שיחה ג

30שיחה ג

20 לקוטי

א. מדובר כ"פ שדרכו של רש'"י בפי' עה"ת היא לבאר כל דבר הקשה -- ע'ד הפשט -- בפירוש הכתובים, ובאם יש קושיא בכתוב ואין רש"י מתרצה, ה"ז גופא הוכחה שהתירוץ מובן ופשוט עד כ"כ שאין רש"י צריך לפרשו (או שהתירוץ מובן ע"פ מש"כ רש"י. לפנ"ז).

והנה בפרשתנוי מסופר שנח ידע לאחר המבול ,כי קלו המים מעל הארץ" ע"י ששלח את היונה מן התיבה, ,ותביא אליו גו' והנה עלה זית טרף בפי'".

ולכאורה ע"פ פשוטו של מקרא אי"ז מובן :

מסופר בהכתובים הקודמים: על דבר המבול, ש,נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו' ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, (ועל ידי זה) ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחי' גו' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה גו' וימחו מן הארץ גו' *, שלאחרי מבול כזה בודאי לא נשאר שום אילן או עשב בציורו -- וא'כ מאין לקחה היונה את עלה הזית 13

ולא נמצא בפרש"י ביאור בזה.

1) תה 3

60 7 ידכב

3) מ"ש הרמב"ן : ,מפשוטו של פסוק וה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול כי לא הי" שם נחל שוטף כו" -- אי*מ ; דהרי נראה במוחש שכשיורר גשם גדול (ובפרט מ' *ום רצופים) ה"ז עוקר אילנות וכו', וכייש מבול שויגברו המים קין יום:; וביותר -- שהאילנות היו מכוסים ונשרים וכבושים במים עמוקים במשך כו"ס

ב. והנה במדרשי מביא בזה ב' דיעות: א) שהביאה העלה מ(שבשושין או מהר המשחה שב)ארץ ישראל, כי בא"י לא ירד המבול, כמ"ש 5 ;ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם". ב) שנפתחו לה שערי גן עדן והביאה את העלה משם.

אבל אין לומר ששיטת רשי (פשוטו של מקרא) היא כא' מב' דיעות אלו, כי: א) הו"ל לרש"י לפרשם, ב) פיד רושים אלו אינם ע"ד הפשט:

הפי' שהביאתו מג"ע -- הנה אף שגם ע"ד הפשט מובן שלא ירד המבול בג"ע, שהרי סיבת המבול היתה ,כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"*, ותש" חת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס"! -- ובג'ע הרי לא שייך כל זאת, מ"מ :

איך אפ"ל שנכנסה* היונה לג"ע

חדשים !

קושיית הבחיי ,כיון שנגזר אבדן ומחי' על האדם ועל כל מה שבארץ אין צריך לומר שנעקרו האילנות ונמחו לגמרי", אינה קושיא ע"פ פשש"מ, כי לא מצנו שנגזר אבדן ומתי' על כל מה שבארץ, וכמפורש (בראשית ו, ז) ,אמחה את האדם גו" מאדם ער בהמה עד רמש ועד עוף השמים" ; (פר" שתנו ו, יג) .קץ כל בשר בא לפני גן'" (וכ"ה שם, יי שם 8, כאכג), ווק בנוגע להארץ עצמה מצינו כן (פרש"י שם ו, י). והקושיא היא רק מצד הסברא:

4) בר פל"ג, ו. ויק'יר פל"א, י. שהשיר פ"א, טו (ד). פ"ד, א (ב). וראה רמב"ן כאן. רבינו בחיי כאן. ועוד.

5) יחוקאל כב, כך.

6 בראשית ו, ה.

ז) פרשתנו שם, .6

6 ובנוגע לגיע -- דוחק גדול -- ע"ד הפשט -- לומר שנשמט עלה אחך משם 31(והביאה משם עלה זית), והרי מפורש בכתוב * ,וישכן מקדם לג"ע את ה" כרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור גו'" הכניסה לג"ע, ואא"פ ליכנס לשם.

ועוד ועיקר; כוונת נח היתה ,לראות הקלו המים מעל פני האדמה" *י, ומה ראה עי"ז שהביאה עלה זית מג"ע, הרי שם לא החי' המבול מעיקרא :י!

