שיחה א

37שיחה א

ל לדי

א מן הכתוב בפרשתנוי .ואב" רכה מברכיך" למד ר"ע במס' חולין; שכאשר הכהנים מברכים את ישראל, מברך הקב"ה את הכהנים. והכי איתא התם: ;כה תברכו את בנ"י ר' ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, ?לכהנים עצמן ?א למדנו, כשהוא אומר + ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים *. ר"ע אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנגּ בשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם. אלא ר"ע ברכה לכהנים מנ"ל? אמר ר"ג בר יצחק מואברכה מברכיך"? ואמר שם ,ישמעאל כהנא מסייע כהני" (פרש"י: תמיד הוא עוזרן ומקיל להם). ומסיים : ,ומאי מסייע כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל*, היינו כפרש'"י: ,אצל ברכת ישראל, דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין הן עם הד שאר".

וצריך להבין:

א) מהו יסוד וטעם פלוגתת ר"י ור"ע, מה שלר"ע נצרך פסוק מיוחד שהקב"ה מסכים להברכות שמברכים הכהנים את בנ"י, ולר"י א"צ לזה פ' מיוחד + (-- עד שעיקר פלוגתתם

*) וסיום מס' ר"ה.

2) מט, אא.

) נשא ו, כב

66 שם, כחה

6 וראה זח"ג קמז, ב. וראה לקוטי לוי יצחק שם:

מאיזה פסוק למדים הברכה לכהנים עצמם, תלוי' בזה) ?

ב) כוונת רש"י (בדעת ר"י) ש,מתברכין הן (הכהנים) עם השאר (בנייי בפשטות היא -- שמקבלים ברכתם יחד עם בג"י, ולכאורה: החילוק בין דעת ר"ע ור"י הוא רק מאיזה פסוק נלמד שהכהנים מתברכים (אם מפסוק הנאמר בתורה אצל ברכתם לישראל, או ממק"א), אבל לדעת שניהם זה שהכהנים מתברכים מהקב"ה -- ה"ז מסובב מזה שהם מברכים את ישראל, וא"כ מהי הכוונה במ"ש ,דמשמע שמתברכין הן עם השאר", הינו שמתברכים ביחד עם בנ"י'?

ב. והנה החילוק אם הברכה לכה" גים אמורה בפסוק ,ואברכה מברכיךי או בפסוק .ואני אברכם" מבואר בח" סידות *, בהקדם ההבדל שבין ברכה

66 ואף שכתבו התוס' (חולין שם -- דיה והקב"ה) : .ולרייי לא איצטריך קרא להכי דפשיטא דמסכים כיון שצוה להם לברך" -- הרי זה גופא צריך ביאור : למה לר"ע אין זה פשיטא כיון שציוה לברך 1! וכמו שהקשה בפ" הרי"ף על עִין יעקב בחולין שם.

1) ובפרט שענין זה נוגע גם להלכה, כמ"ש הצ"צ (בפס"ד ע' שהמ, ד) בביאור מיש אדה"ז (שו"ע סי' קכה ס"א) ,שגם הם (הכהנים) בכלל הברכה שנאמר ואני אברכם כלומר לכהנים" -- ד,בשלמא לר"י כהנים הם ככלל בורכה זו ממש דב"כו וכדפרש"י פא"ט שמתברכים עם השא, ועיכ הם מן המנין, אבל לר"ע דנפקא ליי מואברכה מברכיך אבל לא מב"ם, א"כ ייל זאינם מן המנין".

6) "ה אריב"ל תרכ"ט, 3838 לקוטי

(שמברכים את פ') לתפלה (שמתפללים עבורו)*:

,ברכה" היא מל' ,בריכה" -- שהיא בור עמוק בו קיבוץ מים או יין, ומשם ממשיכים המים או היין - היינו שהוא מקור המים והיין כו' : וכן ,ברכה" מל' ,המבריך"*'י שפי" רושו המשכה -- דהיינו שענין הברכה הוא להמעויך את הדבר ממקורו, שכ"ז ה"ה בסדר ההשתלשלות. 1 א. שהד ברכה מועלת רק כאשר הדבר ישנו כבר במקורו, ומאיזו סיבה נתעכבה ההמשכה, מועלת הברכה להמשיכו למטה.

