ז תוגדל הקושיא למה ציווה להם למול.

0) ראה טעמים ע"ז ע"ד הרמז וה" דרוש : כלי *קר עֶה"פ, יפ"ת לב"ר ס"פ צ', עץ יוסף לתנחומא שם (בשם היערות הבש), משכיל לדוד כאן,. אבל כולם איעם בווך הפשט, ואין שום רמז אפילו בפד רשיי לטעמים המובאים בהנ"ל.

1) נח ט, ה.

2) שם 9 44

קודם שנצטוה -- אף שגם אז קיים ,כל התורה כולה עד שלא ניתנה"*' --

כי הוא לפי שנצטווה לא לשפוך דמו. ופשוט שאין מקום ואין זה הידור לקיים מצוה עלא ניתנה -- כשנצטווה שלא לעשותו, משא"כ כשנצטווה על המילה, הרי ציווי מפורש זה דוחה ומבטל בנדו"ז האיסור של שפיכת דמים] *'.

ולפי"ז איגו מובן : איך הי' יוסף אומר להם (להמצרים) שימולו, והלא דבר זה הוא איסור של שפיכת דמיו שהם ככל ב"נ מ"הרים עלין: ?

ה. והביאור בזה:

עה"פיי ,אתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" פרש"י: ,ישק יתזן יתפרנס, כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך כו' * היינו שעל יוסף הוטל

סוף קדושין.