מטעם זה אאפ"ל גם כפי' הב': מה ראי' שקלו המים מעל הארץ, עי"ז שהביאה עלה זית מא"י, שלא ירד בה המבול.

ואף שגם לדעה זו -- הגה ע"פ טבע -- אף:י שבא"י לא ירד המבול, הרי המים שירדו בהארצות סביבה -- בודאי זרמו ונכנסו גם לא"י,

מ"מ מובן שבמקום שלא היתת

ונתגלגל לחוץ (כמו שפרש"י במדרש רבה לדעת אלו שהי' מא"י).

09 בראשית כד. ובפשטות היתה השמירה לא רק מאדה"ר, כ"א מכל, וכפשטות -- דלהט חרב המתהפכת מאיים ומפתיר את היונה. ועוד ועיקר : כיון שגם הבהמה והחי' אכלו מעה"ד (פרש"י בראשית ג, ו) וגקנסה עליהם מיתה, הרי גם עליהם חל הגירוש מגע.

0) פרשתנו ח, ח.

1 כמו שהקשה הרמבין. ומה שתירץ ,ואולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו שם המים, וכאשר קלו המים נפתחו", שכוגתו, לכאורה, היא שלא מזה ש,עלה זית טרף בפי'" ידע גח שקלו המים, כ"א שזה ה" סימן שנפתחו השערים של ג"ע (דאל"כ מאיפוא לקחה העלה), ומכיון שבודאי היו השערים סגורים במשך כל זמן המבול, הבין נח שקלו המים -- הנה לא משמע כן מלשון הכתוב ,והנה עלה זית טרף בס" (ומזה) וידע נח כי קלו המים מעל הארץ".

2) כמפורש בפדר"א פכ"ג. רמביין כאן. טור הארוך כאן. ועוד. ועד"ז מבואר בזבחים (קיג, ב) בנוגע לההבל של המבול (לדעת הגמ' שהמים היו רותחים -- אבל ראה

לקמן סעיף 4/1

ירידת המבול, וגם לא בקיעת מעינות תהום רבה, לא היו מים רבים ב"כ וגם לא תגבורת המים ובמילא לא חדרו המים כ"כ בתוך (עומק) ה" אדמה וכו' יי, בודאי ששם קלו המים קודם לשאר המקומות וכו', ועפ"ז מ* עלה הזית שבפי היונה ידע נח כי קלו המים בארץ ישראל, אבל מנין ידע שקלו המים מעל כל הארץ.

ג. נוסף על זה: ע"פ פשש"מ צריך לומר אשר ירדיי המבול בארץ יש" ראלל יי -- ובהקדים :

322 לקומי

במדרש *י מביא ב' דעות בפי' הד כתוב יי ,חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים": <ר' יהודה אומר חמש עשרה אמה בהר וחמש עשרה אמה בבקעה. ר' נחמי' אומר ט"ו אמה בהר, אבל בבקעה כל שהן (,לפי עומק הבקעה הן רב הן מעט"יי)".

רש"י בפירושו עה"פ מפרש: ,חמש עשרה אמה מלמעלה -- למעלה של כל גובה כל ההרים לאחר שהשוו המים לראשי ההרים", כדעת ר' נחמי"'ייי ותטעם ע"ז:

א) כשאין הכרח לומר שעשה הקבייה נס -- ה"ז היפך פשטות הכתובים לומר שהי' נס והעלימו הכתוב! ובנדו"ד, לדעת ר"י הי' כאן נס גדול (שלא ירדו המים מגבוה לנמוך (מהר לבקעה), ובמשך זמן רב -- היפך הד טבע לגמרי "). ונוסף ע"ז -- ה"ז גס שלא לצורך לכאורה.

ב) פשטות לשון הכתוב ,חמש עשרה אמה מלמעלה" משמע ,למעלה דגובה בל ההרים"י

ג) מצד תוכן הענין: לדעת ר"נ מובן למה נחה התיבה על הרי אררט דוקא (אף שעי"ז נתוספה טירחא יתירת לנח -- ירידה מן ההר וכו'); מכיון שהיו מההרים הכי גבוהים, הרי כשהתחילו המים לחסור, נחסרו לראשונה במקום הכי גבוה, ושם הי' המקום הראשון שהי' אפשר להתיבה לנוח,

שלפרש"י לא היו מי המבול רותחים, וחמי טבריא היו מים חמים בעצם. עיי"ש.

