שיחה א

192שיחה א

א. "וישמע הכנעני"

על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד..."¹ המופיע לאחר שמסופר על מות אהרן, אומר רש"י, על המלים "וישמע הכנעני": "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני כבוד וכסבור שניתנה רשות להלחם בישראל".

בכך אין מובן:

א) לצורך הפירוש "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה...", נחוצה, לכאורה, רק המילה "וישמע", ומדוע מצטט רש"י את שתי המלים "וישמע הכנעני"?

ב) מכך שרש"י פותח את פירושו בדבריו "כאן לימדך..." ולא במלים "שמע שמת אהרן..."² מוכח, לכאורה, שאין בכוונתו לפרש כאן רק את המלים "וישמע הכנעני" עצמן, אלא לבאר גם את היתור שבפסוק³, שהסיבה לכך שהתורה חוזרת שוב על הסיפור "וישמע הכנעני...", למרות שהוא כבר מסופר בפרשת חוקת⁴, היא כדי ללמדנו "שמיתת אהרן היא השמועה",

אך מדברי רש"י אחר כך, לאחר פירושו "כאן לימדך..." – "לפיכך חזר וכתבה" ניכר, שלפני כן, בהסבירו את פירושו על הפסוק "וישמע הכנעני" אין מתעורר הקושי על ש"חזר וכתבה" –

כי כאשר רש"י מתכוון לתרץ בפירושו קושי מסויים, אשר הוא מוצא לנכון לפרטו, כיון שהקושי אינו כה מובן בפשטות וייתכן ש"בן חמש למקרא" לא יחשוב עליו בעצמו, הוא מצטט את המלים המביעות את הקושי לפני הפירוש⁵, כדי שהתלמיד יידע מיד מה מתכוון רש"י לבאר בפירושו. וכאשר הקושי כה פשוט שרש"י אינו מקדים ומציינו, אלא פותח מיד בפירושו – אין הוא מפרט את הקושי גם לאחר הפירוש, שבו הוא מיישב קושי זה⁶.

אלא רק לאחר שמפרש רש"י "כאן לימדך...", כדי ליישב קושי אחר, שאלה פשוטה ביותר שרש"י אינו צריך לפרטה, הוא מוסיף "לפיכך חזר וכתבה", שעל ידי פירושו מובנת גם 193הסיבה של "חזר וכתבה", למרות שאין זה קושי ממש, או שקושי זה מתעורר רק לפי פירושו.

יש להבין⁷: מהו הקושי הגלוי כל כך ב"וישמע הכנעני", אשר בגללו צריך רש"י לפרש "כאן לימדך"?

ג) "כאן לימדך" אינו מהווה הבהרה בענין מות אהרן, אלא בענין של "וישמע הכנעני" – מה היתה שמועה זו, ולפיכך צריך היה הסדר בדברי רש"י להיות הפוך: כאן לימדך "שהשמועה היא מיתת אהרן", ולא "שמיתת אהרן היא השמועה"?

ד) גם על הפסוק "וישמע הכנעני" שבפרשת חוקת⁴, אומר רש"י "שמע שמת אהרן". מדוע אפוא אומר רש"י בפסוקנו "כאן לימדך שמיתת אהרן...", ואף מסיים "לפיכך חזר וכתבה", כאשר הדבר כבר ידוע מפרשת חוקת?

ב. גם בפרשת חוקת "שמע שמת אהרן"

על השאלה האחרונה משיבים המפרשים⁸: בפרשת חוקת, לאחר "וישמע הכנעני...", ממשיכה מיד התורה ואומרת "כי בא ישראל דרך האתרים". לכן אפשר להסביר שם, שהמלים "וישמע הכנעני" אינן מתייחסות למיתת אהרן שעליה מסופר לפני כן, אלא לסיום "כי בא ישראל..."⁹. לעומת זאת, בפרשתנו, אין מוזכר בפסוק "וישמע הכנעני" שום מאורע אחר, ולכן הכרחי להסביר שהמלים "וישמע הכנעני" הן המשך למיתת אהרן. והסיבה לכך שגם בפרשת חוקת אומר רש"י "שמע שמת אהרן" היא, מפני שכך לומדים מפסוקנו.

