51
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לכן מציין רש"י גם את הפרט המוזכר באגדה "שאיחר מזונות לארי...": כיון שהארי הוא החשוב שבחיות, כלשון חז"ל – מלך שבחיות37, טיפל בו נח, החשוב שבתיבה. לכן נשך הארי רק את נח, כי הוא איחר בהאכלתו.
לפי הטעם "מטורח..." אין מתאים התירוץ, כי אין טרחה רבה יותר בהאכלת ארי מאשר בהאכלת חיות אחרות, ולכן צריך רש"י להביא את הפירוש "שאיחר... והכישו".
ט. "אך" – "איחר", "ארי", "כישו"
בהביאו את הפירוש "שאיחר מזונות לארי והכישו", מצטט רש"י את הגירסא שבה מופיע הביטוי "שאיחר" (ולא "שהה"), כי לפי ביטוי לשוני זה יוצא שגם הסיבה שגרמה ל"גונח וכוהה" נרמזת באותיות של המלה "אך"38: האות אל"ף רומזת למלים "איחר" ו"ארי", והאות כ"ף רומזת ל"כישו"39.
אמנם, המלה "הכישו" מתחילה באות ה"א, אך עיקרה הוא "כישו", הנרמז באות כ"ף40. כפי שאומר רש"י בפרשת בראשית22, שהאות שי"ן שבמלה "שמים" רומזת למלה "אש", למרות שמלה זו מתחילה באל"ף, כי החלק העיקרי הבולט במלה "אש" הוא האות שי"ן.
י. הקושי על הפירוש השני גדול יותר
אך הפירוש "שאיחר... והכישו" קשה בכללותו: מכל האריות שחיו לפני המבול, בחר הקדוש־ברוך־הוא בעצמו
הערות
- 37. חגיגה יג, ב. מדרש תהלים כב, כח. ולהעיר גם מפירש"י ויחי מט, ט.
- 38. אבל פשוט שאין לומר שזהו הוכחת רש"י שאיחר מזונות לארי דוקא (ע"ד שפירש בענף יוסף לתנחומא שם), ומכ"ש שאין לומר שמטעם זה מעתיק רש"י הפירוש ד"ויש אומרים" ואינו מסתפק בהפירוש "מטורח הבהמות כו'" – כי כל מ"ש בפירש"י עה"ת (גם כשמעתיק מדרשי רז"ל וכדומה) מיוסד ובנוי בעיקר על פשוטו של מקרא, ולא על ראשי תיבות וכדומה. ומה שרש"י מפרש "גונח וכוהה" מצד הר"ת ד"אך" (כנ"ל סעיף ה'), הוא לפי שמכיון שאנו רואים שהכתוב רוצה לרמז את מצבו של נח אז, מסתבר שמרמז גם את פרטי מצבו, ולא רק שהי' ממועט בכלל. (וכן גם ב"ויקרא אלקים לרקיע שמים", מוכרח ע"ד הפשט שבתיבת שמים מרומז תכונות הרקיע, דאל"כ, למה קרא לרקיע שמים. ובזה יובן מה שרש"י שטעלט זיך שם על התיבות "ויקרא אלקים לרקיע שמים" – אף שמפרש רק תיבת שמים). אבל בנדו"ד, הרי אין הכרח שהכתוב רוצה לרמז גם את הסיבה למה שהי' נח ממועט, ובמילא, א"א לחדש "שאיחר כו'", או אפילו לחדש "לארי" (אף שבלאו הכי מוכרח לפירוש זה שאיחר לאיזו חי'), רק על יסוד של ר"ת. ורק לאחרי שרש"י מוכרח לפרש כן ע"ד הפשט (כנ"ל סעיף ח'), כותב שאיחר (ולא ששהה, שאינו נפ"מ בתוכן הענין), כי עי"ז יומתק גם הר"ת ד"אך", כבפנים.
- 39. ואף שגם להפירוש "שאיחר כו'" בהכרח לומר שר"ת אך מורה ל"גונח וכוהה" – הרי גם בתיבת "שמים" מפרש רש"י (באותו הפירוש) כמה רמזים בהשי"ן ד"שמים".
- 40. בענף יוסף שם, שהגירסא הנכונה הוא אכשו (באל"ף), ו"אך" הוא ר"ת אכ'שו א'רי.
- 22.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך י ‹ נח ‹ שיחה ג ‹ 35 לקו"ש ח"ה ע' 51
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.