6 ב"ר פל"ב, יא.

7) פרשתנו ז, כ:

8) מ"כ שם.

9) וכ"ה ביומא עו, א.

20) להעיר שבקרי"ס הי' צ"ל לכיו"ב רוח קדים עזה כל הלילה (בשלת יו, כא. וראה שער היחוה"א פ*ב) ועד"ז בירדן בימי יהושע (יהושע 1, כג4

ולכן ותנח התיבה על הרי אררט. אבל אם בכל מקום הי' גובה המים בשווה - ט"ו אמה מלמעלה -- ונחסרו המים ששים יום :י, היינו בכ"מ בשוה - למה נחה התיבה דוקא בהרי אררט1 לכן פירש*י כדעת ר' נחמי'.

לפ'יז, אם נאמר שבא"י לא ירד המבול -- גם אם זרמו ובאו לשם המים מהארצות סביבה -- בפשטות קלו שם המים לפני שאר הארצות, כנ"ל, וא"כ למה נחה התיבה בהרי אררט דוקא, ולא לפני זה - בא*"י.

ועכצ"ל שע"ד הפשט גם בא"י ירד:י המבול :*.

ד ויובן בהקדים עוד דברים בלתי מובנים בפי? הפשוט של כתוב זה:

א) מבואר בכתוב שע"י שהביאה את העלה זית ידע נח שקלו המים מעל הארץ, שהכוונה בזה שידע לא רק שהמים --- היו הלוך וחסור, כי זה התחיל זמן הרבה לפנ"ז (ובודאי ידע נה עד"ז -- שהרי נחה התיבה ובו'), וכמפורש בכתוב שיבשו המים מעל הארץ -- קודם שילוח היונה,

כ"א גם -- קלות המים עד כ"כ שכבר יש מקום שכעבור זמן קצר יהי' מנוח, לנוח על הארץ *:, ולכאורה

1) נח ח, ג"ה. ובפרשיי פסוק ד שם.

2) וגם: ע"פ הנת"ל ש(גם) ע"ד הד פשט במקום שאין הכרח לומר שהי' נס אין אומרים כן, עוד ראי' שירד המבול בא"י, כי לזה הרי צ"ל נס מיוחד.

3) ויומתק עפ"ז הטעם שבפירושו עה"ם ביחזקאל פרש"י ,לא אתעבידו בה עוברין טבין כו'", ולא -- שלא ירד שם המבול.

4 כרשליי ששלת את היונה כו' ,שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו" (ח, ח). וכ" מובן גם מזה ,שחרבו המים מעל הארץ"* -- ,שקרמו פני' של מעלה" (ח יג וב" פרש"י) לאחר ז' ימיםי 33מהי ההוכחה על זה ע"י עלה של זיתי והרי אפשר שעלה זה לוקח מאילן שעל הר גבוה (ובפרט שהתיבה הייתה בהר גבוה) ומראש האילן, ובגובה זה כבר לא היו מים זמן רב -- לפני הזמן דוידע נח גו'.

ב) למה הביאה עלה של זית דוקאי ולא של אילן אחר? ובפרט שמדייק הכתוב לומר (לא ,עלה" סתם, אלא) ,עלה זית"*י -- מה נפק"מ איזה " עלה הביאה זי1

והביאור בזה :

בכ"מ בדברי חז"ל*: מבואר שהזית הוא אילן חזק ביותר. וגם ע"ד הפשט כן הוא, כי בדבר שבמציאות אין לחלק

(לא פששימ). ג) באם כוגנת רש"י לתרץ ,זית" שבכתוב הו"ל להעתיק גם תיבה זו מהכתוב -- שמזה מובן שכוונתו לפרש דיוק הכתוב ,בפי'" (שהועתק בפרשיי), ולא ,ותבוא אליו גו' ותביא עלה זית טרף וידע גו'".

₪) תוספתא ב"מ פ"ב, ח. ובמקומות שנסמנו בצפעיג עה"פ.