אך אין להסביר כך. כי בכל מקום, כאשר רש"י מפרש פירוש שההכרח לבארו נובע מפסוק שבהמשך, שהתלמיד עדיין לא למד, הוא מפרט ומדגיש שההוכחה לפירושו היא מפסוק 194פלוני. לעומת זאת, בפרשת חוקת אומר רש"י "שמע שמת אהרן..." ואינו מביא הוכחה לכך מפסוקנו, ומכך מובן¹⁰, שפירוש זה מוכח מאותו פסוק עצמו¹¹. ואם כך, שבה ומתעוררת השאלה: כיצד אומר כאן רש"י ש"כאן לימדך..."?

ג. "נסתלקו ענני כבוד" –

חלק מהשמועה?

ההסבר לכך הוא: את החידוש הנלמד מפסוקנו – כאן לימדך – מבהיר רש"י בעצמו בדבריו "שמיתת אהרן היא השמועה שנסתלקו ענני כבוד וכו'":

בפרשת חוקת אומר רש"י "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד", שהוא שמע על מות אהרן וגם¹² על ש"נסתלקו ענני כבוד". אך בפסוקנו הוא אומר "שמיתת אהרן היא השמועה", שמאורע זה הוא השמועה היחידה, אך לאחר מכן הוא מוסיף "שנסתלקו ענני כבוד" – לא כפרט נוסף ב"וישמע הכנעני", אלא כהסבר: השמועה שמת אהרן עוררה אותו להילחם בישראל מפני שבשעת מות אהרן נסתלקו ענני הכבוד, והכנעני סבר ש"ניתנה רשות להלחם בישראל"¹³.

אך עדיין אין מובן:

גם בפרשת חוקת אין מסופר בחומש¹⁴ שכאשר מת אהרן נסתלקו העננים. ומדוע יובן שב"וישמע הכנעני" שם הכוונה היא, שהוא שמע "שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד", ואילו בפסוקנו – "שמיתת אהרן היא השמועה"¹⁵?

ד. הבדלים בין פירושי רש"י

יש הבדל נוסף בין פירוש רש"י זה לבין פירושו בפרשת חוקת: בפרשת חוקת הוא מוסיף "ועמלק מעולם רצועה 195מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורעניות", ובפירושו לפסוקנו אין מופיע כלל ענין זה. לעומת זאת, הוא מוסיף כאן ענין אחר, שאינו מופיע בפרשת חוקת: "וכסבור שניתנה רשות להלחם בישראל".

לגבי השמטת הענין ש"עמלק מעולם רצועה מרדות..." בפסוקנו אפשר לומר, שאין בכך קושי, כי אין צורך לחזור על כך שנית. אך אין מובן ההבדל השני: מדוע מוסיף רש"י את הפרט "וכסבור שניתנה רשות ..." רק בפסוקנו, ולא¹⁶ בפעם הראשונה של "וישמע הכנעני"¹⁷?

לפיכך הכרחי לומר, שהפירוש "וכסבור שניתנה רשות להלחם בישראל" מופיע דוקא בהמשך לחידוש שבפסוקנו "שמיתת אהרן היא השמועה". כלומר, בפרשת חוקת, כאשר "וישמע הכנעני" כולל גם את "נסתלקו ענני כבוד", אין צורך בהסבר "כסבור שניתנה רשות...". אך בפסוקנו, כיון שב"וישמע הכנעני" הכוונה היא רק למיתת אהרן, יש צורך בהסבר "כסבור שניתנה...".

ה. "יושב הנגב" – תואר או סיפור עובדה

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

לאחר המלים "וישמע הכנעני" – הן בפרשת חוקת והן בפרשתנו – מסופר בתורה, שה"כנעני" היה ב"נגב". אך יש בכך הבדל בין שני הפסוקים: בפרשת חוקת נאמר "הכנעני מלך ערד יושב הנגב" – ש"יושב הנגב" הוא תואר המגדיר את ה"כנעני מלך ערד". אך בפסוקנו נאמר "הכנעני מלך ערד, והוא יושב בנגב": תוארו הוא "כנעני מלך ערד", ובנוסף לכך מסופר ש"והוא יושב בנגב", שזהו מקום הימצאו אז¹⁸ "בבא בני ישראל"¹⁹.