ראי' לזה מיעקב בברכתו לכבני יוסף אשריי שת ימינו על ראש אפ" רים ואת שמאלו על ראש מנשה, ואמר לו יוסף ,כי זה הבכור שים ימינך על ראשו, וימאן אביו ויאמר . . אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו *הי' מלא הגוים". ולכאורה אי"מ: כיון שיעקב ברך אותם, הרי לכאורה יכול לברך את מנשה ברכה זו עצמה שזרעו יגדל מאפרים (כי מנשה הבכור)?

אך הענין הוא, כי הברכה אינה מחדשת דבר מעיקרו, כ"א (להבריך) להמשיך דבר הברכה ממקורו בלבד, לכן לא הי' יכול יעקב לפעול בברכתו שיהי' מנשה גדול מאפרים. מכיון שלא כך הוא בהמקור:3

9) ראה לקו"ת ראה יט, א, אוה"ת ויחי (בראשית כרן ו) תתשכה, ב. אוה"ת שמיני עּ' בו. כט. אוהית נשא ע' ער, א ואילך. ד"יה כה תברכו תרכ"ו, תרנ"ד. פדה בשלום תרעי"יה. ועוד. וראה לקו"ש ח"ה ע' 422 (4) ואילך.

0) כלאים רפ" לוב

1) ויתי מח, יד ואילך.

וראה תרא מקץ

לך לךא

משא"נכ תפלה ענינה הוא בקשה מהקב"ה, ש,יהי רצון" (וכיו"ב), שיהי' רצון חדש -- כולל גם דבר חדש שלא הי' בהמקור, ולכן מועלת התפלה שגם אם היתה גזירה על דבר לא טוב ח"ו, יהפוך הקב"ה אותה לטוב. כי ע"י תפלה מגיעים לבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות.

אמנם הגבלה זו (שברכה מועלת רק אם ישנו הדבר בשרשו ומקורו) שייכת רק בברכתו של בו"ד, משא"כ בברכתו של הקב"ה -- שאינו קשור כלל ח"ו במדידות והגבלות -- יש בברכתו גם המעלה שבתפלה, ואף היא בכחה להביא ענין חדש -- שלא הי' בשרשו ומקורו של המתברך:

וכמו שהוא בברכת הקב"ה, כ"ה גם בברכת כהנים: שהרי ברכת כהנים היא מצוה. היינו שהכהנים המברכים עושים זאת בשליחותו של הקב"ה, ושלוחו של אדם תהעליון :] כמותו, וברכתם ה"ה ברכתו של המשלח, ברכתו של הקב"ה +י

וכדמוכת ממה שארז"ל*: גבי ברכת כהנים ,ישא ה' פניו אליך" -- ;וכי לא אשא פנים לישראל וכו' והם מדקדקים ע"ע וכו'*. שמובן מזה אשר ברכת כהנים אינה כשאר הברכות

2) ואין להקשות למה לא התפלל עבורו -- שהרי נדו"ד הוא זמן (וענין) דברכה (ולא דתפלה) כמפורש בקוא כמה פעמים.

3 ואה לקו"ת ויקרא א, ג.

4) ובד"ה אריב"ל הניל מדייק בהל' ,אמור להם" ומציין לתו"א ו"ה בחודש השלישי, ושם (סז, א): ,לאמר כו' להיות ההלכה היוצאת מפיהם דבר ה' ממש שנאמרה למשה מסיני"י

5) בוכות כ, ב 39הממשיכות רק מה שישנו כבר (בהמקור) בסדר השתל', כ"א המשכה למע' מסדר השתל'. שלכן צורך ב,משוא פנים" (בברכת כהנים). [בלי הנגלה היפך מדת הדין (משוא פנים בדין)], כי ,משוא פנים* מורה שאי"ז השפעה הנפעלת על ידי עבודת האדם מצ"ע. ומובן מזה שב"כ היא המשכה למעלה מסדר השתלשלות, שזהו ענין <משוא פנים".