בין הלכה להפשט יי. וכשהתלמיד (בן חמש למקרא) יראה זית -- תיכף יבחין שחזק הוא. ולכן מקום לומר ע"ד הפשט, דאף שהי' מבול חזק ובו', מ"מ מכל אילני זית = שבעולם, נשארו עכ"פ אחדים מהם '

אמנם, לאידך גיסא. אין מסתבר כלל -- שהעלים של האילן אף שגם הם חזקים יי, נשארו במציאות וציור דעלה זית לאחר כל משך זמן המבול ושהי' באופן דויגברו המים, והעלים היו מכוסים (ושרויים) במים כו"כ חדשים רצופים !

ומוכרח לומר שהעלה זית שהביאה

היונה הי' עלה:י חדש*9 שצמח - לאחר המבול וכעבור זמן מספיק --

3 אבל אין לומר בפשש"מ כמ"ש האברבנאל (וכותב ע"ז: הגראה לי מדרך הפשט) ,שמעת שגראו ראשי ההרים גמצאו שמה ענפי זית הרבה שהיו צפים ע"פ המים וכשיבשו ראשי ההוים בהיות שם הארץ לחה ורעננה מאותם הענפים שנכנעו בבטן האדמה בארבעים או בחמישים יום שורשו וצמחו ויציץ ציץ ומשם לקחה היונה העלה זית שהביאה בפי'* -- כי אין מסתבר שאילן חרש יגדל מענף שהשריש כו' ויצמיח עלים במשך זמן קצר כזה. וגם : עפ"ז למה הביאה (ומה נומע לידע שהביאה) עלה של זית דוקא. והרי זה הי" אפ"ל בכל העלים.

*33) ראה ריב"א כאן ולקמן הערה 436 344 לקוטי

מהזמן שהאילן זית לא הי' מכוסה עוד במים והתחיל להצמיח עד שצמח העלה שהביאה היונה.

ומובן שידע נח עי"ז עקלו המים מעל הארץ.

ומובן ג"כ דיוק הכתוב ;עלה זית* -- בי זה+* מתרץ מנין לקחה היונה את העלה: מאחר שאילן הזית חזק הוא ביותר, לכן נשאר קיים, בהקדם התחיל להצמיח וכו'.

ומתורץ עפ"ז ג"כ הא דיש להקשות : איך ידע נח ע"י עלה זית שקלו המים, והרי אפשר שמצאתו ע"פ המים * -- וע"פ הנ"ל שהי' עלה שצמח אחר המבול, הרי פשוט שהיכר גדול יש בין עלה ששרוי וכבוש במים קרוב לשנה, לעלה שצמח מחדש.

ה. ולהמתיק הנ"ל (שגם בן חמש כשיראה עלה זית -- יבחין שחזק הוא)

הרי דרך רש"י בפירושו עה"ת לבאר כל דבר בפירוש וכו' וגם בנדו"יד הו"ל לפרש שאילן זית חזק הוא וכו' ככל הנ"ל 1

וי"ל שלפרש"י מפורש הוא בכתוב :

<והנה עלה זית) טרף בפי"" (פיי רש"י) ,טרף -- חטף",

אין רש"י מפרש תיבת ,טרף* באופן אחר -- לפי שפי' זה מתאים יותר ע"ד הפשט" --

4) עפ"ו (שאין מוכרח לומר שהביאה העלה מא"י) עוד הוכחה שירד המבול בא"יי ני אל"כ ,האיך ידע נח בהבאת העלה שקלו המים הי' לו לספק שמא מארץ יש" ראל הביאתו* (חזקוני כאן).

5 ראה ובותנו בעה"ת, פי'" ריב"א, רעיב, חזקוני ועוד.

66 וכמ"ש הרא"ם : ,לא מלשון הריגה" (כבמד"ר שבהערה 4). בס' הזכרון (להר"א

היינו שהכתוב מדגיש שחטפה העלה (מן האילן יי), דלכאורה הול"ל והנה עלה זית בפי''1

בקראט הלוי) : ,משום דלא שייך בעשבים ובאילנות לשון טויפה אלא בבע"ח". ומ*ש בתרגום אונקלוס ע"פ .ובשר בשדה טריפה" (משפטים כב, ל) -- ובשר תליש מן חיוא" (וראה טור הארוך כאן בפירושו הב') -- הרי רש"י לא פ" כן שם

ומוכן למה אאל"פ בפשוטו שהוא מלשון מזון (כ"א כהדגשת רש"י שזהו ,מדרש אגדה"), כי (בפשטות) מובן מעצמו שהעלה הוא מזון ואייצ להוסיף ,טרף* (משאיכ לפלי המ"א, שהכפלת הענין אומרת דרשני : אמרה כו').

