92
שני הענינים בשני ד"ה נפרדים (מאחר שאין קשר ביניהם — בתוכנם)].
יש מפרשים17 "דקשה לרש"י מאי בא לנו הקרא לאשמעינן שקפצה לו הארץ. . דאין לומר שבזה נמי הוכיח שמה' יצא הדבר ליתן לו את רבקה, שהרי נס זה נעשה לו אין זה הוכחה על רבקה דלמא בתולה אחרת יש בעיר הזאת שישאנה, א"נ משום שזכותו של אברהם היא שקפצה לו הארץ, אלא על כרחך צ"ל: אף שאין צריך לכתוב ולא אשמעינן כלום אפילו הכי כתבו משום דבא לאשמעינן שחביב לפני הקב"ה כדר' אחא וכו'".
אבל תירוץ זה צע"ג, שהרי אף אם נאמר שבנס זה (של קפיצת הדרך) אין "הוכחה על רבקה" בפרט18, הרי פשיטא שהוא מראה בגלוי שה' הצליח דרכו בשליחות זו (בכלל)19 — והרי זו היתה כוונת אליעזר, להוכיח לבתואל שהשם עמו והצליחו בכל — וכיצד אפשר לומר שדבר זה "לא אשמעינן כלום"?
ובפרט שדבר זה נוגע גם למבוקש עיקרי בשייכות לרבקה — בקשת אליעזר "אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי"20, היינו לקחת את רבקה בלי שהי' ועיכוב בטענו "וה' הצליח דרכי", שבפשטות הראי', דכיון שהקב"ה עשה לו נס דקפיצת הדרך, הרי מזה הוכחה שאין לאחר את שילוחה של רבקה21.
ב) מדוע מעתיק רש"י שם בעל המאמר — "אמר רבי אחא"? — וכמדובר כמה פעמים, שבהביאו שם האומר כוונתו ליישב שאלה בהענין שיכולה להתעורר אצל "תלמיד ממולח" לאחרי התבוננות כו' (שלכן אין רש"י צריך לתרצה בפירוש, אלא רק ע"י ציון שם בעל המאמר, כלומר, שהתשובה מרומזת בשיטתו (או הנהגתו וכיו"ב) של תנא או אמורא זה).
ד. ויש לומר, שחדא מתורצת בחבירתה, כלומר, דיוקו של רש"י (הנ"ל סעיף א) "מכאן שקפצה לו הארץ", הוא המכריח המשך פירושו "אמר רבי אחא יפה שיחתן כו'":
עצם ההכפלה (אפילו כשהיא באופן מפורט ובאריכות) — ע"פ פשוטו של מקרא אינו דבר המוקשה ומכריח ביאור22, כי מצינו כמ"פ בתורה הכפלת ענין, ולא נחית רש"י לפרש בכל פעם טעם ההכפלה [וע"ד סיפור בריאת אדם הראשון, שנשנה בתורה פעמיים23 (פעם בדרך כלל ופעם בדרך פרט24) ולא פרש"י הטעם שנאמר בב' מקומות (ולא
הערות
- 17. מנחת יהודה על פרש"י כאן.
- 18. אבל לכאורה אינו, כי זה שבא בקפיצת הדרך מראה עוד יותר, דזה שנזדמנה לו רבקה בתפלתו הוא מפני שה' הצליח דרכו ו"מה' יצא הדבר". ולהעיר מדברי אליעזר לבתואל (כד, לח. וכן שם, ממא) "אל בית אבי. . ואל משפחתי" (אף שלא נזכר בדברי אברהם — לעיל כד, ד. שם, ז).
- 19. ראה גם יפה תואר לב"ר פנ"ט שם. וראה ב"ר ובחיי שבהערה 10. ועוד. — וראה מלאכת הקדש על פרש"י כאן "דהאי קרא לאו יתר הוא דטובא קמ"ל שקפצה לו הארץ כפרש"י".
- 20. כד, מו.
- 21. אלא שאצל בתואל לא נתקבלה טענה זו, כי אפשר שזה הי' בכדי להקדים התחלת ההכנות די"ב חדש כו', אבל לא לקחת אותה דוקא תיכף (ראה לקו"ש ח"י ע' 68 הערה *17).
- 22. ובפרט בנדו"ד, שי"ל כהרשב"ם כאן "כל אריכות דברים להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר". ועד"ז כ' בחזקוני כאן "ולפי הפשט נכפלה להודיעך כי הוא ספר להם כו' שאל"כ תתמה היאך הסכימו לו מיד כו'".
- 23. בראשית א, כז. שם ב, ז.
- 24. פרש"י שם, ח. — ולהעיר שג"ז לא כתב רש"י בתחילת ה"חזרה" שם (בפסוק ז).
רש"י על בראשית ב׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מקדם. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגָּן. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְבָר כָּתַב וַיִּבְרְָא אֶת הָאָדָם וְגוֹ', רָאִיתִי בִּבְרַיְתָא שֶׁל ר"א בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מל"ב מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן, כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה הוּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם זֶהוּ כְּלָל, סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן וְסָתַם מַעֲשָׂיו, חָזַר וּפֵרֵשׁ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ', וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְפָרֵשׁ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק:
מקדם EASTWARD — In the east of Eden He planted the garden. Should you say, however, it is already written, (1:27) “and He created the man etc.”, then I say that I have seen the Baraitha of R. Eliezer the son of R. José the Galilean, dealing with the thirty two rules of interpretation according to which the Torah (Agada) can be interpreted, and the following is one of them: when a general statement of an action is followed by a detailed account of it, the latter is a particularisation of the former: — “And He created the man” is a general statement, but it does not explicitly state whence he was created and what God did unto him. Now it repeats it and explains these things: “And the Lord God formed man”, “and He made to grow for him the garden of Eden”, and He caused a deep sleep to fall upon him.” He who hears this might think that it is a different account entirely, whereas it is nothing else but the details of the former general statement. Similarly with reference to the cattle the creation of which has been mentioned above (1:27). it resumes and writes, (2:19) “and out of the ground the Lord [God] formed every beast of the field etc.”, for the purpose of explaining “and He brought them unto the man to give them names”, and also to state that the fowls were created from the swamps.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.