והיינו שבענין זה שוה ב"כ לתפלתיי, שהיא המשכה למעלה מסדר השתל.

ג. ועפ"ז מובנת המעלה אם הברכה לכהנים אמורה בפסוק ,ואני אברכם* ולא בפסוק <ואברכה מברכיך":

<תיבת אני היינו אוא"ס עצמות ומהות"" -- וזה מורה שברכה זו היא ברכת הקב"ה עצמו, ברכה שלמעלה מהשתלשלות : משא"כ <ואברכה מברכיך" (בלי תיבת ;אני") היא ברכה שבבחי' השתל'. זהו הפי' ב" .מוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל", חינו כשלמדים הברכה לכהנים מ;ואני אברכם", הרי ברכה זו היא באותה דרגא כמו הברכה ליש* ראל (ב"כ) ; משא"כ אם למדים הברכה לכהנים מ;ואברכה מברכיך*, אזי ברכה זו היא בדרגא נמוכה יותר, ברכה שבבחי' השתלשלות.

אך צ"ל : הרי גם ;ואברכה מברכיך"* היא ברכתו של הקב"ה עצמן*י, ואיך

6 ועוד השתחת ישנה בין ב"כ לתפלה : ב"כ היה שייך לעבודה (ראה סוטה לחה, אזב). וגם תפלה הרי ,תפלות כנגד תמידין תקנום" (ברכות כו, ב).

זון) "ה אריב"ל שם (בסופו).

8) שווהי המעלה ב,ואברכה מבוכיך* על ,מברכיך ברוך" (תולדות כז, כט), כי זה שייך גם ע"י אחרים (ע"ד מרו"ל בבייר

=

אפ"ל שלדעת ר"ע הלומד ברכה לד כהנים מ;ואברכה מברכיך* היא רק ברכה שבבחי' השתל'!ו ואף שאין כתוב תיבת ,אני? בפירוש -- ה"ז גופא אי"מ:; מה לי אם כתוב ;אני* בפירוש, אם לאו -- הרי בין כך הכוונה שהקב"ה עצמו מברך!

ומוכרח לומר שיש לו הוכחה נוספת לכך (והוכחה זו היא מכרחת לחלק בין ב' הפסוקים), וכדלהלן.

ד להבין זה צלה"ק תחלה מה דאיתא בגמרא בסיום מס' ר"ה:י על המשנה *י : <רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן" (בתפלת מוסף דר"ה): <אמר ר' שמעון חסידא פוטר הי' רבן גמליאל אפילו עם שבשדות, ולא מבעיא הני דקיימי הכא. (ומקשה) אדרבה הני אניסי הני לא אניסי, (ומביא ראי') דתני אבא ברי' דרב בנימין בר חייא עם שאחורי כהנים אינם בכלל ברכה (ופרש"י : ,ואע"פ שעם שבשדות בכלל ברכה, הני דמצו למיתי קמי כהגים ויפנו כהנים אליהם ויברכום והם לא באו אינן בכלל ברכה"), אלא כי אתא רבין אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' שמעון חסידא לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, מ*ט משום דאניסי במלאכה אבל בעיר לא".

וע"פ הנ"ל מובן שראיית הגמרא מביכ לתפלה (של ש'"ץ) אינה רק בזה שמצינו צד השווה בב' ענינים שוניס, כ"א שבעצם שוים הם --

פל"ט, יב), משא'"כ ,ואברכה מברכיך* הפ (ראה ב"ר שם) שהקב"ה עצמו יברך אותה ראה לקו"ש ח"ה שם

9) לה, א.

