290

כאשר מגיעים לגיל שלוש עשרה מתחייבים במצוות בעקבות החידוש שמתרחש בשכל ובדעת (הקשורים למדות) ולא ברגש, החידוש הוא היותו של הנער לבר־דעת המסוגל להבין ולקבל על עצמו את האחריות של תורה ומצוות –

ואם כך, כיצד נלמד ענין זה מן הפסוק "ויקחו... איש חרבו... ויהרגו כל זכר", המספר על פעולה הנובעת מהתגברות הרגש^*?

מכך מובן, שהפסוק "ויקחו... ויהרגו..." מכיל במשמעתו מעלה שאיננה מושגת בדרגת "איש", אלא שבאמצעותה היא נעשית מושלמת, ולפיכך ניתן ללמוד מן הפסוק שאין להסתפק בדרגת "איש" (שבהיות הנער בן שלוש עשרה הוא מתחייב במצוות רק מפני היותו "איש"), אלא שמוכרחים להגיע למעלה הרמוזה במילים "ויקחו...",

בכך מובן גם מדוע אמרו רבותינו בחגיגת בר־מצוה מאמר המתחיל בפסוק "נעשה אדם" – כי אמנם הענין הכללי של בן שלוש עשרה למצוות הוא היותו לאיש ולבר דעת, אך בכל זאת, אין להסתפק בכך בלבד, והכרחי להגיע להשפעה מדרך העבודה הרוחנית של "אדם", הדומה לעבודה של "ויקחו...", כפי שיוסבר להלן.

ה. ההבדלים בין שתי

הדעות למקור הענין!

ההסבר לכך הוא:

לגבי מקור ההלכה של בן שלוש עשרה למצוות ישנן שתי דיעות: א) כדלעיל שהענין נלמד מפסוקנו. ב) ענין זה הוא אחד מן "השיעורים" שהם הלכה למשה מסיני¹⁸.

ההבדל בין שתיהן הוא: לפי הדיעה הראשונה נובע הענין משינוי טבעי, כיוון שבאופן טבעי נעשים רוב בני האדם בהגיעם לגיל שלוש עשרה לגדולים בשכל ובדעה, ואילו לפי הדעה השניה ענין זה הוא הלכה, ואינו תלוי בשינוי טבעי¹⁹.

מהבדל זה נובע גם נפקא מינה להלכה – לגבי הזמן שבו מתחייבים בני־נח בקיום המצוות שהם חייבים בהן²⁰:

לפי הדעה הראשונה, שהסיבה ל"בן שלוש עשרה למצוות" היא טבעית, יוצא, שגם בני נח מתחייבים במצוותיהן בגיל שלוש עשרה;

ואילו לפי הדיעה השניה, שכלל זה