ברבותינו בעה*ת כתבו שפירושו סמדר, והוא מלשון הכתוב (יחזקאל "פיז ט) .כל טרפי צמחה יבש* (וראה גם מלבי"ם כאן ושם שטרף הם העלים הלחים), ומזה ידע נח שנטלתה מאילן -- אבל א"א לרש"י לפרש כן, כי רש"י פ'" ביתזקאל שם : ,טרפי -- עלי" (סתם), וא*כ ה"ז כאן כפל לשון [וראה ראב"ע כאן : ,י"א שהיא מלה מוכפלת בטעם כו'*, וראה בטור הארוך בפי' הד': ,וי"מ כמו כל טופי צמחה שהם העלים והם כפל מלה"].

בריביא עה"פ פי' (בפי' הב') ש,טרף" פי' ,חדש" בערבי, ולכך ידע נח שלקחתו מאילן -- אבל מובן שאי"ו ע"פ פשש"מ:. וכיה בנוגע להפי' בצפעינ ש,טרף" פּ' ,רבוע" (עייי"ש).

וצ"ע אם מ"ש התרגום אונקלוס כאן ,תביר" מתאים עם פרש"י ,חטוף* (וראה טור הארוך כאן בפי' הג').

וראה תורה שלימה כאן,

ז3) הריב"א (בפי" האי), הרע"ב, הד חזקוני ועוד כתבו שהפי' הוא שהעלה עצמו הי" קרוע וחטוף. וכוגנת הכתוב בזה לתרץ הקושיא שבפגים -- איך ידע נח שקלו המים והרי אפשר שלקחתו מע"פ המים -- שמכיון שהי' קרוע ידע גח שלקחתו מאילן, כי אם הי" ע"ם המים הי" שלם, אבל אי"ז מובן : וכי אי אפשר שיהי" ע"פ המים עלה קרוע, ומהו ההכרח שוהו מאילן. ולאידך גיסא : בלא"ה אפשר להכירו, כי 35והביאור : א) העלה נלקח ממקום גי* דולו (לא שהי' צף ע'פ המים וכיו"ב), ב) לקיחת עלה זית מהאילן שלו נקראת <חטף", כי היא ע"י חטיפה דוקא - בחוזק -- כי אילן חזק הוא.

וא"ו. ע"פ הנ"ל יומתק עוד ענין בפרש"י:

עה"פ *י ,וישבו המים" פרש"י +כמו כשוך חמת המלךיי ל' הנחת חימה", ופירשו המפרשים יי שמקורו של רש"י הוא מהמבואר בזבחים:י .ברותחין קלקלו וברותחין נדונו דכתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה". אבל אם כוונת רש"י כהנ"ל, אי"מ השינוים: א) בגמ' מפרש שהמים היו רותחין, משא"כ רש"י מעומיט דבר שעפ"ז הוא העיקר, שנדונו ברותחין. והרי אדרבא -- אם הש"ס צריך לפרש כוונתו בפי' תיבת ,וישוכו", כ"ש שרש"י הו"ל לפרש. ב) רש"י מוסיף .לי הנחת חימה".

ומזה מובן שכוונת רש"י אינה שה" מים היו רותחין, כ"א ש,וישוכו וגו'* הפי' ,לשון הנחת (ושקיטת) חימה* (ולא רתיחה). היעו הנחת ה;ויגברו (המים)" *י, ולשיטת רשיי בפשש"מ לא היו המים רותחין'י.

אינו דומה עלה שנכבש במים קרוב לשנה לעלה חרש, וכדלעיל בפנים.

68 פרשתנו ח, א.

9 אסתר ב, א.

0) וראה מפרשים עה"פ ו, יד.

1 קג ב.