₪ לג ב 400 לקוטי

ב' הענינים דתפלה וב"כ -- בתוכנם, רצון חדש ומשא פנים בדין. שתיהן ממשיכות מלמעלה מהשתלשלות. ולכן מביא ראי' מב"כ לתפלה.

ואדרבה: ע"פ הנ"ל מובן, שבד"כ אין להביא ראי' מברכה לתפלה, כי אינן דומות כלל: הברכה ענינה הוא המשכה מן המקור שבסדר השתל/, ובוה עיקר, כמובן, מעלת המתברך והנהגתו, ובפרט כאשר הטעם להעדר ההמשכה הוא מצד חסרון שישנו למטה, א"כ מובן שבכדי להמשיך ע"י הברכה צריך להסיר את המניעה או העיכוב שמצד המתברך:

משא"כ תפלה שעָנינה לפעול רְצון חדש -- המשכה מלמצי מסדך השתל', ה"ז תלוי במעלת המתפלל ואין בפק"מ כ"כ המצב בו נמצא האדם שמתפללים עבורו, כיון שההמשכה היא מלמעלה מסדְרּ השתלי, ולכן גם אפשר להיות שאף אם לא תה" שום הכנה דהמקבל, גם אז תפעול התפלה.

וְעַפיז אִין ראי' מכרחת מברכה (סתַם) לתפלה, בי יש לחלק: בברכה מובן לָמה עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, היות והם מראים שאינם חפצים בהבְרְכה, לכן אין הברכה מו" עלת מאומה, כמ"ש יי ,ולא חפץ ב" ברכה (ובדרך ממילא) ותרחק ממנו", שהרי בִבִרְבָה נוגע מצב המתברך : משָא"בֶ בתפלה, הרי אין נוגע כ"כ מצבן, בי לכן אף אם המקכל אינו חפץ בה מ"מ אפשר שתפלת הֶשָ"ץ תפעול פּעולתה. =

אֶךָ מא שבי"כ שוה לתפלה. שָהַן

שתיהם המשכה ב מהשתלשלותי הרי מתאימה הראי' ביותר:

1) תהלים קט, פ.

להיות שב"כ ותפלה שןות הן בענין זה שהן המשכה מלמע' מסדר השתלי, ובזה הרי אין נפק"מ כ"כ מהו רצון ודרגת המתברך, כִנ"לָ, ואעפי"כ רואים אנו שבכדי להמשיף מלמעלה מסדר השתל' צריך להכנה (אם כי לא בתור ממשיך, אלא להיות כלי לקבלה) -- דבתפ?ה הו"ע התפלה עצמה ובב"כ היא הברכה של הכהנים -- בהכנות שלהם כנט"י והדומה, וכמו"כ היא הכנת הישראל שמדקדק ע"ע וכו' ומעמיד עצַמו פנים כנגד פנים וכו'.

ע"יז היא הוכחן הגמרא. דכשם שההכנה דב'כ. בכַדי לקבל ההמשכה דלמעלה מסדר השתלשלות, איגה מס" פיקה הְבנת הכהן עצמו, היונו גוף הברכה שמברך באהבה. הכנת נט"י שקודם הברכה והדומה, אלא שצריכה לְהיות הכנה גם מצד מקבל הברכה, שיעמוד פנים כנגד פנים (אם אינו אנוס), כמו"כ הוא בתפלה, שגם ענינה הוא המשכה מִלְמַעַלה מסדר השתל', וההכנה היא עבודת התפלה וכו', צ'ל בזה עבודה גם מצד האדם שמתפללים עבורו (באם אינן אנוס) בכדי להמשיך מְלמעֶלָה מסֶך הש" תלשלות, ולכן מסקְנת הגמרא היא, שהש"ץ מוציא דוקא את העם שבשדות אבל לא אותן שבעיר.