196מהבדל זה בלשון הפסוק מוכח, שב"וישמע הכנעני" שבפרשתנו מספרת התורה על ענין חדש בשמועה, שעורר אותו להילחם בישראל:

בפרשת חוקת, כאשר הוא מתואר כ"יושב הנגב – זה עמלק (שנאמר²⁰ עמלק יושב בארץ הנגב)", מדובר על שמועה שעוררה רק את עמלק להילחם בישראל. כי, כפירוש רש"י שם: "עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורעניות".

אך בפסוקנו מסופר על שמועה שהיתה מעוררת גם סתם "כנעני", שאיננו "רצועה מרדות לישראל", להילחם בישראל.

ו. השמועה שעוררה להילחם – כעמלק או ככנעני

לפי זה יובן מדוע שונים דברי רש"י בפירושו לפסוקנו מדבריו בפירושו בפרשת חוקת:

עמלק, בהיותו תמיד "רצועה מרדות לישראל", מוכן בכל עת להילחם בישראל, בלי חישובים אם "ניתנה רשות להלחם בישראל", אם לאו. כפי שרואים בבירור, שגם בחיי אהרן הוא לא נמנע מכך – "ויבא עמלק וילחם עם ישראל"²¹, למרות שאז עדיין לא הסתלקו ענני הכבוד²², ואי אפשר היה לחשוב שניתנה רשות להילחם בישראל.

לכן מסביר רש"י, שב"וישמע הכנעני" ( – "זה עמלק") שבפרשת חוקת, אין הכוונה לשמועה על מיתת אהרן עצמה, אלא על התוצאה מכך – סילוק ענני הכבוד: כל עוד היו ענני הכבוד, לא היה באפשרותו להגיע לישראל, כי הם היו מוקפים ומוגנים על ידי העננים²³. אך ברגע ש"שמע ש(מת אהרן" ושעל ידי כך "ו)נסתלקו ענני כבוד" – מיד "וילחם בישראל".

לעומת זאת בפסוקנו, הכוונה ב"וישמע הכנעני" היא, שהוא התעורר למלחמה ככנעני, כפי שהוא הציג את עצמו בהתאם ללשונו²⁴, ולכן מדגיש רש"י "שמיתת אהרן היא השמועה": מפני האפשרות שנוצרה על ידי סילוק 197ענני הכבוד, הוא לא היה נלחם בבני ישראל, כ"כנעני". הוא עשה זאת רק מפני השמועה שמת אהרן, שבעקבותיה "כסבור שניתנה רשות להלחם בישראל"²⁵.

לפי זה מובן מדוע מצטט רש"י את המלים "וישמע הכנעני" – למרות שבפירושו "שמיתת אהרן היא השמועה" מבוארת רק המילה "וישמע" – כי בכך הוא מדגיש, שבפסוקנו מדובר על שמועה שעוררה אותו ככנעני להילחם בישראל²⁶.

ז. הענין העיקרי בפסוקנו:

מיתת אהרן

אך יש להבין:

מובן בפשטות²⁷, שב"וישמע הכנעני" שבפסוקנו, מסופר אותו מאורע שעליו מסופר בפרשת חוקת. כלומר, בפועל היה זה עמלק, ומובן מאליו שפעולתו "וילחם בישראל" נבעה מכך שהוא "רצועה מרדות...", והוא מוכן להילחם בישראל בלי לחשוב אם ניתנה רשות. והשינוי בפסוקנו "וישמע הכנעני... והוא יושב בנגב" (עם כל הדיוקים הכרוכים בכך, כדלעיל) רק מבהיר, שאף אילו לא היו לו התכונות של "עמלק", והוא אכן היה "כנעני", הוא בכל זאת היה נלחם בישראל, כי "סבור שניתנה רשות להלחם בישראל".

אך לפי זה קשה להבין: לשם מה מספרת התורה על דבר שלא אירע בפועל, והוא אפשרות תיאורטית בלבד – "אילו יצוייר"?

