50

הערות

1. 26. ראה מדרש אגדה עה"פ.
2. 27. להעיר ממש"נ: ואתה נותן להם את אכלם בעתו (תהלים קמה, טו) וראה חדא"ג כתובות סז, ב.
3. 28. תנחומא שם. מדרש אגדה שם. במדרשים אלו "הכישו ארי" הוא פירוש באך. אבל כוונת רש"י בזה הוא לבאר עוד סיבה למה נח הי' גונח כו' (כנ"ל הערה 25). וראה חדא"ג מהרש"א סנהדרין לח, ב ד"ה אא"כ נמלך כו'.
4. 29. משלי יא, לא.
5. 30. תנחומא שם.
6. 31. במדרש אגדה, הלשון: איחר. אבל אכתי צריך ביאור, מדוע מעתיק רש"י הלשון שבמדרש אגדה, ולא הלשון שבתנחומא – שרש"י מביאו בכו"כ מקומות (וקדום אליו ומצוי יותר).
7. 32. בתנחומא שם (וכ"ה בב"ר ספל"ב ועוד) שהי' גונח וכוהה דם "מן הצינה". אבל עפ"י דרך הפשט א"א לפרש כן. כי מכיון שמי המבול (שמסביב להתיבה) היו רותחין [סנה' קח, ב. וש"נ. וכ"ה גם עפ"י דרך הפשט – ראה פירש"י ו, יד: "על שם גפרית"; ח, א: "וישכו – כמו חמת המלך שככה"*], הרי א"א לומר שבהתיבה שרר קור כזה שנח יצטנן ועד שיהי' מזה גונח וכוהה דם. אבל ראה לקו"ש ח"י ע' 35 ובהערה 43 שם.
8. 33. רש"י ס"פ בראשית (ה, לב).
9. 34. שהי' גם קודם מ"ת (ראה פירש"י ס"פ נח) ושם ויפת נשתבחו בזה (נח ט, כג).
10. 35. ראה גם סנהדרין שם: צער גדול הי' לנו כו' האכלנוה כו'. וראה גם תנחומא שם: כל אותן י"ב חודש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון כו'.
11. 36. אין לומר שהמיעוט שהי' בבניו מרומז ב"אך... ואשר אתו בתבה" – כי "אשר אתו בתבה" קאי גם על הבע"ח ואדרבה הם הרוב. ודוחק גדול לומר, שכוונת הכתוב הוא אשר חלק מ"אשר אתו בתבה" היו באופן ד"אך". ועוד ועיקר – א"כ הי' רש"י מעתיק גם תיבות אלו ומפרש שגם בניו היו גונחים כו'.
12. . בגו"א שם, שכוונת רש"י ש"וישוכו" קאי על הקב"ה. אבל בפשטות, קאי על המים (וכמפורש בכתוב: "וישוכו המים"). וכמו שפירש הגו"א עצמו ו, יד. וראה גם ברא"ם שם.