41היינו שישנו חילוק בין ב"כ לתפלה: בתפלה דוקא ע"י ט' שומעין לו נעָשה מציאות הש"ץ ויכול להוציאם כו', משא"כ בב"כ אין הכהן צריך לנתינת כח מט' שומעין לה

והטעם לזה יובן בהקדים המעלה בפרט אחד שבברכה על התפלה'':

תפלה היא בלשון -- כענינה -- בקשה, וכשמבקשים, אין ודאות שתתמלא הבקשה, מפני שההשפעה אינה תלוי' בהמבקש: משא"כ ברכה היא בל' ציווי (או בל' הבטחה), היינו שמצוה כביכול שישפיעו ענין פלוני לפלוני.

וטעם החילוק הוא: בתפלה, המתפלל נמצא למטה, ומבקש שמלמעלה ישפיעו ענין פלוני, וזו בקשה בלבד; משא"נ ברכה, המברך נמצא במדריי שלמעלה מהמקור שממנגו באה הברכה, ולכן בכחו לצוות את הברכה.

[וזה שנת"ל שתפלה היא למעלה מברכה -- זהו בנוגע להמקור שמשם

נמשכת ההשפעה, דהשפעת הברכה היא ממקור שבסדר השתלי, והשפעת התפלה היא ממקור שלמע' מסדר השתלי; אבל בנוגע להאדם המברך והאדם המתפלל, הנה המתפלל נמצא למטה ממקור ההשפעה, והמברך נמצא למעלה ממקור ההשפעה].

עפ"ז מובן שישנה מעלה בברכת כהנים על התפלה*:, כי בברכת כהנים ב' מעלות: המקור שמשם נמשכת ההשפעה הוא למעלה מסדר השתל, ועם זה אמרה תורה שזהו ברכה ולא בקשה, היינו שהכהן המברך הוא למעי ממדרי! זו, ה"ה נמצא במקום נעלה ביותר, ולכן בכחו לצוות את ההשפעה גם ממדרי' שלמעלה מהשתל'.

נמצא שאף שבענין המדרי' שמשם נמשכת ההשפעה, שוות ב"כ ותפלה, אבל בדרגת האדם המתפלל והכהן המברך, שונים המה. שהמתפלל נמצא למטה ומבקש שישפיעו כו', וכהן הד מברך הוא למעלה במדרי' גם ממקור ההשפעה, שהיא -- מקור ההשפעה -- למעלה מסדר השתל'.

ועפ"ז יובן מדוע צריך הש"ץ לנתינת כח מהשומעין, ואילו הכהן המברך א"צ לזה: הש"ץ המתפלל נמצא למטה, ולכן זקוק לנתינת כח וכו' שיוכל להתפלל ולהוציא יד"ח כו' ; אבל הכהן המברך נמצא למעי ביותר מסדר השתל', ולכן אין זקוק לנתינת כח מיוחד כו'.

וע"פ כהנ"ל תומתק ביותר הוכחת הגמרא מב"כ לתפלה -- במכ"ש: ומה ברכת כהנים, שהכהן המברך

6 אף שיש מעלה בתפלה גם בערך ברכת כהנים (עיין המשך תרס"ו (ע' שלו)).

4242 לקוטי

אינו צריך לנתיגת כח כו" ואין פעולה מהמתברכים (שהרי נמצאים בשדות), ומ'"מ עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, לפי שצ"ל הכנת המתברכים בכדי לקבל ההשפעה -- כש"כ בתפלה, שהש"ץ צריך לנתינת כת כו" הרי מכש"כ שצריכה להיות בזה הכנה מצד הצבור. ולכן אלו דלא אניסי אין יוצאים בתפלת השיץ.