את זאת מבהיר רש"י בדבריו "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה" –

בסיפור על מיתת אהרן בפרשתנו מופיעים מספר פרטים שאינם מוזכרים בפרשת חוקת: אופן ההסתלקות "על־פי ה' – שמת בנשיקה"²⁸; זמן 198ההסתלקות – "בשנת הארבעים... בחדש החמישי באחד לחדש"²⁹; וגילו של אהרן – "ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו"³⁰.

כיון שבפרשתנו מסופרים מספר פרטים חשובים בקשר למיתת אהרן, שאינם מופיעים בפרשת חוקת, לכן "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה" – בפרשה זו, המתכוונת לספר פרטים רבים על מיתת אהרן, מספרת לנו התורה פרט נוסף בענין זה, המראה את חשיבות המאורע: מיתת אהרן כשלעצמה היתה הגורם ל"כנעני" להילחם בישראל, לא מפני התוצאה שלה – סילוק ענני כבוד, שיכולה להשפיע רק על עמלק – כי על ידי מיתת אהרן הוא "סבור שניתנה רשות להלחם בישראל".

לפי זה מובן ההבדל הלשוני בין פסוקנו לבין פרשת חוקת: שם מסופר "וישמע הכנעני..." כסיפור בפני עצמו, וכיון שבפועל היה זה עמלק, אשר "שינה את לשונו לדבר בלשון כנען", לכן נאמר "יושב הנגב". אך בפסוקנו מסופר "וישמע הכנעני" בקשר למיתת אהרן, כחלק מענין זה, כדי להבהיר את האבידה והסבל של בני ישראל על ידי פטירתו – ולכן נאמר כאן "וישמע הכנעני... והוא יושב בנגב", כי בניסוח זה מודגש הנזק העצום שנגרם על ידי מיתת אהרן, שאפילו מי שאינו עמלק היה מוכן להילחם בישראל.

ולכן אומר רש"י "כאן לימדך שמיתת אהרן היא השמועה", ולא "שהשמועה היא מיתת אהרן" – כי הכוונה של "לימדך" בפסוקנו אינה לענין של "וישמע הכנעני", אלא להדגשת החשיבות של "מיתת אהרן".

ח. סיפור מיתת אהרן – סמוך לזמן המאורע

לאחר כל האמור לעיל עדיין נדרש הסבר: מדוע מסופרים כמה פרטים חשובים בענין מיתת אהרן דוקא כאשר הסיפור מופיע בפעם השניה, ולא בפרשת חוקת – בפעם הראשונה?

לפי הפשט אין בכך קושי, כי אנו מוצאים זאת במקומות נוספים, אך בכל זאת אין הדבר כה "חלק", ובמיוחד כאשר כאן מדובר בכלל על מסעות בני ישראל, שלא כבפרשת חוקת.

זהו מהענינים של "יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

הזמן שבו קוראים את פרשת מסעי סמוך תמיד לראש חודש מנחם אב³¹. וכיון שבכל שנה ושנה חוזר וניעור המאורע בזמן שבו אירע בראשונה³², 199לכן³³ מציינת התורה את זמן מיתת אהרן – "בחדש החמישי (מנחם אב) באחד לחדש" – ופרטים נוספים חשובים לגבי מיתת אהרן – בפרשת מסעי³⁴.

מכך אפשר ללמוד הוראה לגבי שמירת השיעורים של לימוד חומש עם פירוש רש"י, וכן השיעורים של תהלים ותניא³⁵ – כמובן, בנוסף לשיעורים הקבועים של כל אחד – שיש לומדם דבר יום ביומו, בלי לדחות מיום אחד למשנהו, כי השיעור של כל יום קשור לאותו יום.

ועל ידי שמירת התקנות של הרבי הנשיא והליכה באורחותיו בכלל, נלך ממסע למסע, עד שנגיע לירדן ירחו, שזהו רמז למשיח "דמורח ודאין"³⁶, שאז "הימים האלו (דבין המצרים) יהפכו לששון ולשמחה", בקרוב ממש.