2 בגו"א (ח, א) כתב שכונת רשלי ש,וישוכו* קאי על הקב"ה, אבל בפשטות קאי על המים כמפורש בכתוב .וישוכו המים", וכמו שפי' הוא עצמו ( יד

3) *אולי י"ל מכיון שאין רש"י מפרש דעתו בזה בפירוש, ישנו מקום לומר גם להיסך -- כבלקו"ש ח"ה ע' 51 הערה 32 [וכדרכו של רשלי בפירושו עה"ת להביא

נח'ג

וי"ל טעמו דרש"י בזה: א) אין הכרח בפשש"מ להוסיף נס שהיו מים רותחים. ב) על פי פשוטו של מקרא: איך נתקיימה התיבה** במים רותחין **.

זה מ,יינה של תורה" שבענין הנ"ל :

בכו*כ מקומות ב' פירושים ושיטות ויותר, וגם סותרים זל"ז וכו']. ולהעיר מפרש"י (ו, יד) שכותב רק ,חוזק המים" ולא ,רות" חים". ועדיז. (ז, יב)י

4 וכמו שהקשה בזבחים (שם) ,תיבה היכא סגיא", וכן מוכח הוא ממה שפרש"י עה"פ (לך יד, יג) ,ויבא הפליט"* -- ,ומדרש ב"ר זה עוג שפלט מדור המבול כו"", ואם המים היו רותחין איך פלט, וכמו שהקשה בגמ' (שם) ,ועוד עוג מלך הבשן היכא קאיי. ומה שתירץ בגמ' ,אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה" -- אין רמז "ו בכתוב,. אבל בתיב"ע (לך שם) מפרש שישב עוג על התיבה וכיסוי על ראשו:

5 לכאורה יש להכריח כן גם ממה שפרש"י (ז, כב) ,ולא דגים שבים", אבל ראה רמב"ן (שם, כג), ועוד.

ומ"ש רשיי (ח, ב) ,שנשתיירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם כגון חמי טבריא וכיוצא בהם"* -- י"ל שאין הכוונה שחמימותן באה מחמת המבול, כ"א כפשש"מ -- שהחידוש במעינות הי' רק זה ש;נבקעו* (וגם כשהיו המים מתחת לארץ היו חמים מער קרא), ומכיון שנפתחו המעינות בעת המבול, נשארו פתוחים מפני הצורך כבהם לעולם *. ואדרבא : מפרש"י זה ראי" להמבואר בפנים (שלא היו רותחים), כי אם כל המים היו רותחים הרי אין החידוש רק בזה ש,אותן שיש בהם צורך לעולם" נשתיירו, כ"א שכיון שישנו צורך לעולם במעינות רותחים, לכן נשארו (כמה מהמעינות שנפתחו בעת המבול) רותחים.

וציע מפרש"י (ו, יד) : ,ע"ש גפרית שנגזרו עליהם להמחות בו" (וראה פרש"י וירא יט, כד) 3666 לקוטי

נתבאר בתו"א * בטעם למה נקרא המבול בנביא + ,מי נח" [אף שענינו של נח הי' הצלה מן המבול והפכו] -- לפי ,שהוא בחי' מים בכדי לטהר את הטמאים שהוא כדוגמת המקוה מ' סאה שהיא מטהרת את הטמא. כמו"כ הי' המבול בא בכדי לטהר את הארץ כו' ולזאת נקראים מי נח שנעשה מזה נייחא דרוחא כו'". וגם ענינו של נת הי' להקים את העולם מחדש באופן טוב וטהור וכו', שזהו בדוגמת המבול -- טהרת העולם.

וע"פ הכלל שכל ירידה היא צורך עלי' יתרה, מובן שלא רק שנטהר העולם מטומאתו הקודמת ע"י המבול, וחזר לדרגתו הקודמת, כ"א שנתוספה טהרה יתירה ע"י המבול ". וגם זה -- מצינו דוגמתו בטהרה במקוה, ש-

66) פרשתנו ח, ג ואילך. ובאוה"ת שם (כרך ג' ע' תרכד ואילך).

7) ישעי' נה, ט.

8) עיי"ש בתו"א ואוה"ת:

לפעמים אין זה רק טהרה מהטומאה, כ"א יש בזה גם ענין של תוס' קדושה וטהרה **.

עפ'"ז מובן יתרון המעלה בזה שאומרים ש(ע"פ פשש"מ) ירד המבול גם בארץ ישראל, כי ע'י שירד שם המבול נמשכה תוס' קדושה וטהרה גם לא"י = (בערך דרגתה הקודמת).