עפ"ז י"ל דבזה גופא פליגי ר"ע ור"י -- היינו אם דרגת הכהן -- בעת שמברך את ישראל -- היא למעלה מהשתלשלות או לא, ובזה תלוי' פלוגתתם אם צ"ל קרא מיוחד שהקב"ה מסכים על הברכות, וכדלהלן:

נת"ל (ס"ב) שהטעם לזה שב"ב בכחה להביא ענין חדש הגבוה משרשו ומקורו של המתברך, הוא, לפי שהכהנים עושים זאת בשליחותו של הקב"ה, ומכיון שהוא אינו מוגבל ח"ו בשום מדידות והגבלות, יש בברכתו, וגם בהברכות המתברכות בשליחותה הכח להגיע למעלה מהשתל

אמנם זה גופא אפ"ל בב' אופנים: א) מכיון שהברכה בפועל נאמרת מפי בו"ד, שאין בכחו מצ"ע להמשיך מ" למע' מהשתלי, צ"ל כח מיוחד, שגם ברכה זו תמשיך מלמע' מהשתל, זא שאף שמברך בשליחותו של הקב"ה, מ"מ הרי כמה דרגות אפ"ל בשליחות זי -- וגם בב"כ י"ל שאין כחו של הקב*ה מתייחד ומתעצם עם

לך לךא

ברכת הבו"ד, ויש פרטים *י שמוגבלת בהם כמו ברכת בו"ד. וצ"ל כח מיוחד שגם ברכה זו תהי' ברכתו של הקב"ה.

ב) ' מכיון שעושה ואת בשליחותו של הקב"ה הרי <;מעשה השליח מתייחסת להמשלח", יש בהברכה עצמה הכח להמשיך מלמעלה מהשתל'". ז4 א, שכחו של הקב"ה מתעצם עם (ברכת) הכהן, ובמילא דרגת הכהן עצמו בעת הברכה היא למעלה מד השתל' מג"ל.

וי"ל שלדעת ר"ע, ב"כ מצ"ע הוא ברכת בו"ד (כאופן הא'), ולכן צ"ל קרא מיוחד שהקב"ה מסכים על ידם'י -- היינו שישנו כח מיוחד מהקב"ה שהברכות תהינה ברכות הקב"ה, מלמצ' מהשתל', שזהו הפי' ד,הקב"ה מסכים על ידם". משא"כ ר"י (כהנא -- מסייע (ומגדיל כח) כהני ו)לדעתו שיש בברכת הכהנים מצ"ע כח זה ואי"צ לזה קרא:י מיוחד''.

43בסגנון אחר קצת : ענין ברכות כהנים כמו שהוא במקורו (למעלה מסדר השתלשלות) -- ניתן כולו ל,בעלות" של כהניםיי ואין צריכִים הסכמה נו" ספת

עפ"ו מובן שלדעת ר"ע הברכת לכהנים היא ברכה שבבחי' השתל': מכיון שלדעתו ב*כ בעצם (כפי שנאד מרת מפי הכהנים) אינה למעלה מסדר השתל', הרי אאפ"ל שהמסובב (הברכה לכהנים הבאה ע"י ברכתם שמברכים את ישראל) תהי' בדרגא גבוה יותר מהסיבה (הברכה שהם מברכים את

הראי' מברכת כהנים לתפלה, כנ"ל ס"ד.

3 עיין סוף הדרן לפסחים (נדפס בסוף הגש*פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאוריםו י קהית תשל"ט -- ע' תקיג) שיטות ו" ורעייק בזה.

לך לרא

ישראל), ולכן מוכרח לומר שהברכה לכהנים היא מבחי' השתל'. משא"פ לדעת ר"י שברכת כהנים בעצם היא מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות - מסייע (ומגדיל הברכה שמתברכים) כהגי ולדעתו גם הברכה לכהנים היא מבחי' זה

ומטעם זה גופא מובן למה אין מפורש בכתוב ,ואברכה מבוכיך" תיבת ,אני", כי הברכה הנלמדת מפסוק זה, היא מבחי' סדר ההשתל'*י,

4 להעיר מהחילוק דהמשכה ע"י מעבר או ע"י התלבשות (קו*א ד"יה להבין מיש בפע"ח (קנח, א). לקו"ת מסעי פט, ג. ובס"מ).