93
בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו
לאחרי תפלת ערבית
א. כשם ווי אין תורה איז דער סדר אַז "במה שסיים כו' פתח להם כו'"1 — אַזוי דאַרף אויך זיין באַ אידן, אַז "במה שסיים" ווערט דערנאָך דער המשך און התחלת ופתיחת הענין שלאחרי זה באופן של פעולה נמשכת (ביז — על כל השנים כולם)2.
אַזוי ווי מ'האָט איצטער מסיים געווען3 מיט "ואני אברכם"4 — איז "פתח להם" אויך מיט דעם ענין:
"ואני אברכם": דער אויבערשטער זאָגט אין תורה (ואין מקרא יוצא מידי פשוטו5), אַז ער אַליין וועט בענטשן את כל המברכים6, ובברכתו של הקב"ה — מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה7, אָן קיין מדידה והגבלה במקום ובזמן, במילא קומט עס אָן תיכף ומיד ממש8, און צוזאַמען דערמיט איז "ואני אברכם" — ווי דאָס איז למעלה ממדידה והגבלה (פון "אני", דער אויבערשטער אַליין) ווערט עס נמשך (ברכה מלשון המשכה9) צו אידן למטה, און באופן פון "אברכם" (סתם, בלי פרטים) וואָס איז — אַלע ברכות, צו יעדער אידן און צו אַלע אידן10, סיי בענינים כלליים סיי בענינים פרטיים, ביז פרטי פרטים.
דאָס הייסט אַז "ואני אברכם" איז כולל צוויי ענינים, צוויי קצוות: פון "אני" (דער אויבערשטער אַליין) שלמעלה מכל מדידה והגבלה, ווערט "אברכם", ברכה והמשכה צו אידן למטה.
וואָס אין יעדער ברכה והמשכה פאָדערן זיך צוויי ענינים: די ברכה זאָל קומען פון אַן אָרט וואָס איז העכער פאַר די הגבלות פון דעם מתברך מצ"ע (וואָס דערפאַר דאַרף ער אָנקומען צו דער
הערות
- 1. ב"ר פ"ק, יב. מדרש תהלים בתחלתו.
- 2. היינו, שיש בזה ב' ענינים: (א) בענין חדש זה (ש"פתח להם") ישנו המשך וכחות של הבא לפני זה (עד סיומו), (ב) שענין חדש זה מוסיף חידוש גם בהבא לפנ"ז. ועפ"ז יומתק הטעם ש"פתח להם" "במה שסיים" הקודם לו.
- 3. בברכת כהנים של א' הרבנים שי', שנאמרה בהמשך לברכת אנ"ש שי'. המו"ל.
- 4. נשא ו, כז.
- 5. שבת סג, א. וש"נ.
- 6. להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר, "כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים" (חולין מט, סע"א). וגם להדיעה שלישראל נאמר ("כהנים מברכים ישראל והקב"ה מסכים על ידם") "ברכה לכהנים מנא לי'", "מואברכה מברכיך" (לך לך יב, ג) — חולין שם.
- 7. נוסח ברכה השלישית (— ודמן התורה) דברכת המזון.
- 8. ובמכ"ש מברכת הכהנים, שהיא באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו" (תהלים קמז, ו. וראה לקו"ת ס"פ קרח. ובכ"מ), עאכו"כ הברכה של הקב"ה עצמו, "ואני אברכם".
- 9. תו"א מקץ לז, ג. ובכ"מ.
- 10. שהרי גם להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר (כנ"ל הערה 6), ישראל מתברכין מפי הגבורה, ואי"צ לזה קרא מיוחד (ובלשון התוס' חולין שם ד"ה והקב"ה: "פשיטא דמסכים, כיון שציוה להם לברך"), כמשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"י ע' 42).
בראשית רבה ק׳:י״ב - הטקסט מספריא
לִישְׁנָא אַחֲרִינָא, (בראשית מט, כח): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲבִיהֶם, עָתִיד אָדָם אֶחָד כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מַתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, כֵּיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה פָּתַח בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר לָהֶם אוֹמַר לָכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי הֵם מַגִּיעוֹת לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, בַּמֶּה שֶׁסִיֵּים לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם פָּתַח לָהֶם משֶׁה, אָמַר משֶׁה (תהלים קיט, ק): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, יִצְחָק כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב אָמַר לוֹ (בראשית כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי, בַּמֶּה חָתַם (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְאַף יַעֲקֹב בַּמֶּה שֶׁפָּסַק אָבִיו מִשָּׁם הִתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וְחָתַם כְּשֶׁבֵּרְכָן בְּזֹאת, וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר פָּסַק מִשָּׁם הִתְחִיל משֶׁה, וְֹזאת הַבְּרָכָה, וּבַמֶּה חָתַם משֶׁה (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְאַף דָּוִד כְּשֶׁבָּא לוֹמַר תְּהִלָּה, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק משֶׁה מִשָּׁם הִתְחִיל (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ וגו', הֱוֵי: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.