52
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דוקא בארי יחיד זה ובת זוגו, שדוקא הוא יינצל מהמבול41, מפני מעלותיו. כיצד ייתכן שעקב איחורו של נח בהאכלתו פעם אחת, יכיש אותו אריה מיוחד זה?! והרי, הצלתו של האריה היתה באמצעות נח, ובנוסף לכך הוא האכילו במשך כל תקופת המבול, ואף בפעם יחידה זו שבו איחר נח בהאכלתו, לא היה זה משום עיסוקיו הפרטיים, אלא עקב טרדותיו הרבות בעבודתו בתיבה42, וכיצד ייתכן שמפני זאת ינשכהו ארי זה?
על כך משיב רש"י על ידי הפסוק "הן צדיק בארץ ישולם", שכאשר צדיק נוהג פעם אחת שלא כראוי, אפילו בדקות שבדקות, הוא נענש "בארץ", בעולם הזה, כדי שלא יחסר שכרו בעולם הבא. ולפיכך יוצא, שהארי נשכו למען טובתו של נח43.
אך פירוש זה אינו מובן: אמנם, הגיע לנח ש"ישולם", אך כיצד ייתכן שהארי יכישו, שזהו ההיפך מהנאמר במפורש "ורדו... בכל חיה"44? אפילו כאשר יידע בן החמש את דברי רש"י בהמשך45, שמפני שחטאו דור המבול הופקרו לחיות וכו', בכל זאת קשה ביותר לומר כך על נח, איש צדיק תמים, ועל כך שאיחר במזונות הארי? לפיכך צריך רש"י להביא גם את הפירוש "מטורח הבהמות והחיות".
וכיון שהקושי על הפירוש "שאיחר..." גדול הרבה יותר מהקושי על הפירוש "מטורח..." (מדוע לא השפיע הטורח גם על בני נח46) – לכן מביא רש"י את הפירוש "מטורח..." תחילה, לציין שזהו הפירוש העיקרי.
יא. שליחות על אף כל הקשיים
בפירוש רש"י יש גם "יינה של תורה"47, וההוראה הנלמדת מכך בעבודת ה' היא:
כאשר יהודי זוכה ונבחר להיות שליח של הרבי (שאין לו, ח"ו, פניות אישיות בכך, אלא – להפצת היהדות. ואמרו חז"ל "צדיקים דומין לבוראן"48)
הערות
- 41. ראה פירש"י פרשתנו ו, כ: אותן שדבקו כו' ומאליהם באו.
- 42. ראה לעיל הערה 35.
- 43. ומה שרש"י כותב "ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם" (דלכאורה, בכדי לבאר הטעם מה שהארי הכישו מספיק שיביא את הכתוב "הן צדיק גו'". אבל מה נוגע לומר שכתוב זה נאמר עליו) – כי אלולי זאת אינו מובן כלל המשך פירש"י בפסוק שלאח"ז "מדת הדין הוא ונהפכה כו' ע"י תפלת הצדיקים (נח)". דלכאורה, בהיותו בתיבה הי' במצב ד"הכישו" שנענש על אשר חטא (עכ"פ – בדקות)? ולכן מפרש רש"י "ועליו נאמר הן צדיק גו'" – שגם אז כשהכישו הארי הי' צדיק. כי זהו ע"ד שהי' מקטני אמנה (לעיל ז, ז); שאלת אברהם במה אדע (לפי' הא' דרש"י לקמן טו, ו); ותצחק שרה (יח, יב) וכיו"ב – שבכל זה צדיקים הם (ועד – שרש"י אינו מעיר שם מאומה עד"ז). והטעם י"ל בפשטות – כי חטא (בדקות) פעם אחת אפשר אפילו בצדיק. [ובפרט כאן אחרי שהכישו ארי שכבר נענש על חטאו].
- 44. בראשית א, כח.
- 45. נח ט, ה.
- 46. שיש לומר מפני: 1) שהיו צעירים יותר, או (ועיקר) 2) שעיקר האחריות הרי היתה על נח (שהוא נצטווה ע"ז) ועוד י"ל בזה.
- 47. היום יום ע' כד.
- 48. ב"ר פס"ז, ח. וש"נ.
רש"י על בראשית ו׳:כ׳ - הטקסט מספריא
מהעוף למינהו. אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם, וּמֵאֵלֵיהֶם בָּאוּ, וְכֹל שֶׁהַתֵּבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס (ב"ר):
מהעוף למינהו OF THE FOWLS AFTER THEIR KIND— those that had kept to their own species and had not corrupted their way (taking the words to mean, “of the fowls that had kept to their own kind”). All these came of their own accord, but only those which the Ark was allowing to pass in did Noah permit to enter (Sanhedrin 108b).
בראשית רבה ס״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו (בראשית כז, מא), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי סֶנַטֵּרוֹ, וְנַעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר עַד כַּדֵּין קָרְיָן סֶנַטְרֵיה דְּרוֹמִי. (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּן (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ, דּוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּא לוֹ עֵשָׂו בִּמְתִינָה, אָמַר מָה אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת אַבָּא, אֶלָּא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגֵּהוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת הַרְבֵּה סְיָחִים מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶן. רַבָּנָן אָמְרֵי אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי, יֵשׁ שֵׁם וָעֵבֶר יוֹשְׁבִין עָלַי בַּדִּין וְאוֹמְרִים לִי לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן לְיִשְׁמָעֵאל וְהוּא בָּא וְעוֹרֵר עִמּוֹ עַל הַבְּכוֹרָה וְהוֹרְגוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד עָלָיו כְּגוֹאֵל הַדָּם וְהוֹרְגוֹ, וְיוֹרֵשׁ אֲנִי שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, י): יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה' שָׁם הָיָה, מַאן אֲמַר דַּאֲמַר כֵּן, אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַה' שָׁם הָיָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּפַר עֵשָׂו וְאָמַר לֹא אָמַרְתִּי הֲדָא מִלְּתָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵית אַתְּ יָדַע דַּאֲנָא הוּא בּוֹדְקֵיהוֹן דִּלְבָבַיָא (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.